דרך השם - שיעור 6 - חלק א פרק ב - בתכלית הבריאה - המשך

לשמיעת השיעור לחץ כאן.

חלק א פרק ב - בתכלית הבריאה - המשך

ועל כן גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון,

ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה,

ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמיות ותעדיר ממנה את החסרונות,

ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו.

בחירה חופשית:

שמות (י,א): "ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו...״.

מדוע ממשיך פרעה להיענש על סירובו לשחרר את בני ישראל ממצרים, הרי בורא העולם הוא זה שנטל ממנו את האפשרות לבחור בשילוח בני ישראל מארצו?

יש מכנה משותף אחד לכל התשובות לשאלה הזאת - מכולן עולה שהבחירה החופשית של האדם היא עצם מהותו של האדם.

כפי שהרמב״ם מנסח את העיקרון (״הלכות תשובה״ פרק ה): רשות (-אפשרות) כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות (-האפשרות) בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות (-האפשרות) בידו״ ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע... אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע, וכן שאר כל הדעות (-המידות)... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה... ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה... כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם״.

מה חידושו של הרמב״ם - הרי ברור לכל, שאדם בוחר מה לעשות?

הרמב״ם בדבריו אלו יוצא חוצץ כנגד המחשבה ש׳גזירת גורל׳ אחראית למה שאירע לי בחיי ולאן הם עתידים להתקדם.

האדם עלול להרגיש שאין באפשרותו לשנות ולהתקדם, שהרי ׳אין הדבר תלוי בי׳.

לפעמים אדם חש שהוא היה רוצה לשנות אך זה בלתי אפשרי.

הוא חש שהשינוי תלוי בכל-כך הרבה דברים שאינם בשליטתו - יש לו מחויבות למקום העבודה, ומה יהיה עם הפרנסה?! הוא מחויב לדאוג לילדיו, אין סיכוי שאני/בעלי/ אישתי נשתנה וכדו'...

הרמב״ם אומר לאדם - תדע לך, יש לך ״רשות״, כלומר, אפשרות אמיתית לבחור איך החיים שלך יראו.

אתה הוא זה שבוחר אם להיות צדיק או להיפך!

תפסיק להטיל את האחריות למתרחש בחייך על אחרים ותיקח את האחריות אליך!

אם תהיה אמיץ ותעשה זאת, תראה שהאפשרויות לשנות הן רבות מאד.

כל מה שדרוש הוא מוכנות לקחת אחריות למה שקורה לי בחיי ובעצם להאמין ביכולות שנתן לי בורא העולם!

יום אחד הגיעו העובדים למשרד ונדהמו לגלות שלט גדול, שהיה תלוי על אחת הדלתות, ועליו נכתב:

"אתמול נפטר האדם שמנע את התקדמותכם בחברה - אנו מזמינים אתכם להשתתף בהלוויה שתתקיים בחדר ההתעמלות שהוסב זמנית לחדר הלוויות".

בהתחלה, כולם נעצבו מכך שחברם לעבודה נפטר,

אבל לאחר מספר דקות כולם נהיו סקרנים ורצו לדעת מיהו אותו אדם שמנע את התקדמותם בחברה.

ההתרגשות בחדר ההתעמלות היתה גדולה. אנשי בטחון הובאו לאירוע על מנת לשלוט בכמות האנשים ולהשליט סדר באולם.

ככל שהגיעו יותר אנשים לאולם, כך גאתה ההתרגשות. כל אחד חשב לעצמו "מיהו אותו אדם שמנע את ההתקדמות שלי? טוב, לפחות הוא מת!".

אחד אחרי השני נגשו העובדים המתוחים אל ארון הקבורה, וכשהביטו פנימה הם נאלמו דום.

הם עמדו ליד ארון הקבורה, המומים, כאילו מישהו נגע בנקודה הכי רגישה בנשמתם.

בתוך ארון הקבורה היתה מראה: כל אחד שהסתכל פנימה ראה את עצמו.

ליד המראה הונח פתק בו היה כתוב: ישנו רק אדם אחד שמסוגל להגביל את ההתפתחות שלך- וזה אתה!

תיאודור רוזוולט: "אם הייתם יכולים לבעוט בישבן לאדם שאחראי על רוב הצרות שלכם, לא הייתם יכולים לשבת במשך חודש"

אורות התשובה (פרק טז א1): "אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם... שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב".

בחירה יום יומית!

גמרא (ראש השנה טז:): "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין - נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים - תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה".

מי הם הרשעים, מי הם הצדיקים, ומי הם הבינוניים?

הרב אליהו דסלר מבאר שאמנם ישנם יחידים באנושות שהם צדיקים גמורים כדברי הגמרא (בבא בתרא יז.): "שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב בהו: בכל, מכל, כל. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: ולבי חלל בקרבי".

וכן ישנם רשעים גמורים שמרשעותם נלקח מהם כוח הבחירה החופשית, הם אינם שולטים בעצמם. כמו פרעה הרשע שלקחו לו את כוח הבחירה, כפי שכתוב (שמות ז,ג): "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה"

אך רוב העולם (אנחנו) גם צדיקים, גם בינוניים וגם רשעים:

צדיקים – במה שאין לנו כמעט בחירה לחטוא, ברור לנו שנבחר בטוב (לא נרצח, לא נגנוב סתם, לא נאכל חזיר וכול') ואין לנו בכלל יצר הרע לשתות דם למשל...

רשעים – במה שאנו מוותרים לעצמנו מלכתחילה ("שויתי השם לנגדי תמיד", "תיקון חצות", "תפילת ותיקין" וכדו').

בינוניים – בנקודות שאנו מתמודדים איתם יום יום.

ההתמודדויות היום יומיות הן נקודת הבחירה שלנו! שם אנו צריכים להשקיע.

הרמח"ל והשפת אמת אומרים שאתה נקרא יצור בחירי ושכל העולמות תלויים בך רק כשאתה מתלבט עכשיו האם לעשות מצוה או ח"ו לעבור עבירה!

העבודה העיקרית שלנו היא בחיי היום יום, אם אתה רוצה לקבל על עצמך משהו לקראת השנה החדשה תשקיע בזה!

ישנן בעקרון שתי שיטות חינוך:

האחת דוגלת בהקמת חומות גבוהות שמטרתן לבודד את התלמידים והן מבטיחות הגנה מפני השפעות זרות, מה שאמור להבטיח יראת שמים ותמימות.

השיטה השניה אומרת שחשיפה מבוקרת לעולם החיצון ולתרבויות אחרות מחסנת ומבטיחה גידולה של אישיות חזקה ובעלת אופקים רחבים.

הרמח"ל בכמה מקומות מקדש את הבחירה, לכן לא נכון לבטל מיהודי את הבחירה (לא לנעול בבית המדרש ומצד שני לא לשים עם כיס זהובים בפתח של...) כי זה הדבר העיקרי שבשבילו הוא בא לעולם, לבחור נכון!

לכן השם המתאים ביותר לבית המקדש הוא בית הבחירה (כמו "הלכות בית הבחירה" ברמב"ם).

ויותנו לבריה הזאת אמצעיים:

המשפט הזה מגלה לנו שני דברים חשובים:

- הקב"ה נותן לך את כל הכלים שאתה צריך בשביל המשימה שלך!

- מהכלים שקיבלת ומהתחומי התעניינות שלך והכשרונות שהתברכת בהם – אתה יכול להבין מה התיקון שלך בעולם!

ג. ואמנם מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה ית' מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלימות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלימות והמצאה מתדבקת בו, יהיה הכל ענין אחד.

וזה כי בהיות מציאותו ית"ש השלימות האמיתי כמ"ש, הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתיחס אלא לו, כענף אל השורש, כי אע"פ שאינו מגיע אל השלימות השרשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא.

והנה תראה כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו ית', וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית' והסתר פניו.

ונמצא שהארת פניו ית' וקרבתו תהיה השורש והסבה לכל שלימות שיהיה. והסתר פניו השרש והסבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו.

מצד התדמותה לו:

בראשית (א,כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".

איוב (יט,כו): "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹ-הַּ".

המשמעות הפשוטה של הפסוק היא כי מהחכמה העמוקה הטמונה בבריאת האדם ובכל פרט מפרטיו, האדם יכול לראות ולהבין את מציאות הקב"ה בבהירות גדולה כל כך הנקראת ראיה, באופן שאין כל ספק וספק ספיקא.

בתורת הקבלה של האר"י הקדוש למדו מפסוק זה יסוד מרכזי בפנימיות התורה.

מכיון שהאדם נקרא בשם זה על שם היותו דומה לעליון לעולמות העליונים ומלשון הפסוק "אדמה לעליון", דהיינו שהיות ובריאת כל העולמות היה בשביל ישראל שיעבדו את הקב"ה כמאמר חז"ל ישראל עלו במחשבה תחילה, על כן ברא הקב"ה את האדם הגשמי באופן שכל פרט ופרט מאיבריו נמשל לענינים רוחנים שעל האדם להפך מרכבה אליהם, כגון האיברים שבראש עינים אזנים חוטם פה, שעל פי המבואר בעץ חיים הם מרמזים לעניינים נעלים בעולם העקודים, ועולם הנקודים, ולאחר מכן בכל פרצוף ופרצוף שבסדר ההשתלשלות. כמו כן כל החושים שבאדם כגון ראיה שמיעה ריח וטעם נמשלים לענינים עמוקים באלקות.

גם כל קומת האדם נמשלת לעניניים רוחנים, הראש ושלשת המוחין שבו הם חב"ד, הידים והגוף שביניהם הם חג"ת, והרגלים הם נה"י.

גם בעובי מציאות איברי האדם שהוא עור בשר גידים ועצמות יש בכל דבר ודבר רמזים עמוקים מאוד.

יסוד זה הוא אשר מושתת עליו כל תורת הקבלה ואחריה כל תורת החסידות, ומשמשת בתמידות כמקור בהירות בהבנת העניינים העמוקים בחסידות, כי כל דבר גשמי הוא כעין משל ומרכבה להשגת ענין רוחני, למרות שהרוחניות הוא ענין שכלי ולמעלה מהשכל ואינו כלל מענין הגשמיות.

לשיעור הקודם 💎

לשיעור הבא 💎