מי אשם?
ויקרא (ט,ז): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ
וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ".
אפשר שבחטא
עצמו יש זכות גדולה מצד זה שכוונתו היתה לשמים שלא יהרגוהו כמו שהרגו לחור,
ואז יהיה חרון אף גדול אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ואין תקנה לישראל ח"ו - וזה
שאמר 'ועשה את חטאתך' שחטאת בצד אחד, אבל 'ואת עולתיך' שבזה עצמו יש לך בצד אחר
מעלה וזכות גדול.
כתב בספר
חכמת המצפון, כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ולא ירדה
שכינה, אמר, יודע אני שכעס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה, אמר
למשה, משה אחי כן עשית לי כשנכנסתי והתביישתי מיד נכנס משה ובקש רחמים וירדה שכינה
לישראל.
בטבע
האדם ששותפים שאין עסקם מצליח כל אחד תולה הכשלון בחבירו[1]
ובעסק מצליח כל אחד תולה ההצלחה בעצמו[2].
ואילו כאן
אצל משה אהרן וישראל כאשר לא שרתה השכינה כל אחד תלה הכשלון בעצמו:
אהרן אמר שהאשמה תלויה בי כי הקב"ה כועס עלי. בני ישראל נכלמים
ואומרים שהאשמה תלויה בהם מפני מעשה העגל. ואילו משה אומר כי אם השכינה
יורדת הרי זה בזכות אהרן.
לפני עשר שנים פירסם ג'ף אטווד מאמר מעולה עם הכותרת 'הכלל הראשון של תכנות: זו תמיד אשמתך', והוא צודק כמובן.
גמרא (חולין נט.): "ההוא כבש שהובא לבית ריש גלותא שהיו רגליו האחרונים
פסוקים, בדק אותו רב בצומת הגידים והכשירו, חשב לאכול ממנו מעט, אמר לו שמואל האם
אינך חושש שמא נשכו הנחש ואסור משום סכנת נפשות, אמר לו מה תקנתו, שים אותו בתנור
והוא יבדוק את עצמו, הניח אותו בתנור והיה נופל חתיכות חתיכות קרא שמואל על רב: 'לא
יאונה לצדיק כל און' (משלי יב,כא). קרי רב עליה דשמואל: 'כל רז לא אניס ליה'".
כל דבר
שהקב"ה עושה לך הוא קשור לתיקונך בעולם הזה בגלל עכשיו או בגלל גלגולים
קודמים:
מעשה
נורא עם מהר"י בן לב, ואגרת החלום המפורסמת של הגאון הקדוש רבי מרדכי
מאושמינא זצ"ל:
לא אמנע
מלהביא כאן את אגרת החלום המפורסמת שנכתבה על ידי הגאון הקדוש רבי מרדכי מאושמינא
שהיה בעל מופת מפורסם בכל גלילות ליטא. כפי שהובאה בספר ילקוט לקח טוב על הפרשה.
האיגרת נסבה
על מעשה שאירע בשנת חמשת אלפים ש"ה. בעיר סאלוניקי. איש בליעל אחד, שרבי יוסף
בן לב הוציא פסק דין נגדו, פגש את המהריב"ל ברחוב וסטר לו על לחיו לעיני קהל
ועדה ואף אחד לא מחה בידו, משום שהיה עשיר גדול, תקיף ואלים, כאשר הגיע המהריב"ל
לפני החנות של בשם אחד קרע את בגדיו ואמר שומו שמים על זאת, באותו לילה נכנס הבשם
לחנות וראה שם עכבר. כאשר ניסה להתקרב אל העכבר כשנר בידו התלקחה הסחורה שבחנות,
ופרצה דליקה גדולה. באותה שריפה עלו באש כחמשת אלפים בתים של יהודים וכמה בתי
כנסיות ובתי מדרשות מספר ההרוגים הגיע לשלש מאות וארבעה עשר כמנין שד"י.
באתו זמן
כבר נודע שהמהריב"ל חיבר ארבעה חלקים שאלות ותשובות ושיטות וחידושים על כמה
מסכתות ועל כמה ענינים קשים מרש"י ותוספות והפוסקים הרי"ף, הרמב"ם,
הרא"ש והר"ן ובעל הטורים ורבינו ירוחם ויותר האחרונים בפלפול עצום
וגדול.
וזה דבר
האיגרת:
ב"ה
יום ו' כ"ח שבט תרמ"א, פ"ק בו טען, שוי"ר לכבוד ידיד ה' וידיד
נפשי, ה"ה הרה"ג החריף ובקי סוע"ה הרב הצדיק ועניו המפורסם
כקש"ת ר' פנחס מיכאל הרב דק"ק אנטיפאלע, אחדש"ה כתר"ה הנני
לספר מעשה נורא, ומסתמא לא יגלו לשום אדם בעולם, רק יצניעו במקום שאין יד אדם
שולטת בו או יקרעו אותו לקרעים באופן שלא יתגלה זאת לשום אדם בעולם:
בליל ערב
יום כיפור בלומדי אז שיעור הקבוע לי נפלה תרדמה עלי וישנתי. בחלומי בא אלי איש הדר
בתואר פנים וזקנו מגודל. בהביטו אלי נרתעתי, ואחז בידי ואמר: מה לך נרדם קום קרא
אל אלקים. ונרתעתי מאד, ואיקץ והנה חלום. ואמרתי חלומות שוא ידברו. בכל זאת היה
לבי נוקפי וחרדה גדולה נפלה עלי. והלכתי לישון עוד על מיטתי. והנה בחלומי בא אלי
עוד פעם איש הדר הנ"ל ועוד שני אנשים עמו. ואמרו לי שני האנשים תדע שזה חלום
אמת ולא תאמר נואש. ונשתוממתי מאד. אז קרא אלי איש הקדוש הנ"ל ואמר לי. הוה
מפשפש במעשיך כי אני בשליחות מעולם העליון בא אליך. אז התחזקתי ואמרתי לו: באיזו
שליחות באתם אלי. ומחמת הקול הגדול שדברתי עמו הקיצותי משנתי וארא והנה חלום.
ואמרתי עוד הפעם החלומות לא מעלין ולא מורידין, בכל זאת מחמת שהיה לבי נוקפי נפלה
חרדה עלי ולא ישנתי עוד בלילה הזה.
וביום כיפור
בכיתי מאד בכיה גדולה שלא הורגלתי בה מעולם, ולא ידעתי מה זה הבכיה שאני בוכה כל
כך. ואמרתי בלבי אפשר מחמת החלום הנ"ל אני בוכה כי לב וכו' ולא היה לי חלום
עוד עד שמיני עצרת. אז ישנתי בלילה תוך הסוכה כמנהגי, ובאמצע שנתי בא אלי עוד הפעם
איש הדר הנ"ל בבגדים לבנים. ונרתעתי בהביטי אל גודל יופיו ומראהו הנורא מאד.
ואז קרב האיש ואמר אלי: הבכי שבכית ביום כיפור הועיל מאד, עד ששלחוני להבינך
ולהגיד לך אשר תוכל לתקן ולבטל הגזירה. אז אמרתי לו: לא ידעתי מה אתקן ומה היא
הגזירה. ושתק האיש הנ"ל ועמד בשתיקתו ערך רבע שעה. ואז התחלתי לבכות מאד
בחלומי ואמרתי: לא ידעתי מה זה החטא הגדול שחטאתי. עד ששלחו לי שלוחים מעולם
העליון. ובכיתי הרבה מאד בחלומי, ומחמת גודל הבכיה הקיצותי משנתי. ובהקיצי לא
אמרתי עוד שזהו רק חלום ודברים בטלים. כי ראיתי אשר דבר הוא. וביום שמיני עצרת
הייתי בשמחה גדולה מאד ולא ידעתי אז מה השמחה אשר מעולם לא היתה לי שמחה כזו.
ובליל שמחת תורה כאשר ישנתי על מיטתי באמצע שנתי בחלומי והנה בא אלי עוד איש הדר
הנ"ל. זיו תוארו היה נורא מאד ומעוטף בלבנים, וקרב אלי ואמר: עד מתי יהיה לי
טרחה עבורך לילך אצלך ממקומי הנכבד. ואז התחזקתי ואמרתי לו: בזכות התורה ובזכות
התנאים והאמוראים שלמדתי אותם ויגעתי בם, הנני אבקש מכם להגיד לי כל ענין בשליחות
שלכם, ולבאר לי בביאור יפה שאוכל להבינם, ואז הלך אתי לחדר יפה ונעים מקושט
בתכשיטין ולא תשבע עין מלראות זאת, ואמר לי: שב בני שב, ואגלה לך ענין סתר וזה
השליחות שלי. וישבתי על כסא אחד והוא ישב אצלי ואמר לי הנני מגלה לך סתרים:
תדע שאני
מהר"י בר לב ובעת שהייתי בחיים בזה העולם. ישבתי על כסא דין לשפוט בין איש
ובין רעהו. ובאו אלי שני אנשים בדבר איזה משפט ויצא אחד מהם חייב, ולא רצה לציית
לדין מחמת שהיה איש אלים. ואז הזהרתי אותו באזהרה הידועה ויצאתי לחוץ. בא אלי האיש
הנ"ל שיצא חייב מאתי והכה אותי על לחיי, וענין זה חקוק על עצמותיו עד היום
ואין לו שום תקומה עד היום. ונגזר עליך שאתה מיוצאי צאצאיו לתקן אותו ותהיה לו
תקומה על זה. ואז נרתעתי והשתוממתי ונשארתי כאבן דומם ערך רבע שעה. ולאחר זה נגע
בפי המהריב"ל ואמר לי: מה זה שתקת. ואז התחלתי לבכות מאד ואמרתי לא ידעתי במה
אתקן אותו כי אין לי ידיעה ביחודים וכוונות. אז אמר לי המהריב"ל: תדע שכך נגזר
עליך אשר תקנה הספר שו"ת מהר"י בן לב ותלמוד אותו בקביעות עד שיהיה שגור
בפיך מראשו ועד סופו. ואז תהיה תקומה גדולה אליו ויוכל לעלות ממדרגה למדרגה. אמרתי
לו להבין מה ממדרגה למדרגה. ואמר לי בלשון רכה בהדי כבשי דרחמנא למה לך. אמרתי לו:
כמה אלמוד התשובות הנ"ל שיהא שגור בפי. אמר לי: לא פחות מארבע שנים. ואז
אמרתי לו: אין לי תשובות מהר"י בן לב. ואמר לי תבקשם ותמצאם לקנות. רק דבר
אחד אני מגלה לך, אשר אתה מוכרח לקנותם דוקא אצל הרב דאנטיפאלע שיש לו תשובות
הנ"ל. ואמרתי לו מה זו דוקא אצל הרב הנ"ל ובתוך אמירה זו הקיצותי משנתי
ונרתעתי מאד. ואז אמרתי בלבי כי אפשר זהו דבר בטל לקנותו דוקא אצל הרב הנ"ל.
אפשר די לקנות אותו במקום אחר.
ובין כה וכה
נתרבתה עלי טרדת העיר והתחלתי לבקש איזה אנשים שישיגו עבורי לקנות הספר הנ"ל.
ומזה כשני שבועות בחלומי בא אלי עוד הפעם איש הדר הנ"ל. ואמר לי בדברים קשים:
למה תמתין לתקן שליחות. ואמרתי לו הלא אני מבקש אותו לקנות. ואמר לי: הלא הזהרתי
אותך לקנות דוקא אצל הרב דאניפאלע. ואמרתי לו מה טעם בזה. ואמר לי מחמת ששימשת את
הרב דאניפאלע זכית בזה להיות שליח אליו. ואגלה לך ענין זה. תדע אשר גם על הרב הנ"ל
יש איזה דברים למעלה, כי הוא הכין את עצמו להדפיס ביאורים על הש"ס תמורה
ומעילה (וזה איני זוכר איך אמר לי לתמורה ומעילה או מעילה בלבד) ולא קיים הכנתו.
על כן מוכרח הוא גם כן לתקן זה, והמעות שיקבל ממך עבור המה"ריבל יתחיל להכין
את עצמו להדפיס הנ"ל. ואמרתי לו: מה ענין זה לזה ואמר לי: בהדי כבשי דרחמנא
למה לך וחזר וצעק בקול: תראה למען השם לקיים אזהרתי תיכף ומיד ולא תשנה מכל דברי
אף כקוצו של יו"ד ואז יהיה טוב לך וגם לאחרים מחמת הקול הקיצותי משנתי.
למחר היה
ברצוני לשלוח שליח מיוחד אליכם לספר כל הענין, רק התעכבתי מעט מחמת צרכי ציבור
שהיתי טרוד בהם מעט. ובשבוע שעבר בלילה כשהתחלתי לישון מרוב צערי ויגוני על זוגתי
שנחלתה בחולי גדול, בא אלי עוד הפעם המהרי"בל ואמר לי בקול: "תדע שזוהי
אזהרה אחרונה שאני מזהירך, וחולי זוגתך לך האות מחמת זה שנתעצלת באזהרתי. על כן
תראה למען השם תיכף לשלוח להרב הנ"ל דוקא, ותקנה ממנו התשובות שלי ותלמוד עד
שיהיא שגור בפיך כמעט בעל־פה. ואז הקיצותי משנתי בחרדה גדולה והתחלתי לשכור שליח
מיוחד אל כבודכם. רק נודעתי שהמוכ"ז נוסע אל כתר"ה באיזה דבר ענין. על
כן מורי ורבי חמלו נא ורחמו נא עלי לפרוש כנפי החמלה עלי לשלוח לי התשובות
מהריב"ל, ומעות כמה שירצו אסלק לכם עבורו, רק לשלוח לי ואתחיל לתקן התיקון.
זוגתי מאד בסכנה גדולה. ה' ירחם עליה, אבקש מכתר"ה להתפלל עליה.
ידידם עוז
בלו"נ הכותב מעמקי הלב בדמעות שליש. מרדכי החופ"ק הנ"ל (מוסר
חכמים).
כל דבר
שמזדמן לך תחשוב איך אתה קשור לזה ואיך אתה יכול לתקן את הדבר הזה, כי הוא לא
הזדמן לך במקרה, אתה קשור לדבר הזה!
אמרי אמת (בנו של השפת אמת, פרשת שמיני תרס"ט): "איתא בתורת כהנים, שהיה
אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא וכו', לכך נאמר 'קרב אל המזבח'.
איתא בשם הרב חיים ויטאל ז"ל, וגם בספרים שקדמו לו, שלכל אדם יש דבר מיוחד
לתקן, ועל אותה הנקודה המיוחדת אליו לתקנה יש לו הסתר יותר ויותר, שעל הדבר הזה
משתדל היצה"ר לקטרגו, ומזה ההסתר יוכל אדם להכיר כי זאת היא הנקודה המיוחדת
לו לתקנה.
וזה שאמר
משה לאהרן 'קרב אל המזבח', שאדרבה מזה ההסתר שהיצה"ר מסנוור עיניך נודע לך
שלזה נבראת ולמה אתה בוש לכך נבחרת שזה הוא מה שעליך לתקן".
[1] "אשר אין בה מום אשר לא
עלה עליה עול" (במדבר יט,ב) - אומרים בשם הקאצקער אם יש אדם שחושב
שאין בו מום, סימן מובהק הוא שעוד לא עלה עליו עול...
[2] כשאשתך עצובה, אתה מאשים אותה
בלבד! כשהאמת היא שאתה זה שאמור לתת לה את החסדים שלך שירדו אליך באותו היום,
והגבורות שלך ירדו אליה... אז היא מעבירה לך אותם אבל אתה לא ממתק אותה!!!
לקוטי
הלכות (אבה"ע פריה ורביה ג,ו): "נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּכְנְסוּ
לְהַקְטִיר קְטֹרֶת וְלָא אִנְסִיבוּ, עַל-כֵּן נֶעֶנְשׁוּ בְּמִיתָה, כִּי
הַבֵּרוּר וְהַיִּחוּד הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַקְּטֹרֶת הַמְשַׂמַּחַת לֵב הִוא
בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁמְּהַפְּכִין הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה
כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲתֻנָּה, בְּחִינַת זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה
כְּדֵי לְבָרֵר וְלַהֲפֹךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה הַנֶּאֱחָז בְּהָאִשָּׁה
לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁפָּגְמוּ בָּזֶה, כִּי
לֹא רָצוּ לִשָּא אִשָּׁה, כִּי הָיוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים צַדִּיקִים נוֹרָאִים
וּקְדוֹשִׁים מְאֹד, וְהָיוּ רוֹצִים לִהְיוֹת דְּבֵקִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד תָּמִיד וְלֹא רָצוּ לָצֵאת לַחוּץ לְפִי שָׁעָה אֶל
הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה, לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַשִּמְחָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת
הַמִּצְוָה לִשָּא אִשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי לֹא רָצוּ לְהוֹרִיד עַצְמָן
לְשָׁם לַהֲפֹךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, אֲבָל פָּגְמוּ בָּזֶה, כִּי
אֵין שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּמְחָה כִּי אִם עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא
כַּנַּ"ל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!