הספד על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל: מה נדבר ומה נאמר. אלו אנשי קדם. אנשים מהדור הקודם. להגיד עליו שהוא בנם של קדושים זה מספיק. בנו של ה'כרם שלמה'[1]! איזה זכות!
חכם מרדכי אליהו ע"ה זה נשמה שירדה מן השמים עם כוונות האר"י והרש"ש. הרי בדורו ה'כרם שלמה' היה 'חד בדרא', אחרי שנפטר השד"ה[2]. הוא היה התלמיד המובהק שלו שהעביר את הקבלה שלו לעולם. מי שרצה ללמוד את כוונות סידור הרש"ש היה בא אליו. הוא כתב את פירוש ה'כרם שלמה' על ה'עץ חיים'. חבל שאבד לנו הכתב יד המלא, נשאר רק עד דרוש או"א, מה שהוציאו.
אבל ברוך השם, חכם מרדכי ע"ה, שקע בלימוד הזה חזק ומצא כדי מידתו, עד שהתחילו לקרוא לו המקובל האלקי, ולא רק הראשון לציון. אז הוא זכה ברוך השם גם לחכמה הזו. בבחינת כל העוסק בתורה לשמה זוכה ומגלים לו רזי תורה[3]. אצלו עסק התורה היה לשמה. הוא היה טורח ומתיגע בתורה ללמוד אותה וללמד אותה, להקים עולה של תורה.
היו לו ידים נקיות. לא היה רודף אחרי הכסף. מספר הרב שמואל זעפרני, שהיה ראש הלשכה שלו, הוא בעצמו ראש ישיבה, תלמיד חכם גדול, אני מכיר אותו אישית. והוא מספר שהוא התלווה אליו לחו"ל, והיה אחד שהתפעל ממנו הרבה ובא והביא לו פתק, הרב זעפרני ראה שמדובר בצ'ק בסכום עתק. נתן את זה לרב. הרב אמר מה זה? תחזיר לו, אנחנו לא לוקחים כסף. לא רוצים כסף. אמר לו הנדיב זה בשביל הישיבה שלך, בשביל העניים. אמר לו הרב, תחלק אתה, אני לא לוקח כסף.
איפה יש דבר כזה? זה דברים מיוחדים. הוא גדל בבית שהיתה בו עניות. חכם סלמאן אליהו מה היה לו? אפילו לא היה לו ניירות לכתוב את החידושים שלו. ככה זה היה בירושלים.
אז אני אומר זה דרגה של עוד דור, שלא יהיה חס ושלום חילול השם. שם בחו"ל חושבים – רב זה כסף. זה מה שמונח בראש שלהם, הוא בא בשביל כסף. אבל הוא הלך בשביל לחזק את הקהילות נטו. לחזק את הקהילה היהודית בארה"ב. הוא הלך מבית כנסת לבית כנסת, ותיקן תקנות, והיה עורך שבתות. כל שנה היה נוסע. זה עשה רושם גדול.
טוב, על גדולתו בתורה לא צריך לספר, כמה היה אדם גדול, משכמו ומעלה. הוא למד ב'פורת יוסף' אצל חכם עזרא עטיה ע"ה, כמו הרב עובדיה יוסף שליט"א והרב בן ציון אבא שאול ע"ה. בתקופה ההיא של ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה, כולם, אחד, אחד, יצאו גדולים.
על כל פנים, מה שראו אצלו, חוץ מהענין של התורה, שהוא היה ענק בתורה, בנגלה ובנסתר, בכל מכמני ומקצועות התורה, בדרשות, בהלכה בעיקר.
הוא היה נאמן ביתו של ה'בן איש חי', כיון שבאמת הוא צאצא של אחותו של ה'בן איש חי'. אימו וחכם יהודה צדקה ע"ה היו בנים של בת אחותו של ה'בן איש חי'.
אבל חוץ מהדבר הזה של הגדלות בתורה, הוא שמר על הפסיקה ההלכתית הספרדית שהיתה נהוגה קודם בכל ארצות המזרח. על פי ה'בן איש חי' יסעו ועל פיו יחנו, לא זזים לא ימין ולא שמאל. כל מה שאמר ה'בן איש חי' היה קודש קודשים. והוא שמר את הדרך הזו. הוציא ספרים, הוציא הגהות על קיצור שולחן ערוך על פי דרכו של ה'בן איש חי' ו'כף החיים', הכל בשביל לחזק את דרך הפסיקה הזו. תמיד נטה לדרך הקבלה בפסיקה שלו, כמו ה'בן איש חי'.
אבל אני אומר, מה שראו אצלו, זה את ה'בן אדם' שבו. אמיתות, שמחה. אפילו בזמן של היסורים הקשים. פעם ביקרו אצלו כמה תלמידי חכמים, ביקור חולים, והוא יושב ביסורים, אז אחרי שגמרו את הביקור אמר להם תשירו לי איזה שיר. אז הם התחילו לשיר לו איזה שיר ככה 'רחם בחסדך', זה שיר של עצבות. אמר להם לא, תשירו לי 'מצווה גדולה להיות בשמחה'. משהו שמח ככה, מה אתם שרים כזה שיר, צריך להיות בשמחה.
היתה לו הארת פנים לגדול ולקטן, לצעיר ולזקן, היה מתיחס לכל אדם, היתה לו התיחסות נפלאה לכל אדם.
אני אספר משהו אישי שהיה לי. כשחליתי והייתי בארה"ב קרוב לשנה, הייתי תקוע באיזה מרתף, Basement , מי שיודע מה זה. לא היה לי כסף לקחת בית מלון. כשיצאתי מאושפז בבית החולים, היו שם אנשים בעלי חסדים, שהם גרים בבית, ואת המרתף הם מסדרים כמו דירה עם כניסה לבד, ונותנים את זה לכל מיני דברים של מצווה, ויש כאלה שמשכירים את זה ומרויחים הרבה. אלה אומרים, בשביל מה כסף? חסר לי כסף? מצוות חסר לי! משכירים את זה לאנשים, לאורחים, לשליחים שמגיעים ואין להם איפה להיות והם לא מכירים אף אחד.
לאט לאט הכירו אותי רבנים משם והיו באים ללמוד איתי. וככה הכירו את הענין של הקבלה, בפרט אלו שלמדו קצת קבלה לפני – היו באים בשביל שאני אתן שיעור. ואח"כ ארגנו שיעור גדול, וכל יום, אפילו כשלא יכולתי לשתות אפילו מים, אבל שיעור שעתיים רצוף, עם קול צרוד, נתתי. הם היו מקליטים על המקום, היתה להם מכונה מיוחדת שמקליטה ומיד על המקום היו מכינים הרבה קלטות וכל אחד היה לוקח. נגמר השיעור כבר יש קלטת.
אז עכשיו אני לא רואה אף אחד מהארץ ולא יודע כלום מה קורה בארץ. כל הזמן הראש שלי רק שמה, ללכת לבית החולים, לחזור, ופתאום מופיע רבי מרדכי. הרב זעפרני אמר לו אתה יודע שפלוני חולה והוא נמצא פה? הרב אמר, מה? פה בארה"ב? אני צריך ללכת לבקר אותו. איפה הוא ימצא אותי? צלצל לארץ שהם יצלצלו ויחפשו את המספר שלי בבית. ואני יכול להיות פעם פה, פעם פה, איפה הוא ימצא אותי? וחיפש וחיפש, ובא עם הרב זעפרני לבקר. תראה איזה מידות! מה אני בשבילו? מה יש לבקר? מספיק שהיה מתפלל עלי. לבקר? הוא היה עסוק שמה, פה לוקחים אותו לשיעור, פה לוקחים אותו לתלמוד תורה, פה לוקחים אותו לאיזה ישיבה, וזה לא קל למצוא ולבוא ולרדת שמה לתוך המרתף. איזה גדלות של אדם. והוא עוד אומר "זה זכות בשבילנו", ואיזה הארת פנים, כמה זה עודד אותי. תראה מה זה, סמל המידות, סמל המידות.
הרי הוא אדם שגדל ב'פורת יוסף', גדל בעולם החרדי, גם ההשקפות שלו הם ככה. אבל בכל אופן הוא היה רבם של התנועה הדתית לאומית. בפרט אלו עם הכיפות הגדולות, התורניים, שאצלם אין מעורב, אין את כל השטויות. הם חזקים, ציציות בחוץ, כיפות גדולות, פאות, הם עושים תלמודי תורה לבד שמלמדים כמו שצריך. בפרט אלה היו קרובים אליו מאד. פעם שאלו אותו, כבוד הרב למה הם באים אליך? אז הוא אמר, מה הם לא צריכים רב? אני באתי אליהם? הם באו אלי. לאחרים יש רבנים, הם הולכים אליהם, אלא הבנים שלי. כלומר, מצד אחד באים אליו העדה החרדית ומבקשת אותו על זה ועל זה, וחוגים כאלה ואחרים באים, והחילונים באים, והוא היה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות, אין אצלו הבדל בין זה לזה. רוצה תורה? רוצה יראה? השם יעזור, למה לא? כל אדם באשר הוא אדם.
ככה היתה הדמות של הרבנים של פעם. הרבנים של פעם, בפרט הספרדים, הם היו 'הכל בו'. יש לו אהבת ישראל לכל יהודי. היה בורח מן המחלוקת אפילו בבית דין. אם היה רואה שזה עלול להגיע למחלוקת, לא היה מדבר, היה משאיר אותם להתווכח ופתאום היה קם ועוזב אותם.
אוי ואבוי אם מישהו היה מדבר נגד מישהו איזה דבר של גנות או משהו כזה. זה יהודי! צריך ללמד עליו זכות! וכל שכן שלידו אי אפשר היה לדבר על זרם מסוים, לדבר סרה על כלל ישראל. אהבת ישראל שלו, האחדות שהיתה בתוכו. אַי אַי אַי, איבדנו כח גדול, איבדנו ראש ועטרה. צריך למלא את החלל, בפרט בענין של הקבלה, צריך ללמוד יותר, למלאת את החלל.
בנגלה – ושקעה ושמש וזרחה השמש, יש ממלאי מקום, יש הרבה אנשים שיהיו דיינים, שיהיו רבנים, מהבנים שלו, ברוך השם, דיינים גדולים. הוא העמיד הרבה תלמידים, בכולל ההוראה שלו יש מאתים אברכים בעלי הוראה, בעלי דיינות, מרביצים בהם תורה.
אבל מי יעמיד לנו את המקובל, זה שעומד בתוקף שהפסיקה צריכה להיות רק על פי הקבלה? להנחות את הדרך, את העם, על פי הסוד?
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ויהיה מליץ יושר. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן כן יהיה רצון.
[1] רבי סלמאן אליהו זצוק"ל
[2] רבי שאול דוויק הכהן זצוק"ל
[3] אבות ו' א'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!