חודש אדר - תמיד בשמחה! אבל איך???

תמיד בשמחה! אבל איך???

פורים העצוב (אסתר קל): "תקעתי בחצוצרה והלכתי לחפש את השמחה ברחובות. אנשים אמרו כי ראו אותה בפינה השלישית מימין. הצטרפו אלי עוד אנשים והלכנו כולנו חבורה גדולה ושותקת. הגענו למקום ואמרו לנו שחבל, הפסדנו, רק לפני כמה דקות עברה כאן השמחה אבל לא התעכבה, היתה ממהרת מאוד. אם נצליח להגיע אל הרחבה מעבר לשני הרחובות נמצאנה, שם היא בעיצומה. אוהו! עכשיו הלכנו המון רב, בהולים ודחוקים בצעד מהיר. הגענו ולא היה דבר. טעות... אחדים אמרו שהלכה לדיזינגוף. כן,  תמיד היא בדיזינגוף. ואחדים אמרו שהלכה לירקון ומשם שטה כנראה בסירות לעבר השני ומי יודע מתי תשוב.

האנשים היו נרגזים מאוד ולא ידעו להיכן לפנות, על כן דחקו וצעקו...

חבורה קטנה של אנשים, שהצטרפו יחד העבירו בסוד, מאוזן לאוזן, שעוזבים הכל והולכים לליפשיצים... כן, לליפשיצים! שם שמח! מה פתאום ברחובות?

אצל הליפשיצים היה אור אדום קטן וטנגו איטי, והאנשים הקישו כוסיות, כדי להתעורר ולהתחמם... ואדון ליפשיץ אמר כל הזמן: "מה אתם יושבים, בואו נעשה שמח..." מישהו מהחבורה הקטנה העביר בסוד, מאוזן לאוזן, שזה לא פה... מסתלקים... הולכים להוברמנים... שם תמיד עד דלא ידע, ועד הבוקר..."

...   והילד שלי פרץ הביתה בצהריים, פרוע, מזוהם, החולצה בחוץ ומה יהיה הסוף שלו, ואיך, אלוהים, צומחים בני אדם של ממש מכאלה, "וכמה פעמים אמרתי לך שלא לסחוב את תיק האוכל על הארץ... ולמה לא ניקית את הנעליים כשנכנסת..." – והוא בפנים מלוכלכות, בעיניים נוצצות מושיט לי פרח שקטף למעני במשיכה, מגדר אחת, בדרך מבית הספר, מושיט לי ואומר בכל הלב: "בשבילך!" – ופתאום ראיתי שהגיע האביב...".

דוד המלך מצוה אותנו - "עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה" וכך פסקו הגמרא, והרמב"ם והאריז"ל והבעש"ט...

אבל איך מגיעים לשמחה?

א. תתחבר לנשמה! כותב הרב קוק שהשמחה היא המצב התדירי של הנפש! כשאתה על התדר הנכון אתה שמח! וזה טבעי זה לא מעייף, הריקודים בחתונה נראים מעייפים רק אם אתה לא בפנים!

אם אדם עושה דברים המתאימים לנשמה שלו: עבודת ה' על פי מהותו האישית, לימוד שהוא אוהב, תחביבים, וכמובן מצוות (האוכל העיקרי של הנשמה...) – אז הוא מתחבר לשורשו ומקבל שמחה אמיתית פנימית!

ב.  לקשור את המפסק על ON! לקבל על עצמך בקבלת עול מוחלטת שאתה שמח! לא שמחה כתוצאה ממשהו חיצוני שמעייף ונמאס בסוף אלא ממשהו פנימי כשהכפתור דלוק! ואז אתה לא צריך משהו חיצוני שידליק אותך! חתן נורמאלי ששמח שהוא מתחתן לא צריך אף אחד שיצחיק אותו! מי שנמצא בדיכאון לא יעזור לו שום דבר שיצחיק אותו מבחוץ כי המפסק שלו כרגע על off (עד שהוא יחליט לצאת מזה בעצמו...), ככה אתה צריך להיות בשמחה!!! בלי וויכוחים עם העצב בלי מלחמות בלי הסברים רק להחליט לצאת מזה!

'המשחק' (מתוך "פוליאנה"): ננסי איבדה את הסבלנות. "בואי מהר", משכה בידה, "יש לי עוד המון עבודה במטבח"

"אני אעזור לך", אמרה פוליאנה.

"בשום אופן!" נבהלה ננסי, "ואת גם רעבה, כי שכחת לבוא לארוחת הערב. כעת תצטרכי להסתפק בלחם וחלב, במטבח".

"נהדר!" אמרה פוליאנה, "אני שמחה. אני אוהבת לשבת במטבח ואני נורא אוהבת לחם וחלב!"

"מה את כל כך שמחה על כל דבר?" אמרה ננסי שנזכרה איך קבלה פוליאנה בשמחה את החדר הקטן בעליית הגג.

"זה המשחק", אמרה פוליאנה, "אבא לימד אותי, מזמן. זה היה בגלל הקביים שקיבלתי במתנה, במקום הבובות שביקשתי".

"אני לא מבינה שום דבר", אמרה ננסי, "מה יש פה לשחק?"

"המשחק הוא לדעת לשמוח בכל דבר, גם אם הוא לא משמח", אמרה פוליאנה בהתלהבות, "אני רציתי בזה וקיבלתי במקום קביים, אז אבא אמר שאני צריכה לשמוח שאני לא זקוקה לקביים, וזאת באמת שמחה מאד גדולה, את לא חושבת?"

ננסי התבוננה בפניה של הילדה המשולהבת ודמעות עלו בעיניה.

"ומה יש לך לשמוח על חדר קטן ומוזנח בקצה הבית המפואר?", שאלה ברוגז.

"אני שמחה שבכל פעם שאני יוצאת מהחדר שלי, אני מתרגשת מחדש מהדברים היפים שיש בבית, כי אם בחדר שלי היו וילונות ותמונות ושטיחים יפים, הייתי מתרגלת ולא מתרגשת, את מבינה?"

ננסי לא הצליחה לומר מילה ורק הניעה בראשה.

ג. לשמוח בחלקך - "איזהו עשיר? השמח בחלקו!" – אדם שלא רודף אחרי דברים, אלא מסתפק במה שיש לו, לא יוכל להתאכזב אף פעם.

פעם באישון לילה הגיע רבה של אניפולי לביתו של ר' זושא ושאלו: "כיצד יתכן שלי יש הכל ואני תמיד כועס ועצוב, ולך אין כלום ואתה תמיד מאושר?"

ענה לו ר' זושא: "בוא ניקח לדוגמא את החתונה שהיתה אתמול לגביר העיירה: השמש בא להזמין אותך, הסתכלת ברשימת המוזמנים וראית שאתה רק במקום החמישי – כעסת והחלטת ללמד אותם לקח ולבוא באיחור של שעה לחתונה, חשבת לעצמך: 'נראה אם הם לא צריכים אותי!'.

ואני, לעומתך, כשהשמש הגיע אליי והזמין אותי, ראיתי שאני מקום מאתיים שמונים ושמונה – התלהבתי! מדוע זכיתי שהגביר יזמין אותי לחתונתו? מה הוא חייב לי? כך אני הלכתי לישון שמח ואתה עצוב ועצבני.

למחרת, אני הגעתי בשמחה בזמן לחתונה, וראו שאתה מתעכב אז ביקשו ממני לערוך את סדר הקידושין – התפעלתי! במה זכיתי? מי אני בכלל? אבל הפצירו מאוד ולא סירבתי!

כך הושיבו אותי בראש שולחן הכבוד, כי אני ערכתי את הקידושין, וכשבאת אתה, לא רק שהתאכזבת וכעסת על כך שלא חיכו לך, אלא אף לא היה לך מקום לשבת בו.

כשהגיע האוכל אני אכלתי בשמחה, במקום כל השבוע שלא אכלתי. ואתה כעסת ולאות מחאה לא אכלת. וכך יצא שאני חזרתי הביתה שבע ומאושר ואתה חזרת רעב וממורמר...".

התורה מצווה אותנו לשמוח כל יום ויום במה שיש לנו - "וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"!

כשהיו באים לרב אליהו זצ"ל עם שאלות על נשים שלא זכו להתחתן או לא לפרנסה. הוא היה שואל האם אמרתם תודה לקב"ה על הטובות שקיבלתם ממנו? היה מקרה של ישוב שכמה בנות הגיעו לבגרות ולא זכו לשידוך. הרב ידע להכיר את שורש הבעיה ושאל אותם האם עשו מסיבת הודיה על לידתם של הבנות כשנולדו. ענו ההורים ואמרו שלא עשו, או שעשו משהו פשוט מידי.

אמר להם הרב שיעשו שמחת הודיה על הלידה של הילדות שעכשיו הן בנות עשרים או שלושים, ויזכו לשידוך הגון. עשו מסיבת הודיה על הלידה זו ואחר כך זכו רובן לשידוכים הגונים. כך גם היה הרב ז"ל אומר על מי שלא עשה חנוכת בית. שזה הודאה לה' על מה שיש לנו.

אומר שלמה המלך - "אהב כסף לא ישבע כסף..." – הרודף אחרי תענוגות העולם לעולם לא יהיה מאושר... ולעומתו השמח בחלקו יהיה מאושר תמיד!!

ר' נחמן מברסלב ("מעשה בחכם ותם"): "מנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד והיה רק מלא שמחה תמיד, והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים.

והיה אומר לאשתו: אשתי, תני לי לאכול! והיתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל.

אחר כך היה אומר: תני לי הרוטב עם קטנית! והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל. והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאד הרטב הזה!

וכן היה מצוה לתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובעד כל מאכל ומאכל היתה נותנת לו חתיכת לחם והוא היה מתענג מאד מזה, ושבח מאד את אותו המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב כאלו היה אוכל אותו המאכל ממש. ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה.

וכן היה מצוה: אשתי, תני לי שכר לשתות! ונתנה לו מים, והיה משבח כמה יפה השכר הזה. תני לי דבש! ונתנה לו מים והיה משבח גם כן כנ"ל. תני לי יין וכו' כיוצא בזה! ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו המשקה כאלו הוא שותה אותה ממש.

וכן במלבושים היה להם בשותפות, לו ולאשתו מעיל פשוט אחד וכשהיה צריך ללבוש המעיל הפשוט, כגון לילך לשוק, היה אומר: אשתי, תני לי המעיל הפשוט! והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש מעיל עליון [בגד מכובד יותר] לילך בין אנשים היה אומר: אשתי, תני לי המעיל עליון! והיתה נותנת לו המעיל הפשוט, והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה המעיל עליון הזה! כשהיה צריך לקפוטה [בגד מכובד עוד יותר], כגון לילך לבית הכנסת היה מצוה ואומר: אשתי, תני לי הקפוטה! והיתה נותנת לו המעיל הפשוט, והיה משבח ואומר: כמה יפה ונאה הקפוטה הזה! וכן כשהיה צריך ללבוש יופא [בגד מכובד עוד יותר], היתה נותנת לו גם כן המעיל הפשוט, והיה משבח ומתענג גם כן: כמה יפה ונאה היופא הזאת כנ"ל, וכן בכיוצא בזה. והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד.

כשהיה גומר המנעל ומן הסתם היה לו שלש קצוות, כי לא היה יכול האמנות בשלמות כנ"ל, היה לוקח המנעל בידו והיה משבח אותו מאד, והיה מתענג מאד ממנו. והיה אומר: אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה! כמה מנעל של דבש וסוכר המנעל הזה!

והיתה שואלת אותו: אם כן, מפני מה שאר סנדלרים נוטלים שלשה זהובים בעד זוג מנעלים, ואתה לוקח רק זהוב וחצי? השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!

והיה רק מלא שמחה וחדוה תמיד".

ד. לחייך בכח - "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

לעשות דברים שהם רק ביטויים חיצוניים לשמחה, אך בהמשך הם יבטאו שמחה אמיתית, כמו שכותב הזוהר הקדוש (תצוה קפד:) שכאשר אדם יפגין שמחה מלמטה – יראו לו שמחה מלמעלה.

כתב ר' נחמן בספר 'הכסא הריק': הקב"ה מסתכל על ברואיו בשעה ששואלים אותם לשלומם:

אם האדם עונה: "מה נעשה? יש צרות, המצב נראה לא טוב...", עונה הקב"ה: "נראה לך שזה לא טוב? עכשיו תראה מה זה לא טוב! (ל"ע!)"

אך אם האדם עונה: "ב"ה הכל טוב", הקב"ה עונה: "זה נראה לך טוב? בוא תראה מה זה טוב באמת!".

"צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכֹחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַֹמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל, וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא" (ליקוטי מוהר"ן).

ה. שאיפות מציאותיות - "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם", למה המים הגנובים יותר מתוקים ממים רגילים, ומדוע לחם הסתרים יותר ינעם (יש להם את אותם רכיבים...)?

אצל הגנב ההנאה היא לא מהלחם והמים, אלא ממילוי השאיפה שלו להצליח לגנוב והתגברותו על המכשולים בביצוע משימה זו, וככל שהמשימה תהיה יותר קשה כך המים יהיו יותר מתוקים אם הגנב יצליח לממש את שאיפתו.

כך אצל האדם, ההנאה, בין גשמית בין רוחנית מגיעה ממילוי השאיפה ולא מהדבר עצמו.

לכן חשוב מאוד לשאוף לדברים ברי השגה! לא לתכנן ליום רגיל משימות לא שפויות ואז להיות עצובים שלא הספקנו... הרי מה שהספקת היה בדיוק! מה שה' תכנן לך אתמול לתוכנית של היום...

ו. התבוננות ('מחשבה' אותיות 'בשמחה') – החיים שלך מתרחשים איפשהו שם למעלה על גבי הדובדבן שנח על הקצפת!!! אז מה אתה עצוב?!?!?!?

אם היית אחרי תאונה ח"ו בשיקום ובית לוינשטיין ואורטופדים וכו' ל"ע, ביום הראשון שאתה תקום על הרגליים כל המחלקה תשמח ותמחא לך כפיים! אז תפתח את העיניים ותעמוד על הרגליים ותשמח!

יש לך עיניים, תחשוב שאתה ח"ו עיוור ועכשיו עברת ניתוח שהחזיר לך את הראיה... הנה תסתכל מסביב!!!

ז. אמונה - העצבות נובעת מהכעס, והכעס נובע מגאווה  - ששורשם היא נטיית האדם לראות את עצמו במרכז העולם, ויוצא מזה שהאדם עצוב / כועס ח"ו על דבר שנעשה ברצון הבורא...

"ברוח הקודש היתה שרה מצויינת יותר מאברהם אבינו... דאין רוח הקודש חל אלא מתוך שמחה של מצוה. ושרה זה צדקתה להפליא שהיתה באמונתה בבטחון חזק מאד נעלה... על כן לא נתעצבה בכל ימי חייה, והיתה שקועה ברוח הקודש" (הנצי"ב).

ח. ניגון - טוב שהאדם ירגיל את עצמו לנגן איזה ניגון שיוכל להחיותו, כי הניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד מאוד, ויש לו כוח לעורר את האדם ולמושכו לה' - כי את מעלת הניגון אין לשער.

ט. נתינה - כל פעם שתיתן תתחבר לקדושה שהיא נותנות ולא לוקחת, תתחבר יותר לקב"ה שהוא המשפיע הכי לא לוקח בעולם! כמה שאתה יותר קרוב לקב"ה אתה יותר שמח! "עז וחדוה במקומו"!!!

כמעט בכל מקום שהתורה מזכירה את המצווה של השמחה, היא מזכירה חובה לשמח אחרים. "לגר ליתום ולאלמנה". "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם".

י. לשבץ נקודות של שמחה במשך היום – חשוב להתחיל את היום במשהו משמח, ואחר כך לשבץ במשך היום נקודות מובנות במערכת שמשמחות אותך... כמה שיותר נקודות כאלו הדיכאון בכלל לא יתחיל...

יא. תפילה לשמחה, בטחון עצמי, והודאה להשם (הרב שמואל אליהו שליט"א):

"אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ‏ בִּי יכולה לעלות לשמחה ואמונה ויכולה לרדת לעצבות ויאוש. יכולה לעלות ולהתעלות כמו הצדיקים הגדולים, מאירי הפנים וטובי הלב, ויודעת לרדת כשהיא לא ממלאת את תפקידה.

אנא ה' תן לי כח להאמין בנְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ‏ בִּי. תן לי להאמין בכוחות שנטעת בתוכי. עזרני למלא את תפקידי בעולם באהבה ובשמחה.

אנא ה'. תזכיר לי תמיד שאתה מאמין בי ואוהב אותי כאילו אני בן יחיד / בת יחידה שלך. שאדע כי אתה מתפלל עלי תמיד שאצא מהבלבול והיאוש. שאדבק תמיד בתקוה באמונה ובשמחה. שאצא משאול תחתיות לגבהי מרומים. שאשמח בנשמה הקדושה שלי ולא אשכיח אותה בדברים בטלים.

אנא ה', גלה לי אהבתך ומלא אותי שמחה וברכה. זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה. אמן ואמן".

טיפים לשמחה – לגזור ולשמור:

להתחבר לנשמה (עבודת ה', לימוד, תחביבים). קבלת עול (לקבל על עצמך להיות שמח). לשמוח בחלקך (זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי!). לחייך בכח ("אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"). שאיפות מציאותיות (לתכנן משימות שפויות ולשמוח שהספקת). התבוננות (על הבריאות, על הילדים, על מעלתך כיהודי וכו'. מחשבה=בשמחה). אמונה (עצבות=כעס=גאווה=חוסר אמונה, למה לא עשו את רצוני או לא קרה מה שתכננתי). ניגון (טוב שהאדם ירגיל את עצמו לנגן איזה ניגון שיוכל להחיותו). נתינה (נתינה=קירבה לה'=שמחה). לשבץ נקודות של שמחה במשך היום (ככה העצבות לא מגיעה בכלל). תפילה!