יום חמישי, 17 ביולי 2014

פרשת מטות - הודו לה' כי טוב

הודו לה' כי טוב


במדבר (לג,לב): "וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד".

הרב ברבי מתוניס דורש על הפס' הזה כי לעתים מנסה האדם לברוח מקשיים וצרות שמתרחשות לו בחייו בכל מיני דרכים, וכשהוא מצליח להתחמק הוא שבע רצון מעצמו, ואינו יודע צרות אלו היו עדיפות לו פי כמה.


רמז לכך נתן לראות בפסוק הזה: יַעֲקָן=עקה = צרה, חֹר=בור=למטה=ליפול, גִּדְגָּד=גד=מזל.

באה התורה ללמדנו, שאם אדם נוסע מצרותיו ומחפש לברוח ממועקותיו, הוא ימצא את עצמו חונה בתוך חור הגדגד, במקום שבו יחתך מזלו עוד יותר, שכן אם הקב׳׳ה נתן לו צרה כלשהי, הוא מונע ממנו באמצעות כך לקבל עונש חמור יותר.

מסופר שפעם הפציר אדם בשלמה המלך ללמדו את שפת העופות, ושלמה המלך נענה לבקשתו. בא האיש לביתו שמח וטוב לב, ולא חלפו ימים רבים עד ששמע את הצפורים מדברות ביניהן שבאותו לילה עתידה להתרחש בביתו גנבה.

מיד שכר האיש שרותי חברת שמירה, וכשהגיע הגנב המתינו לו כמה בריונים ששברו את עצמותיו ודאגו שלעולם לא יעלו בדעתו מחשבות שטות מעין אלו שוב...
חלפו ימים מספר, והנה שמע האיש את הצפורים מדברות שהלילה עתידה לפרוץ שרפה בביתו. באותו לילה נשאר האיש ערני, ובאמת בשעות הקטנות של הלילה נפל נר כלשהו וסביבתו החלה להתלקח, אך בעל הבית מהר לכבות את האש בעודה קטנה ושום נזק לא קרה.
חלפה תקופה נוספת ושוב התגלגלה לאזניו שיחת הצפורים. הפעם שחו זו לזו כי הלילה בעל הבית עתיד למות... כעת לא נותר לו מה לעשות, קם ונסע לשלמה המלך ושאל בעצתו.
אמר לו שלמה: מדוע למדת את שפת העופות? דע לך, שחוב נרשם לחובתך בשמים, בקשו המקטרגים לקחת אותך, אבל החליטו לבסוף לחום ׳עליך ולקחת במקום זה את ביתך.

הקב"ה שלח גנב - אך אתה תפסת אותו, שלח אש - אך כיבית אותה, לא נותר לו אלא לקחת אותך...


על כך אומרת הגמרא (פסחים קיח.) ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״: הודו לה׳ על זה שהוא גובה את חובתו של האדם בטובתו, דהינו: כאשר נגזרים על האדם גזרות קשות, לוקח ממנו הקב״ה דבר שהוא אוהב מאד במקום לבצע אותן.


לדוגמא: אדם רוכש לו מכונית חדשה במאה אלף שקלים, הוא עוד לא הספיק לבטח אותה, וכבר הוא נתקע בעמוד חשמל... בו במקום הוא מפסיד את הרכב, ולא זו בלבד, אלא שמקבל תביעה לתקון אותו עמוד...


עומד לו האדם ומקונן על היום שבו הוא נולד, על היום שבו ימות, על היום שבו קנה את הרכב ועל סוכן הבטוח שלא התקשר אליו בזמן... ואינו יודע, כי בסך הכל נעשתה עמו טובה גדולה, שכן הקב״ה לקח את הרכב במקום לקחת אותו בעצמו...


על זה אמרו חז"ל: ״הודו לה׳ שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו, ואת עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגלתה״ - כל אחד משלם במה שיקר ללבו, במקום דברים גרועים יותר.


ה״בן איש חי״ מפרש ש׳חוב׳ בגימטריה שוה לשש עשרה, ו'טוב׳ בגימטריה שוה לשבע עשרה, כך שאם נוסיף אחד ל'חוב' נקבל 'טוב'.


אם רואה האדם שהגיע לו בחייו חוב כלשהו, והוא סובל מדבר מה בלתי נעים ונאלץ לעשות דברים שלא כרצונו, עליו להוסיף, את האחד, את הקב"ה, ל׳חוב׳ וכשיוסיף זאת יגלה עד מהרה כמה זה ׳טוב' לו.

אין תגובות:

פרסום תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: