Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום חמישי, 8 ביוני 2017

פרשת בהעלותך - סור מרע וארץ ישראל

סור מרע וארץ ישראל


גמרא[1] (זבחים קטז.): "כְּשֶּׁנָּתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל מַלְכֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אֲחָזָתָם רְעָדָה בְהֵיכָלֵיהֶן, וְאָמְרוּ שִׁירָה. שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים כט) 'וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד'".

כל האומות שומעות קול עוצמתי שחודר לנשמה. זה קול שמצד אחד יכול להחריב את העולם, כמו המבול (ולכן הם רועדים), ומצד שני הם מרגישים שהוא יכול להביא ברכה גדולה מאוד לעולם (ולכן הם אומרים שירה). 

"נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע וְאָמְרוּ לוֹ, מַה קּוֹל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ? שֶׁמֶּא מַבּוּל בָּא לָעוֹלָם?".

הרגיע אתם בלעם ו"אָמַר לָהֶן: 'וַיֵּשֵׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם' - כְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם.

אָמְרוּ לוֹ: מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ מֵבִיא?

אָמַר לָהֶם: כְּבַר נִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מַשְׁחִית כָּל בָּשָׂר.

אֶלָּא מַה קּוֹל הֶהָמוֹן שֶׁשָּׁמַעְנוּ?

אָמַר לָהֶם: חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְבֵית גְּנָזָיו, גְּנוּזָה אֶצְלוֹ תתקע"ד דוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּבִקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים כט) 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן'.

מִיָּד פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: 'ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם'".

מזל שיש עם שמוכן לקבל את כל הטובה הזאת ולקחת את כל הסיכונים שבתורה.

טובה עצומה שכרוכה בסיכונים עצומים. כשהם מבינים כי עם ישראל הסכים לקבל את העוצמה הזאת הם אומרים: "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".

רבנו יוסף חיים זיע"א (בניהו בן יהוידע על זבחים קטז.) מסביר כי הגמרא הזאת קשורה לכך שהגויים רוצים להאמין ולעשות חסד ושאר מעלות טובות של תורה, אבל הם לא רוצים ולא יכולים להימנע מכל התועבות שהיו מורגלים בהן.

כך במדרש המפורסם (פסיקתא רבתי פרשה כא) "בתחילה הלך לו אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: רבונו של עולם מה כתיב בה? אמר להם: 'לא תרצח'. אמרו לו: וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב. שנאמר: 'על חרבך תחיה' - אין אנו יכולים לקבל את התורה. אח"כ הלך אצל בני עמון ומואב. אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: רבונו של עולם מה כתב בה? אמר להם: 'לא תנאף'. אמרו לו: וכל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף (דכתיב 'ותהרין שתי בנות לוט מאביהן') אין אנו יכולים לקבל את התורה. אחר כך הלך לו אצל בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לפניו: רבונו של עולם מה כתיב בה? אמר להם: 'לא תגנוב'. אמרו לו: כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגניבה ומן הגזל. הדא היא דכתיב: 'יהיה פרא אדם וידו בכל יד כל בו' אין אנו יכולים לקבל את התורה. ואח"כ בא לו אצל ישראל. אמרו לו: נעשה ונשמע[2]".

הגויים יכולים לקבל את התורה במצוות "עשה". בדברים הטובים. הם לא יכולים לוותר ולהפסיק את הרצח, הגניבות והניאוף. אבל בתורה יש גם "סור מרע" וגם "עשה טוב".

קודם 'סור מרע' – תוריד את החליפה הישנה, ואז 'עשה טוב' – תלבש את החדשה!

אי אפשר עשה טוב בלי סור מרע!!!

כך מסביר הבן איש חי: "ואפילו שיהיו יכולים אומות העולם לקיים חלק 'עשה טוב' אי אפשר להם לקיים חלק 'סור מרע', והנה 'סור מרע ועשה טוב' הוא מספר תתקע"ד (בגימטריה 974), ולכן אמר להם גְּנוּזָה אֶצְלוֹ תתקע"ד דוֹרוֹת, רמז להם במספר תתקע"ד על 'סור מרע ועשה טוב' (גם גימטריה 974) שאי אפשר לאומות העולם לקיים מספר זה כולו, כי אם חציו".

ההסבר הזה של הבן איש חי מסביר איך יכול להיות שמאמין מוסלמי שמאמין בשם ה' וקורא בשמו הורג חמישים איש בחג השבועות ומרגיש צדיק גדול.

הוא לא יחיד בזה, מאות מאחיו המוסלמים רצחו וטבחו ואנסו ושדדו בצרפת באנגליה ברוסיה בסוריה ואיפה לא. הם הרגישו כי הם בסדר גמור עם אלוקים כי ידיהם מלאות דמים. כל זאת בגלל שהם מקבלים את התורה ואת דבר אלוקים רק ב"עשה טוב" ולא ב"סור מרע". לצערנו גם הנוצרים המאמינים היו באותו מקום עד לפני כמה שנים והבינו שאי אפשר להיות עובד ה' כשידיהם דמים מלאו.   

גם עם ישראל היה חייב ללמוד את שני החלקים הללו של התורה.

בחציה הראשון של פרשת "בהעלותך" אנו רואים את ה"עשה טוב". את השראת השכינה בישראל:

"וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר" (במדבר ט,טו – עד סוף הפרק).

ובהמשך: "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י,לד).

בחצי השני של הפרשה רואים כמה קשה להם להתרחק מהרע. מלשון הרע. מעין רעה.

מיד עם תחילת נסיעתם הם מתלוננים ומתאוננים על המסע הקשה. "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'".

התורה לא מפרטת על מה הם מתאוננים, כי זה לא משנה. הייתם כמעט שנה בהר סיני, עכשיו אתם נוסעים לארץ זבת חלב ודבש. כבר למדתם את אהבת ה' אליכם, האם אתם לא יכולים לתת קצת אשראי לשאת את טלטולי הדרך עד שתגיעו לארץ ישראל? הרי הכול בשבילכם.

הקב"ה לא מוותר להם, הוא מלמד אותם כי התורה כוללת בתוכה את שני החלקים ביחד: "וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

הזכויות שלכם והמעשים הטובים שלכם לא מחפים על המעשים השליליים שלכם. גם עשה טוב וגם סור מרע.

תומר דבורה (הח' - יִכְבֹּשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ): "אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר, 'עָשָׂה אַרְבָּעִים מִצְוֹת וְעֶשֶׂר עֲבֵרוֹת נִשְׁאֲרוּ שְׁלֹשִׁים מִצְוֹת וְיֵלְכוּ עֶשֶׂר בְּעֶשֶׂר', חַס וְחָלִילָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּמוּר וְעָשָׂה עֲבֵרָה אַחַת, דּוֹמֶה לְפָנָיו כְּאִלּוּ שָׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּרְצֶה חוֹבוֹ וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל שְׂכַר כָּל מִצְוֹתָיו".

שיא הלימוד הוא אצל מרים הנביאה. צדקת שכל עם ישראל מחכה לה. אין לך בעם ישראל מישהו שיש לו זכויות גדולות כל כך כמו מרים. כבר כשהייתה ילדה קטנה זכתה לנבואה שהצילה את עם ישראל. אבל הצדקות שלה לא מחפה על פעם אחת שדיברה לשון הרע על אחיה.

רמב"ן: "אע"פ שהיה ראוי גם להסתירו שלא לדבר בגנותן של צדיקים, אבל ציוה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם, מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד, כמו שאמרו (ב"ב קסה.) והכל באבק לשון הרע".

מו"ר הרב זצוק"ל היה אומר, שכדי שלא נחשוב שרק עם צדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה, בא הציווי בתורה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" ללמוד מכאן שכל אחד מאתנו צריך להיזהר בזה.

הייתי אברך צעיר והגעתי לרב מרדכי אליהו זצוק"ל כדי לשאול על שני אנשים שהיו נראים כמו "מקובלים" –  האם הם ראויים או לא? על אחד הרב אמר לי כן ועל השני הרב רמז בידו שלא ללכת אליו.
בתור אברך צעיר הרגשתי תחושת שליחות לגרום לרב לפרסם שהשני הוא לא ראוי, שהרב יפעיל את השפעתו וימנע מאותו רב לקבל אנשים. המשכתי ואמרתי לרב: "אומרים שאותו רב...". לא הספקתי לסיים את המשפט והרב, שישב על כיסא מסתובב, סובב את עצמו כלפי הקיר, והפנה אלי את צדו, כשהוא מסתכל לקיר.
בתחילה חשבתי שהרב מחפש דבר מה להראות לי על-מנת לאשר את דברי, אך כשהרב המשיך לבהות בקיר הבנתי שהרב מסמן לי שכשמדובר בלשון הרע, אני יכול "לדבר אל הקירות" אבל הוא לא רוצה לשמוע. כמובן שמאוד נבוכתי וביקשתי סליחה. הרב מיד סובב את הכיסא חזרה אלי ושאל בנחת אם יש לי שאלות נוספות.
לאחר שיצאתי מהרב ועיכלתי את מה שהיה – מחד הרב לא מוכן לשמוע לשון הרע בשום אופן, גם על רב שהוא פוסלו, ומאידך הוא דואג לעשות זאת בצורה מכובדת, מבלי לפגוע במי שמדבר. החלטתי שמעתה הרב יהיה מורי ורבי בכל. כזה רב אני רוצה!

רמב"ם (הלכות טומאת צרעת פרק טז): "ועל עניין זה מזהיר בתורה ואומר 'השמר בנגע הצרעת'. 'זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך'. הרי הוא אומר: התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וגדלתו על ברכיה וסיכנה בעצמה להצילו מן הים. והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשוותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו. שנאמר: 'והאיש משה ענו מאד'. ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות".

זכריה (ח,ג-יז): "כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם... עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ... הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ: וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה... כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם ה'".

מחשבה טובה ועין טובה ודיבור טוב קשורים לבניין ירושלים.

לכן התורה מסמיכה את פרשת מרים לפרשת "שלח" שעוסקת במרגלים שדיברו רע על ארץ ישראל.

רש"י (במדבר יג,ב): "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: איך צריך ללמוד מכאן מוסר שאין להוציא דיבה. הרי היא דיברה על גדול הנביאים, על משה רבנו, ולכן היא נענשה. הם דיברו לשון הרע רק על עצים ואבנים. אם כן, איך הם ילמדו ממנה קל וחומר?

מסתבר שכל דיבור שמכוון לעצור את התיישבות של יהודים בארץ ישראל הוא דיבור על הקב"ה.

דוד המלך (תהילים קו,כד): "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'".

הקב"ה בעצמו חתום על המדינה הזאת!!!

הקב"ה אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה", אז מי שאומר "ארץ אוכלת יושביה" מדבר סרה על ה'.

מאיסה בארץ ישראל = מאיסה בנותן הארץ!!!

מדרש רבה (דברים טז,ז) "ר' יהושע אומר: למה היו דומין? למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה א"ל המלך: זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה. א"ל הבן: אלך ואראה אותה, שלא היה מאמין לאביו. מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה לסוף א"ל ראה אותה ותדע אם כזבתי לך ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה וכך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה שנאמר (במדבר יד) אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה אלא לבניהם אני נותנה".

מי שכופר בארץ ישראל כופר בקב"ה!!!

ליקוטי מוהר"ן (קמא ז'): "עִקַּר אֱמוּנָה... אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ל"ז): שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה".

צריך אמונה וקשר לקב"ה כדי לנחול את הארץ!

הרב קרליבך (סיפורי נשמה ח"ג עמ' 421):
כשאמר הקב״ה לאברהם אבינו ׳לך לך׳, הוא לא אמר ׳לך לארץ כנען׳. הוא אמר לו: ׳לך לך אל הארץ אשר אראך׳, כלומר אל הארץ אשר אראה לך.
אתם מבינים, רבותי? בשביל שאברהם אבינו ידע שזוהי הארץ הקדושה, הקב״ה צריך להראות לו. הקב״ה אומר לאברהם אבינו: ׳אתן לך עיניים לראות את הארץ כפי שאני רואה אותה'.
עובדה שהמרגלים לא ראו. רק יהושע וכלב זכו לראות את הארץ כפי שהקב״ה הראה אותה לאברהם אבינו.
גם כשמשה רבינו עולה להר נבו, נאמר: ׳ויראהו ה׳ את כל הארץ׳ - ה׳ מראה לו!
כולם מכירים את הרש׳׳י הראשון על התורה: ׳כל הארץ של הקב״ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו'.
הפירוש הפשוט הוא: הוא נתן את הארץ למי שהוא רוצה.
אך הרבי הקדוש מאלכסנדר מפרש: הוא נתן את הארץ למי שיש לו עיניים ישרות!!!
אני חייב לספר לכם סיפור שהייתי מספר לילדות שלי כשהיו קטנות. זה סיפור קלאסי.
במאה השש עשרה היו מלחמות בלתי פוסקות בין האוסטרים לתורכים, שהיו מן הממלכות הכי חזקות באותה תקופה. פעם הגיעו התורכים לשערי ווינה ממש, אך ברגע האחרון הצליח הגנרל האוסטרי להדוף את הפולשים. אני לא זוכר את שמו של הגנרל, הוא היה איש צבא מבריק וגם אנטישמי גדול. לא אחת ניצל את המלחמה כדי לטבוח בקהילות יהודיות.
יום אחד, כשהמלחמה רעשה בפרוורי וינה, פתאום רואים האוסטרים איזה ייד׳לה עולה בשלווה במעלה גבעה, כשהוא מחזיק בידו טלית ותפילין! בתחילה לא האמינו למראה עיניהם, אחר כך שלחו כיתת חיילים לעצור אותו. אמר לו מפקד החיילים: ׳מה אתה עושה כאן? אתה לא רואה שיש מלחמה?׳ אך היהודי בשלו: ׳אני רוצה לעלות על הגבעה הזאת.׳ ׳מה אתה רוצה לעשות שם?׳, שאל המפקד.
׳מהגבעה הזאת אפשר לראות את ירושלים עיר הקודש׳, ענה הייד׳לה.
האיש בטח מטורף - לראות את ירושלים מגבעה ליד וינה?!׳ אמר לו הקצין: ׳שמע נא, יהודי: בעצם הייתי צריך ישר לירות בך, כי אולי אתה מרגל. אבל אשאיר זאת לגנרל.׳ הם מביאים אותו לגנרל ומספרים לו על השיגעון של היהודי הזה, אך הגנרל מבין די מהר שעומד בפניו אדם נורמאלי לחלוטין, ומשום כך הוא נדהם מהחוצפה שלו.
׳אגיד לך מה אעשה אתך, יהודי׳, אומר לו הגנרל. ׳אעלה אתך לראש הגבעה, ואם אוכל גם אני לראות משם את ירוזלם, אשאיר אותך בחיים. אבל אם לא אוכל לראות אותה, אירה בך.׳ היידל׳ה הסכים ללא היסוס, אך אמר שאפשר לראות את ירושלים מאותה גבעה רק בתנאי שיפנו אותה לגמרי מחיילים ומנשק.
עשרות חיילים עומדים למטה ומסתכלים על היהודי והגנרל עולים יחד לגבעה. כשהגיעו למעלה, נשארו שם זמן רב. אחר כך ירד הגנרל, ולהפתעתם רואים החיילים שעיניו אדומות מבכי.., ׳כן׳, אמר הגנרל, ׳זה נכון. ראיתי את ירוזלם העיר הקדושה'.
זה סיפור ידוע, ויש הרבה משפחות מיהודי הונגריה שמתייחסים לאותו ייד׳לה, שהיה כמובן אחד מהל״ו צדיקים. הרבנית יונגרייז, למשל, מספרת שהמסורת במשפחתה היא שהם צאצאים של אותו צדיק שראה את ירושלים עיר הקודש מגבעה ליד וינה...

כדי לזכות לראות את ארץ ישראל צריך לאהוב אותה למסור את הנפש עליה לדבר עליה רק דברים טובים ולעשות כל מה שרק אפשר בשבילה!

גמרא (כתובות קיב.): "ר' חנינא מתקן מתקליה (משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים - רש"י). ר' אמי ור' אסי קיימי משימשא לטולא ומטולא לשימשא (כשהשמש מגיע למקום שהם יושבים וגורסין וחמה קודרת עליהם עומדים משם לישב בצל, ובימי הצינה עומדים מן הצל ויושבים בחמה כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת א"י - רש"י)".





[1] רוב השיעור מובא מהרב שמואל אליהו שליט"א.

[2] אם חתן היה אומר לאשתו בחרתי אותך כי אף אחת אחרת לא הסכימה היא היתה נעלבת... אלא הקב"ה אומר לעם ישראל אף אחת אחרת לא מסוגלת להתחתן איתי... הגויים לא מסוגלים לקבל את התורה!!!