Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 18 בדצמבר 2013

פרשת שמות – תיקון היסוד – ימי השובבי"ם

תיקון היסוד - ימי השובבי"ם




דרשת מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל אשר נמסרה בתיקון היסוד הראשון לשנת תשע"ב, ביום י"ז טבת, ארבעים יום לפני הסתלקותו לגנזי מרומים ביום המר והנמהר כ"ח שבט התשע"ב.

לקוחה מהאתר:


בשם ה' נעשה ונצליח. ברוכים הבאים לקהל הקדוש ובתוכם הקהל הקבוע של באי השובבי"ם. ימי השובבי"ם ועוז הדרם רבו ונאמנו מאד ומרבית העם ניגשים, כל אחד ואחד לפי מעלתו ולפי דרגתו, לתקן חטאות נעורים. ואכשר דרא, בימינו אלה נעשים דברים מה שלא נעשו בדורות הקודמים, ואין לך מקום ואין לך בית הכנסת שלא דואגים לעשות תיקון השובבי"ם. והיום אכשר דאכשר, שכבר כולם יודעים את האמת. פעם אחדים חשבו שתיקון שובבי"ם זה לקרוא את כל התהילים, אחרים אמרו שזה ללמוד כל הלילה ולעשות תיקון כרת. כל זה טוב ויפה, את זה ניתן לעשות כל השנה אך זה אינו תיקון שובבי"ם!

התיקונים שבוודאי מועילים לתיקון שובבי"ם הם התיקונים הכתובים בשער רוח הקודש מכיון שעל תיקונים אלו חתום הזוהר הקדוש, האר"י הקדוש, המהרח"ו ומרן רבנו הרש"ש. שהרי אם הצ'ק אינו חתום, מי מבטיח שמועיל?

אם כן, אכשר דרא, בימינו עושים את התיקון ממש בדיוק כמו שהאר"י תיקן. אם תאמר, הרי אנחנו מתענים רק יום אחד ופודים את השאר ומן הדין היה צריך להתענות פ"ד תעניות שלימות רצופות יום יום, זה נכון. אבל כבר רבותינו בדורות הקודמים וכל שכן בדור הזה, אמרו שהדור חלוש ואין לו כח לעמוד בכל כך תעניות רצופות, ותיקנו לנו לפדות בכסף כל תענית. וכן ברמ"א בשולחן ערוך מובא הענין של פדיון תעניות (אור"ח סי' של"ד ס' כ"ו).

לכן מי שיגיד לכם לעשות תיקון אחר – אל תאמינו לו. אם אתם רוצים לעשות גם מה שהוא אומר – תבא עליכם ברכה, אבל התיקון האמיתי לבחינת פגם הברית, אפילו רק לבחינת קרי, הוא רק הכוונות האלה המובאים בשם האר"י, וצריך לעשות אותם בתענית.

ניגש לענין עצמו. אני אתחיל מפירוש פסוק אחד בפרשת השבוע, ונאמר זאת בקיצור מפאת קוצר הזמן. אבל הדברים האלו בשער הליקוטים ובשער הפסוקים ועוד של רבנו האר"י ארוכים מאד מאד, וכל הרוצה יעיין שם בהרחבה.

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א' א'). מי לא יודע מי הם השמות שבאו למצרים? הרי בפרשת ויגש (בראשית מ"ו ח') כתוב הכל, כל השמות, עם כל הפירוט. אם כן, מדוע חזרה התורה וציינה את שמות בני ישראל הבאים מצרימה? יש לומר כי פסוק זה בא ללמד אותנו דברים נוספים, ונציין שתים או שלוש נקודות שהן חשובות לנו.

נקודה ראשונה – דע לך שירידת אבותינו למצרים היתה שרות של מאה אחוז לקדוש ברוך הוא. לא מסיבה שחטאו או עברו או פשעו התחייבו גלות. אלו היו "שמות", נשמות גדולות מאד! עמודי עולם! כשם שאבות העולם יש להם זכות, אם תמה זכות אבות – לא תמה זכות שבטים! עמודי עולם! מעמידים את העולם עד סוף כל הדורות. "ואלה שמות בני ישראל", תראה מי ירד מבני ישראל לתוך מצרים, נוּ, מה יש להם לעשות במצרים? גלות, למה? במצרים, למה? את זה שואל הזוהר הקדוש. אלא, יש פה שרות עצום לקדוש ברוך הוא! אבות העולם אברהם יצחק ויעקב תקנו את אדם הראשון, את השורש הראשון של הבריאה. מעין שופריה דאדם קדמאה היה יעקב אבינו(בבא מציעא פ"ד ע"א, זוה"ק פ' ויצא ק"נ ע"א ועוד). אבל מה יהיה עם כל הנשמות שיצאו מאדם הראשון? ק"ל שנה של אדם הראשון, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, דור סדום ועמורה, כל הדורות האלה, כל הנשמות האלה, מי יתקן אותם ואת מה שקלקלו? (עיין שער הפסוקים, פרשת מקץ)

כל הנשמות שלפני מתן תורה הן בוודאי אותן נשמות, לא היה הבדל בין גוי לבין יהודי. היום – מי יתקן את הגויים? הגויים יתוקנו ממילא כשעם ישראל יתוקן. ואיך יתוקן עם ישראל? אותם שאנחנו קוראים להם חס ושלום "חילונים", יהודים יקרים, יתוקנו ממילא כשאנחנו נתוקן! אם אנחנו נהיה מאוחדים, אם אנחנו נהיה יראי שמיים אמיתיים ונלמד תורה כמו שצריך, אותם שהם בבחינת כל העם כולו בשגגה, יתוקנו ממילא! אדם חושב איך לתקן את העולם, צריך לדעת שתיקון העולם תלוי בתיקון עצמך!

"ואלה שמות בני ישראל". הם באו לתוך מצרים בשביל לתקן ולעשות שרות לקדוש ברוך הוא, לתקן את כל הנשמות של כל הדורות, כמו שעשו אבות העולם, שישבו שלושה על אחד, ותיקנו את אדם הראשון לגמרי, את השורש הראשון של העולם, והחזירו לקדוש ברוך את אדם הראשון בבחינת נשמה, בבחינת אדם, החזירו לקב"ה את ה"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".

כך באו השבעים נפש. אין אבות אלא שלושה. אין שבטים אלא שנים עשר, שבטי י-ה. שתים עשרה קווי אלכסון, שתים עשרה צרופים של הוי"ה, עמודי עולם. ואחריהם באים שבעים נפש, גם השבעים נפש קדושי עליון. ולמרות שהיה חסר אחד למנין שבעים, כבר אמרו בעלי המדרש שיוכבד נולדה בין החומות (בבא בתרא קכ"ג ע"א), שהקדוש ברוך הוא נכנס עמהם במנין (מגילה כ"ט, ע"א), כל מיני מאמרים בנושא זה. שבעים נפש זה מושג.

"אלה שמות בני ישראל". לא חטאו ולא עוו ולא נתחייבו שום דבר. כל סיבת הירידה למצרים היא – ברית בין הבתרים שעשה הקב"ה עם אברהם אבינו, שעליו נאמר "מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם"(ילקוט שמעוני בראשית י"ד), "קונה הכל" (עץ חיים ש' כ"ט, פ' ח')! "מי הקדימני ואשלם" (במדבר רבא י"ד ב')? " איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב" (ילקוט שמעוני, תהלים ט"ז) ובפרט אברהם אבינו "קונה שמיים וארץ" – שהקנה לקב"ה שמים וארץ (סוטה ד' ע"ב), הקנה לקב"ה עולם ומלואו, הביא את הגאולה לעולם, הביא האמונה לעולם, הביא את התיקון לעולם.

גם בניו אחריו, השבטים, השבעים נפש, אלה "שמות" בני ישראל, "שמות"! בעל שם! כל אחד מהם כמו בעל שם טוב לפחות. ידוע שהבעל שם טוב העלה את כל הניצוצות מכל מקום שהיה בו. גם אבותינו עשו כך לארץ מצרים, "וינצלו את מצרים" (שמות י"ב ל"ו) עשוה כמצולה שאין בה דגים, כמצודה שאין בה דגן (ברכות ט' ע"ב), הוציאו ממנה את כל הנשמות הטובות, את כל ניצוצי הקדושה, הוציאו ממצרים עם ממושך וממורט, ששים ריבוא הגברים לבד מטף, כמה מליוני איש. "בהוציאך את העם ממצרים תעבדו את האלקים תחת ההר הזה", הצליחו בפעולה שלהם (עיין בשער הפסוקים סימן מ"ז על הפסוק "ואת העם העביר אותו לערים" ש"העם" מתיחס לערב רב שהם ניצוצות של השחתת הזרע דאדה"ר).

פלא עצום! "אלה שמות בני ישראל", יהודי – תראה מה התפקיד שלך, מה אתה יושב ככה בחיבוק ידיים? מה עם הקדוש ברוך הוא? אתה לא רואה את המצב של עם ישראל? בא תשנס מתניים! תדחיק קצת את הקץ! ניצוצות של קדושה, תתחיל להביא לקב"ה כמה שיותר שמות "הבאים מצרים". עד כאן נקודה ראשונה. [מחילה שאני לא יכול להאריך יותר בגלל שזה צום, צריך להתחיל את התיקון].

נקודה שניה. איך "יעקב איש וביתו באו"? כל אחד שיעיין בפרשה הקודמת בפירוש "אור החיים" על יעקב אבינו שפחד לרדת למצרים והקב"ה אמר לו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם-עָלֹה" (בראשית מ"ו ד'). איזה "אור החיים" נפלא! אומר ה"אור החיים" אני אגיד לך כמה דברים מדרשות של הרשב"י ויוצאי חלציו, כלומר המפרשים של דברו – הכוונה על האר"י. ואומר דבר חשוב, אומר שיעקב אבינו באמת לא היה צריך לרדת למצרים, מספיק שבעים נפש, מספיק השבטים. אבל אמר לו הקב"ה אם אתה לא תרד יהיה להם קשה לעשות את העבודה. הקדושה שלך היא כמו מגנט גדול שישאב להם את כל הניצוצות, יסייע להם. "את יעקב", היו חייבים סיוע את יעקב אבינו. אמר לו הקב"ה אל תדאג "אנכי אעלך" – נשבע לו יוסף שיקח אותו בחזרה למקום שלו, לא"י.

מה פעל יעקב אבינו, אַי אַי אַי. "ויחי יעקב בארץ מצרים". כל חייו "מעט ורעים", אבל בארץ מצרים חי חיים טובים מאד. הוא עשה שם פעולות עצומות וגדולות, בגשמיות וברוחניות, למצרים וליהודים, והיה טוב לקב"ה, טוב ליעקב אבינו. וזכה יעקב אבינו שלא מת עד שראה ששים רבוא מיוצאי חלציו. ואותם הקטנטנים – הששים רבוא, ברגע שהוא נפטר וכל הדור ההוא נפטר אז "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות א' י"ד). אמר להם יעקב אבינו לפני מותו, נו, עכשיו זה העבודה שלכם. באנו רק לסייע לכם לברר את הניצוצות. עשינו לכם סיוע, הורדנו את כמות העבודה, עשינו לכם את זה קל, הבאנו לכם את זה כמו שולחן ערוך. נו, עכשיו תאכלו! כי לחמנו הם! תאכלו אותם. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א' ז'). ששה בכרס אחת, שנים עשר בכרס אחת (שמות רבה א', ח'). היה ריבוי עצום, למה? היה צריך לפעול מהר מהר, לעשות את העבודה לקב"ה, אַי אַי אַי, תראו איזה דבר עצום, "את יעקב איש וביתו באו".

