יום ראשון, 17 באפריל 2016

פרשת מצורע ושבת הגדול: הכרה בגאולת ה' את עמו

הכרה בגאולת ה' את עמו


ויקרא (לד,מ): "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא".

כסא רחמים: מעשה בעשיר אחד שהיה קמצן גדול ולא נתן צדקה ולא לקח אשה, ורק משרת אחד היה לו כדי לעשות עסקי ביתו לאפות ולבשל בשבילו, וכל מה שהיו חכמי ישראל אומרים לו שיעסוק בפריה ורביה ויקח אשה ויוליד בנים ובנות לא היה מקשיב ומאזין להם.
לעת זקנתו מכר כל רכושו ועלה עם משרתו להתיישב בארץ ישראל כדי לזכות להקבר בה והיה בוטח בכתוב בתורה "וכפר אדמתו עמו", ואמרו כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה.
כשהגיע זמנו להפטר מן העולם ב"מ נעשה חולה ואמר למשרתו שיביא סוחר אחד וימכור לו כל החפצים שיש בביתו. הלך המשרת והביא סוחר ומכר לו את הכל, וקנה מהסוחר מרגליות טובות ואבנים יקרות בכל הכסף שהיה לו, ולא הניח מעות במזומנים אלא כדי לקנות ממנו ארון ותכריכין וקרקע לקבורה.
אמר למשרתו קח לי תרנגולת מפוטמת אחת ותעשה ממנה תבשיל של מרק עם בשר ואורז, וכך עשה והביא לו. היה אוכל מרגלית אחת וכף אחת מרק אחריו ובלע את כל האבנים הטובות. ויום השלישי נפטר לבית עולמו וקנה לו המשרת קרקע וקברו אותו בו, ואיש מאנשי המקום לא היה יודע אלו הענינים אלא משרתו בלבד.
ובלילה לקח כלי ברזל קרדום ומגריפה והלך לחפור בית קבורתו כדי לקחת את האבנים הטובות. כשהתחיל לחפור בקרדום יצא קול מקבורתו למה אתה חופר הקבורה, ומי אתה מבקש. אמר המשרת אני מבקש פה את אדוני פלוני. אמר לו אינו קבור כאן. אמר לו אנכי יודע ומכיר שזו היא קבורתו. אמר לו נכון היה קבור כאן, אבל הוליכו אותו לחו"ל במדינה אחרת. שאל המשרת באיזה מקום הוא קבור, אמר לו בקבורת פלוני החכם. אמר לו למה היה המעשה הזה. אמר לו אני פלוני החכם בחיי רציתי לעלות לארץ ישראל ולא יכולתי מפני הוצאות הדרך, ובכל יום ויום הייתי מתחנן ומבקש לפני הקב"ה שיעשה רצוני, ועכשיו שנפטרתי נתנו לי זה המקום, ואותו עשיר לא היה עוסק במצות ומע"ט ובפריה ורביה הוליכו אותו במקומי. ותלך ותמצא אותו והיא רחוקה מכאן דרך עשרה ימים.
נשק המשרת את מצבת קבורתו של החכם חזר לביתו והתקין צידה לדרך והלך לאותה העיר ושאל היכן קבורתו של אותו חכם. אמרו לו במקום פלוני, הלך וחיפש ומצא את קבורתו. ובלילה שלא הרגישו אנשי המקום הלך וחפר ומצא את כל האבנים טובות ומרגליות, מפני שנתבקע כרסו ויצאו כולן החוצה. לקח המשרת את כל העושר הזה וחזר והתישב בארץ ישראל ועשה מצות ומע"ט בממונו.
וז"ש וצוה הכהן וחלצו את האבנים דייקא דהיינו אבנים טובות אשר בהן הנגע, דהיינו שלא עסק בפו"ר וכל ימיו היה בהרהור עבירה של שז"ל דהיינו נגע"י בני אדם. והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר דהיינו עיר הקודש, אל מקום טמא שנשמתו נטמאה טומאה עולמית.

מדרש רבה (דברים ב,ח): "אמר רבי לוי, אמר משה לפניו רבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ? אמר לו הקדוש ברוך הוא מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין, גבירתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי וגו' (בראשית לט,יד) ולא כפר, אלא אמר גנב גנבתי מארץ העברים, ובמשה כתיב איש מצרי הצילנו ולא מיחה".

לארץ ישראל לא מגיעים כדי למות ולכפר את העוונות או כי זה נוח לך... מגיעים מתוך אמונה ובטחון גמור בה' ובשביל להידבק בקדושתה של הארץ!

ויקרא (לד,יד): "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם".
אבן עזרא: "וטעם כי תבאו אל ארץ כנען. כי זה נוהג בארץ לבדה בעבור גודל מעלת הארץ".

הרב אורי שרקי: בפרשת וארא (שמות ו,ו-ח), ה' אומר: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָּׁאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".

הקב"ה נשבע שהוא יביא את אותו הדור לא"י, ואת השבועה החמישית הזאת הוא לא קיים, מכיון שבתוך השבועה הוא התנה תנאי כדי לקיים את ה"והבאתי", וזה "וידעתם כי אני ה' בהוציאי אתכם מארץ מצרים".

כשעמ"י יצא ממצרים הם יכלו לחשוב שמשה הוציא אותם או שפרעה הוציא אותם, בכך שנתן להם רשות.

יהודי צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי להבין שהקב"ה הוא זה שמוציא אותם. אם לא יודעים שה' הוא זה שמוציא אותנו, לא זוכים להגיע לארץ.

כך גם ביחס לארץ ישראל. יש שתי הסברות כפרניות ביחס להקמת המדינה:
א. החילונית: הפלמ"ח הקים את המדינה ולא הקב"ה.
ב. הסאטמרית: הפלמ"ח הקים את המדינה ולא הקב"ה...

לא במקרה, המבחן של הגאולה הוא במסוגלות להכיר שה' הוא הגואל!

כלי יקר (ויקרא לד,יד): "... לכך נאמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה (תהלים מד,ד) כ"א ימין ה' רוממה, לתת להם נחלת גוים. ואין מקום לצרי עין לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. שהרי ה' הוא הנותן לך כח ואחזה...".

שו"ע (או"ח תל,א בשם הגמרא): "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול, מפני הנס שנעשה בו - שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת ולקחו כ"א מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה כמש"כ בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת ע"כ קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול".

40 שנה אח"כ, נכנסו בני ישראל לארץ ישראל בי' בניסן:
יהושע (ד,יט): "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ".

פסקתא רבתי (טו): "ר' חלבו בשם ריו"ח: הכא איתמר בעשור לחודש הזה ולהלן הוא אומר והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הזה.
ר' חייא בשם ריו"ח: לקיחתו עמדה להם בירדן ואכילתו עמדה להם בימי המן".

בתאריך אחד התחילה היציאה מטומאת מצרים ('משכו...') והכניסה לארץ הקדושה.

האמונה החזקה בקב"ה בלקיחת השה ללא פחד מהמצרים – היא זו שעמדה לנו בחציית הירדן בכניסה לארץ ישראל!!!

הכניסה לארץ ישראל חייבת להיות מלווה באמונה שלימה בהנהגת הקב"ה את עמו!




הידעתם שיש הצעת חוק שכבר מסתובבת בשלש הכנסות האחרונות, לציון יום העלייה?
הצעת חוק יום העלייה, התשע"ה–2015
מועד ציון שנתי 1. (א) יום העלייה יצוין מדי שנה ביום עשרה בניסן (להלן – יום העלייה).
(ב) חל יום העלייה ביום חג, מנוחה, שבתון, יום זיכרון או ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד מהימים האמורים, רשאית הממשלה לקבוע מועד אחר הסמוך ליום העלייה.  
ציון יום העלייה 2. יום העלייה יצוין –  
(1) בדיון מיוחד במליאת הכנסת;
(2) באירוע מיוחד בישיבת הממשלה;
(3) בבית הנשיא;
(4) במערכת החינוך ובצבא הגנה לישראל;
(5) בדיון ועדת העלייה הקליטה והתפוצות של הכנסת;
(6) בפעולות נוספות שיחליטו עליהן הממשלה, נשיא המדינה או הכנסת.
דברי הסבר
מטרתו של חוק מוצע זה היא להביא להטמעת ערכה וחשיבותה העליונה של העלייה בעבר, בהווה ובעתיד, לחיזוקו הפנימי של עם ישראל, כבסיס לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, להתפתחותה ולעיצובה כחברה רב-תרבותית בעלת שפת-אם משותפת ועתיד משותף.
לשגשוגה של מדינת ישראל תרמו רבות בעיקר אלו שעזבו את שהיה להם בניכר ועלו לארץ ישראל. יתרה מכך, העלייה היא סמל להיסטוריה היהודית שבה היהודים קיימו את חייהם בארץ ישראל, גורשו ממנה, אך לא זנחו אותה לרגע וחזרו אליה, לביתם ההיסטורי, כחלק מהפלא הציוני והלאומי.
בהצעת חוק זו מוצע לקבוע יום ציון לאומי לתרומתה של העלייה והעולים למדינת ישראל, באמצעות פעולות מגוונות, הן בתחום החינוך והן בתחום התרבות. הצעת החוק באה לקדם את שילוב התרבויות בחברה הישראלית המגוונת, ברוח החינוך לקבלת השונה ותרומת העולים למדינת ישראל. 
יום העלייה יצוין ביום עשרה בניסן, בו על פי המסורת, צלח יהושע בן נון את נהר הירדן יחד עם כל בני ישראל וניתן להחשיבו כעלייה הראשונה של כלל ישראל. 
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברי הכנסת אברהם מיכאלי ויעקב מרגי (פ/1783/19), על ידי חבר הכנסת יואל רזבוזוב (פ/2381/19) ועל ידי חברי הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת (פ/2416/19), ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת (פ/1738/20).

---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"א באב התשע"ה – 27.7.15

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: