Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 8 במרץ 2017

פרשת תצוה - מלחמה על פי התורה

מלחמה על פי התורה


השבוע[1] אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט (כן, זה שחתום על כל הכישלון הביטחוני בתקופה האחרונה): "ההוראות פתיחה באש מדוייקות ונכונות, צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו' ".

שמות (כח,טו): "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט...".

הנצי"ב (עמק דבר שם): "חשן משפט... עיקר פי' משפט לתבוע עלבונם של ישראל... וזכרון של החושן בא לישועת ישראל ולנקום מרודפיהם... ומש"ה היו רגילים מלכי ישראל והכלל לשאול באורים ביחוד לצרכי מלחמה...".

החושן הוא ליבו של אהרן - שמות (כח,ל): "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד".

שמות (כח,כח): "לֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד".

רבי אלעזר (יומא עב.) מבאר ש"לא יזח החושן מעל האפוד", הוא לאו, וכן פסק הרמב"ם (ל"ת פז;כלי המקדש ט,י).

אפשר לרמוז שהאפוד הוא אפוד הקרב, הנושא את המחסניות.

יש לדאוג, שהחושן, הלב היהודי, שכפי שאמר הנצי"ב שתפקידו הוא להלחם באויב, ע"פ המשפט ומוסר התורה, לא יתרחק מהאפוד, ויהיה קשור אליו בפתיל תכלת.

גמרא (ברכות נח.): רבי שילא, מחכמי בבל, העניש במלקות יהודי על שקיים יחסים עם גויה. הלך היהודי והלשין לשלטון הפרסי שרב שילא עשה דין לעצמו מבלי לקבל רשות מהמלכות. זימנו את הרב שילא לערכאות ושאלו אותו 'מדוע נתת מכות ליהודי זה?' רב שילא השיב: יהודי זה קיים יחסים עם אתון, מעשה שהיה אסור לפי חוקי השלטון הפרסי. שאלו את רב שילא האם יש לו עדים שיהודי זה אכן בעל אתון? אמר להם כן, נעשה לו נס ואליהו הנביא הופיע בדמות אדם והעיד. כשיצאו רב שילא והיהודי מבית הדין הפרסי, שאל היהודי את רב שילא, איך יתכן שאלוהים עושה ניסים לשקרנים? השיב רב שילא שאין זה שקר . קיום יחסים עם גויה נחשב כקיום יחסים עם חמור שהגויים כאמור ''בשר חמורים בשרם''. החליט היהודי להלשין לשלטון שרב שילא מתייחס אליהם כחמורים. כשהבין זאת רב שילא הכה אותו במקל והרגו בטענה של ''הבא להרגך השכם להרגו''.

בזמן שהריב"ש היה רב בארגיל (אלג'יר) הגיעו הרבה אוניות עם חיילים ספרדים לכבוש את העיר ולעשות פרעות ביהודים...
שלח הריב"ש את המשרת שלו שיכה בים עם המקל של הרב ונהייתה סערה בים וכל האוניות טבעו...

במלחמת ששת הימים בחרה ישראל להקדים ולהכות במכת מנע את מדינות ערב, לאחר שהתברר כי הן מתכוננות למלחמה ואף הטילו עליה מצור. מכת מנע זו חסכה בחיי אדם בצד הישראלי ואף אפשרה לישראל להתמודד עם מדינות ערב באופן מדורג ולנצחן.

לעומת זאת במלחמת יום הכיפורים, בחרה ישראל שלא לצאת למלחמת מנע אף שהיה ידוע לה כי מצרים וסוריה יפתחו במלחמה במועד די מדויק. התוצאה ידועה...

כשהחושן והאפוד צמודים אז גם הניצחון והנקמה באויבים מובטחים[2]!






[1] הרב יאיר פרנק שליט"א.

[2] כדברי הנצי"ב בתחלה.