ועכשיו לנקודה השלישית – שהיא חשובה מן הכל בשבילנו. תראו מה כתוב פה, "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה... וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם". הרי ידוע שהשבעים נפש כוללים את יוסף, אם כן מדוע מציין הפסוק "ויוסף היה במצרים"? כבר רש"י וכל המפרשים מרגישים בקושיה, "וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים"?

אומר הזוהר הקדוש, נכון, יעקב אבינו גדול מאד, והשבטים עמודי עולם, והשבעים נפש גדולים מאד, והם ירדו בשביל לעשות עבודה, בשרות הקדוש ברוך הוא. אבל תדע לך, שיהיה לך ברור, אם לא הקדים יוסף לרדת לטומאת מצרים לערוות הארץ, ועמד בנסיון קשה מאד יום יום, ונתן מכה לראש הטומאה של מצרים, לא היה נשאר שריד ופליט ל(שונאיהם של) עם ישראל שירדו למצרים. מי עמד להם באמת? יוסף היה!, היה!, עמד להם במצרים. כל השבטים לא נקראו צדיק, רק יוסף. לומר לך – באנו לעולם לכבוש את היצר, באנו לעולם בשביל לעמוד בנסיון! נתת ליראיך נס להתנוסס. בתוך המילה נס יש עוד נס. במילוי של נ' (ו"ן) יש עוד נ', והמילוי של ס' (מ"ך) הוא גם ס'. נס בתוך נס, נתת ליראיך נס להתנוסס. הניסיון שעומד בו האדם יום יום, מרים אותו, מגביה אותו, מביא אותו לשיאים מיוחדים.

"ויוסף היה במצרים". תיקון היסוד עומד לאדם בכל המיצרים! אשרי מי שלא חטא, אשרי מי שכמו יוסף הצדיק לא חטא, ועמד בנסיון. אמנם מסכן מי שחטא – אז יקבור את עצמו חי? יתיאש? למה? יש תשובה! יש תיקון! בפרט ע"פ האר"י והרש"ש, שהרש"ש אומר שהתיקון היותר גדול בימי השובבי"ם לחטא הגרוע הזה זה ה"עננו" עם הכוונות. יש לך תיקון! יש לך אפשרות לתקן! ויש את ספרים הקדושים שאומרים שאדם שעושה תשובה הגונה, אמיתית, תשובה עקבית, יום אחר יום, שנה אחר שנה, ולא עוזב את עצמו. שכמו ש"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים ט"ז ח'), אז גם "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נ"א ה'), עושה תשובה כמו שצריך מאהבה ומשמחה לקב"ה, ועומד במחשבה דיבור ומעשה בשמירה, אזי הוא זוכה אפילו להיות צדיק יסוד עולם! כמו אחד שלא חטא! יכול לתקן! כמו שאתה מאמין שחטאת, תאמין שהקב"ה נמצא איתך ואתה יכול לעשות תשובה ולתקן. "ויוסף היה במצרים".

בפרשת "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר" (שמות י"ג ב') יש בהמה אחת טמאה, ופתאום נהיית קדושה, וצריך לפדות אותה. הרי מתעסקים עם בהמות, אז למה הפסוק אומר ככה? [אני לא רוצה להאריך מכיוון שאני צריך להסביר גם קצת על התיקון עצמו, אז ניגש ישר לנקודה]. אומר הפסוק "וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (שמות י"ג י"ג). אַי אַי אַי, אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה. מה יהיה, מה יהיה כשהקב"ה ידון את האדם? יגיד לנו מה זה? איפה הייתה? איפה הייתה? בשביל מה הבאתי אותך לעולם? מה אתה חושב, הנשמה ירדה לעולם בשביל לאכול ולשתות? בשביל לטייל? בשביל להרויח כספים? בשביל לישון? בשביל זה הבאתי אותך? הנשמה הקדושה כשהיא למעלה, היא דבוקה בה' ויש לה הנאה ושמחה עצומה! מה יש לה לרדת לעולם הזה בתוך הגוף? מה יש לה עם הגוף הזה אם לא בשביל לעשות שרות לקב"ה כמו שעשו אבותינו שירדו למצרים? לברר ניצוצות של קדושה! לעמוד בנסיונות! לעשות שרות! השם נתן את הנשמה, כמו שהשם שלח את יעקב ואת יוסף לסיוע לעם ישראל להעלות את ניצוצות הקדושה ממצרים, באותו האופן השם הוריד את הנשמה בשביל לסייע ביד הגוף לברר ניצוצות של קדושה. אז מה כתוב פה? "וכל פטר חמור תפדה בשה", יהודי! תדע לך! "אם לא תפדה", אם אתה לא מסוגל לקחת גשמיות, גוף, חומריות, חמור, ולפדות אותו בשה, להביא אותו להיות אמצעי לעבודת השם יתברך, להביא אותו לעבודת השם לתורה למצוות למעשים טובים, אז "וערפתו"! גשמיות כזו שאתה לא מסוגל להביא אותה לרוחניות – זה התיקון שלה! "וערפתו"! תערוף! תחתוך! זה לא בשבילך.

בעצם אם אדם שם לב, כל פגם הברית נובע מזה שאדם חושב שהוא בא לעולם בשבילו, וכל העולם זה בשבילו, כל ההנאות זה בשבילו, הוא משחק עם עצמו, הוא חושב שבא בשביל ההנאות של העולם הזה, מה אכפת לו איך עושים הנאות, ככה, או ככה, או ככה, השם ירחם!!!

על פי הוידוי שתיקן הרש"ש לומר בראש השנה בין התקיעות בלחש על עבירות של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה – כתב שהשחתת זרע לבטלה זה "לא תרצח"!, הרש"ש שם את הוידוי של "שיחתנו זרע קודש לבטלה" תחת שפיכות דמים. מי ששופך זרע לבטלה הוא רוצח את הבנים שלו, לא פחות ולא יותר. איך נראה לנו האדם שעושה הפלות? רוצח! ומה פה – עוד לפני ההפלה אתה מפיל! משחית דרכו על הארץ זה "לא תרצח", ובודאי שזה גם "לא תנאף", זה פשיטא. אז יש פה גילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודה זרה – גם פשיטא. האם האדם יעשה את המעשה הזה בגלוי? הוא מתביש, ממי הוא מתביש? מבני אדם. מהקב"ה הוא לא מתביש. זה לא עבודה זרה? איך יש לו עוד עוז? הוא רואה אותך ואתה לא רואה? אתה לא מתבייש? עם הכח שלו אתה עושה כאלה דברים? בחדרי חדרים? מה עשית? איך עוללת לעצמך כאלה דברים? קום והתעורר! כדאי לך לזרוק הכל בשביל לתקן את החטא הזה! זרע לבטלה!! זרע לבטלה!! שיחתנו זרע קודש לבטלה!! ירחם השם!!! גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, מה עוד נשאר? – חילול השם.

מסופר שכאשר יצא רבי שמעון מן המערה ועבר ליד טבריה ראה איזה נער, השם ירחם, משחית דרכו, הסתכל עליו רבי שמעון ואמר "חילול השם"! איך שאמר את המילה "חילול השם" הרים אותו למעלה והוריד אותו לתוך ימה של טבריה. משמע שהמעשה הזה אפילו עם עצמו, בלי שאף אחד רואה, בלי שאף אחד יודע, זה חילול השם. כל שכן חס ושלום אם זה מגולה לאחרים ומחליש אחרים, זהו חילול השם ממדרגה ראשונה, השם ירחם.

"וכל פטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו". חד וחלק! צריך האדם לדעת שאסור לו לשקוע בתאוות, של אכילה, או כל תאווה אחרת לא משנה איזה, כל תאווה ותאווה של העולם הזה שהיא לא לשם שמים. מסופר על רבי אלעזר ברבי שמעון, שכל לחם שהיה יוצא מן התנור היה מיד גומר אותו (שיר השירים רבה פ"ה). הוא היה שמן אבל היה זך, שם את החלב שלו, את השומן, בשמש ולא הסריח (בבא מציעא פ"ג ע"ב), כיון שהכל היה לשם שמים. מה שאתה יכול לעשות תעשה, העולם הזה בשבילך, רק שיהיה לשם שמים, אם לא – וערפתו! אם חתיכת לחם גורמת לך תאוה שלא לשם שמים אז את החתיכה הזו תוריד, וערפתו.

אבל "בכור אדם בבניך תפדה" – מרמז לתיקון היסוד שאנחנו עושים היום. רמז "בכור אדם", מה זה בכור אדם? הטיפות שיצאו לבטלה יש בו מן האדם, שהם תמורת הבכור. איך אומר יעקב אבינו "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי" (בראשית מ"ט ג'), כך היהודי הזה יעקב אבינו קורא לו – "כוחי וראשית אוני". אז "כל בכור אדם בבניך תפד"ה", כלומר במקום הבכור במציאות, אם חס ושלום אדם פגם אז הבכור הזה נמצא בחוץ! מה אתה צריך לעשות לו? – תפד"ה, אתה צריך לעשות לו פ"ד תעניות! ומכיון רבנו האר"י אמר שיש בפגם הברית חמשה אופנים – אתה צריך לתקן חמש פעמים פ"ד. הנה "תפד"ה" רומז לה' פ"ד (– ר"ת תיקון ה' פ"ד או, ה' פ"ד תעניות).

היום, בתיקון הראשון, כל אחד שואל למה לא מצרפים עוד תיקון עם הפדיון? לא צריך עוד תיקון. התיקון של היום הוא חמישה תיקונים! הוא לא אחד, הוא פ"ד ועוד פ"ד... חמישה פ"ד. [הרב פונה לגבאי: רבי דוד שמש, כמה עולה פדיון פ"ד אחד? מאתיים. חמש פ"ד – אלף. האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים. אם האדם עושה היום פ"ד אחד אז זה מאתים שקלים. אבל היום, כולו מוקדש לפ"ד] וכדאי מאד לעשות חמישה פ"ד שלמים. [בשבוע הבא כבר יצרפו תיקונים אחרים וצריך לשים לב לתיקונים האחרים ולצרף איתם את הפ"ד]. בוזו זהב, בוזו כסף. אדם יכול לעשות את זה בתשלומים, בכל מיני אופנים, וחבל על החיים, מה יהיה? כשאדם חולה, גם אם יש לו איזה צרה, הוא יכול לתת את כל הונו, יכול למכור את הדירה שלו, העיקר שיחיה, העיקר לנשום עוד נשימה אחת בעולם – כל הנשמה תהלל י-ה, אדם לא מעריך מה זה הנשימה.

הנה האר"י הקדוש גילה לנו חמישה מיני אופנים של פגם הברית, וחמישה מיני תיקונים עליהם. ובחמישה אופנים אלו הוא כיסה את כל האופנים שיש, שנצרכים לתיקון. כשאדם עושה היום את חמשה אופנים האלה, הוא צריך להיות בטוח, שאם הוא יעשה את התפילה כמו שצריך, את התיקון כמו שצריך, הוא מתקן את כל פגם הברית ששיחתנו זרע לבטלה עד סוף כל הדורות. ויכול לזכות ממש להיות צדיק גמור. והשם ברחמיו יזכנו עוד השנה להרים את כל ניצוצות הקדושה, כמו שאומר רבנו האר"י שבזה תלוי ביאת המשיח, כשיגמרו ניצוצות הקדושה לעלות, שניה אחת לא תתעכב הגאולה! תשועת השם כהרף עין, הכל תלוי בזה.

הנה עכשיו אנחנו פה, כל אחד מאיתנו יכול להרים מאה ניצוצות, אלף, מיליון, חמש מיליון, עשר מיליון, בפרט שאנחנו נמצאים ברוב עם. אפילו אם היו פה רק עשרה יהודים, עשרה יהודים ביחד, אתם יודעים מה הם יכולים לחולל בעולם? ופה בן פורת יוסף, כן ירבה וכן יפרוץ, לא עשרה ולא עשרים ולא מאה ולא מאתיים, יש פה יהודים רבים! כל אחד יתאחד עם השני, וכל אחד יצעק בכל ליבו, וכל אחד יתפוס את עצמו בידים ויעשה כל אשר ביכולתו!!! להגיד לקב"ה – ריבונו של עולם אני מוציא את כל הגוף והנפש בשבילך! אני מוסר הכל בשבילך! גם את הממון שלי, לא מסתכל אם יש בבנק אין בבנק, אני עושה לך את כל מה שאני יכול לעשות, בצום בקול בממון. ואתה אב רחום וחנון, קרב צדק מאליך, אנחנו עושים " וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ל' ב'), אבל אתה אב רחום וחנון תקיים "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים" (דברים ל' ג') תקבץ את כל ניצוצות הקדושה, כבר הגיע זמן גאולתם של ישראל, משיח בן יוסף, משיח בן דוד, בנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

כאן עושים את הפדיון, מוציאים ספר תורה, ולאחר מכן נותן הרב דרשה קצרה בנושא הקדיש לפני תחילת התפילה

יש לעורר שהתפילה תארך זמן רב, וכל אחד ואחד, גם האדם הפשוט שבדרך כלל מתפלל חמש דקות וגומר את השמונה עשרה – זה לא בשביל היום. היום, שזה יום של תיקון, תאריך את תפילת שמונה עשרה לפחות לרבע שעה, אם לא חצי שעה, אם לא יותר. התפילה עכשיו בלחש תארך זמן רב. חבל לך לשבת ככה. צריך שהאדם יתפוס בכוונות של התפילה, שידבר אל השם יתברך בכל מילה ומילה, בכל אות ואות, ימסור להשם.

בעיקר רצינו לעורר, כי סוף כל סוף, התיקון האמיתי תלוי במי שאמר והיה העולם. ואנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר קדיש. סוד הקדיש אין לו פותר. הקדיש, בעצם אפילו שאנחנו אומרים אותו, אבל בעיקר אנחנו פונים אל השם, שהוא יאמר את הקדיש. לכן אנחנו אומרים "יתגדל ויתקדש", ככה אנחנו מבקשים מהשם שהוא יתגדל ויתקדש. לכן אמרו חכמים גדול העונה אמן. כל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה (זוה"ק ויקרא כ' ע"א, שבת קי"ט ע"ב). אַי אַי אַי. זה כבר לא עולה לך, לא תענית, לא כסף, לא מאמץ, שום דבר, מה יש בזה, קצת להגיד "אמן יהא שמיה רבא"?

ורש"י אומר (שם) – בכל כוונתו. מה הכוונה? פונה אל הקב"ה, אומר ריבונו של עולם, מה אנחנו מה חיינו, כמה שנעשה, "מִי הִקְדִּימַנִי, וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מ"א ג'), אפילו אבות העולם לא יכולים לשלם לקב"ה מה שעשה איתם. אנחנו מבקשים ממך – אתה, אתה תעשה! הגיע זמן גאולתם של ישראל! הגיע זמן אב רחום וחנון! שתגלה מלכותך על כל העולם, והתגדלתי והתקדשתי, אתה הוא אחד קודם שבראת את העולם, אתה הוא אחד לאחר שבראת את העולם, אותו היחוד, אותה השליטה. לפנות אל מי שיכול! אין סוף ברוך הוא! התפילה לך לבדך, לא לזולתך! בלתי לשם לבדו! בכל הכוונה האמיתית.

