בת מצוה
משנה (נדה
ה,ו): "בת שתים עשרה שנה ויום
אחד נדריה קיימין".
כך גם נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות
שביתת עשור ב,יא) שבגיל שתים עשרה שנה ויום אחד היא מתחייבת בכל המצוות השייכות
לה.
למה אצל בת זה בגיל 12 שנה לפני הבן?
גמרא (נדה
מ"ה): "מאי טעמא דרבי - דכתיב (בראשית ב') "ויבן ה' את הצלע"
- מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מבאיש".
מסביר הרא"ש על פי דברי המדרש
בבראשית רבה: "הקדים בה בינה יותר מבאיש".
המילה בינה היא מלשון = בניין ומלשון
התבוננות.
לאישה יכולת מדהימה לבנות עולם, להמשיך
את עם ישראל מתוך יכולת יתרה של התבוננות לדעת מה טוב ומה חלילה להיפך.
במשכן תרמו
הנשים תחילה, לפני הגברים - "ויבואו האנשים על הנשים", כותב רש"י: "מלמד
שהיו הנשים מקדימין לאנשים".
ואילו בחטא העגל, מפרש תרגום יהונתן: "וסירבו נשיא למתן תכשיטהון לגבריהון".
במשכן - נתנו, ואילו בעגל – סירבו.
שתי סיטואציות דומות. אך על ידי הבינה
וההתבוננות ידעו הנשים, למה יש לתת ולמה אסור לתת.
בקבלת התורה אומר ה' למשה: "כה תאמר לבית יעקב, ותגד לבני ישראל" – קודם
הבנות ואח"כ הבנים...
הבינה של הבת והתבוננות תביא אל הגאולה
השלימה והאמיתית.
בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו
ממצרים, ובזכותן יגאלו לעתיד לבוא.
האדמו"ר הזקן כותב (שו"ע או"ח מהדורה ב' סוף סימן ד') שהטעם לכך הוא היות
ואז הוא "גמר כניסה נפש הקדושה באדם", ולכן אז מתחייבת האשה במצוות מן
התורה.
על פי דברי הזוה"ק השמחה ביום הבר מצווה צריכה להיות כמו ביום החתונה.
כותב הרבי מחב"ד (ספר השיחות תשמ"ח חלק א' עמוד 332 הערה 21) שכך צריך להיות גם אצל
בנות מצוה, היות וגם הן מתחייבות ביום זה במצוות.
במקום אחר (שיחת
הרבי ביחידות לחתני בר מצווה, ליל ט"ו תמוז תשמ"ה) הרבי מוסיף, כי שמחה
זו צריכה להיות לא רק אצל בת המצווה עצמה, אלא גם אצל כל בני ישראל.
אפשר להמשיך כאן עם הדרשות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!