ראש השנה - יום הולדת

יום הולדת

משנה (ראש השנה א,ב): ״בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון״.

גמרא (שם ח.): ״באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא?...רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב (דברים יא) ׳מראשית השנה ועד אחרית שנה׳ - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה״.

יום דין זה אשר בו נידון האדם המהווה את מרכז הבריאה, חל בא׳ בתשרי, שהוא היום השישי לבריאת העולם, יום אשר בו נברא אדם הראשון לפי דעתו של רבי אליעזר בן הורקנוס הסובר שהעולם נברא בכ״ה באלול (ראש השנה כז.).

יום הולדת הוא יום שמח ומעורר השראה, ואילו יום הדין לכאורה הוא יום מפחיד ומאיים, למה בחר הקב״ה לדון את האדם דווקא ביום הולדתו, הוא יום ראש השנה?

נכה אחד אמר לאלוף העולם בריצה, אני מסוגל לעשות איתך תחרות ולנצח אותך, אבל אני מתחיל ראשון ואני קובע איפה תהיה התחרות...

איפה הוא קבע את התחרות? על סולם, כשהוא מתחיל ראשון...

שם אדנ-י (אותיות דינא!) נקבע בעולם כדי לעשות דין, ויש כ"ד בתי דינים שזו העבודה שלהם, אי אפשר לבטל את הדין, מה יעשה שם הוי-ה מידת הרחמים כדי לעזור לנו עם הדין הזה? אומר למידת המשפט, יש דין, יהיה משפט! אבל אני אקבע מתי...

הרב קוק (מאורות הראי״ה ירח האיתנים עמ׳ צו'): ״בראש השנה... מתעורר הכוח הקדוש כמו שהוא בעצם, כי זה חוק שיום ההתחלה נשארת בו סגולת הקיום, וכדברי הירושלמי - ׳לא במהרה אדם נופל ביום גנוסיא (הולדת) שלו׳, דהיינו שבו ביום מתחזק עליו כוח הקיום וההוויה כמו שהיה ביום הולדתו שיצא אל המציאות. וסגולת הבריאה נשארה בישראל, על כן נתחזק ביום זה כוח קדושת נפשות ישראל כמו שהוא בטבע טהרתם״.

יש באדם שתי בחינות:

האחת - ׳הסגולה׳, הטבע והמהות העצמית האמיתית שלו, שהוא היסוד האלוקי הקדוש הנמצא בו.

השנייה - ׳הבחירה׳, פעולותיו המעשיות של האדם הנובעות מרצונו ומבחירתו החופשית, שפעמים רבות - שונות ואף סותרות את עצמיותו הקדושתית האלוקית.

הרב קוק (אגרות ב אגרת תקנה): ״שני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלוקית עמהם: האחד - היא סגולה, כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות... והסגולה הוא כוח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש וברצון ה׳ כמו כל טבע כל דבר מהמציאות, שאי אפשר להשתנות כלל... והשני הוא ענין הבחירה - זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה, אלא שברית כרותה היא שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כי אם לפי אותה המידה שהבחירה מסייעת את גילויה, על כן הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד התורה״.

ביום שבו נולד האדם (כל אדם, וק״ו אדם הראשון אשר בו נכללו כל הנשמות) הוא קדוש וטהור כפי שבראו ה׳, וכן בכל שנה ושנה כאשר מגיע היום בו הוא נולד - יום הולדתו - מתעוררת עצמיותו האלוקית האמיתית של האדם, עצמיות החושפת את טבעו הרוחני הקדוש האמיתי.

על כן, מצד מידת החסד האלוקית בחר הקב״ה לדון את האדם על מעשיו דווקא ביום זה, כי ביום הולדתו מסוגל האדם לעורר את עצמיותו, ולקבל על עצמו ביתר קלות לשנות את בחירותיו המקולקלות ולנוע במסלול התשובה הראוי לו באמת, ׳כי לא במהרה נופל אדם ביום גינוסיא (הולדת) שלו׳.

עכשיו מובנים דברי הטור (הל' ראש השנה סי' תקפא ע"פ הירושלמי ראש השנה א,ג): "אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר, רבי חנינא ורבי יהושע אומרים, איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פירוש מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ומחתכים צפרניהם ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס, לפיכך נוהגים לספר ולכבס בערב ר"ה ולהרבות מנות בר"ה".

דרשות הר"ן: ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם ורצה לדון אותם בזמן שהוקבעו לכפרה וסליחה שלפי שנתרצה הקב"ה לישראל ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות, ולפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ובינונים הרי גזר דין שלהם אינו נחתם אלא עד יום הכיפורים שהוא יום סליחה וכפרה והרי נתנה להם תורה זמן כדי שבו יפשפשו במעשיהם וישובו אל השם. ואפשר עוד שמר"ה ועד יוה"כ התחיל השם להתרצות למשה וביוה"כ נתרצה לו לגמרי ולפיכך רצה השי"ת לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה".

אנחנו יודעים את התוצאה, אבל אנחנו לא יכולים לשבת רגל על רגל...

אנחנו מתחילים היום 21 יום של בניה של השכינה ושל כל מה שיקרה במשך השנה הקרובה בגשמיות וברוחניות, כל תפילה, כל ארוחה, כל תורה בימים אלו משפיעים על כל השנה כולה.

לכן אנחנו שמחים ומודים לה' ובכל אופן עובדים קשה כדי להעלות את העולם לקומה הבאה שלו בשנה הקרובה!