צה"ל - רימון - המלכה
אחד[1] מהסימנים שאותם נוהגים אנו
לאכול בליל ראש השנה הוא הרימון, אשר בעת אכילתו אומרים אנו ׳שנהיה מלאים
מצוות כרימון׳, או ׳שירבו זכויותינו כרימון׳.
מה יש בו ברימון, שדווקא הוא משמש
סמל, דוגמה וסימן לריבוי מצוות וזכויות?
הרימון הוא סימן לאדם עצמו - לפער
בין הממד החיצוני החומרי הקשוח, העקשני, ה׳נעול׳ והמחוספס שבו, המתגלה פעמים
רבות באופן מעשי, לבין רכותו ומתיקותו הרוחנית הפנימית הנחשפת גם היא
לעיתים מזומנות, כרימון שקליפתו החיצונית קשה, הוא קשיח מאוד ונראה בלתי
חדיר לתוך הפנימי הנסתר שבו, אך בתוכו יש ריבוי גדול מאוד של גרגירי פרי
טובים ומתוקים, בריאים וטעימים.
אמרו חז״ל (ברכות
נז:) על הפסוק שאמר שלמה המלך (שיר השירים ד,ג): ״כפלח הרימון רקתך״ - אפילו
ריקנים שבך (ישראל) מלאים מצוות כרימון״.
אם ׳ריקנים׳ כיצד ׳מלאים׳, ואם
׳מלאים׳ הרי שאינם ׳ריקנים׳?
כותב הפלא יועץ (ערך
׳הצלה׳): ״שהרי אמרו, כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ועל כגון זה
אמרו ׳אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון׳. כי יש רבים מבני ישראל שנראים
לפנים (כלפי חוץ, על פי המראה וההתנהגות החיצוניים) כלים ריקים (חסרי מצוות
וזכויות), אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל (כגון לוחמי צה״ל) שבזה הם
מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל... יש לו (לקב״ה) שכר הרבה ליתן
לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כוחם להציל ישראל מיד עכו״ם ולהציל עשוק מיד
עושקו, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם״.
המלאות בה מלאים ה׳ריקים׳ שבישראל,
היא מלאות איכותית ולא כמותית, דהיינו מסירות נפשם למען
בטחונו והצלתו של עם ישראל, שבקיימם מצוה כללית זו נמצאים הם למעלה מן הגדולים
והחכמים שבישראל, אף על פי שבתחומי חיים אחרים הם עדיין בעלי חסרונות רבים
וריקניות גדולה.
בעת אכילת הרימון בראש השנה בפרט, ובכל
השנה בכלל, נקלף את הקליפה החיצונית הקשה והגסה של עם ישראל ולחדור לתוך האלוקי
הפנימי המתוק הנמצא בכלל ישראל כעם ובכל יהודי כפרט, בפרט אצל אלו המוסרים נפשם על
בטחון ישראל ומאבקנו באויבינו כל ימות השנה.
בברכת קיבוץ גלויות כתוב: "תְּקַע בְשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס
לְקָבֵץ גָּלֻיוֹתֵינוּ", השופר מושמע לקרובים, ולאלו שרחוקים מידי אנחנו
מנפנפים בדגל (נס), וזה סדר נכון.
אבל בישעיה
(יח,ג) כתוב הפוך: "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס
הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ".
למה הרחוקים קודם ואז הקרובים?
עונה הרב קוק (מועדי הראי"ה עמ' סד') – אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילה
לפי הסדר הנכון, המשאלה היא שהקב"ה ישמיע קודם לקרובים את שופר הגאולה ואחר
כך גם לרחוקים.
אבל ישעיה הנביא חזה מראש את מה שעמד לקרות במציאות, כמו שראינו שפעמי הגאולה זכו להתעוררות חזקה
דוקא אצל הרחוקים יותר בצורה מרכזית, הרבה לפני הקרובים, הרחוקים ראו את הדגל ובאו
לפני שהקרובים שמעו את השופר...
הנביא לא סתם מציין את זה, הוא גם 'מכתב' / 'מתייג' בנבואה הזאת את כל העולם – "כָּל יֹשְׁבֵי
תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ..."!
לפני 2720 שנה כבר כתוב איך תיראה
הגאולה, וזו רק אחת הנבואות המצטרפת לשרשרת שלימה של נבואות המתקיימות כל רגע מול
עינינו...
איזה מלך היינו רוצים?
תותח בביטחון, בכלכלה, בחינוך, אמיץ,
ישר, דואג לעם.... ועוד ועוד...
יש מישהו יותר תותח מהבורא שאפשר
להמליך עלינו? יש מישהו שיותר ראוי להמלכה היום?
ראינו שהראשונים שהמליכו אלו הרחוקים יותר שחזרו לארץ, וכל מי שבארץ דומה כמי שיש לו אלו-ה...
אולי לכן הרימון, שמסמל את הרחוקים –
זכה לכתר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!