יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

פרשת ויגש - מלך!

מלך!


בראשית רבה (צג,ב): "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו (תהלים מח,ה). 'כי הנה המלכים' - זה יהודה ויוסף. 'עברו יחדו' - זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. 'המה ראו כן תמהו' - ויתמהו האנשים איש אל רעהו. 'נבהלו נחפזו' - ולא יכלו אחיו וגו'. 'רעדה אחזתם שם' - אלו השבטים. אמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו, יאי למלך מדין עם מלך".
בהתחלה המדרש מתאר שהשבטים מאוד נבהלו, אבל אח"כ הם אומרים: מלכים מדיינים אלו עם אלו אנו מה אכפת לנו?
בשביל להבין את זה צריך להבין קודם כל מה זה מלך:
כותב האבן עזרא (במדבר ו,ז): "ודע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו כל מי שהוא חפשי מן התאות".
ההגדרה של מלך מתאימה ליוסף:
*כל הכבוד שקיבל היה בזכות השליטה עצמית שלו! כמו שכותב המדרש (בראשית רבה צ,ג): "אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו: פיו שלא נשק בעברה - ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעברה - וילבש אתו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעברה - וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעברה - ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעברה - וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו, מחשבה שלא חשבה בעברה - תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים".
*בנסיון של אשת פוטיפר העדיף לברוח ולא להרביץ לה בכוח אפי' שהטלית קטן שלו אצלה (מאוד מפליל...)! כי זה לא כבודה (רמב"ן לט,יב).
*נשאר לבד עם האחים אפי' שיכלו להרגו בראשית רבה (צג,ט): "ר' חמא בר חנינא אמר: לא עשה כשורה שאילו בעט בו אחד מהם מיד היה מת" – אבל כדי לא לבייש אותם היה מוכן לקחת את הסיכון!
ההגדרה של מלך מתאימה גם ליהודה:
*רואים שמתי שתמר שלחה אליו בשקט את חפציו בחר להודות אפ' שזה יגרום לו בושה גדולה!
שני המלכים הללו המושלים ביצרם הם בסוף משיח בן יוסף ומשיח בן דוד!

לכן לא היה לשבטים איכפת כי אלו לא שני ילדים שהולכים מכות, אלו מלכים שמושלים ביצרם ושולטים בעצמם בכל מצב! ולא שהיצר שולט בהם!!!

יום חמישי, 18 בדצמבר 2014

פרשת מקץ וחנוכה - הרב ניסים פרץ זצוק"ל

פרשת מקץ וחנוכה - הרב פרץ זצוק"ל:




שיחת חיזוק שכולה אמונה וביטחון!!!

בראשית (מא,א): "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר".

כתוב "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ' כ"ג). כשירד שר המשקים לבור עם שר האופים, זו היתה שליחות מן השמים להוציא את יוסף מן הבור. כי כמה שיוסף שמר על עצמו, שמר על גופו ועל עיניו, כשהמרשעת, אשת פוטיפר, תפסה אותו בהפתעה, וזה הרעיד לו את כל הגוף, וכתוב "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (בראשית מ"ט כ"ד). ודיברו חכמים בלשון נקיה, כביכול היה פה איזה פגם בעשרה מיני אור שיצאו דרך הרגליים (שער הכוונות הקדמה כ"ו), והפסיד עשרה שבטים (סוטה ל"ו ע"ב). "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף" (בראשית ל"ז ב'), היה ראוי שיוסף יעמיד שנים עשר שבטים כמו יעקב, ויהיה לנו עשרים וארבעה שבטים, אז עם ישראל היה נראה אחרת. הפסיד עשרה, נשארו לו שניים – מנשה ואפרים.

כדי לתקן את זה, נקנסו עליו עשר שנים בבור, שנה על כל טיפה של אור. והנה נשלמו העשר שנים, והקדוש ברוך הוא מוריד את שר האופים ושר המשקים לבור, את זה תולים ואת זה משחררים. ובעצם שר המשקים היה יוצא, היה לו הכרת הטוב, היה מוקיר טובה ליוסף שפתר לו חלום וזה התקיים, והיה מיד הולך ומוציא את יוסף מן הבור. מה הבעיה בשביל שר להוציא מן הבור את הנער הזה שלא עשה באמת כלום?

עכשיו תחשבו על יוסף הצדיק! האחים שלו הדתיים עם הזקן האבות בתי דין זרקו אותו לבור ומכרו אותו היום, אם איזה יהודי דתי, בפרט תלמיד חכם, פוגע באיזה מישהו, מה הוא אומר? ככה עשה לי הדתי הזה? ככה עשה לי הרב הזה? אני מוריד את הכיפה, לא הולך לבית הכנסת, די, ככה זה הדת??? ככה זה??

יוסף כל מה שהוא בכה והתחנן זה אולי כדי לבטל את הגזרה. אבל ברגע שראה שנגזרה הגזירה, הבין שזה לא הם מכרו אותו, הקדוש ברוך הוא מכר אותו. הקדוש ברוך הוא לוקח אותו פה, מייעד אותו לאיזה עניין גדול. הוא זכר את החלומות שלו, ואמר בליבו מי יודע איפה הקב"ה מוביל אותי. וכשהוא שמע שעומדים למכור אותו למצרים, אמר מה יש במצרים? הרי זו ערוות הארץ...

אז אני כבר רואה מה השליחות שלי. אני מחליט להיות עיוור. אין מה לראות בארץ הזו. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מ"ט כ"ב).

בזכות זה הוא הצליח. ואף על פי שיום יום היא משחקת לפניו. ומה היא רצתה סך הכל? שרק יביט בה, זה הכל (מדרש רבה). שום דבר אחר, רק שיסתכל. והוא לא הסתכל, ולכן הוא ניצל.

כשראתה שאפילו להסתכל הוא לא מסתכל, אז מה היא עשתה? תפסה אותו
והוא ברח! כזה שירות של קדושה לה'!!! ואז מה?

זורקים אותו לבור. יכול היה להתייאש ולהגיד, ריבונו של עולם, זה מה שמגיע לי בשביל מה שעשיתי בשבילך? זה השכר שלי? זו תורה וזו שכרה?

אבל יוסף לא אמר ככה. יוסף צדיק, בן צדיק, בן צדיק, בן צדיק, אברהם יצחק יעקב. ויוסף היה מאומן חזק מאוד. כל התורה שקיבל יעקב בבית שם ועבר, בן זקונים הוא לו, בר חכים הוא לו, העביר את זה ליוסף. יוסף הבין, ראה מה שקרה לו, כיוון שבאונס "ויפוזו זרועי ידיו", אמר מגיע לי. זה לא הם עושים לי את זה. מצד העולם הזה, היו צריכים לזכות אותי. הוא הבין שהקב"ה רוצה לתקן אותו, והבין שהוא צריך להיות עשר שנים בבור.

ובשנה העשירית חיכה, הנה נגמר התיקון. הוא גם הרגיש שנגמר התיקון. צדיק, כשהוא מתקן ועושה תיקון, אפילו דבר שבא לו באונס, הוא מרגיש שהוא הולך ונתקן, הולך ונתקן, והוא הגיע לגמר התיקון.

כשהוא ראה כשהביאו את שר המשקים ואת שר האופים, הרגיש יוסף, הנה הישועה. נגמרו העשר שנים. אז מייד אחרי העשר שנים היה צריך לצאת מן הבור ע"י שר המשקים.

והנה שר המשקים הגיע וצריך להוציא את יוסף. אבל מה קרה? תראו, כתוב שלפני שהוא יצא, יוסף ליווה אותו וביקש: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ" (בראשית מ' י"ד), "וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (שם).

יוסף!!!? בן יעקב!!!? בן יצחק בן אברהם!!!? בעלי אמונה!!!? מה אתה עושה??? הוא יזכיר אותך? והוא יזכור אותך? כי זוכר כל הנשכחות אתה ואין שכחה לפני כסא כבודך!!!! (מוסף ראש השנה) מי זוכר את האדם??? מי מזכיר אותו? לב מלכים ושרים ביד השם! אתה רואה שנגמרו עשר שנים והשם הקציף את לב אדונם של השרים עליהם, והכניס אותם לבור בשביל להוציא אותך. ואתה הולך ונותן לו, כמו שאומרים, את כל הכבוד????? איפה הקב"ה פה? איפה הבטחון? איפה האמונה שלך? חכמים אומרים, נקנסו עליו שתי שנים בשביל שני המילים האלו (בראשית רבה). שתי שנים.

