מדינת ישראל – האם זה מעשה שטן?
א. ספר התודעה: "מהיכן לנו ערובה שכל המעשה הגדול הזה שנתחדש עלינו בדור זה ובתנאים של עתה, מעשה אלקינו הוא ולטובתם של ישראל - שמא ח"ו אין זה אלא מעשה שטן כדי להכשיל את ישראל בנסיון מר של הליכה אחרי טועים ומטעים?
התשובה היא: וכי השטן כח לו לעשות מעשים? והלא כל כוחו של שטן רק לחבל במעשים ולהרוס כל מפעל.
אפילו היה לו כח לנסות להכשיל - כלום חשוד הוא לחבל במעשיו שלו?
ההוא יעשה כדי לפתוח שערי ארץ הקודש לעם קודש ולהביא זרע ישראל למקומות שנתקדשו על ידי אבותיהם ושרוחם עדיין שורה שם והיא מטהרת, מצרפת ומזקקת את זרעם הבאים לשם לשפוך שיח לפני אלקי אבותם? כמעשים הרבים שבכל יום, שרבים מבני ישראל אך רגלם דורכת במקומות המקודשים ולבם מתעורר מיד בתשובה בתפלה וצדקת המעשים ונאחזים בהם כאש בשלהבת.
הכך יעשה השטן ואינו חושש לחבל בעצמו? היה לו להתירא שמא יתקדשו ויאמרו לו: סור ממנו!
האם ח"ו השטן הוא זה שהפיל מורך בלב אויבי ישראל והלביש עוז וגבורה בחורי ישראל להגן על גופותיהם ונפשותיהם של בני ישראל בחרוף נפש שאין מוצאים דוגמתו אלא במלחמות קודש של עם קודש בדורות הקדמונים?
האם אלו הם מעשיו של השטן להביא מדי שבת בשבתו ומדי חדש בחדשו מאות אלפי ישראל לפני מקום מקדשם לדובב פיהם ולהרנין לבם בתפלה ובהודיה לאלקי ישראל, ולדפוק על פתחי לבבם של מיליונים פזורים מבני עמנו, רבים מהם אובדים ונדחים במשך דורות, ולהזכירם מי הם, מאין באו ולאן הם עתידים לשוב?
האם השטן הוא זה הפורץ מנעולי הארץ ופתח ברכתה להוציא יבולה בשפע גובר והולך?
הוא השטן המרעיף נאות מדבר וגיל גבעות תחגורנה, המרוה תלמי ארץ ומנחית גדודיה וצמחה יברך? – אם כאלה הם מעשי שטן, מה אתם מניחים להקב"ה?...
הרחמן הוא יצילנו מן הדעה הזאת! לא, אין מעשים לשטן כלל.
אכן כח אחר יש לו לעוור עיני פקחים להראות להם אור לחשך וחשך לאור, ולטפש לב מבינים.
הרחמן הוא יצילנו מכחו זה שלא יצליחו בנו מעשיו, חס ושלום!
ב. רמח"ל (איגרת מ"ג):
"לאיש אשר אלה כמוהו דיבר. אך ודאי הרבה פליאה היא לי על פה קדוש, יאמר דברים כאשר אמר! ואיך ולמה ומתי היתה כזאת בישראל, לבא הס"א לאמר דברים קדושים, כלם דברי אלקים חיים? או מה אות יותן על זה יותר מן הספרים והחיבורים אשר עידיהם המה? וכבוד תורתו אחרי ראותו, ועתה תחת עיני תבונתו ספר התיקונים ומחיבורי על קהלת קצהו הוא רואה, יעלה דברים אלה על לבבו?!
יאמר נא הדרת כבוד תורתו, יגבה שאלה או יעמק, והיה לאות על הדבר הזה. כי באמת כל אשר יחשוב איש שהוא ראיה - איננו כי אם לסתור. והיה זה כל נס וכל גילוי עתידות. וחוץ מזה לא ידעתי למצוא דרך יניח רוחו, כי רק אשר ירד ה' ומלאכו ידבר בי לעיניו או לעיני כל החפץ, אם יאמינו.
מהיכן יצא להפוך הקערה על פיה: הארץ נתנה ביד רשע, פני שופטיה יכסה, ומס״מ תצא תורה ודבר ה' מאדם בליעל? כי עתה הרשות נתונה לי, תודה לאל, לבאר כל סתום בדברי תורתנו הקדושה, איש לא נעדר. ומסתורין של הקדוש ברוך הוא ״אשר לא נגלו כי אם כסתומים ועומדים בדברי האר״י זלה״ה״ תודה לאל, נגלו עתה על ידי, ויד ס״מ תעשה זאת?!
חי נפשי, טעות בדבר, משגה הוא זה ביד ראשון אדם הוציא דבר זה מפיהו! ואי אפשר לי לנוח דעתי, אשר יטה אליו אפילו בדרך ספק לב הדרת כבוד תורתו. כי עתה מאן מוכח, שדברי הרשב״י זלה״ה אמת הם, וכל שכן דברי האר״י זלה״ה? ודילמא הכל מן הס"א, חס ושלום?
באמת ובתמים ככפירה חס ושלום אני חושב דבר זה לחשוב, שיהא רשות ביד הס״א לפרש כל רז ונעלם. או איה אלקי המשפט? עזב ה' את הארץ, אין רואה? עתה על דבר אמת יענני: היצדק אלוק בשפטו, והמכשלה הזאת היה משים לעולמו, אשר תבא רוח הטומאה לבלבל את העולם ואין מבין, כי מכל צד קדוש יאמר לו? וכי הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא על בריותיו? חלילה לשדי מעול! כי צדיק וישר הוא. ואדם מתהלך בתומו לא היה עושה זאת ״ושופט כל הארץ יעשה? ולא עלבונה של תורה היא לחשוב״ כי עתה לא חול לבד נעשית [ר״ל: התורה], כי טומאה ותועבה ביד אל נכר ה' הטוב יכפר בעד, כי לפי דעתי: "מבטן מי יצאו דברים אלה״ דין רב וחשבון היה צריך להשיב לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא!
הנה כמה וכמה תפלות נאמרו בתוך הספרים מאליהו זכור לטוב ושאר הצדיקים, כלן על סוד היחוד נתקנות ובפה מלא נאמרות להעביר רעת הס״׳א וקלקולה - וס״א תוליד אותה? אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה אם עד פה תבוא הטומאה, ועד הנה ישיג השטן בעולם - כלנו אבדנו ואין תקוה, ואיזה מנוס לנפשנו! אם תחת בגדי קדושה נפלאה תעמוד הבהרת, נגע צרעת - ס״א וכת דיליה.
חי נפשי ואל חיי, כי כים הולך וסוער כן רוחי בקרבי היום הזה, לראות עד היכן כח הפיתוי מגיע! וגבר-חכמה בחכמת אלקין השתכחת ביה יטה לבו לענין זה אחרי אשר הוא ראה ושקל וצרף דברי התיקונים והקהלת לפניו, וידע רוב חיבורי אשר חיברתי וחידושי קדש שמע וערבו לו. פלא פלא, הפלא ופלא! הנה הס״א אפשר שתבא לבלבל את העולם בדברי שוא ותועה חס ושלום, דברים תועבת ה', ולהעמיד השקר - תכניס בו איזה דבר אמת. אבל עיקר כונתה הוא לזרוע בעולם השקר ההוא, ורוב תקפה יהיה בנסים ומופתים אשר יעשה האיש הולך שקר ההוא למען הטות לבות האנשים אליו, אז יכשלו בו.
אבל עתה, תודה לאל, הכל להפך. כי הדברים כלם ברורים כלם קדושים, כאשר עיני כבוד תורתו רואה, כלם דוקא נגד הס״א בכל עניניהם, ואותות ומופתים לא ניתן לי כה ורשות לעשות כלל וכלל. ואיך תהיה הס״א העושה זאת? ומה הנאה היתה נוטלת? ומה רוח היה לה בזה, להשיב רבים מעון ולהוסיף אומץ כל טהורי ידים? מה נרצה היום לסתום עינינו, נתעור, נתחרש להתעקש ולסור מני אורח, רק לאמר בפה, בצפצוף עופות פורחים באויר: ״דילמא ס״א"? הכבר השיב כל החכמים אחור ודעתם יסכל? כבר תושיה נדחה, אין עוד עצה? על מה זה ועל מה זה?
הנה מה שנסתפק על ענין דברי במשיח הרבה ילמדני רבי, וכי לא יותר ממני הרבה מאד הקדים לדבר הרשב״י עליו השלום בפרט בספר התיקונים שלו וברעיא מהימנא, אשר אין שתי שורות שאין שם על משיח, על תרין משיחין? מי עמד בסוד ה' וידע אורחותיו ידע באמת שסוף כל המאורעות ישראל וכללותם תרין משיחין בסוד פנימיות וחיצוניות, על כן כל הדרושים אליהם יגיעו. אף כי כל העבודה וכל גלגולי העולם אחר חטא אדם הם, ותיקונו - המשיח.
על כן מעטים יהיו הדרושים אשר או לא יתחילו מאדם או לא יגמרו במשיח. ודברי ספר החסידים נאמרו על המתנבא על קץ משיח. מיניה וביה ראיה, שלגלות חרפתו [של האיש התועה] נאמרים לו הדברים, ואין זה אלא בקץ אשר יוכל להתפש בו. כי בסודות אינני רואה דרך, שמי שמגלה סודות הגאולה יתפש בם. ואני לא גיליתי קץ מימי. אדרבא: כל הקרב אליו [בעניני הקץ] אפילו מעט נתעלם [בכתבי] ב[מילים כגון] 'וכו' או בסימן ס', או בלשון "סתום וחתום אשר לא ניתן להבין". אם כן בחיי! לא אתפש, תודה לאל.
ומה שאמר מן הנפילת אפים - לא שמעתי שנתערבה ס״א בנבואת אברהם אבינו עליו השלום, הגם שכתוב בו, "ויפול אברהם על פניו״. וכל הנביאים שהיו נופלים ערומים ארצה, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא היה המדבר ולא ס״א. וענין נפילת אפים נאמר בדברי האר׳י זלה״ה על נפילת אפים שבתחינה, שבה מכונים למסור נפש למיתה ולהורידו לס״א לבדו. אז אפשר להסתכן. אך לא להיות עומדים כפופי ראש על פניהם, שלא לזקוף מפני כח ההשראה...
שותה בצמא דבריו, משה חיים לוצאטו, פאדובה ליל מוצאי שבת קודש ב״ב לחדש אדר הת״ץ".
ג. מדרש שלמה (למקובל רבי שלמה ריבלין זצ"ל, נפטר בה'תקצ"ח): "ימי הספירה איפא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה- עלול להיפגע יותר ע״י ה׳סטרא אחרא׳ שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר (יום העצמאות), ויום הארבעים ושניים בעומר (יום ירושלים), כידוע ליודעי ח״ן״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!