חנוכה – להיות בגלות בארצנו!

חנוכה – להיות בגלות בארצנו!

"הרבה יותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים".

יצאנו מהגלות אבל הגלות עוד לא יצאה מתוכנו...

לאט לאט אנחנו מנסים להשתחרר בכח מהשורשים של התרבות הזרה שסיגלנו לעצמנו במשך שנות הגלות הארוכות...

הנה דוגמא של גלות בתוך ארץ ישראל, כשירושלים בנויה ובית המקדש בתפארתו!

הרב יצחק הוטנר זצ"ל (פחד יצחק מאמר יג'): "ההתבוננות במהותה של גלות יון מעמידה אותנו בפני חידוש גדול בתפיסת ענינה. מצינו לחז״ל שאמרו כי בברית בין הבתרים נכללו כל השעבודים וכל הגליות של ארבע מלכיות. והלא רק בג׳ מלכיות הין ישראל פזורים בארצות הגוים, פזורים בבבל פרס ואדום, אבל בכל משך הגזירות והצרות של יון לא מצינו שום רמז לגירוש ישראל מארצם. ואם כן כיצד נפרנס מקרא מפורש בברית בין הבתרים, שנאמר בה תנאי בכל הגליות של כל המלכיות שהגליות מתקיימות "בארץ לא להם" וכיצד יתכן למצוא מקום לצרת יון בגזירת ברית בין הבתרים?

זה הוא החידוש הנורא במהותה של גלות יון. כי על ידי הגזירות של השכחת התורה והעברת המצות, ולחץ חכמתה ודעותיה של יון על דעת תורה, בידה של יון ליצור מצב של 'ארץ לא להם' בתוך ארץ ישראל עצמה, כי יון היא המלכות השואפת ליצור מצב של מומרות בישראל, ועל כן שלטונה מחדש פנים של פיזור וגלות גם בתוך הגבולין של הארץ עצמה, וחידוש אופיה של גלות זו המיוחד ליון, הרי הוא מעמיק את גלות יון לעמת הגליות הקודמות ביחס של 'אין ערוך'. עומק תהום מפריד בין מדת הנכריות של בן הבאה מפאת שגלה מבית אביו למרחקים, ובין הנכריות של בן המסתובב בחצרות אביו, ומכל מקום הכל זר אצלו, מפני ששכח שמו ושם אביו. במדתה של תהום זו נערכת היא ההבחנה בין מהותה של גלות יון למהותן של הגליות הקודמות. וזה הוא שאמר ירמיה בנבואתו "נמר שקד על עריהם", ופירשו בו חכמים נמר היינו יון. כלומר, כלפי מה שאמר על הגליות הקודמות 'זאב ערבות', 'אריה מיער' הרי הוא חוזר ואומר דיון שוקד על עריהם, זהו החידוש של גלות יון, שאין בה בגלות זו גירושו של ישראל לתוך היער ולתוך הערבה של מדבר העמים, אלא שיוצר הוא פנים של גלות גם בתוך עריהם של ישראל עצמם".

מעניין שהרב הוטנר הוא זה שחיבר והלחין את הפיוט הידוע (בעקבות שורה של ר' אלעזר אזכרי):

"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,

ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,

ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,

ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה"

נראה שפיוט זה הוא מעין סיכום של כל המאמר - שהמשכן לא יהיה רק על הר הבית, אלא שבלב כל יהודי יהיה משכן עם מזבח בוער באש תמיד לה' עד כדי מסירות נפש!

ב"ה עמ"י זוכה בימינו לצאת לאט לאט מהגלות הרוחנית, יה"ר שבקרוב נראה עין בעין בשוב ה' ציון ברחמים.