יום שישי, 21 בפברואר 2014

פרשת ויקהל – מעלת לימוד הלכות שבת

מעלת לימוד הלכות שבת


שמות (לה א-ג): "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'...".

'עדת' לשון עדי - במעמד הר סיני כשאמרו ישראל נעשה ונשמע באו המלאכים והניחו שני כתרים על ראש כל אחד ואחד אחד, כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכשעשו העגל אמר הקב"ה למשה לך רד, ובאו מלאכי חבלה ולקחו הכתרים (ויתנצלו את עדים מעליהם).


כשירד משה מן ההר ראה את המלאכים וכתרים בידם, מיד גער בהם והם פחדו וברחו, וכל הכתרים נפלו מידם מפחד ורעד שהיה להם מנזיפת משה, ומשה רע"ה קבץ את כל הכתרים הרוחניים וחזר לפני הקב"ה ואמר, רבש"ע אלו הכתרים שקבצתי, שלי הם או של ישראל? אמר לו הקב"ה: שלך הם מפני שיש דין אם באו אנשי חיל לעיר ושללו שלל, ובא גבור אחד והציל מידם הרי זה שלו, ואין לבני העיר שום טענה עליו מפני שנתן נפשו בכפו והלך לקראת החרב ואפשר שהיו הורגים אותו (בבא קמא קיד.).

כששמע כן משה, לקח את כל הכתרים והניחם בראשו כמ"ש ויתן על פניו מסוה, שהיו לו קרני הוד של הכתרים הרוחניים ונעשה פלא פלאות. מסו"ה גי' פל"א שהיו קרני הוד – אל"ף פחות אחד, כמ"ש "ותחסרהו מעט מאלהים" וזה הרמז שאל"ף ד"ויקרא" זעירא. וכשבא משה – וייראו מגשת אליו, מאלו הכתרים שהיו לו, הם קרני האור.

אמר להם משה מן הדין איני חייב להחזיר לכם, אבל אני עושה לפנים משורת הדין ומחזיר לכם בתנאי שתשמרו שבתות כהלכתן, וזה נרמז במה שאנחנו מתפללים בשחרית של שבת – ישמח משה במתנת חלקו דייקא.

וזהו שצווה להם על ענין השבת "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון".

בילקוט כאן: "אמר הקב"ה, עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת (בשבתו) וכו'...".

זכות שמירת שבת כהלכה מועילה למחול לו לאדם את כל עונותיו!

כמו שכתוב בגמרא: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו חטא כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר (ישעיה נו,ב): "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע". אל תקרי מחללו אלא מחול לו.

ואיך אדם יכול לשמור שבת כהלכתו בלי ללמוד הלכות שבת ולחזור עליהן תמיד, כדי שידע האסור והמותר?

אתה יודע את כל הלכות בורר שזה דאו'? ומה זה דש? ומה עושים אם ח"ו נתפסת אש במפה? ואם שכחתי את האור דלוק במקרר? ואם החשמל קפץ? וכשהוא חזר במה אני יכול להשתמש? ודיני רפואה – איזה תרופות אפשר לקחת לאיזה סוג של כאב? ואיזה חילול שבת מותר ומצוה לעשות בכל מצב: דאו' דרבנן? דרבנן בשינוי? גם להחמיר במצבים כאלו איפה שמותר זו עבירה! 

אי אפשר לשלוח לרב ס.מ.ס. בשבת...

וכל זה כשיש לך שאלה, מה עם כל האיסורים שעוברים כי לא יודעים בכלל שזה אסור?!?

כבר העיד רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו "יערת דבש" כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בוריים היטב היטב. (משנה ברורה, בהקדמה להלכות שבת).

הגמרא (שבת קכא.) מספרת:
יוסף בן סימאי היה אדם נכבד ומפורסם, שר האוצר של המלך, ומשום כך כבדו אותו אף הגויים. בשבת אחת נפלה דלקה בחצרו של יוסף אשר בשיחין, האש היתה גדולה מאד ונראתה עד למרחוק.
במרחק מה מן הבית נצב מבצר של חיל הרומאים, כשראו החיילים את האש אמרו זה לזה: יוסף הוא אדם השומר על מצות דתו, ובודאי לא יכבה את השרפה, הבה נרוץ ונכבה אנו את האש, שאם לא כן ישרף כל ביתו. מהרו החיילים ורצו אל חצרו של יוסף בן סימאי.
מה לכם כי נזעקתם אל חצרי, שאל אותם בעל הבית. מובן מאליו שבאנו לכבות הדלקה, השיבו, כי הלא ידענו שאתה לא תכבה אש בשבת.
גם לכם אסור לכבות בשבילי, (טעה יוסף בדבר ההלכה) מעדיף אני שישרף כל רכושי ולא יחללו שבת עלי.
נדהמו החיילים אך לא נסו להתוכח עמו, כי ידעו שבעניני היהדות יעמוד הוא על דעתו.
והנה לפתע התקדרו השמים בעבים וגשם עז נתך ארצה. הגשם החזק שירד על הלהבות, כבה אותן תוך דקות מספר, והאש שככה.
איש קדוש אתה אמרו החיילים, ומן השמים סייעו בידך לכבות את השרפה.
במוצאי שבת רצה יוסף להודות לחיילים על טרחתם ושלח לכל אחד מהם שתי מטבעות זהב, ולמפקדם שלח חמש מטבעות זהב.
כשנודע בבית המדרש על הנס הגדול שנעשה ליוסף בן סימאי, אמרו החכמים: "אמנם זוהי דרגה גבוהה, אבל אילו למד יוסף בן סימאי הלכות שבת, לא היה צריך להטריח כלפי שמים לעשות לו נס, שהלא כך שנינו: נכרי הבא מעצמו לכבות דלקה של יהודי, אין אומרים לו 'כבה', ואין אומרים לו 'אל תכבה'".

האור החיים הקדוש: "ששת ימים תֵעשה מלאכה", לא אמר – תַעשה בפתח אלא תֵעשה – מאליה תהיה נעשית, מתי – אם "ביום השביעי יהיה לכם קודש" שאנחנו מקדשים את יום השבת ושומרים אותו בכל הלכותיו ופרטיו ומענגים אותו, אז מתברכים כל ימי המעשה והמלאכה נעשית מאליה.

ירושלמי (שבת פרק ט"ו ובפרק כ"ג ט): "אמר רבי ברכיה לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה".

רבינו יוסף חיים (בן איש חי הלכות בהקדמה לפרשת שמות): "כתבו המקובלים ז"ל שגדול עסק התורה שנעשה בשבת אלף פעמים יותר מעסק התורה של חול".

הרב "מקדש מלך" (המקובל רבי שלום בוזגלו זצ"ל בפירוש על תיקוני הזוהר הנקרא "כסא מלך"): "שעה של לימוד תורה בשבת חשוב כמו שנה בימי החול, ואם עוסק בסודות התורה חשוב כמו שבעים שנה".

הגר"א לאפיאן זצ"ל העיד שכאשר ביקר פעם את ה"חפץ חיים" בשבת קודש, עשה לו החפץ חיים את החשבון הזה: שקולה שבת כנגד כל התורה כולה, ולכן כל מצוה שעושים בשבת שוה תרי"ג מצוות, ולפי הגר"א הסובר שכל תיבה של למוד תורה, היא מצוה בפני עצמה, הרי כשלומדים בשבת מוכפלת כל תיבה ב-613. ואם נוסיף לזה ששקול ת"ת כנגד כל המצות הרי שנכפיל שוב ב-613 כנגד מצוה אחרת אם כן, כאשר יושב אדם ומנצל את שעותיה של השבת ללימוד תורה, הרי אין סוף למצות שיש בידו לאסוף.

יוצא שיהודי שיושב ללמוד שעה אחת הלכות שבת זוכה: לכתרים ממשה רבינו, לכך שפרנסתו נעשית מאליה, לא נכשל באיסורי דאורייתא ודרבנן, ונרשם לו בשמים:

4,509,228,000,000,000 מצוות של לימוד תורה או שנה שלימה של לימוד תורה לפי המקדש מלך. ואם הוא לומד קבלה אז תכפיל את זה ב1000 ואם זה במנין תכפיל בעוד 1000 ואם זה בצער (אחרי חמין, חם או קר בחוץ) תכפיל בעוד 1000.

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: