Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 19 באפריל 2018

יום העצמאות ה-70 – "וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"


יום העצמאות ה-70 – "וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"



המזמור של השנה הוא מזמור ע"א בתהלים.

תהלים (עא,כב): "גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".

ישעיהו (מז,ד): "גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹ-ת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".

הביטוי 'קדוש ישראל' חוזר הרבה בפרק מז בישעיהו, מה הכוונה של הביטוי הזה?

הרב אורי שרקי: שמו של הקב"ה הולך ומשתנה לאורך כל התנ"ך.
בהתחלה הוא נקרא אלוקים במובן של הבורא של העולם (אלוקים בגי' הטבע).
אחר כך כשנפגש עם האדם מופיע ה' אלוקים – בתוך הטבע יש יסוד מוסרי.
אחר כך כששיש מי שיקבל את מלכותו של הבורא עליו, הוא נקרא ע"י אברהם – אדנ-י – האדונים שלי.
כשהבורא נותן הבטחות הוא נקרא אל שד-י.
כשהוא מקיים את הבטחותיו נקרא ה'.
וכשיש לו כבר מדינה שבה הוא יכול למלוך הוא נקרא ה' צבאות כמו שאמרה חנה: "ה' צבאות אם תראה בעוני אמתך" – אם תקשיב לאמתך יהיה את שמואל שיפעל להעמיד לך מלכות!

מה זה קדוש ישראל?

במצב שהמלכות כושלת, אבל בכל אופן הקב"ה ממשיך לתת את השגחתו על המלכות בגלל שהוא קשר את הגורל של שכינתו בהסטוריה של עם ישראל, ולכן הוא ממשיך את פעולתו – הוא נקרא 'קדוש ישראל'.

מלבי"ם (פט,יט): "יש הבדל בין כשיזכיר שם הויה סתם, שאז ידבר עליו מצד שהוא בורא העולם ומהוה ומנהיג ומקיים המציאות הכללי בהנהגה הכללית, ובין כשיזכירנו בכינוי אל ישראל כמו אלהי ישראל אביר ישראל קדוש ישראל, שאז ידבר עליו מצד המעשים הנפלאים שיעשה לעם ישראל והקשר והדיבוק שיש לו עמהם".

זה מה שקרה בימי ישעיהו כשהוא מאבחן שירדה מלכות יהודה, הוא אומר שבכל אופן הקב"ה ממשיך להשגיח עלינו כי הוא קדוש ישראל ומכח זה הוא יגאל אותנו – ה' צבאות שמו (המדינה) כי הוא קדוש ישראל!

קדוש הכוונה מקודש, מובדל רק לדבר הזה, כמו 'הרי את מקודשת לי' - הבורא מחובר אלינו בחבל טבור בל יינתק!

עינינו רואות שהגאולה התחילה וחלק מהנבואות כבר התגשמו או מתגשמות כל רגע לעינינו!

הרב שמואל אליהו - הגאולה כבר התחילה:

גמרא (ברכות לד:): "אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת בִּלְבַד".

כך פוסק הרמב"ם (תשובה ט. וכן מלכים יב ב): "ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".

דברים (פרק ל'): "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ"!

ירמיהו (כג,ז-ח): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".

ירמיהו (פרק לא): "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית". "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ".

יחזקאל (פרק לו): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם".

גמרא (סנהדרין צו): "וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה"!

זכריה (ב,ח): "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ".

אבל הרבה פוחדים שהגאולה תיעצר, שייקרו ח"ו דברים לא פשוטים ונחזור לגלות או להשמדה ח"ו...

הרב מרדכי גרינברג (ראש ישיבת 'כרם ביבנה'): החשש הזה כבר היה בתקופת מלחמת העולם, כשהגרמנים התקרבו מסיני לארץ ישראל, ואפילו הבריטים שקלו לפנות את חייליהם מארץ ישראל.

הרב הרצוג שהה בארה"ב, וכשהציעו לו להישאר שם, ענה: תודיעו ללונדון את דעתי הברורה, שאין שום מקום לפחד, כי נצחון הנאצים במזרח התיכון פירושו חורבן שלישי של הישוב בארצנו הקדושה, וחורבן שלישי לא יהיה.

וכשחזר לארץ פרסם כרוז ובו נאמר: "אני קובע בכל חומר האחריות המוטלת עלי בשעה זו, ומצהיר ברבים כי צר ואויב לא יבוא בשערי ארץ ישראל, מקובלים אנו שאחר שני החורבנות - חורבן שלישי לא יהיה, ואני אומר זאת מתוך אמונה שלמה".

וכן אמר הרב חרל"פ זצ"ל: "הדבר ברור כשמש בצהרים שחורבן שלישי לא יהיה ומדינת ישראל שקמה לתחיה לא תמוט לעולם ועד".

שאלתי את הרב נריה זצ"ל על מה הרב הרצוג הסתמך, וסיפר לי שד"ר יעקב הרצוג אמר שאביו הצביע על המדרש (בראשית רבה צג,ג): 'ואני כאשר שכולתי שכלתי - כאשר שכלתי בבית ראשון אשכל בבית שני, ויותר לא אשכל עוד'".

צריך להבין שכשהקב"ה מתחיל תהליך של גאולה הוא לא עושה אותו לחצאין, הוא לא מתחרט באמצע, "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"!

ישעיה (מ,ח): "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם".

מלבי"ם: "... יבש חציר נבל ציץ. אבל דבר אלהינו נמצא בו שני התנאים. א יקום שנמצא בו הקיום והחוזק. ב לעולם שנמצא בו ההתמדה לנצח! ולכן על הר גבוה עלי לך, כי אין לך לירא שלא יתקיים דבר ה'".

שם (פס' ט): "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם".

מלבי"ם: "מבשרת ציון, מצייר כי ציון עצמה תהיה המבשרת, וכן ירושלים, ואמר את ציון המבשרת עלי על הר גבוה, ואת ירושלים המבשרת הרימי בכח קולך, ואל תיראי פן לא יבא הדבר שאת מבשרת כי בודאי יבא, ולא זאת אף גם אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כאילו תראה מקומו באצבע על דבר שכבר באה ונהייתה, (וכבר בארתי בכ''מ כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים שם ישבו ההמון, ציון תבשר כי השיב שכינתו לציון והמלכות והכהונה, ולכן המליץ בו על הר גבוה עלי לך, וירושלים תבשר קיבוץ גלויות, ולכן המליץ בה הרימי בכח קולך שישמעו נידחים ויתקבצו מארבע רוחות השמים)".

ציון וירושלים יהיו בעצמן המבשרות, איך שהן נראות (הבניה והפריחה) זו הוכחת הגאולה...

ציון זה המקדש והסנהדרין, וירושלים זה קיבוץ גלויות, ודווקא לירושלים אמר אל תראי, כי זה שלב לא פשוט שמפחדים שהגאולה תחזור אחורה...

שם (פס' י): "הִנֵּה אֲדֹנָ-י אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו".

מלבי"ם: "הנה, מוסיף להוכיח כי המבשרת אין לה להתירא פן לא יקיים ה' את דברו, כי שלא יקים ה' את דברו, לא יצוייר רק בשני פנים, והוא או בחסרון היכולת, או בחסרון הרצון. וכ''ז לא יצוייר אצל ה'.
ומבאר כי העדר היכולת לא יהיה רק בשני פנים. א. בשימצא להמבטיח לאות ופסיקת הכח לשלא יוכל לקיים ההבטחה, אבל הנה ה' אלהים בחזק יבא. ב. יצויר כי המלך המבטיח אל עם לעזרם לא יוכל לקיים הבטחתו אם לא יסכימו עמו שרי צבאותיו וגדודיו, וזה לא ימצא אצל ה' כי זרעו משלה לו ממשלתו אינו תלוי בדעת אחרים וכח חיילותיו רק בזרועו הנטויה וכחו הגדול בעצמו.
וכן השתנות הרצון מרוצה ללא רוצה לא יצוייר ג''כ רק באחד משני פנים. א. אם המבטיח לעזור ולהציל היה מקוה להשיג שכר בעבור זאת, ועתה אינו צריך אל השכר, או מקוה שכר יותר גדול משכנגדו, או אין יד הנעזר משגת לתת שכרו שאז ישתנה רצונו ולא ישמור הבטחתו, אומר הן זה לא יצוייר אצל ה' כי הוא לא יקוה שכר משום בריה רק הנה שכרו אתו, לא מזולתו. ב. אם המבטיח לא קוה אל שכר, אבל הבטיח להציל ולעזור בעבור שהפעולה עצמה מצאה חן בעיניו, או טובה לפניו, ויוכל להיות שבהמשך הזמן ישתנה הענין, ולא ירצה לעשות הפעולה הזאת, משיב כ''ז יצוייר בהכרח אצל בני אדם העוזרים והמבטיחים, אבל ה', פעלתו לפניו מכבר, כי בעת שהבטיח כבר פעל ועשה, כי נפשו אותה ויעש, הוא הבטיח ומאז כבר עמד הדבר לפניו, כאילו כבר נעשה באופן שלא יצוייר השתנות אצלו כלל".

הרב מנחם מ' כשר (התקופה הגדולה, ירושלים תשס"א, ח"א עמ' 75) מביא את דברי ר' חייא בזוהר הקדוש (בראשית קיג:): "מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁנַּעֲשֶׂה נֵס, לֹא נַעֲשֶׂה חֲצִי נֵס וַחֲצִי דִין, אֶלָּא הַכֹּל כְּאֶחָד, אוֹ נֵס אוֹ דִין" מזה הסיק הרב, כי "אחרי כל הניסים שעשה לנו השי"ת, בודאי יתקיים בנו 'לאל גומר עלי'".

הרב קוק (אגרות הראיה, כרך ב, תקלא): "הרי הננו רואים יד-ד' נטויה לטובה לצמיחת קרן ישועה לישראל באה"ק, ואין שום ספק דלא עביד קב"ה ניסא לשקרא" (וכן אילת השחר עמ' רלברלג).

ראינו שבעת שהקב"ה מתחיל תהליך הוא לא משחק משחקים הוא עושה דברים עד הסוף...

על אחת כמה וכמה כשמדובר בגאולה השלישית והנצחית של עם ישראל בניו אהוביו!

ירושלמי (שביעית): "והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך (דברים ל,ה) אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין, מה טעם, שאלו נא וראו אם יולד זכר, כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין".

פסיקתא רבתי: "א"ר יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא, ואומר להם בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה".

מדרש תנחומא: "וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג,י) שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק".

אור החיים הקדוש (ויקרא יב,ב): "... אבל הגאולה העתידה לצד שעל כל פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לו יהיה שלא יהיו ראויים אף על פי כן באמצעות אורך הגלות ועסק התורה דכתיב (דברים לא) לא תשכח מפי זרעו על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח".

הרב קוק (אורות התשובה יז,ב): "התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור תשובה יש בה... ואין כח בשום עיכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו".

הרב קוק (אורות התחיה כו): "מַאֲמִין הוּא הָעָם כֻּלּוֹ, שֶׁאֵין גָּלוּת עוֹד אַחֲרֵי הַגְּאֻלָּה הַהוֹלֶכֶת וּמַתְחֶלֶת שֶׁלְּפָנֵינוּ, וֶאֱמוּנָתוֹ הָעֲמֻקָּה הַזּאת הִיא בְּעַצְמָהּ רַז קִיּוּמוֹ הִיא, סוֹד ד' נִגְלֶה בְּמַהֲלָכוֹ הַהִיסְתּוֹרִי, וְהַמָּסֹרֶת הָעַתִּיקָה מְעִידָה עַל אוֹר נִשְׁמָתוֹ הַמַּכֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ וְאֶת כָּל יִחוּסֵי מְארְעוֹתֶיהָ עַד דּוֹר אַחֲרוֹן, דּוֹר צוֹפֶה לִישׁוּעָה קְרוֹבָה".

התהליך הזה התחיל כבר כפי שרואים בעיניים בגלוי, והתהליך הזה ימשיך עד סוף הנבואות, חזרת הנבואה, בית המקדש, ותחיית המתים - כפי שאנו מברכים לאחר קריאת ההפטרה: "ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם"!