והתוספות מוסיף (שם) – שצריך להיות בקול רם, כי הקול רם מעורר את הכוונה, זהו "בכל כוחו". רש"י אומר בכל הכוונה, ותוספות אומר פשוט, כפשוטו, בכל הכח, קול רם! מה אתה מחכה, למי אתה מוציא את הגרון שלך? לצעוק צעקות של שוא? של עולם הזה? לצעוק על בני אדם? בא תצעק עכשיו להוציא צעקת אמת!!! להביא את הגאולה! לגאול את השכינה, לגאול את עצמך, לעשות תשובה!

והזוהר הקדוש אומר (שמות קכ"ט ע"ב) – שכל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, הכוונה בהזדעזעות כל האיברים, שכשהאדם עונה בהזדעזעות כל האיברים, דהיינו במסירות נפש, שהוא מרגיש שהגוף והכל מתבטל למעלה לעומת המציאות של "יהא שמיה רבא מברך"!!! ואומר הזוהר הקדוש שאפילו טינרין תקיפין ומנעולין דפרזלא נשברים מאמירת "יהא שמיה רבא" בכל כוחו! שהרי כשאדם חוטא עולים הקליפות וסותמים לו במנעולין דפרזלא ועושין מחיצה של הרים והרי הרים, סלעים, טינרין, בינו ובין הקדוש ברוך הוא. בא "אמן יהא שמיה רבא" של אדם שלא עושה שום חשבון, צועק אל השם בכל ליבו, שובר את הכל, ומביא אותו קרוב מאד אל השם, הנה הוא רואה את השם, הנה השם. 

וגדול מכולם, ומפרש את כולם, ומביא את הסוגיה להבנתה האמיתית, גדול אדוננו מורנו ורבנו האר"י הקדוש, אחריו הרש"ש, שהעונה "יהא שמיה רבא" בכל כוחו, נכון שצריך גם כוונה, וגם בקול רם, וגם בהזדעזעות האיברים, אבל המילה "בכל כוחו" צריכה להיות גם על הקדיש עצמו, בכל הכח של הקדיש, פירוש בענית כח תיבות של הקדיש מן "יהא שמיה רבא" עד "דאמרין בעלמא". הרי אנשי כנסת הגדולה טמנו בקדיש גנזין וגנזי גנזין וכל הכח של הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך הדבר הזה. שהרי שמו של השם יתברך, הוא הוי"ה ברוך הוא וזה החלק הראשון של הקדיש וזה ענית האמן הראשונה. יהו"ה – יתגדל ויתקדש שמיה רבא (ארבע התיבות "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" הם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה). והאמן השניה (באה לאחר עשר תיבות של "בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פורקנה, ויקרב משיחה" שהם כנגד עשר אותיות של שם הוי"ה במילוי) יש בה בעלמא "דִי", עשר עם הארבע ביחד זה דִ"י. זה כנגד השם המלא. אמן. ואח"כ המלא דמלא (עשרים ושמונה תיבות מ"יהא שמיה רבא" עד דאמירן בעלמא" כנגד שם המילוי דמילוי של שם הוי"ה). פשוט בכתר, מלא בחכמה ומלא דמלא בבינה ומשם מתפשט לעלם לעלמי עלמיא!!! מתפשט בכל העולמות עד שהאדם מרגיש שהגוף שלו רועד, ומזדכך, ורואה את השם לפניו. זהו כוחו של הקדיש שצריך לענות בכ"ח תיבות, מ"אמן יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" בכוונה, ובקול רם, ובהזדעזעות האיברים. כדי לעורר את כח הקדיש! בקדיש יש כח! וזהו בכל כוחו! לכן מורי ורבותי, יש לנו הזדמנות, סגולת הסגולות, עכשיו לפוצץ את כל הקליפה ולגלות מיהו השם יתברך, על ידי שעכשיו בקדיש הזה נענה כמו שצריך עניה אמיתית בכל הכח, בכל הלב. השם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו כרצונו, ונזכה לכוון את הכל. אמן כן יהי רצון.

תיכון תפילתי קטורת לפניך...



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!