ועכשיו אנחנו ניגשים לפסוק האחרון. איזו בעיה היתה לשר המשקים לזכור? אבל בגלל שיוסף בטח בשר המשקים, בטח בו בשתים, שיזכור אותו ויזכיר אותו, אז מה כתוב? ככה אתה אומר? "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ' כ"ג). אתה חושב שאנשים קובעים? אתה מתחנף? אתה רוצה שזה יעזור לך? אתה בוטח באדם? מי יעזור לך? הם סה"כ שליחים, הכל עבדיו! הכל שליחיו! "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי ט"ז ד'), "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מ"ג ז'). הכל בשליטה! אין כלום בעולם, רק מציאות השם ורצונו בלבד!!! אתה יכול לעשות השתדלות לפי דרגת האמונה והביטחון שלך, אתה יכול לבקש עזרה מאנשים, אבל אל תבטח! תאמין שאולי השם יתן בליבם לעזור לך. אף אחד לא יכול להזיק לך בעולם!!! מה אתה פוחד מבני אדם!!!? מה אתה רועד??? איפה האמונה שלך? איפה הבטחון שלך? מישהו יכול לנגוע בך בלי רצון השם? הנה בטחת בו – ולא זכר שר המשקים את יוסף! לא זכר. וישכחהו.

אומר המדרש רבה שכל יום משיצא שר המשקים מבית האסורים היה מתנה תנאים. למשל, היה כותב ביומן שלו, היום אני אלך לפרעה ואוציא את הנער המסכן הזה שעשה לי טובה. מתנה תנאים, בא המלאך והופכם. קושר קשרים. אומר אולי בדף אני מתבלבל ומסתכל על מקום אחר, אני לא יודע מה קרה, אולי נמחק. הולך וקושר קשרים על האצבעות שלו, בא מלאך, מתיר את קשרים. הדא הוא דכתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף.

אבל כשהגיע הזמן, כשתיקן גם את זה מיד - ויריצוהו מן הבור!!!

בשיר "מעוז צור" כתוב "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" מה הפרוש? הפרוש הפשוט, הקנקן של השמן שמצאו אחרי שנכנסו יוונים להיכל וטמאו אותו. אחר כך גברו בית חשמונאי ונצחו אותם, ונכנסו לטהר את המקדש ומצאו פך אחד של שמן. ולא היה בו לדלוק רק יום אחד, אז שפכו אותו ומה נותר? נשאר קצת. תקח בקבוק שמן, תשפוך עד הטיפה האחרונה תכניס את האצבע, תראה שיש עוד שמן. אף פעם שמן לא נגמר מקנקן. שמן נדבק. שמן הוא עבה. זה המעלה של השמן. אז מהנותר הזה נתמלא הקנקן. מחר באים ורואים שהוא מלא, ומדליקים עוד פעם. וכך כל יום היה נס. מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, זה הפרוש הפשוט.

על פי האר"י הקדוש, יש לנו בברכה הראשונה, וגם בברכה השניה, י"ג תיבות כנגד י"ג מידות של רחמים. בכל תיבה ותיבה של הברכה רמוזה אחת מהמידות – "אֵ-ל, רַחוּם, וְחַנּוּן, אֶרֶךְ, אַפַּיִם, וְרַב חֶסֶד, וֶאֱמֶת, נֹצֵר חֶסֶד, לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן, וָפֶשַׁע, וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה".

בברכה רמוזה כל ההנהגה השמימית, כל ההנהגה שמעל הטבע, כל ההנהגה שהקב"ה נגלה עליהם באור עצום, באור אין סוף, באור הגנוז מששת ימי בראשית, גילה את מציאותו. שהטבע נמס בפני השם, כי גם הטבע זה רצון השם. אין טבע. כל מה שקורה בעולם זה השם. לכן כשהוא רוצה, הוא יכול לשנות את הטבע. גם בשביל היחיד, לא רק בשביל רבים.

רבי חנינא בן דוסא אמר לביתו להדליק נרות, עוד מעט שבת, הדליקו את הנר. ראה אותה עצובה, אמר לה בתי למה את עצובה? אמרה לו שמתי בנרות חומץ במקום שמן. אמר לה בתי, מי שאמר לשמן שידלק, יאמר לחומץ וידלק, וככה היה (תענית כ"ה א'). וכן על זה הדרך.

העיקר בי"ג מידות זה שתי המידות, המידה השמינית "נוצר חסד" והמידה השלוש עשרה "ונקה". הם נקראים "תרין מזלין" שמהן יורד כל השפע הניסי לכל העולמות. כל השפע העצום של הקב"ה יורד דרך החיבור בין שתי המזלות האלה.

ובסוף הי"ג מדות מה כתוב? "ונקה לא ינקה". המידה "ונקה" שהיא המידה השלוש עשרה כוללת את כל השלוש עשרה מידות, כיוון שהיא כמו כלי קיבול להעביר את כל שלוש עשרה מידות למטה.

בתיבת "ונקה" תוציא את ה-ו' ואת ה-ה' מה נשאר? ק' ו-נ', קן. תקח את התיבה "ינקה" מה יש בפנים ק"ן ובחוץ י"ה.

ומנותר קנקנים, אם תוציא את הקנקנים מ"ונקה לא ינקה" מהשלוש עשרה מידות, מההנהגה הניסית, מהנפלאות של השם יתברך, אם תוציא את הקנקן, שאדם מרגיש את עצמו מה אני מה חיי, אני קנקן, אני סך הכל מקבל את הרצון של השם כדי לעשותו. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אל תרגיש את עצמך מלא. תרגיש את עצמך קנקן ריק. ומנותר קנקנים, מה נותר? יק-וק !!!

מה שאומר ה"בן איש חי", כסליו = כ"ו (י-ק-ו-ק)+לס"י (לישועתך סברית ה' = לישועתך קיוויתי השם), ומנותר קנקנים שזה ה– י-ק-ו-ק נעשה נס לשושנים. השושנים זה הצדיקים, זה החשמונאים, זה המכבים. זה בכח מה הם נצחו? בכח אור האין סוף. בכח השם יתברך.

מכב"י ר"ת מי כמוך באלים י-ק-ו-ק. בטחו בהשם, האמינו בהשם, ידעו שהוא כל יכול. אמרו אנחנו נמסור את נפשנו ונהיה לְאָיִּן. והקב"ה שעושה את הכל לְאָיִּן, יבטל את כל הגזירות ויפעיל את כל הי"ג מידות שלו לרחמים על ישראל.

לכן תיקנו להודות ולהלל. למה? כדי שנתרומם, שלא להודות ולהלל רק על הניסים והנפלאות, כל מעשיך ניסים, צריך להודות על כל נשימה ונשימה. "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ, הַלְלוּ-יָ-הּ" (תהלים ק"נ ו'). על כל צעד וצעד אתה צריך להתפלל לפני, ולהודות אחרי. הכל זה השם עושה בשבילך.

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!

פרשת מקץ וחנוכה - מזוזה ונר חנוכה

מזוזה ונר חנוכה



בראשית (מג,טז): ״וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם״.

לומדים מכאן ברמז שצריך להכין סעודה בחנוכה ״טבח והכן״ 5 אותיות אחרונות זה ׳חנוכה׳!

3 פסוקים אחרי:
בראשית (מג,יט): ״וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת״.

מדוע נעמדו האחים בפתח הבית?

יעקב אבינו בירך אותם לפני שירדו למצרים (מג,יד): ״ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין״. 

הבינו האחים מתוך תפילתו שהשם שד״י שנמצא במזוזה שבפתח הבית יצילם מכל צרה. לכן עכשיו כשקפצה עליהם הצרה של בנימין עמדו ב׳פתח הבית׳ שתהיה להם הזכות של הברכה שאביהם ברכם בשם שקבוע במזוזות של בתי ישראל. 

הם לא ידעו שגם באותו הפתח הייתה מזוזה ויוסף שיקע אותה שלא תיראה אבל בעומק פחות מטפח כדי שתהיה כשרה...

[אל שדי הוא השם של מידת היסוד שקשורה ליוסף שבהחלט אפשר לסמוך עליה שתציל אותך בעת צרה!!!]

זוה"ק (ויחי דף רחל:): "אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב, (משלי לא) לא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. הַאי קְרָא, רִבִּי חִזְקִיָּה חַבְרָנָא אוֹקִים בֵּיהּ. דְּאָמַר, דִּינָא דְּחַיָּיבֵי דְּגֵיהִנֹּם תְּרֵיסַר יַרְחִין, פַּלְגָא מִנַיְיהוּ בְּחַמָּה וּפַלְגָא מִנַּיְיהוּ בְּתַלְגָא... יָכוֹל אַף יִשְרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, כְּגוֹן... מְזוּזָה וְנֵר חֲנוּכָּה".

[תרגום: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (משלי לא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. פָּסוּק זֶה רַבִּי חִזְקִיָּה חֲבֵרֵנוּ בֵּאֵר בּוֹ, שֶׁאָמַר, דִּין הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, חֲצִי מֵהֶם בַּחַמָּה וַחֲצִי מֵהֶם בַּשֶּׁלֶג.... יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר, לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, כְּמוֹ מִילָה וּפְרִיעָה, צִיצִית וּתְפִלִּין, מְזוּזָה וְנֵר חֲנֻכָּה].

בני יששכר (כסלו ב,כד): ״הנך רואה שעל ידי קיום מזוזה ונר חנוכה ניצולין ישראל מן דין גיהנם (ובזה תמצא טעם לנוסחתינו בהודאה עם נוסח על הניסים יש בהן ק"ח תיבין מנין גיהנ"ם, לרמז מצות חנוכה מציל מן גיהנם)[1].

בני יששכר (ב,כא): "גם מי שלא עשה שום מצוה בחיים שלו יקום בתחית המתים אם הדליק חנוכיה"!!! 




[1] המשך הבני יששכר: ומהראוי להתבונן מהו אולמייהו משארי המצות? ונ"ל על פי מה שאמרו בגמרא (שבת כב, א) דאיפלגו בנר חנוכה אי בימין אי בשמאל, ופסק הש"ס הלכתא בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל (רצ"ל ויהיה מסובב במצות), וקשה על זה הטעם, דהנה בשאילתות דרב אחאי (פר' וישלח) אמר שם דגם המאן דאמר דס"ל בימין טעמא רבא אית ליה, דימין הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא וכו' [להוי תרתי מצוותא בחד דוכתא], ומאן דס"ל בשמאל אמר הטעם כדי שתהא וכו' [מזוזה מימין] ונר חנוכה בשמאל כמו בתלמודא דידן, ואם כן לפי"ז מהו ההכרעה שהכריע התלמוד הלכה בשמאל כדי שתהא מזוזה וכו', הא גם מ"ד מימין טעמא רבא אית ליה ובכמה מקומות משתמשין בתלמוד בזה הטעם?

ונ"ל על פי מה שאמרו בזהר פרשת וישלח דף קע"ד ע"ב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שחת וכו' (איוב לג, כג), תא חזי בהאי קרא תשכח ברירא דמלה, כתיב אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא, אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב, ומאן איהו דא הוא מלאך דממנא עמיה דבר נש בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אלף (תהלים צא, ז) ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתריה ורבבה מימינך, אבל אחד מני אלף דא הוא יצר הרע דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו, ועל דא אי בר נש אזיל באורח קשוט וכו' כדין איהו סליק ואיתעביד סניגורא ואמר קמי קוב"ה זכו עליה דבר נש כדין קוב"ה אמר פדעהו מרדת שחת עכ"ל.

ממילא לפי זה רווחא לן שמעתתא דפסקו בש"ס להלכה נר חנוכה בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל, דכיון דעבדינן מצות גם בשמאל אז ההוא מלאך אחד מני אלף העומד בשמאל סליק ואיתעביד סניגוריא ומלמד עליו זכות, ואומר קוב"ה פדעהו מרדת שחת, וז"ש בזהר הנ"ל לא תירא לביתה משלג (דינה של גיהנם) מאי טעמא כי כל ביתה לבוש שנים אל תיקרי שנים אלא שנים מזוזה ונר חנוכה, דהלכתא נר חנוכה בשמאל בכדי שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל בכדי דההוא מלאך אחד מני אלף העומד בשמאל ילמד עליו זכות ויצילהו הש"י ממרעין בישין בעולם הזה, וכן יאמר הש"י פדעהו מרדת שחת בעולם הבא״.

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: