חודש ניסן - "לנקות ברוגע"

"לנקות ברוגע"

תהלים (ל,ז): "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי".

אפשר לפרש פסוק זה גם על הדרך הרמז, שדוד המלך השתדל שהדיבור שלו - 'ואני אמרתי', יהיה בשלוה ובנחת - 'בשלוי'...

הובא[1] בשמו של ר' לוי יצחק מברדיטשב שע"י ההכנות לחג הפסח יש ביד האדם להשיג מדרגת רוח הקודש, אך מדת הכעס מונעת ממנו השגה זו...

אמר הרה״ק רבי אשר מסטאלין זי׳׳ע בפסוק (שמות לד,יז) 'אלהי מסכה לא תעשה לך', וסמיך ליה (פסוק יח) ׳את חג המצות תשמור', כי מילתא דשכיחא היא שבאים לידי כעס בעת ההכנות לחג הפסח וכן בחג עצמו, והרי אמרו חז״ל (שבת קד:) כל הכועס כאילו עובד ע׳׳ז, לכן הזהירה תורה שבימים אלו יזהר ביותר שלא לעשות ׳אלהי מסכה׳ זה הכעס, אלא בניחותא ורוגע ומתוך שמחה של מצוה ינקה את ביתו מכל משהו חמץ.

ההכנות לחג לא צריכות להיות בצרחות וגערות... הרי לפני החג אתה צריך לעשות הכשרת כלים גם לפה שלך:

הרה״ק ה׳תפארת שלמה׳ זי״ע (ליקוטים חדשים ד"ה 'מצות תאכל') בקרא בפרשתן (ויקרא ו,ט) ׳מצות תאכל במקום קדוש', שיכין את עצמו קודם פסח לקדש את פיו שהוא המקום שמכניס שם המצה - להיותו ׳מקום קדוש׳, ויאכל את המצה בקדושה, ומקודם החג יקדש את מוצא שפתיו שלא יתערב בו לשון הרע ושאר דיבורים אסורים, ויהיו כל דיבוריו לשם שמים, ובכלל זה נמי להשגיח במשנה זהירות על הנכנס לתוך פיו, ואז ׳מצות תאכל במקום קדוש׳".

זו לא בעיה לבוא לאשתך ולהגיד לה הרב אמר לנקות עם חיוך!

אתה רוצה שהיא תחייך כשהיא משפריצה סנט מוריץ? תעזור לה!

הגה״צ רבי שמשון אהרן פאלאנסקי גאב״ד טעפליק זצ״ל ראה פעם בביהמ״ד אברכים השוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה בערבי פסחים. והבין שבבית כמה מהם נצרכים לעזרתם בהכנות החג.

עלה הרב על הבימה והכריז: בידי רשימת אלמנות המשוועות לעזרה בדחיפות למען צרכי החג, מי ממכם מוכן לעזור ולסייע להן?

כאיש אחד ובלב אחד התאספו כולם לעזור ולסייע לאותן אלמנות. ביקש מהם הרב להתייצב לפניו בשורה ונתן בידי כל אחד פיתקא בו נכתבה כתובת של אחת מהמשפחות הזקוקות לעזרה.

כאשר פתחו את הפתקים מצאו כל אחד כתוב בפיתקא שלו מקום מגוריו - שנשלח לסייע לבני ביתו.

כוונתו היתה להוכיח להם. שלא טוב הוא המעשה שהם מוכנים ומזומנים לסייע לאחרים יותר מבני ביתם. ולא באלה חפץ לה׳ שהרי כתיב (ישעיה נח,ז) 'ומבשרך לא תתעלם'...

לא רק את החמץ שבבית צריך לנקות בשלוה, גם אם יש אנשים שיש להם חמץ בדעת ותפישת העולם שלהם שגויה לחלוטין ואתה מעוניין לשנות את דעתם או להסביר להם שהם טועים, גם את החמץ הזה אתה צריך לבער בניחותא...

עשה לך רב (עודד מזרחי, שניות אור עמ' 129):

"נכנסתי בערב שבת להתפלל במקלט שבו היה בית כנסת של חסידים חוזרים בתשובה. הרב, חוזר בתשובה ותיק בשם גיא אור, אחז בדעות של נטורי קרתא.

לאחר תפלת מנחה החל הרב גיא להעביר שיעור ובו דיבר את דיבוריו הקנאיים למרות שהייתי אורח לא יכולתי לשתוק.

״עם כל הכבוד״, אמרתי, ״גם לחברה החרדית יש מה לשפר״, והזכרתי את המקרה של בנות עמנואל שאירע באותם ימים, שבו הפרידו בנות סוג ב׳ מעבר לגדר.

הרב גיא מצמץ בעיניו, פניו האדימו מעט, הוא קם וזעק: ״אתה אנטי חרדי!״

״חס וחלילה!״, התקוממתי, ״יש לי כבוד גדול לעולם החרדי. יש לי כיפה שחורה, אמנם סרוגה, בניי לומדים בתלמוד תורה חב״ד ולפחות חצי מחבריי חרדים...״

״על מי אתה עובד?!״, זעק הרב, ״אתה כותב בעיתונים ושבועונים של מזרוחניקים, ובמקומון שמפרסם פאות נוכריות!״

״נכון", אמרתי, ״אבל אני כותב גם באתרי ברסלב והידברות״.

״מי אתה בכלל?!״, הרעים, ״אין לך שום שיטה ודרך. אתה סתם עב״ם!״

כל המתפללים הצטנפו במקומותיהם.

״אני משתדל להתחבר לטוב שבכל אחת מהדרכים הקדושות בעם ישראל״, הסברתי.

הוא התקרב אלי. פאותיו האדומות השתלשלו ממגבעתו הרחבה, פניו האדימו לחלוטין, חמת רצח בקעה מעיניו.

״למה אתה שייך? מי הרב שלך?״, הגביר את זעקתו.

מזה כמה שנים הייתי קשור לרב שוגרמן ואף זכיתי לשמשו, אבל באותה תקופה התרחקתי ולא הגעתי לשיעוריו. אמרתי לאשתי שאמנם הרב אומר דברי תורה נפלאים ומאוד מחכימים, אבל אולי הוא גבוה מדי לצורכנו. אולי נחפש רב אחר, רב חסיד ברסלב איכותי או רב דתי לאומי שמעמיק גם בחסידות. נסענו לגוש דן לשמוע רבנים כאלה, נהנינו משיעוריהם, אבל לא קיבלנו החלטה.

שתקתי והייתי נטוע במקומי. לא הצלחתי לזוז.

״מי הרב שלך?", צרח וקרב את ידיו אל צווארי. לא ידעתי מהו רצונו. היה נדמה לי שהוא עלול לחנוק אותי. ידעתי אמנם שהוא ירא שמיים ואינו נוהג לחנוק אנשים בשבת, אבל חששתי פן יעשה זאת בשינוי...

זה היה רגע גורלי. ציפיתי כבר לראות את סרט חיי חולף לנגד עיניי כמו שכתבתי בכמה סיפורי מוות קליני. באותו רגע חשבתי לעצמי שעלי להחליט מטעמי פיקוח נפש מי הרב שלי, נכון לעכשיו.

״הרב שוגרמן״, אמרתי לבסוף.

הרב גיא קפא על מקומו, נזכר בשם הרב שהכיר למזלי והחל להירגע. כעבור רגע שב למקומו והמשיך בשיעורו כאילו לא אירע דבר.

קמתי ויצאתי מהמקלט לכיוון בית הכנסת של הרב קלימי, שהיה בקרבת מקום. נשמתי את האוויר הצלול של ערב שבת בתאווה והודיתי לקדוש ברוך על כל נשימה ונשימה.

לאחר התפילה חזרתי לביתי, עדיין מסוחרר ממה שאירע. לאחר שקידשתי וברכתי ׳המוציא׳ על חלות השבת ואכלתי כזית, אמרתי לאשתי: ״אנחנו חוזרים לרב שוגרמן!״

״מה קרה?!״, תמהה.

סיפרתי לה מה שאירע וחתמתי: ״אי אפשר לעזוב רב שהציל את חייך".

---

[1] באר הפרשה (האדמור מלעלוב, שבת הגדול התשע"ח).