יום רביעי, 18 במרץ 2015

פרשת ויקרא - התורה והקרבנות

התורה והקרבנות


ר' יוסף חיים בעל ה'בא"ח' (אדרת אליהו, ויקרא): כתוב במדרש "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", בשעה שציוה הקדוש ברוך הוא לישראל פרשת קרבנות, נתקבצו אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו: מפני מה ציוה הקדוש ברוך הוא לישראל פרשת קרבנות, ולנו לא ציוה, אמר להם: שוטים שבעולם, ישראל שקיבלו את התורה נתן להם פרשת קרבנות, אבל אתם שלא קיבלתם את התורה לא נתן לכם פרשת קרבנות".

מה הקשר בין התורה לקרבנות, תורה אין להם, אבל עבירות יש ויש, על שבע מצוות שנצטוו, ומדוע לא תנתן להם האפשרות להתכפר?

משל לאדם שיש ברשותו גביע זכוכית יקר ערך, ירושה מאבות אבותיו, בעל ערך כספי ורגשי כאחד. יום אחד לא נזהרה אשתו, ובמהלך עבודות הבית נפל הגביע מידה ונשבר. מה תעשה? תבשל תבשיל שהבעל אוהב, תערוך יפה את השולחן, תעשה מה שעשתה אסתר המלכה, ותשא חן וחסד לפניו. הרי בלאו הכי לא יתגרש. וכך, גם לא יקצוף יותר מדי...
אבל אם הפקיד את הגביע בידי אדם זר והלה שברו – אזי לא יועיל אם גם אם יזמינו למסעדה מהודרת ויקרה. לא, אלא שלם ישלם במיטב כספו!

זו תשובת המדרש: קבלת התורה היתה למעשה כריתת ברית עם הבורא. ועם כל כמה שהעבירה חמורה, וכמה שהיא משחיתה ומכעיסה, אנו חשובים יותר ויקרים יותר לבורא יתברך, והוא עצמו יעץ לנו לפייסו כביכול במעשה הקרבנות.
אבל אומות העולם לא קיבלו את התורה, לא כרתו עמו ברית, ומדוע יתפייס בקרבן, שלם ישלמו מלוא המחיר, ויענשו אף על השוגג כמזיד.

פירש הרב יוסף חן ממרקאש את סמיכות סוף ספר שמות ״ואש תהיה לילה בו״ לתחילת ספר ויקרא ״ויקרא אל משה וידבר אליו״:
אם ח״ו ״אש תהיה לילה בו״ - יש לאדם דינים מאוד קשים (אש) והסתר פנים (לילה) מה יעשה? ויקרא אל משה - משה רבינו הוא מנחיל התורה! ככתוב ״זכרו תורת משה עבדי״, יעסוק בתורה, ויוסיף על הזמן הרגיל שהוא לומד ואז יתקיים ״וידבר ה׳ אליו״ הדיבור שהוא דינים (רש״י במדבר יב,א) יתהפך עליו לשם הויה שזה רחמים!!!

גמרא (מנחות קי.): ״אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז,לז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם״.

בספר ׳״כזה ראה וחנך״ מובא ספור נפלא אודות אהבת התורה שהעניקו הוריו של הגאון רבי לייב קלמנוביץ לבנם:

אביו של רבי לייב, יהודי תלמיד חכם היה, אולם באותה מדה אף עני מרוד. מבין ״שני השלחנות" - זכה הוא לשלחן אחד ויחיד, שלחן התורה, אשר אין שמה אפילו קרטוב של גדלה... מוצא היה האב ממלאכת כפיו, כדי פרנסת משפחתו בצמצום גדול. אך בשום אפן לא היה בה מעולם מעבר לכך. לא היה לו - ואף לא חסר לו, שכן מסתפק במעט היה רבי אשר, ולא נזקק למאומה מלבד לצרכיו הבסיסיים ביותר.

בראש מעיניו של רבי אשר, במקום הראשון במעלה - עמד חנוכו של בנו, ליב׳לה. ביום בו זכה להוביל את ליב׳לה שלו אל החידר - לא היה קץ להתרגשותו. מספר ימים לפני כן כבר לא היה נתן לשוחח עמו בשום נושא אחר, ובלילה האחרון הוא אף התקשה להרדם. הקלה היא בעיניכם? מחר עתיד ליב'לה, ליב׳לה שלו - ללכת לראשונה אל החידר, וללמד את תורתו של מלך מלכי המלכים...

