ברכת כהנים – זוגיות באהבה
פרשת נשא היא פרשה עוצמתית!
מספר הפסוקים בפרשת נשא הם קע"ו, (וכן מנין
הפסוקים במזמור קי"ט בתהלים, וכן מנין הדפים במסכת הגדולה ביותר
בש"ס בבא בתרא), וכן הזוה"ק על פרשה זו הוא הארוך ביותר,
יש בו את כל האדרא רבא אשר כולל בתוכו את כל סודות התורה, דהיינו את כל ספר
"עץ חיים" למהרח"ו שכולל בו כל סודות התורה.
המקובלים כותבים שבכוח קע"ו פסוקים שבפרשה זו, מכניעים
קלי' דעשו ששמו צפ"ו גי' קע"ו, שע"י פסוקים אלו מכניעים אלוף
צפ"ו.
ריבוי התורה שבפרשה, בא להראות על
החיבה היתרה שרוחשים ישראל לתורה, שמיד לאחר האש של מתן תורה, מרבים הם בקריאה
ובלימוד התורה!
הבעיה שאחרי האש מגיעים החיים
הרגילים...
ביום-יום כשאין חג, עלולים ליפול לעבודה מרירה, עבודה שנקראת
"מְרַרִי". עבודה לא חגיגית.
שבט לוי כולל שלוש משפחות מרכזיות: קהת (ממנה יצאו משה ואהרון),
גרשון ומררי.
מה עשו הקהתיים – נשאו על הכתף את הארון ואת המנורה.
בני גרשון – מגורשים מהקדוּשה העליונה. בחלקם נפל לשאת את יריעות
בית המקדש וגם זה גדול.
ומררי, איזו עבודה מרירה. הם אחראים על ארבע עגלות טעונות בקרשים
של המשכן ובאדניו, דברים שנמצאים מחוץ לקודש. שום חגיגיות אין בזה. עבודת יומיום מפרכת.
מה עושים אחרי הזמן החגיגי והמרירות שבאה
בעקבותיו, ביומיום האפרורי, החוזר על עצמו?
כאן מגיעה פרשת "נשא" שמנשׂאת
(מרימה) אותנו ביומיום יום האפרורי שלנו למקום גבוה.
בפרשה הזאת הכהנים מברכים אותנו בנשיאת
כפים בברכת כהנים.
הרבי מסלונים: הסגולה של השבת הזאת היא ללכת לבית הכנסת, כי ברכת כהנים כתובה
בפרשתנו והיא כל כך יקרה!
מה יש לנו בברכה הזאת?
יְבָרֶכְךָ ה' – בממון.
וְיִשְׁמְרֶךָ – בבנים.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ – בגבורה.
וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
כל אלו דברים גשמיים, כסף-בריאות-ילדים...
איך מרוממים את כל זה לקדושה?
לפני הברכת כהנים, הכהנים מברכים: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם
אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל ב... א ה ב ה.
בלי אהבה, שום ברכה לא תגיע!
הברכת כהנים נותנת לך אהבה בגלל מפני שהכהנים הם כל-כולם אהבה.
אהרון הכהן הוא כל כולו אהבה לכן הוא יכול להמשיך עלינו את השפע העצום הזה.
איך אנחנו יכולים להתפיס את האהבה
בחיים שלנו?
הרב פינקוס זצ"ל ("תפארת אבות". קובץ דרשות בענייני בנין הבית היהודי
ושמחת הנישואין):
"אין נכון להבין ששלום בית הוא עניין של בין אדם לחברו,
המחשבה הזו היא שגיאה גדולה וניזקה מרובה.
עניין השלום בין איש לאישה הוא בין אדם למקום
ובית יהודי הוא בית מקדש...
וצריך לדעת גודל החשיבות של הפרטים.
כל פעולה וכוונה בבית היא מצוות עשה פרטית,
כל דיבור נעים, כל חיוך, כל מאור פנים,
כל ויתור בין אחד לשני
הוא קיום מצוות עשה של בין אדם למקום.
וכך בן אדם בעבודתו: כל חיוך בעבודה, כל ויתור,
שורה בזה שכינה.
במעשים אלה נבנה בית המקדש".
רוב הכשלונות של הזוגיות מתרחשים כאשר בני זוג נשואים חושבים שהיחסים ביניהם הם ביניהם,
כלומר בין-אדם-לחברו. זו טעות כי למעשה, אין בעולם בין-אדם-לחברו. יש רק בין-אדם-למקום.
כשאני מתנהג לאשתי בכבוד, זה בשבילך, ה'. כשאני לא עונה לה, זה בשבילך, ה'![1]
רק אם אתה מבין שכל פסיעה שלך, כל צעד,
כל חיוך, כל ויתור בעבודה היומיומית הזאת קשורים לקב"ה ולא לאנשים, אתה יכול
לעשות מאהבה.
הגיעה אישה לאדמו"ר מגור ואמרה: "אין לי מילה אחת טובה לומר לבעלי. מאיפה אמציא?"
"אל תמציאי", אמר לה, כל דבר שאת אומרת לו, תכווני לה'.
למשל: 'אין לי שום דבר בעולם חוץ ממך'. 'כל הטוב שיש לי בחיים הוא ממך'!
או כמו שהרב אליהו זצוק"ל אמר
למישהו לעשות: "תגיד אשת חיל, תסתכל עליה ותכווין על אמא שלך...". אחרי
חודשיים הוא מגיע ושואל אני יכול לכווין גם על אשתי?!?
ככה מכניסים שכינה בבית...
ככה הקב"ה מעורב בבית, ככה זוכים
ל'שכינה ביניהם'!
מהעבר השני יש לנו את האישה הסוטה. שנסתרה עם גבר זר,
ובעלה מתרה בה, והיא שוב נסתרת...
בעלה לוקח אותה לבית המקדש שם כותבים את כל הטקסט של פרשת אישה
סוטה על קלף. שמים את הקלף בתוך מים, האותיות נמחקות ושם ה' נמחק! את המים האלה היא
תשתה והם יגלו אם היא אכן עשתה מעשה בגידה.
מה מוזר? שגם אם היא לא סטתה והוא סתם
חושד בה, עדין שם ה' נמחק!
אבל למה? שה' יעשה ששם ה' ימחק רק
כשיש בעיה, לא כשהיא טהורה ויוצא שהוא יימחק סתם?!?
במעשה הזה ה' אומר: מה אתם כל כך דואגים
לי? אתם מחקתם אותי מהבית מזמן. כבר מזמן אני לא גר איתכם...
אם הזוגיות שלכם היא רק: "תמרח
לו פרוסה", "תוציאי אותה מהגן", "תשפוך את הפח",
"תגהצי את הבגדים"...
אם האשה מקבלת את המחמאות מהחברים
בעבודה... והבעל שומע שבחים מהמזכירה... ובבית הם חוזרים כמו סמרטוטים בלי כח...
ולא מקשיבים אחד לשני...[2]
לזוגיות הזאת אין סיכוי... ה' לא
שם... והמחיקה של שם ה' במים המאררים זה רק עניין של זמן...
מה הכהנים מברכים אותנו? "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל". רק אחרי ששמתם את שמי ביניכם, אז – "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".
בהפטרה אנחנו קוראים על שמשון הגיבור, שהיה נזיר מבטן.
שמשון הגיבור מתאהב בדלילה ואמו ואביו אומרים לו "תשמע,
האינך רואה? היא פלסטינאית. היא מהאויבים שלנו. אתה נורמלי? תעזוב אותה!"
"אבא אמא, תודה על עצתכם אבל אני קובע. "כִּי הִיא יָשְׁרָה
בְעֵינָי".
אומרים חז"ל (סוטה א,ח): "שמשון, שהלך אחר
עיניו, ניקרו פלישתים את עיניו".
בהמשך כתוב (שופטים יד'): "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ
כִּי מֵה' הִיא".
אבל לפני שנייה אמרנו, ששמשון הלך אחרי
העיניים, אז הפלישתים ניקרו את עיניו. אז איך אתה אומר עכשיו "זה מה' "?
הרב שלנגר: דלילה היתה צריכה להיות אשתו של שמשון כך או כך. אבל ברגע שהוא
החליט שהוא "שמשון הגבר" ולפי העיניים שלו, לפי ראות עיניו, זה השידוך שלו,
יצאה לו מזה אישה שמבקשת בלילה להרוג אותו, אישה שמדללת ממנו את כל כוחו.
אם הוא היה הולך לפגוש את דלילה ואומר "ה', אני יודע שהכל
זה אתה. היא מוצאת חן בעיני אבל אם אתה חושב שהיא לא שלי אז לא", אז היא היתה
אשתו והיתה עוזרת לו יותר מכולם.
תמיד תמיד תכניס את הקב"ה
במשוואה! אם תעשה כך – גם משוואה עם התוצאה הכי שלילית תהפוך להיות חיובית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!