צפון זה טוב או רע?
בראשית (כב,ט): "וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ".
שבת (פט:): "א''ר שמואל בר נחמני א''ר יונתן מ''ד (ישעיה סג,טז) כי אתה
אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד
לבא יאמר לו הקב''ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש''ע ימחו על קדושת שמך אמר
אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו
אמר לפניו רבש''ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק
בניך חטאו לי אמר לפניו רבש''ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת
להם (שמות ד,כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם
שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ''ה דלילותא פשו להו כ''ה
דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את
כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת''ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך
פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב''ה ומחוי להו
יצחק הקב''ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג,טז) אתה ה' אבינו
גואלנו מעולם שמך".
יצחק?
מידת הדין? זה מי שיציל אותנו?!?
מידת
הדין מקבילה לצד צפון.
צפון זה
טוב או לא טוב?
צפון זה טוב:
תהלים (לא,כ-כא): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ
פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם: תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ
מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת".
רמח"ל (דרוש בסעודת ליל טו"ב בשבט ה' תצ"ג): "ואור תורתך הצפון,
שנאמר בו 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך' וגו'".
תהלים (מח,ג): "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי
צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב".
רש"י: "משוש כל הארץ - ומה היא משוש ירכתי צפון... ירך המזבח צפונה ששם
שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו
והוא יוצא משם שמח, ועל ידי הקרבנות טובה באה".
יבמות (עא:): "ובמדבר מאי טעמא לא מהול? איבעית אימא: משום חולשא דאורחא;
ואיבעית אימא: משום דלא נשיב להו רוח צפונית".
גיטין (לא:): "אמר רב חנן בר רבא אמר רב: ד' רוחות מנשבות בכל יום, ורוח
צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן, אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת".
רש"י: "נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות".
ברכות (ג:): "דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה
ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד
היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר".
רמח"ל
(תיקונים חדשים - תיקונא חמש ועשרין): "... כדין
יהיה ה' אחד בק"ש דשחרית. ושמו אחד בק"ש דערבית. וישראל גוי אחד בארץ
(שמואל ב ז כג) בתרין משיחין, דאתמר בהו והיו לאחדים בידיך (יחזקאל לז יז) חד
מסטרא דקב"ה וחד מסטרא דשכינתא. דכמה אגרין טבין אינון דאתגניזו לאתיהבא
לזמנא דאתי, הה"ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ). בג"כ זמנא
דפורקנא זמנא דחדותא איהו, לנטלא ישראל כמה אגר טב דאתגניז להו. בג"כ הנה
שכרו אתו ופעלתו לפניו (ישעיה מ י). מתל לחד דפלח בכל יומא כמה פולחנין טבין דצריך
להו כמה אגרין, ובסופא דיומא נטל כל אגריה בחדותא סגי. הכי ישראל, בגלותא עבדין
וכנשין כמה עובדין טבין, ואגרא דכלהו יטלון לבתר בפורקנא...".
צפון זה
רע (צפון קוריאה = צפון + קו + רעה?):
ירמיהו (א,יד): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל
יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ".
סוכה (נב.): "יואל קראו צפוני, שנאמר (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם.
תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם.
פרקי
דר"א (ג'): "...רוח פנת צפון משם החשך יצא
לעולם. רוח צפון בראו ולא גמרו, שאמר כל מי שהוא אומר שהוא אלוק, יבא ויגמור את
הפנה הזאת וידעו שהוא אלוק, ושם הוא מדור למזיקין ולזוועות והרוחות והשדים והברקים
והרעמים, ומשם רעה יוצאה לעולם, שנ' מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ".
זוהר חדש (שה"ש א:): "ב' איהי ביתא דכל עלמא מסחרא לתלת סטרין.. ואשתאר
סטרא דצפון דלא אתבני דאיהו מדורא בישא דתמן שרת רעה דכל עלמא.. כד"א מצפון
תפתח הרעה".
אז צפון זה טוב או רע? - תלוי למי:
פרי צדיק (קדושת שבת א'): "...כל מה שברא הקדוש ברוך הוא צריך תיקון כמו
שאמרו ז"ל (בראשית רבה יא,ו) בענין המילה.. וזהו צד צפון הפתוח.. ושם משכן
הבחירה, ולעושי הרע מצפון תפתח הרעה וגו' ולבוחרים בטוב מצפון זהב יאתה. והוא
האוצר של יראת שמים שאין לו להקב"ה בעולמו אלא זה בלבד. שזה אינו בגזירה רק
תלוי בבחירת אדם".
זוהר (שלח קעג:): "מה רב טובך וגו', פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו, נגד
בני אדם מהו אלא נגד עכו"ם, אשר צפנת ליראיך, מהו אשר צפנת, וכי מאן יגזול
ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב צפנת? אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד
קב"ה במה דאיהו מחי, ביה יהיב אסוותא, במה מחי בשמאלא, בימינא קריב
ובשמאלא מחי, במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב מצפון תפתח הרעה, ובצפון מחי,
דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירין, קשיין, וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין
קב"ה למיהב לישראל, לזמנא דאתי, קרי קב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל
טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי, הב אגרין טבין
דיהבית בך, הדא הוא דכתיב (ישעיה מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'".
רמ"ק (פרדס רמונים שער כג פרק יח): "צפון הוא הגבורה בכל מקום ולכן מצפון
תפתח הרעה (ירמיה א יד) כי משם נמשך מדת הרעה בעולם רצועה להלקות החייבים. ושם
גמול טוב לצדיקים דכתיב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן פעמים שם
זה לרעה פעמים לטובה. ובזוהר פר' במדבר (דף קך) משמע שהוא בבינה והכל דבר
אחד".
אוהב
ישראל ("אלה תולדות יצחק בן אברהם"):
"...מדתו היתה הפחד וגבורה החזקה, אבל באמת תולדותיו של יצחק ושורשו הם חסדים
גדולים אך שאורות החסדים הללו המה גנוזים ומכוסים ונעלמים במדה זו השמאלית.
וההתגלות ממדה זו הוא רק דינין וגבורות וזשה"כ (תהלים לא,כ) מה רב טובך אשר
צפנת ליראיך ר"ל במדת יראה שהיא בחי' צפון לצד שמאל במדה זו עצמה צפון וגנוז
וטמון רב טוב וחסד.
ובזה תבין
מה שאנו רואין שהזהב הוא חשוב בעולם יותר מכסף הגם שהכסף הוא בחי' חסד. וגוונו
מורה לזה שהוא לבן, וזהב שהוא בחי' דין נוטה לאדמומית אע"כ וודאי שבתוך בחי'
הזהב נעלם וגנוז חסדים טובים ויקרים ונפלאים ואורות גדולים, אך חיצונית הזהב הם
בחי' הסיגים הנקרא היתוכא דדהבא.
והנה כעת
אנחנו בגלות ואין בנו כח לינק ממדה זו ולהמשיך השפע מהאורות והחסדים טובים הצפונים
וגנוזים בה מחמת שכעת הוא שליטת החיצונים והתפשטות מדת השמאלית גוברת בעולם
ח"ו ולכן צריכין אנחנו להמשיך החיות ושפע הקודש רק מן הימין הפשוט ומחסדי
אברהם המגולים עד ביאת משיח צדקינו בב"א[1],
ואז יסלק הבורא ית' כל החיצוניות והקליפות מכל העולמות ונגלה כבוד הש"י
ויתגלו פנימיות האורות מכל המדות ויתגבר ויתנוצץ האור בעולם וימתקו כל הדינין
והגבורות ויתאחדו כל המדות...".
משיח וצפון:
במדבר
רבה (נשא יג'): "לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון
בצפון יבא ויבנה את בהמ"ק שהוא נתון בדרום כד"א (ישעיה מא) העירותי
מצפון ויאת וגו'".
שפת אמת (וישב תרנ"ז): "אמרו חז"ל ביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו
של יוסף. פי' ביקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו בבחי' מדת הדין להיות נתקן גם מדת
הדין שנפרץ ע"י עשו.. אכן זה יהי' מתוקן ע"י משיח בן דוד שנקרא על שם זה
פרץ לתקן הפרצה מצד צפון".
עובדיה (א,ו): "אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו".
שפת אמת (וארא תרמ"ג): "הד' גליות.. כד' רוחות.. קבץ נדחינו מד' כנפות
הארץ. ומסתמא גלות זה האחרון הוא רוח צפון".
הרחבות:
רמח"ל (אדיר במרום ח"א עמ' רלה' - בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא): "...האמת
הוא אעפ"י שהגלגלים והכוכבים הם דברים גשמיים, הנה בתוכם מתלבשין פנימיות
מהשרשים, בסוד הספירות של העשיה. וכל הדברים שתמצא שאומרים רז"ל בענין
השמש ושאר הכוכבים, שאינן עומדים לפי הנראה לעינינו, מדבר הכל בזה הפנימיות שלהם,
שבהם עיקר ההנהגה. ומי שאינו יודע דרכי החכמה אינו יכול להשיג אלא חיצוניות
הדברים הנראה לפי הגשמיות. אבל העיקר הוא בפנימיות ההולך לפי דרכי ההנהגה הפנימית...
ועל כל הדברים האלה אמר רשב"י (זח"ג י:), לאו למפלגי תחומין אתמסר.
כי הם אינם רואים אלא דרכי החיצוניות, ומפנימיות שהוא העיקר אינם יודעים כלום.
והנה על זה סדרו בעלי התפלה, ובוקע חלוני רקיע, שהם החלונות שאמרנו, שמשם יוצא
פנימיות השמש, הנקרא באמת בשם שמש וחמה. ועל זה כתוב, והוא כחתן יוצא מחופתו וכו'
(תהלים יט,ו). והנה בגלגל עצמו יש פנימיות וחיצוניות, ועיקר מה שידברו בו
רז"ל יהיה בפנימיות שלו, שזהו ידיעות התורה המקפת כל החכמות. אך הכל בסוד
הפנימיות, ולא בסוד החיצוניות שאינה שייך אליה, והבן היטב זה הדבר. כי החיצוניות
אין יש בתורה, אלא ענין המצות והעבודה זהו לבד נקרא תורה, ומה שהוא חוץ מזה אינו
תורה. אך הפנימיות אדרבא, הוא הכל תורה, כי התורה כוללת כל הדברים בסוד פנימיות,
וכוללת העבודה בסוד החיצוניות. והחכמה אשר לאומות העולם, אינה אלא חלק החיצוניות
שלא נכלל בתורה.
והנה
רז"ל אמרו, שצד צפון הוא פרוץ (ב"ב כה ב).
והסוד, כי למעלה הגבורה היא שלא נתקנה לגמרי. והוא מה שאמרנו למעלה, שאין התיקון
נשלם, ונשאר כן הקלקול עד לתיקון העתיד. וכנגד זה למטה בצפון יש מדור לשדים
ומקום השראה לקליפות, ומטעם זה הוא פרוץ. והוא כי הגלגל [נ"א, בגלגל]
הסובב את העולם, לכל הצדדים האחרים יש זה הפנימיות המתלבש בגלגל החיצון המשפיע על
הארץ. אך בצד צפון אין הכח הזה מתפשט, כי לא יגיע ממנו אל חלק הארץ שתחתיו
השפעה חזקה כשאר הצדדים, יען החלק ההוא אינו אלא מדור לס"א.
והשמש גם כן
לא ילך שם, היינו השמש הפנימי גם כי החיצון הולך. ואז נמצא שלא יגיע אל צפון אלא
כמו רשימו מן השמש פנימי לבד, והוא אותו החלק הראוי להם, לא יותר. והנה על זה אמרו,
(שם) עולם לאכסדרה הוא דומה, שהרי צד הצפוני פרוץ כנ"ל, וכשהשמש הפנימי מגיע
לקרן מערבית צפונית הוא מסתלק. ועם כל זה מלוה את השמש החיצוני בסיבוב שלו, אלא
שאינו מתלבש בו, כי אם מאיר מרחוק. עד שיחזור לנקודת מזרח, וחוזר ומתלבש בו...
דע כי מיד
שמשלים השמש לפעול פעולותיו, הנה הס"א יש לה רשות להתפשט בעולם. ואז צריך
שהשמש יחזור להתפשט בגבורה תקיפא ו' שעות אחרות להחליש כח הס"א, ולקיים כל מה
שנעשה בו' שעות הראשונות. ובאמת פעולה זו צריך שתהיה בדין חזק, והוא הדין של
יצחק, שכתוב בו, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד, סג), שכחו יפה
להכניע הס"א. וכל מה שהוא יורד למטה מתגבר בדין יותר, כי הוא מחליש מדריגות
של הס"א הקשות ביותר. ותבין כי הפעולות הנעשית ברחל בשחרית, ודאי מה שנעשה
היה עשוי אף בלא זה, דהיינו שאפילו היה השמש מסתלק מיד, הפעולות לא היו מתבטלות,
אלא כח המשרתים לא היה עומד. כי בהתגבר עליהם דין חזק של לילה הנותן שליטה
לס"א, היתה מתחזקת הרבה ומבלבלת כל השפעתם ושליטתם. לכן רצה המאציל שיעמוד
השמש עוד ו' שעות אחרות. וכן למעלה יתגלה ז"א עוד ו' שעות אלה, ששם הס"א
נחלשת, ואז.המשרתים יכולין להתחזק בפעולתם. וגם אם יחשיך עליהם מעט מעט אינו כלום,
כי כבר יש ההדרגה וכח הדין הקדוש המחליש את הס"א. וכשיגיע לילה אז כבר
היה למשרתים זה הכח הצריך, שלא תזיק עליהם הס"א כלל.
והבן
היטב זה הענין, כי הוא סוד, וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכו' (בראשית כו, יח).
והוא כי אברהם הוא חסד והוא השולט בשחרית, ובסודו נתקנת הנוקבא רחל. אך בהסתלקו,
כל אלו התקונים אינם מתקיימין, כי אי אפשר למשרתים לפעול בהם. וזה סוד, וכל הבארות
אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים (שם טו). ולכן צריך שתתגלה
הגבורה, שכחה יותר חזק להכניע הס"א. והגבורה תקיים בכח, כל תיקוני החסד. ואז
תכנע הס"א הכנעה לעולם, שלא תשוב להתחזק עוד. וזהו
ממש סוד תפלת שחרית ותפלת מנחה שתיקן אברהם ויצחק. כי אין תפלת המנחה אלא קיום
תפלת שחרית לצורך המשרתים...
והבן היטב
זה הדבר, כי זהו סדר ההשפעה, בהיות נכללים הענפים בשורש, ואז השורש כלול מכולם,
ומקבל מה שצריך לכולם, וחוזר ומחלק לכולם החלק המגיע לו. והוא סוד, עיני כל אליך
ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו (תהלים קמה, טו). והוא סוד, ונאספו שמה כל
העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, ג). כי גם כי הנוקבא היא הבאר
להשפיע, אינה תמיד בבחינה זו, כי יתגבר שם בחינת הסיתום שאינו מניח ההשפעה, עד
שיהיו נאספים כל המקבלים לקבל, כי השורש נשלם בהם, ואז מהפכים זה האבן שהוא הסותם.
ובאמת מהפכים אותה, והוא סוד, ההופכי הצור אגם מים (תהלים קיד,ח). כי שם
ב"ן הוא זה שלפעמים הוא סותם, וכשנתקנת אז הוא עצמו נהפך להיות משפיע...
והוא סוד
גדול, כי הלא כל כח התיקון הוא, שהלב הזה בכל בחינותיו בין ימין ובין שמאל, יהיה
מתדבק בשם הוי"ה דהיינו הז"א ונכלל בו, ואז אין שליטה לס"א כלל
ונכפית תחת הקדושה. כי הלא ב' הבתים שניהם צריכים לבריאה, וזה סוד, בכל לבבך, בשני
יצריך (ברכות נד.). אלא כשהאדם מטה עצמו לצד הס"א, נקרא שהנחש מושך הלב אליו,
כי ממשיך הצד השמאלי שבו לצדו, ואז האדם נטמא תחת ידי הס"א. והנה כן גורם
למעלה, שהנחש יתאחז בבית השמאלי. והוא סוד, משיך לה לסיהרא ואפריש לה מלעילא,
המוזכר בזוהר פרשת בראשית דף נ"ג. כי סדר הענין הוא זה, הס"א יוצאת מן
הגבורות.
ואם הגבורות
נוטות לצדה, זהו הקלקול. ואם פונות למעלה אל הזכר להתמתק בו, זהו התיקון, והבן
היטב. ותיקון לזה הלב בדרך זה הוא ענין התפלה, כי העיקר בתפלה הוא כוונת הלב, ואז
ניתן הלב להקב"ה...
והנה צריך
שתדע גם כן כי סוד הלב בב' בתים שלו, הוא סוד השמש ממש, שבחינה זו היא הנהגת
עכשיו. וסודו כי ל"ב בסוד העשירית הוא גי' ש"ך, ושני פעמים ש"ך הם
שני בתי ליבא, שניהם גי' שמ"ש. ומצד הש"ך השמאלי מתדבקת הס"א בסוד
חמה בישא. והוא סוד עבודת השמש שהס"מ רוצה בה, להמשיך בחינת הש"ך השמאלי
אליו...
וזה כי כבר
שמעת, איך אחר חצות השמש הולך עוד ו' שעות להתיש כח הקליפה. וזהו סוד הרצון של
ז"א המתעורר בכח דיניו להכניע הס"א. והוא סוד אמצע הרצון, שבהיות המאציל
ית"ש רוצה הדברים לפי מציאות הנהגת הבחירה, זהו הגבול המתקיים בכל הנבראים,
כי הכל הוא מפני רצונו, ואז אין ס"א שולטת. וזהו ממש כח השמ"ש בב'
הש"ך, כי אז נוטל הקב"ה שני הש"ך בכחו, ואין הס"א עוברת גבולה
כלל. ונמצא שבעלות המנחה הוא סוד כח חיזוק הדין הקדוש להתיש הס"א ובסוד זה
ממש נעשה הזווג הזה של לאה, בכח היות רחל אב"א בכל קומת הז"א...
ונמצא שבכל
יום נעשה זה הענין, כי השכינה בסוד הל"ב השמאלי שלה היא אב"א, והשמש
יורד למערב לתקן זה הענין. ולכן יצחק שהוא סוד הגבורה המתפשטת לעשות זה, תיקן תפלת
המנחה. כי התפלה עושה תיקון גדול בזמן ההוא, להיות הולכת ממש אל הלב, שהוא הצריך
ליתקן אז...".
רמח"ל (משכני עליון - הקדמה - שחיטת קדשי קדשים בצפון): "ושחיטת קדשי
הקדשים בצפון. כי כל עניני הקרבן בגבורה הם נמשכים, שהיא העולה ולא יורדת. וגם בזה
נשבר כוח שרש הקצף והמשחית".
רמח"ל (משכני עליון - הקדמה - לשכת המלבוש): "ואל שער המזרחי נמצאת לשכה
אחרת, פניה כלפי הצפון, משם לובשים הכהנים את בגדיהם. ואודיעך בזה סוד גדול בענין
בגדי הכהונה. כי כולם פשתים, והוא גבורה, אבל הם לבנים, וזה מורה על הרחמים, ואז
ישאם עליו הכהן שהוא איש החסד, כמו ששמעת. ועתה אפרש לך זה הענין היטב. דע, כי חסד
וגבורה הם חלוקים זה מזה, וכל אחד פונה לעברו ולא נתחברו, רק בבוא הג' שהוא המכריע
ועשה שלום ביניהם; כי לקח מאורות הגבורה וחיברם אליו, ואז כבה מעט רוב שלהבותיה
החזקות, וכבר נמסכה ברחמים. ואז חזר החסד ואספה אליו, ואז נשאר הכל ביחוד גדול
ועצום וחיבור שלא נפרד. והענין הזה נעשה לבגדים האלה בזאת הלשכה, כי מאורות הגבורה
מן הצפון יסעו, ובאו אל הלשכה הזאת אשר במזרח, ושם נמסכו ברחמים, ועשו בגדים נאים
ולבנים להלביש את הכהן, והבן היטב".
רמח"ל (משכני עליון - הקדמה - ירושלים לדרומו של הר הבית): "ועתה אפרש לך
סוד גדול מאד, בענין ד' רוחות הנמצאים להר הבית הזה. כי הנה כתוב (מ,ב),
"ועליו כמבנה עיר מנגב". ונמצא, שהעיר הוא בדרום והמקדש - בצפון, והסוד
עמוק, והבן מאד. כי המלכות בקו הגבורה היא עומדת, והתפארת - רחמים, ושני הקצוות
האלה הם הצריכים להתחבר לצורך ההנהגה; וזהו עיקר הזיווג והחיבור, הימין עם השמאל.
על כן במקום החיבור הזה צריך [] כל אחד הימין והשמאל. כי כאשר יתחבר השמאל במקום
ההוא עם הימין, אז יתמתק בו, ושאר כל מדריגותיו וענפיו נמתקו בימין הזה, ונמצאו
ממוסכים ברחמים. על כן המקדש שהוא מקום החיבור הזה הוא לצפון, והעיר לדרום; כי
אחרי התמתק זה הצפון בימין יצאה העיר כך, והבן מאד".
וכן בר' נתן (ליקוטי הלכות הלכות ראש השנה הלכה ד ז-י). שם משמואל (חלק
המועדים - ראש השנה שנת תרע"ד).
[1] אז כעת כשאנחנו כבר בתהליך
ארוך שנים של יציאה מהגלות, אולי אפשר כבר להתחיל למתק את הדינים וליהנות מהטוב
הצפון לצדיקים.
"מצפון
תפתח הרעה" – הפסוק הזה מתאים מאוד להר הבית, שכן
כיבוש עיר דוד מכל כיוון מלבד צפון הוא כמעט בלתי אפשרי. אפשר לראות שצבא אשר יבוא
מצפון יוכל "לגלוש" אל תוך העיר ללא הגנה טבעית במקום. וכך באמת כבשו כל
הצבאות בהסטוריה את הר הבית.
מעניין שכתוב שהמשיח בגאולה יבוא ממזרח (מלבי"ם על ישעיה מא,ב), הצבא היחיד
שכבש את הר הבית ממזרח היו הצנחנים במלחמת ששת הימים.
רואים
שהצפון התחיל להתמתק ב"ה.
מלאכים
כבני אדם (על הרב קוק עמ' 443): "משלחת הרבנים
הגיעה לזכרון יעקב ביום החמישי. כמובן שהרב נתבקש להשאר שם גם בשבת ולדרוש. בעת
״סעודה שלישית״ דיבר הרב ובסיום דבריו אמר: ״הגמרא אומרת (ברכות נ:) שמוהלים כוס
יין של ׳ברכת המזון׳ במים. מכן נמשך מנהגנו גם לגבי ׳קידוש׳. ברם, לגבי כוס של
׳הבדלה׳ במוצאי-שבת, כתב בשער הכוונות בשם האר״י שאין למהול את היין במים כלל.
׳המבדיל בין קודש לחול׳ צריך להיות באופן ברור, חד וחריף ולא במטושטש. אולם הפעם,
כיוון שאנחנו פועלים עתה להשפעת הקודש בחול, לחיזוק הקשר שבין הישוב הישן והחדש,
הפעם בהוראת שעה נצרף גם טיפת מים ביין של ה׳הבדלה׳״.
לאחר
תפילת ערבית במוצאי-שבת, הבדיל הרב ר׳ יוסף חיים זוננפלד, וכשקיים מצווה, קיימה
ביראת שמים גדולה ובחרדת קודש בכל עצמותיו, והפעם הוסיף מים לכוס של ה׳הבדלה׳, ״אם
הרב של יפו פסק כן — אזי כך היא ההלכה״.
אולי
עכשיו באמת אפשר להוריד קצת את ההבדלה בהתאם לתהליך של קידוש החומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!