אהבת התורה של ר׳ אשר היתה אמנם מופלגת בכל קנה מדה, אולם מתחרה אחד היה לו בנושא זה, או ליתר דיוק מתחרה אחת היתה לו... זוגתו הצדקנית, אשר אף מעיניה שלה לא נתונים היו למאומה מלבד הרצון בהתעלותו של בנה בלמוד התורה הקדושה. באותו יום מרגש בו צעד ליב׳לה לראשונה אל החידר השכימה האם המסורה קום, גמרה את ספר תהלות דוד בן ישי, ופיה לא חדל מלמלמל בהתרגשות: ׳היום ליב׳לה הולך לחידר'!

אלא שהתרגשות זו של ההורים, התרגשות עצומה ביותר, לקראת היום בו צעד ליב׳לה לראשונה אל החידר היתה כאין וכאפס לעמת ההתרגשות אשר חשו כאשר קבלו מהמלמד מכתב, ובו הוא מודיע כי בקרוב יתחילו ללמד בכתה גמרא מסכת בבא מציעא, ולפיכך הוא מבקש מכל ההורים לצייד את ילדיהם בספר הדרוש.

נהרות של דמעות אושר זלגו מעיניהם של ההורים המסורים. ״ליב׳לה שלנו מתחיל ללמד גמרא, בדיוק כמו כל תלמידי החכמים בבית המדרש! כן! גם ליב׳לה שלנו! יתנדנד מול הגמרא הפתוחה. דברי האמוראים, יפזם את דברי אלקים חיים בנגון מתוק! שובה לב, וברבות הימים יצמח לתלמיד חכם בזכות עצמו!" הם הרהרו באושר״.

דא עקא, שבעיה טכנית העיבה על שמחתם וטרדה את מנוחתם. הרבי הלא ביקש לקנות לליב'לה גמרא מסכת בבא מציעא, וגמרא מעין זו מנין תהא בידם? עולה היא סכום לא מבוטל, אשר אינו מצוי ברשותם, והם אפילו לא יכולים היו להעלות על דעתם אופן בו יוכלו להשיגו! מה, אפוא, עושים?

ובכן, לר' אשר היה פתרון... למחרת עם שחר הוא מהר לגשת אל בית הכנסת ולהתפלל תפלת שחרית כותיקין, לאחר התפלה נגש אל חנותו של השען, והציע לו לרכש את השעון המשבח אשר קבל מאביו לרגל יום בר המצוה שלו, לפני עשרות שנים... תמורת השעון המשבח, אשר השנים לא הותירו בו את חותמן קבל ר' אשר סכום כסף לא גדול, אולם סבור היה כי די יהא בו כדי לרכוש גמרא בבא מציעא עבור ליב׳לה שלו!

ואמנם, הישר מחנותו של השען - שם ר׳ אשר פעמיו אל חנותו של ר׳ אהרן מוכר הספרים, אשר בין מבחר הספרים המצמצם שבקיטונו הצר - סבור היה שימצא את מבקשו: גמרא בבא מציעא גדולה!! נכנס, אפוא ר׳ אשר אל החנות, והנה את מי הוא רואה עומדת עם ר׳ אהרן על המקח באשר למסכת בבא מציעא גדולה? את זוגתו הצדקנית...

׳׳מה מעשיך כאן בשעה כזו?״ - שאל ר׳ אשר את אשתו בפליאה, והאשה מהרה להסביר: ״מה פרוש מה אני עושה כאן?? הלא צריכים גמרא בבא מציעא בשביל ליב'לה שלנו! בשביל שיוכל ללמד ולעשות חיל! בשביל שיוכל לעסק בתורתו של הקב״ה!״...

"ואולי תאמרי לי מהיכן השגת את הכסף הדרוש לשם רכישת הגמרא? הלא אין לנו כסף אפילו בכדי לשלם לחלבן!" - הוסיף ר׳ אשר והקשה. ורעיתו ספרה, דברים כהויתם:

״אתה בודאי זוכר את הצעיף היפה שקבלתי ביום נשואינו מאמך עליה השלום! הלא כן? ובכן, את הצעיף הזה - מכרתי הבקר לאחת ממכרותי אשר זה מכבר הבחנתי כי נתנה בו את עיניה, את ה׳עסקה׳ השלמתי מיד כאשר יצאת אל בית הכנסת, וכך הספקתי כבר להגיע אל חנותו של ר׳ אהרן ולבחור את הגמרא הגדולה הזו עבור ליב׳לה שלנו!" - סיימה האשה...

נו... כעת עומדים שנים ואוחזים בטלית... ר׳ אשר ורעיתו עומדים נצבים בחנותו של ר׳ אהרן מוכר הספרים, ואיש מהם אינו מעלה בדעתו לותר על הזכות הגדולה: לקנות עבור לייבלה את הגמרא הגדולה ממנה ילמד דברי אלקים חיים!

״עלי מטלת החובה ללמד את בני תורה!" - טוען האב, ומבקש לעצמו את זכות רכישת הגמרא בה ילמד ליב׳לה. ״מה פתאום? הלא כבר נאמר ׳אל תטש תורת אמך׳, ומכאן שדוקא האם היא זו אשר אמורה להפנים את ערך התורה אל לבו של הילד הרך!" - טענה זוגתו למולו...

בשלב מסוים, כאשר הבין ר׳ אהרן כי אין כל סיכוי לסיום הוויכוח באפן טבעי, פנה אל ההורים והציע לגשר בין עמדותיהם הסותרות... "יש לי רעיון״ - הוא אמר, ושני המתוכחים הסו לרגע, והטו אוזנם לדבריו.

"אם מבקש כל אחד מכם לרכוש את הגמרא עבור ליב׳לה, מדוע לא תתחלקו בזכות הגדולה? מדוע לא ישלם האב מחצית משויה של הגמרא ואלו האם תשלים את המחצית השניה?" - שאל ר׳ אהרן, ודבריו הנכוחים התקבלו על דעתם של ההורים.

״טוב מאוד!" - הם אמרו פה אחד. ומייד שקלו לידו של ר׳ אהרן את מחיר הגמרא, טבין ותקילין, כאשר את מחצית הסכום - משלמת האם, ואלו את המחצית השניה - משלם האב.

אלא שאם סבורים אנו כי כך באו אל קצם חלוקי הדעות שבין ר׳ אשר לאשתו בנוגע לגמרא של ליב'לה - הרי שאיננו אלא טועים... הוויכוח הבא התעורר דקות ספורות מאחר יותר, כאשר סלע המחלקת הנו בשאלה מי יזכה לקחת בידו את הגמרא מחנות הספרים ועד לבית - ושוב, האב טען כי הוא מחויב ללמד לבנו תורה - ועל כן עליו לשאת את הגמרא, ואלו האם צטטה חזור וצטט את דברי הפסוק: ״אל תטש תורת אמך".

גם הפעם לא הצליחו ההורים להגיע לעמק השוה מבלי התערבותו של ר' אהרן מוכר הספרים, אשר מצא מוצא של פשרה בכדי להניח את דעתם של שני הצדדים... "אם שניכם מבקשים ליטול את הגמרא - הרי שתוכלו לאוחזה שניכם יחד, האב יחזיק בצד האחד ואלו האם בצד השני...״.

מעתה, יושבו ההדורים, ר׳ אשר ואשתו אחזו שניהם יחדיו בגמרא היקרה מפז, הגמרא הרצופה מסירות נפש, וכך צעדו לביתם ברחובה של עיר, כשהדמעות זולגות על לחייהם, יורדות על כריכתה של הגמרא הגדולה, ומלחלחות אותה קמעא. וכי מלתא זוטרתא היא? הלא ליב׳לה מתחיל ללמוד גמרא!!

וליב'לה אשר קבל לידיו גמרא של מסירות נפש, של דמעות, של התרגשות ושל אהבת תורה, ובזכות כל אלו עלה והתעלה עד שהפך לאחד מגדולי הדור!

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: