פרשת ויקהל - חכם לב

חכם לב

שמות (לה,י): "וְכָל-חֲכַם-לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה ה' ".

מה חכם לב? אתה היית נותן את היהלום שלך לליטוש למישהו שאין לו מושג מה הוא עושה אבל הוא אומר שהוא מרגיש שהוא יצליח?

[חבר בצבא סיפר אותי ויצאתי עם קרחות מכל הכיוונים... שאלתי אותו אתה יודע לספר? הוא עונה לי לא, אז למה אמרת שכן? כי הרגשתי שאני אצליח... אח"כ הייתי שבועיים עם כובע גרב...]

מה עם חכמה בראש? אני הייתי קובע שרק מי שיש לה תואר ראשון בטויית יריעות שתבוא לגעת במשכן!

אדם שהחכמה שלו נמצאת רק בראש הוא חמור נושא ספרים [או בלשון זמננו דיסק-אונ-קי מהלך...]! ואם זאת תורה שנמצאת רק בידיעה בלי לרדת למעשה אז המצב הוא הרבה יותר גרוע!

התורה צריכה לרדת ללב!!

מסל"ש (בהתחלת ההקדמה): "...אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה. כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה".

דבר שנמצא בלב האדם עושה אותו בלי מחשבה ובטבעיות! לא צריך להזכיר לך לאכול או לישון...

אם האדם מצליח להוריד את החכמה אל הלב אז אהבת ה' ויראתו והנקיות והטהרה והזריזות והקדושה נהיים לו חלק מהטבע ולא צריך להילחם בשביל זה זה זורם טבעי בדם שלו...

העבודה היא לחבר את מה שלמדת בשכל אל הלב!

מסופר על ה'חפץ חיים' (י"א שזה היה ר' ירוחם ליבוביץ) שנסע ברכבת ועמד בחלון והסתכל על הנוף ותוך כדי נסיעה נופלת לו פתאום כפפה אחת מהיד... מיד הוריד הרב את הכפפה השניה וזרק אותה גם! שאלו אותו למה? ענה: לי אין מה לעשות עם כפפה אחת, אבל מי שימצא את הכפפה הראשונה יימצא לידה גם את השניה וזה יעזור לו לפחות!

אם החסד לא היה מוטבע לו בדם בתור טבע לא היה עוזר שהיה מנתח את המצב ומגיע למסקנה בשכל שצריך לזרוק גם את השניה בנתיים הרכבת הייתה עוברת עוד כמה קילומטרים וזה כבר לא היה עוזר...

איך מורידים את הדברים אל הלב?

[בשביל זה צריך ללמוד את המסילת ישרים ולחזור עליו... הרב אליהו זצוק"ל לשמש שלו: "את המסילת ישרים אל תחזיר לארון הוא צריך להיות על השולחן כל הזמן!"]

מסל"ש (פ"ב): "הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה). תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין... להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם".

מה ההפך מיראת שמים? לא 'פורק עול'...

שמות (ט,כ-כא): "הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר ה', מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה".

רואים שההפך מיראת ה' זה אדם שלא מתבונן ולא שם אל ליבו מה ה' רוצה ממנו!

יכול להיות שהוא הולך לבית הכנסת ולומד ומתפלל אבל הוא לא יושב ומתבונן איך להוריד את זה לחיי המעשה, לעבודת ה', להתנהגות היומיומית!

חידושי הרי"ם: למה ר' עקיבא נהיה מה שהוא נהיה? כי הוא התבונן! הוא ראה אבן שנשחקת על ידי המים והוא לא רק העלה את זה לוטסאפ שכולם יראו כמה זה יפה... אלא הוא ישב והתבונן איך מים יכולים לשחוק אבן קשה? אלא כנראה שאפילו דבר רך אם הוא יפול הרבה פעמים על דבר קשה בסוף הוא יכניע אותו!

וישר לקח מזה מסקנה אישית לעבודת ה' שלו!

אבות דרבי נתן (ו,ב):"מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם".

מי מתנהג בדיוק הפוך? חיאל בית האלי שבנה את יריחו למרות קללת יהושע בן נון ובניו מתים N אחד אחרי השני והוא חושב שזה מקרה!

מלכים א' (טז,לד): "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל, בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר ה', אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן".

מלבי"ם (שם): "והגם שראה שקללת יהושע נתקיימה באבירם בנו לא שת לבו גם לזאת ותלהו במקרה עד שבשגוב צעירו הציב דלתיה". אולי זו איזו מחלה גנטית...

המילה 'לב' כתובה בפרשת ויקהל 14 פעמים!

משה רבינו מחפש אנשים שהם לא חכמי לב בלבד בלי שכל, אלא אנשים שמתבוננים בכל דבר בעולם איך הוא קשור לעבודת ה' ומורידים את זה אל הלב כדי ליישם את זה!

אנשים כאלה יכולים לבנות את המשכן שבנוי מנדבת לבות בנ"י ונבנה רק כשכל הלבבות היו מחוברים כמו שכתוב "ויקהל משה את בנ"י"!