בת מצוה

 

משנה (נדה ה,ו): "בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין".

כך גם נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות שביתת עשור ב,יא) שבגיל שתים עשרה שנה ויום אחד היא מתחייבת בכל המצוות השייכות לה.

 

למה אצל בת זה בגיל 12 שנה לפני הבן?

גמרא (נדה מ"ה): "מאי טעמא דרבי - דכתיב (בראשית ב') "ויבן ה' את הצלע" - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מבאיש".

מסביר הרא"ש על פי דברי המדרש בבראשית רבה: "הקדים בה בינה יותר מבאיש".

 

המילה בינה היא מלשון = בניין ומלשון התבוננות.

לאישה יכולת מדהימה לבנות עולם, להמשיך את עם ישראל מתוך יכולת יתרה של התבוננות לדעת מה טוב ומה חלילה להיפך.

במשכן תרמו הנשים תחילה, לפני הגברים - "ויבואו האנשים על הנשים", כותב רש"י: "מלמד שהיו הנשים מקדימין לאנשים".

ואילו בחטא העגל, מפרש תרגום יהונתן: "וסירבו נשיא למתן תכשיטהון לגבריהון".

במשכן - נתנו, ואילו בעגל – סירבו.

שתי סיטואציות דומות. אך על ידי הבינה וההתבוננות ידעו הנשים, למה יש לתת ולמה אסור לתת.

בקבלת התורה אומר ה' למשה: "כה תאמר לבית יעקב, ותגד לבני ישראל" – קודם הבנות ואח"כ הבנים...

הבינה של הבת והתבוננות תביא אל הגאולה השלימה והאמיתית.

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכותן יגאלו לעתיד לבוא.

 

האדמו"ר הזקן כותב (שו"ע או"ח מהדורה ב' סוף סימן ד') שהטעם לכך הוא היות ואז הוא "גמר כניסה נפש הקדושה באדם", ולכן אז מתחייבת האשה במצוות מן התורה.

על פי דברי הזוה"ק השמחה ביום הבר מצווה צריכה להיות כמו ביום החתונה.

כותב הרבי מחב"ד (ספר השיחות תשמ"ח חלק א' עמוד 332 הערה 21) שכך צריך להיות גם אצל בנות מצוה, היות וגם הן מתחייבות ביום זה במצוות.

במקום אחר (שיחת הרבי ביחידות לחתני בר מצווה, ליל ט"ו תמוז תשמ"ה) הרבי מוסיף, כי שמחה זו צריכה להיות לא רק אצל בת המצווה עצמה, אלא גם אצל כל בני ישראל.

 

אפשר להמשיך כאן עם הדרשות:

מעמד האשה

מסירות נפש נשית

בזכות נשים צדקניות

הלכות תשעה באב

"כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל)

הלכות סעודה מפסקת: 

בארוחה האחרונה לפני הצום מדגישים את האבלות, ולכן אסורים בה דברים הגורמים לעונג בסעודה...

את הסעודה מפסקת אוכלים על הקרקע צריך להניח בד או כרית ולא לשבת ישירות על הרצפה.

לא יושבים בחבורה אלא כל אחד תופס מקום אחר ויושב גם בשביל להרגיש את החורבן וגם שלא יתחייבו בזימון.

אסור לאכול בה שני תבשילים.

כל דבר שבושל נחשב לתבשיל (ירק מבושל זה תבשיל, אורז, ביצה קשה, ביצה רכה וכדומה). 

בישול בשני סירים כל תבשיל מסיר נחשב תבשיל.

כל שהתבשל ורגילים לבשלו ביחד זה נחשב לתבשיל אחד.

לא נחשב לתבשיל - ירקות חיים, גבינות וכדומה.

לא אוכלים מעדני חלב ומעדנים אחרים בסעודה הזו.

נהגו שלא לאכול דגים בסעודה הזו.

כמובן שאסור לאכול בשר או לשתות יין וכן בירה.

מותר לשתות תה או קפה.

עצה טובה, כדאי לאכול ארוחה רגילה ולברך ברכת המזון ואחרי הפסקה של זמן לאכול את הסעודה המפסקת. 

הכי טוב לאכול ביצה קשה עם לחם.

ויש הנוהגים להטביל את הביצה קשה באפר.

הלכות הצום:

בצום תשעה באב נוהגים בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה. ובנוסף, חלק מדיני אבלות.

רחיצה - אין לרחוץ אפילו איבר אחד לעונג. מותר לרחוץ איברים ברחיצה שהיא נקיון אלמנטרי. דוגמאות: מותר ליטול ידיים עד סוף האצבעות בנטילת ידים שחרית. מותר לשטוף את הידים מלכלוך, או בכל בחזרה לבית בתקופת הקורונה. וכן מותר לשטוף כלים במסגרת הכנת אוכל לילדים.

סיכה - אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה ומשחות, כשמדובר לשימוש לתענוג. אבל מותר להשתמש בהם לצורך רפואי. לכן מותר למשל למרוח וזלין למי שסובל מיובש או אלוורה על אדמומיות. למניעת ריח רע מותר להשתמש בדיאודורנט, שעניינו הפגת הזיעה ולא תענוג.

נכון להחמיר שלא לעשן סיגריות בתשעה באב. וכן בכל השנה כולה. ומי שיש לו צער גדול יכול להקל בדוחק, בצנעא.

נעילת הסנדל - דין הגמרא שאין לנעול נעלי עור. לגבי סנדלים ונעליים שאינם מעור אך נוחים להליכה מחוץ לבית נחלקו הפוסקים האחרונים. ההלכה כמקילים לנעול נעליים נוחות כגון קרוקס, וכן פסק הגרע"י כהכרעת השו"ע. ואמנם, המחמיר  ללכת בנעלי בית או כפכפים שאין רגילוּת לצעוד בהם על קרקע לא מרוצפת תבוא עליו ברכה.

תשמיש המיטה - נמנעים מיחסי אישות ולא ישנים באותה מיטה. במהלך היום אין חובה להיזהר בכל מה שנזהרים בזמן נידה, אבל יש להימנע מנגיעה של חיבה.

נשים הרות כשהן בריאות צריכות לצום בתשעה באב.

מניקות - נהגו להתחיל את הצום ואם יש חשש אפילו קל שהחלב מתחיל להתמעט באיכות או בכמות מותרת לאכול ולשתות.  

מי שילדה אחרי תאריך ט' בתמוז פטורה לגמרי מן הצום.

נהגו אימותינו לקראת סוף הצום לשטוף ולהכין את הבית מתוך אמונה בביאת המשיח.

מי ייתן ומהרה יקויים בנו: "צוֹם הַחֲמִישִׁי.. יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן".

 הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

"כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה"

ביום שישי - מכינים בגדי חול לא מכובסים לתשעה באב.

בשבת מקדימים תפילת מנחה של שבת כדי להספיק לאכול סעודה שלישית בנחת, אין אומרים צדקתך.

בסעודה שלישית - מותר ללמוד לשיר לאכול בשר ולשתות יין.

ניתן לשתות כדורים להקלת הצום בשבת.

צריך לסיים את האכילה וצחצוח שיניים עד השעה 19:45.

במוצאי שבת - אומרים בבית "המבדיל בין קודש לחול", נועלים נעלי בד, ומחליפים לבגדי חול לא מכובסים.

בבית הכנסת - מסירים את הפרוכת ומכבים חלק מהאורות, מתפללים ערבית בישיבה על הרצפה, מוסיפים אתה חוננתנו, אין אומרים "ויהי נעם, שובה וכו', מכריזים 1953 שנים לחורבן בית מקדשנו.

לאחר קדיש תתקבל מברכים על הנר "בורא מאורי האש" (אפשר לברך גם בבית).

בשחרית - לא מניחים תפילין, יושבים על הרצפה.

במנחה - מניחים תפילין ויושבים על כיסאות.

בצום תשעה באב נוהגים בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה. ובנוסף, חלק מדיני אבילות.

רחיצה - אין לרחוץ אפילו איבר אחד לעונג. מותר לרחוץ איברים ברחיצה שהיא נקיון אלמנטרי. דוגמאות: מותר ליטול ידיים עד סוף האצבעות בנטילת ידים שחרית. מותר לשטוף את הידים מלכלוך, או בכל בחזרה לבית בתקופת הקורונה. וכן מותר לשטוף כלים במסגרת הכנת אוכל לילדים.

סיכה - אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה ומשחות, כשמדובר לשימוש לתענוג. אבל מותר להשתמש בהם לצורך רפואי. לכן מותר למשל למרוח וזלין למי שסובל מיובש או אלוורה על אדמומיות. למניעת ריח רע מותר להשתמש בדיאודורנט, שעניינו הפגת הזיעה ולא תענוג.

נכון להחמיר שלא לעשן סיגריות בתשעה באב. וכן בכל השנה כולה. ומי שיש לו צער גדול יכול להקל בדוחק, בצנעא.

נעילת הסנדל - דין הגמרא שאין לנעול נעלי עור. לגבי סנדלים ונעליים שאינם מעור אך נוחים להליכה מחוץ לבית נחלקו הפוסקים האחרונים. ההלכה כמקילים לנעול נעליים נוחות כגון קרוקס, וכן פסק הגרע"י כהכרעת השו"ע. ואמנם, המחמיר  ללכת בנעלי בית או כפכפים שאין רגילוּת לצעוד בהם על קרקע לא מרוצפת תבוא עליו ברכה.

תשמיש המיטה - לא ישנים באותה מיטה ונמנעים מנגיעה של חיבה.

עבודה - אין עובדים בתשעה באב, ואם זה 'דבר האבד' מותר.

נשים הרות ומיניקות כשהן בריאות צריכות לצום בתשעה באב.

עצה טובה כדי לעבור את הצום בקלות: 

במהלך יום שבת לפני הצום יש לשתות בעקביות כל חצי שעה. לפחות 3.5 ליטר סה"כ. 

ביום הצום - לשבת במזגן ולהימנע ממאמץ.

מניקות - אם התינוק ניזון גם דרך תחליף חלב, לתת ארוחה טבעית ארוחה תחליף לסירוגין עד צאת הצום. 

אם התינוק יונק בלבד, אם יש אפשרות לשאוב מראש ולתת, מצויין. אחרת - להתחיל את הצום ואם החלב מתחיל להתמעט מותר לשתות ולאכול כרגיל.  

מי שילדה אחרי תאריך ט' בתמוז פטורה לגמרי מן הצום.

חולה שצריך לאכול בתשעה באב - יעשה הבדלה במוצ"ש על מיץ ענבים עם ברכת מאורי האש, אם מבדיל ביום ראשון לא יברך על האש.

מי שנוטלים תרופות או הורמונים יכולים לבלוע בלא מים או בשתיית מעט מים מרים (יכינו מעט מים חמים עם כמה שקיות תה).

נהגו אימותינו לקראת סוף הצום לשטוף ולהכין את הבית מתוך אמונה בביאת המשיח.

במוצאי הצום מבדילים על הכוס ללא הפסוקים המקדימים, מברכים הגפן והמבדיל ומברכים ברכת הלבנה.

מי ייתן ומהרה יקויים בנו: "צוֹם הַחֲמִישִׁי.. יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן".