חודש אייר - לשמוע את הגאולה!

לשמוע את הגאולה!

שמות (כג,טו-טז): ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״.

ספירת העומר מחברת את שלושת החודשים שבהם היא חלה: ניסן-אייר-סיון לחטיבה אחת, חיבור שלא מצאנו כדוגמתו בין חודשים אחרים במעגל חודשי השנה.

מה משמעותו של חיבור זה בין שלושת החודשים הללו, ומהו התהליך הפנימי שאותו נדרשים אנו לעבור בימי ספירת העומר דרך החיבור המשולש הזה?

מבאר ה׳שם משמואל׳ בשם הזוהר הקדוש (ויקרא קדושים, ר״ח אייר עמ' כח) ששנים עשר החודשים מכוונים כנגד שנים עשר השבטים וכנגד שנים עשר המזלות.

לפיכך, חודש ניסן הוא כנגד שבט ראובן ומזלו טלה. חודש אייר הוא כנגד שבט שמעון ומזלו שור, וחודש סיון הוא כנגד שבט לוי ומזלו תאומים.

החודש הראשון - חודש ניסן - מבטא את תכונת הראייה, שמכוחה נקרא ראובן בשמו, כאמירתה של לאה אמו (בראשית כט,לב): ״ראה ה׳ בעניי״.

החודש השני - חודש אייר - מבטא את תכונת השמיעה, שמכוחה נקרא שמעון בשמו, כאמירתה של לאה אמו (שם לג): ״שמע ה׳ כי שנואה אנוכי״.

החודש השלישי - חודש סיון - מבטא את תכונת הלוויה, דהיינו החיבור (כמלווה המתחבר אל מי שהוא מלווה), שמכוחה נקרא לוי בשמו, כאמירתה של לאה אמו (שם לד): ״הפעם ילווה אישי אלי״.

מה משמעות הדברים?

ממשיך ה׳שם משמואל׳ ומבאר שההבדל העקרוני בין הראייה לשמיעה הוא, שהראייה היא ודאית אך שטחית וחיצונית, ואילו השמיעה היא מסופקת, אך לאחר שמתברר הספק, היא עמוקה ופנימית.

הראייה היא מצד אחד ודאית, כי מה שאנו רואים - נמצא, הווה וקיים, שהרי את הנראה אין להכחיש, אך מצד שני היא שטחית וחיצונית, שהרי אנו רואים רק את הצד החיצוני הגלוי שעל פני השטח, ללא יכולת לזהות את המסתתר מאחורי הקלעים, ואת המתרחש מתחת לפני השטח שהוא הוא הדבר המהותי העצמי והאמיתי.

השמיעה, לעומתה, פחות ודאית כמו ראיית העין אבל לאחר שמקשיבים ומתבוננים בדברים יכולים להגיע למהות הענין ע"י ההסברים ששמענו.

להבדל בין הראייה לשמיעה ישנה משמעות נוספת ביחס להשתדלות המעשית שלנו.

תכונת הראייה אינה דורשת מן האדם לפעול באופן אקטיבי ולהיות שותף מעשי במאורעות כי ישר כשפותחים את העין רואים הכל בבת אחת ללא מאמץ, הכל מופיע מלמעלה למטה - מהבורא לנברא כשהוא עצמו נשאר פסיבי, בעוד שתכונת השמיעה מצריכה את האדם להתבונן ולהקשיב ולהתרכז ולבקש את ההסברים, ובעצם להיות שותף עם אל לא רק בהבנת עומק העניין, אלא גם בפעולותיו המעשיות ובכך להיות שותף אקטיבי, עם רבש׳׳ע בגאולת העולם ותיקונו[1].

ההבדל הכפול הזה בין הראייה לשמיעה הוא יסוד ההבדל בין חודש ניסן לחודש אייר.

חודש ניסן הוא החודש של שבט ראובן - חודש הראייה, בחודש זה ׳ראינו׳ אנו, עם ישראל, את הנהגת ה׳ בעולם באופן גלוי וברור במכת בכורות, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף, ראייה שלא השאירה אצלנו ספק כלשהוא ביחס למציאות ה׳ והנהגתו את מאורעות ההיסטוריה, ולא הצריכה מאתנו עומק הבנה ועומק אמונה על מנת לזהות את הקב״ה כמנהל המאורעות.

ראייה ברורה וחד משמעית זו אף לא הצריכה אותנו (כמעט) להשתדלות מעשית ולמאמץ אנושי בחירי, כי הנהגת ה׳ הופיעה אלינו מלמעלה למטה, בדרך נסית ובהתגלות אלוקית בהירה וברורה.

לעומת זאת חודש אייר הוא החודש של שבט שמעון - חודש השמיעה. כי לאחר ההתגלות האלוקית הנסית הברורה שאותה ראינו בחודש ניסן, הקב״ה כביכול נעלם מעינינו ואינו מנהיג אותנו ואת העולם בדרך הנס אלא בדרך הטבע, והוא מצפה מאתנו מכוח הראייה הברורה של חודש ניסן, לשמוע אותו בחודש אייר, גם כשהוא מסתתר בתוך הטבע - בתוך המאורעות המתנהלים כבדרכו של עולם, על ידי הבחירות האנושיות וההשתדלויות המעשיות ואף המקולקלות שבהן על כל משמעויותיהן והשלכותיהן החמורות והמזיקות.

תפקידנו האלוקי-רוחני בחודש אייר, הוא לשמוע את הנהגת ה׳ בהיסטוריה - לזהות את הנהגתו והשגחתו של רבש״ע במאורעות הטבעיים שבהם הוא מסתתר, מתוך עומק מבטנו הרוחני האמוני והבנתנו השכלית, ללא כניעה למבט השטחי והחיצוני הכופר בהנהגת ה׳ את המאורעות והרואה אותם רק כמהלך אנושי בחירי המנוגד לרצון ה׳ והמנותק מתהליך גאולת העולם ותיקונו.

שמיעה אלוקית פנימית זו מצריכה אותנו אף לקחת חלק באופן אקטיבי ומעשי במאורעות ההיסטוריה המופיעים בדרך הטבע על מנת לחשוף את סוד ההנהגה האלוקית דרכם, ובכך להיות שותפים עם אל במעשה בראשית וגאולת העולם.

שם משמואל: ״הנה לפי סדר לידת השבטים מתייחם חודש אייר לשמעון, וכן הוא בזוהר הקדוש, וחודש ניסן לראובן, ושם ראובן על שם "כי ראה ה״, ושם שמעון על שם "כי שמע ה״, והרי שני החודשים האלו בחינת ראייה ובחינת שמיעה. ובזוהר הקדוש כי ראייה היא מקרוב ושמיעה מרחוק. והיינו כי בניסן ראו ישראל בעיניהם אלוקות... וכן נשאר לדורות שנותנין מן השמים התעוררות לכל איש נלבב בבחינת ראייה. אך בחודש אייר נשארה רק בחינת שמיעה מרחוק.... (דהיינו) להיות רודף אחר עומק הכוונה ולא יסתפק בשטחיות העניין... למען ישכיל על עצם הכוונה. וכן הוא בחודש הזה שצריך האדם להשכיל על הכוונה, שהמבוקש מהאדם איננו כשהוא רואה את האלוקות בעיניו (בחינת ראייה), שלדבר זה לא הייתה צריכה הנשמה לרדת לזה העולם. ואם כן - כל כוונת הנסים וההארות הגדולות של חודש ניסן היו הכנה לבד (רק בשביל) לימי ההסתר והחושך (שבחודש אייר)...״.

רק לאחר הוצאת השמיעה מהראייה - הוצאת שמעון מראובן ואייר מניסן כמשל, אפשר להגיע לחודש סיון הכולל את שניהם ולקבל בו תורה, בחינת שבט לוי, המתלוה והמחבר ביניהם, כהמשך דבריו:

״באין אח״כ לחודש סיון המתייחס ללוי, על שם ׳הפעם ילוה אישי אלי' וזוכין לחיבור ודיבוק ונשיקין דרחימא דחג השבועות״...

ממשיך ה׳שם משמואל׳ ומבאר שמשולש זה - ניסן, אייר וסיון - המקביל לראובן, שמעון ולוי, רמוז גם במזלות של שלושת החודשים הללו - טלה, שור ותאומים.

חודש ניסן שמזלו טלה, רומז למצב שבו היה עם ישראל בחודש זה בזמן גאולת מצרים, כטלה קטן חסר כוח ויכולת פעולה התלוי באדונו - רועה הצאן הפועל למענו והמחליט בשבילו. תכונת טלה פסיבית זו מבחינה רעיונית וההנהגה המעשית היוצאת ממנה, מתבטאת בתכונת הראייה של חודש זה כפי שהתגלתה בהנהגה האלוקית הנסית הברורה ללא צורך בשותפותם האמונית והמעשית של ישראל בגאולתם.

חודש אייר שמזלו שור, רומז לדרישה האלוקית מאתנו לקחת אחריות, הן מצד ההתבוננות בעומק ההנהגה האלוקית את ההיסטוריה גם כאשר הקב׳׳ה מסתתר בתוכה, והן מצד השותפות המעשית הפעילה שלנו בדרך הטבע במאורעות ההיסטוריה ובגאולת ישראל, כשור הלוקח אחריות - החורש את האדמה והנושא משאות גם כשאינו רואה באופן מיידי את התוצאות החיוביות של פעולותיו.

רק לאחר שהוצאנו את השור מהטלה, את חודש אייר מניסן, את השמיעה מהראייה. אז ורק אז ניתן להגיע לקבלת התורה בחודש סיון שמזלו תאומים, חודש המחבר והכולל את השור והטלה ('תאומים לא זהים׳) יחדיו, ביחס הנכון והמדוייק שביניהם..

״ויש לומר שענין ג׳ חדשים אלה מרומזים במזלות, טלה, שור, תאומים. כי הטלאים אין הבעלים נותנין עליהם עול אלא מבקשין להם מרעה טוב ויפה, והמה נמשכין אחר הרועה, ולעומת טובת המרעה נהנין הבעלים מהם בגזות וולדות, ואם יתן עליהם עול הם מתכחשין והגזות והולדות יהיו דלים ורעים, כן מתדמה ענין ההנהגה העליונה בימי ניסן... וישראל מקיימין (שיר השירים א): ׳משכני אחריך נרוצה׳, ומתפנקין על רחמי מאריהון... אך חודש אייר מזלו שור, והוא שור לעול, וכמו שנאמר (תהלים קכו): ׳הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע׳, כי איננו מרגיש מתיקות העבודה כל כך. ואעפ״כ הוא מטה שכמו לסבול עול תורה (ההופעה האלוקית המסובכת שבמציאות) אפילו בזמן ההסתר והסתלקות האור כי טוב של ימי ניסן. ובשביל (מפני ובזכות) זה זוכין לחודש סיון שמזלו תאומים״.

ספירת העומר שאותה סופרים אנו מחג הפסח עד חג השבועות, איננה ספירה טכנית יבשה הסופרת את הימים והשבועות שביניהם ותו לא, אלא ספירה רוחנית ופנימית שמטרתה קבלת התורה באופן אמיתי ובשלמות, היכולה לצאת אל הפועל רק כאשר בחינת הראייה והטלה שבחודש ניסן המתגלה מלמעלה למטה, מוציאה מתוכה את השמיעה והשור שבחודש אייר, על ידי מאמצנו האמוני והמעשי - מלמטה למעלה.

שמיעה אמונית ומעשית זו, באה לידי ביטוי ביום טוב היחידי מהתורה החל בחודש אייר - פסח שני, יום טוב שיצא אל הפועל לא מהציווי האלוקי אלא מכוח ההבנה העמוקה וההשתדלות המעשית שהופיעה על ידי עם ישראל.

זאת מפני שאותם הטמאים לנפש האדם שלא היו יכולים לחוג את חג הפסח בזמנו בחודש ניסן נטמאו כהלכה וכדין כפי אשר ציוום ה׳ - למת מצוה, לנדב ואביהוא, או לארונו של יוסף (ספרי בהעלותך), ואם כן על פי ראייתם הרוחנית החיצונית, דהיינו הבנתם השטחית, היו הם פטורים מעיקר הדין מלקיים את מצוות חג הפסח, שהרי העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואונס רחמנא פטריה.

אך אותם הטמאים העמיקו את מבטם והבינו בשמיעתם הרוחנית הפנימית, שאמנם פטורים הם מלקיים את מצוות חג הפסח באופן טכני ומעשי, אך אינם מוכנים לוותר על השפע האלוקי הרוחני החל בו, המהווה את התמצית הפנימית של המצוות המעשיות הנוהגות בו.

חכם איל סודרי: בעניין פסח שני עונה להם משה רבינו – "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" (במדבר ט,ח).

שמיעה אמונית ומעשית זו המתגלה בחודש אייר, המשיכה להופיע במהלך הדורות בחודש זה, מלמטה למעלה דרך עם ישראל.

הן ברובד הרוחני על ידי רשב״י שחשף את תורת הסוד בי״ח באייר הוא ל״ג בעומר, והן בדורנו ברובד המעשי בהקמת מדינתנו ביום ה׳ באייר, הוא יום העצמאות, וביום כ״ח באייר, הוא יום כיבושה של ירושלים עיר המקדש והמלכות המחברת ביניהם.

בקדושה של מוסף אנו אומרים: "הוא יושיענו ויגאלנו שנית בקרוב וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי לאמר: הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית להיות לכם לאלוקים"!

את הגאולה הזאת הקב"ה משמיע לנו! צריך הקשבה והתבוננות במהלכים ההיסטוריים בשביל להבין זאת...

תהלים (קז,מג): "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'"!

אמנם, לאחר 70 שנה כבר קשה להתעלם ממהלכים כאלו אדירים של גאולה...

הרב עמיחי שוקרון:  פעם התראיין הרב שרקי ברדיו הצרפתי היהודי, שאל אותו המראיין - מדוע נקבל עלינו שהמצב הנוכחי הוא הוא הגאולה, הרי גם עם ישראל, אפילו כשמשה רבינו הגיע אליהם- הם בחנו אותו. מדוע אנחנו מקבלים את המצב, בלי דברי נביא?

ענה לו הרב שכשמשה רבינו מגיע ומבקשים לבחון אותו, זה לגיטימי וטוב, אך אחרי עשרת המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף, מי שמפקפק בגאולה - זה דתן ואבירם.

אתה יכול להתלבט כשמישהו אומר לך שהגאולה עתידה לבוא, אתה לא יכול לערער על דבר שכבר הגיע ועינינו הרואות אותו שארץ ישראל נותנת פריה, עם ישראל שב לארצו ומהווה, בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה את רוב עם ישראל בארץ ישראל כנראה[2].

---

[1] ההבדל הזה בין הראיה לשמיעה מופיע בהרחבה בהקדמתו של הרב לוי סעדיה נחמני זצוק"ל לפירושו על קהלת 'ברית הלוי' וכן בספר של תלמידו הרב וזאנה 'אור הלוי'.

[2] על פי נתוני הלהמ"ס, ב2016 היינו 44% מהיהודים בארץ ישראל. אך נתונים אלה, מחשיבים גם את כל הרפורמים בארה"ב (ובעולם) כיהודים, דבר שכמובן לא עובר את המבחן ההלכתי, לכן אחוז היהודים בארץ, כנראה גדול הרבה יותר.

מגילת הסתר - המלכות עוברת לאחשוורוש דרך אסתר

מגילת הסתר - המלכות עוברת לאחשוורוש דרך אסתר

נעמיק מעט[1] בעניין סיפור המגילה. ישנם הרבה אופנים להתבונן במגילה, אך בפשטות ניתן לראות את המגילה כמספרת את סיפור העתקת השכינה מארץ ישראל לאומות העולם - כיצד עברה מלכות ישראל לשכון אצל אומות העולם דרך דמותה של אסתר המלכה.

קריאת המגילה מעלה בעיה: ישנם שני יהודים טובים העמלים לטוב, מרדכי ואסתר, ואילו בסוף הסיפור נאמר: ״כי מדדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים״ (י,ג). והשאלה היא היכן אסתר? מה עלה בגורלה? המגילה, באלגנטיות, מוחקת לגמרי את קורותיה של אסתר והדבר צורם; במיוחד לאור הדגשת גורלו הטוב של מרדכי. אסתר פשוט נשארת אצל אחשוורוש.

סיפור המגילה הוא למעשה גם סיפור הטרגדיה האישית הגדולה של אסתר שעל שמה קרויה המגילה - היא אבדה ואיננה.

הרי אמר לה מרדכי: ״כי אם-החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית-אביך תאבדו״ (ד,יד). ואכן אסתר הלכה אל המלך, התחננה, ורווח והצלה עמד ליהודים לא ממקום אחר אלא על ידה. אלא שהיא למרות זאת אבדה... כפי שאמרה, ״וכאשר אבדתי אבדתי״ (שם,טז). מזעזע!

ואם לא די בזה, נאמר: ״ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית״ (ה,א), ועל כך אומרים חז״ל (בראשית רבה נו,א) ״לבשה מלכות בית אביה״. בית אביה הוא בית שאול המלך, כמתואר בייחוסה בתחילת המגילה, כלומר אסתר מוסרת את מלכות ישראל לאחשוורוש! זהו מחיר ההצלה מידי המן׳.

דבר זה מפורש במסכת מגילה (י,ב) וכך מבאר זאת המהר״ל (אור חדש עמ' סה):

"ר׳ אבא בר עפרון פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא..."

כאשר רצה להסביר את מגילת אסתר, היה מסביר את כל המגילה כהתקיימותו של פסוק אחד בספר ירמיהו (מט,לח), שהרעיון הטמון בו הוא שהוליד את כל סיפור המגילה: ״ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם ה׳״. עילם היא פרס ובירתה - שושן, ככתוב בדניאל: ״ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה״ (ח,ב).

ממשיך המהר״ל: "׳מלך׳ - זה ושתי, ו׳שרים׳ - זה המן ועשרת בניו. פירש כי גם דבר זה היה סיבה למעשה המגילה כי כאשר גלו ישראל והיו ישראל תחת מלכות מדי - גם ה׳ יתברך היה עמהם עד שנאמר כי כסא מלכותו היה בעילם כמו שקודם מלכות ישראל היה כסא מלכותו בירושלים - עכשיו נאמר כי כסא מלכותו בעילם אשר שם ישראל".

הקב״ה שוכן עתה בשושן הבירה אצל אחשוורוש. השכינה בעצם אבודה, כלואה אצל אומות העולם. מזעזע!

שכינתא בגלותא

מדברי חז״ל (ע"פ מגילה טו,ב) למדנו שבכל מקום שנאמר כמגילה ״המלך אחשוורוש״, הכוונה למלך אחשוורוש, ובכל מקום שכתוב ״המלך״, הכוונה למלכו של עולם. והרי אין זה פשט הכתוב!? אלא הכוונה לכך שמלכו של עולם מולך מכאן ואילך דרך המלך אחשוורוש, כלומר השכינה כלואה אצלו.

שואל המהר״ל מפראג (בנר מצוה עמ' יח וגם בנצח ישראל פרק כא) לגבי מניין ארבע מלכויות, בבל, פרס, יוון ורומא, שדרכן כידוע (ילקוט שמעוני בראשית א,ב ד"ה: 'ריש לקיש') עוברת ההיסטוריה - מדוע אין אנו מונים גם את מלכות ישמעאל, שהרי גם מלכותו גדולה?

ועונה: כי אנו מונים רק מלכויות שקיבלו את כוחן מישראל, וכיוון שישמעאל לא קיבל את כוחו מישראל, אינו נמנה עליהן.

עתה יש לשאול, כיצד בכלל עוברת מלוכה למלכות אחרת?

תשובה: דרך נצר נקבי של בית המלוכה הקודם.

לדוגמה: כיצד אחשוורוש מאמץ לו את מלכות בבל? דרך נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל, הלוא היא ושתי.

וכיצד עברה המלכות מפרס ליוון? אלכסנדר מוקדון כבש את מלכות פרס והרג את המלך הפרסי האחרון דריווש השלישי(קודומנוס) ולאחר מכן לקח לאישה את בתו סטטירה. מכאן ואילך נוסדה התרבות ההלניסטית.

האחרונה למלוכה ההלניסטית, היורשת של אלכסנדר, הייתה קליאופטרה מלכת מצרים. היא נישאה ליוליוס קיסר ואחר כך לאנטוניוס, שליטי רומא.

בעולם העתיק זה היה מובן מאליו שכך מעבירים מלכות למלכות אחרת - וכל הכוח הזה בא מישראל בסופו של דבר, שהרי המלוכה הגיעה לבבל דרך כיבוש בית המקדש שהיה בחזקת ראיית ערוותה של ציון: ״כל-מכבדיה הזילוה כי-ראו ערותה״ כי-ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא-יבאו בקהל לך״ (איכה א,ח, י), כלומר ביאת המקדש היא כביאת עריות. (שבועות ב, משניות ג-ד, מסמיכות העניינים של ביאת מקדש ונידה).

לפי זה מובן מדוע נאמר במדרשי גאולה מסוימים, כגון ׳מדרש זרובבל׳ (אוצר המדרשים עמ' 158-161), שבזמן הגאולה צריכה להיות אישה שתנהיג את עם ישראל. אישה זו תביא את תמצית הלשד של אומות העולם לישראל מחדש. על ידי חיבור אל המעצמות הגדולות של רומא היא תביא את כוחה לישראל. אילו מעצמות יש ברומא? רוסיה ואמריקה. לדוגמה: אישה כזו יכולה להיוולד ברוסיה, לגדול באמריקה, לשאוב מהם בחזרה את כוח המלכות ולהתמנות לראש ממשלה. זהו בעצם המשך סיפור המגילה.

ממשיך המהר״ל ואומר:

"והכל הוא שלא יניח את ישראל, שאם כך היו כלים בגלותם תחת האומות".

אין לך ארץ בעולם שאליה לא גלו יהודים, אבל הקיום היהודי האינטנסיבי היה אך ורק בארצות האסלאם והנצרות. היהודים יכלו להתקיים רק במרחב תרבותי-דתי שהיה ׳קרוב למשפחה׳, בטריטוריות של עשו וישמעאל. אלו הן הארצות שבהן שורה השכינה בזמן גלותם של ישראל. מחוץ למרחב הזה, אנחנו בתוך הגויות ממש - והגויות מבוללת, היא בולעת את ישראל. 

וכך אומר המהר״ל:

"... והכל הוא שלא יניח את ישראל, שאם כך היו כלים בגלותם תחת האומות. רק כי ה׳ יתברך עמהם והשגחתו עליהם. לכך פסוק זה הוא הבטחה לישראל: ׳כי שמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים׳ בשביל כי ה׳ יתברך - השגחתו על ישראל שלא יניח אותם עד אשר מאביד מלך ושרים מהם אשר הם מצירים אותם".

למשל, במראה הסנה. משה רבנו רועה את צאן יתרו, ורואה מרחוק את הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל: ״וייאמר משה אסרה-נא ואראה את-המראה הגדול הזה מדוע לא-יבער הסנה״! (שמות ג,ג).

מה יש לו למשה להבין מקרוב שלא הבין מרחוק?

אומר הנצי״ב מוולוז׳ין (׳העמק דבר׳ על אתר) שכאשר ראה משה את הסנה הבין מיד כי הסנה הוא עם ישראל, ואף הבין שהאש הבוערת בסנה הן הצרות שהגויים עושים לנו בגלות. אך עדיין דבר אחד הטריד אותו, אם הסנה איננו אוכל, ממה ניזונה האש? אם חומר הבעירה איננו הסנה, משמע שיש דבר אחר המבעיר את האש.

את זאת הלך משה לבדוק מקרוב: ״וירא מלאך ה׳ אליו בלבת-אש מתוך הסנה״ (שמות ג,ב), ואז הוא הבין שמה שנותן כוח לגויים לעשות צרות ליהודים בגלות זו השכינה ששורה אצלם.

מי נתן את הכוח לאומות העולם להצר לישראל? השכינה. ומדוע השכינה שורה שם? משום שכל מקום שיש בו שישים ריבוא של ישראל - שכינה שורה שם (ע"פ מדרש הגדול וישלח לב,ג) אולי משום כך ביקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם (בבא בתרא טו,ב)[2].

ממקום אחר

אפשר להבין זאת גם מן האזהרה שמזהיר מרדכי את אסתר: ״כי אם-החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר״ (ד,יד). לכאורה זה מצוין, הנה יעמוד רווח ותהיה הצלה! מדוע הוא מתעקש שדווקא אסתר תעשה זאת? מכיוון שמרדכי יודע שאלמלא כן יעמדו הרווח וההצלה ״ממקום אחר״. ׳מקום׳ הוא כנוי לקב״ה. לפי זה, ״מקום אחר״ זהו הצד האחר של הקב״ה, מה שרגילים לכנות ה׳סיטרא אחרא׳. כלומר מרדכי אומר לאסתר: או שתלכי למלך או שההצלה תבוא בדרך אחרת, וזה עלול להמיט עלינו שואה איומה.

אסתר מסכימה להיות זו שעל ידה תבוא ההצלה, אך אומרת: אינני יכולה לפעול לבד - ״לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל-תאכלו ואל-תשתו שלשת ימים... ובכן אבוא אל-המלך״ (ד,טז). כלומר אם תהיה אחדות בתוך האומה ניתן למנוע את השואה.

זה אחד מהדברים שמגילת אסתר באה ללמדנו, שישנן סיטואציות היסטוריות שבהן עמלק יכול להרע, אבל אין הכרח שהוא יפגע. השואה היא אפשרית אבל לא הכרחית כי ניתן למונעה. מתי השואה אפשרית? בכל פעם שגאולה מתחילה אבל טרם מגיעה לסיומה. למשל, בני ישראל יצאו ממצרים, אך טרם הגיעו להר סיני. ברווח הזמן הזה יכול עמלק להופיע. 

בימי זרובבל החלו לבנות את המקדש אבל לא כולם שבו ארצה, ואז באו ימי אחשוורוש שבהם עמלק יכול לנסות לפגוע. 

כמו כן בימינו, הצהרת בלפור ניתנת אבל מדינת ישראל עדיין לא קמה, וזה הזמן שבו עמלק יכול לזרוע הרס. 

פגיעת עמלק ניתנת למניעה אם יש אחדות בתוך העם היהודי. לכן אמרה התורה: ״זכור את אשר-עשה לך עמלק״ (דברים כה,יז), ״זכור״, כי אם תשכח, כאשר הוא יופיע לא תדע כיצד להתמודד עמו. זכור איך ומתי הוא בא: ״אשר קרך בדרך״ (שם. יח). ״בדרך״, בטרם תגיע אל מטרתך, זה הזמן שבו הוא יכול לפגוע בך.

ניתן לומר שתהליך שיבת ציון הוא הכרח היסטורי בלתי ניתן לביטול, כי הקב״ה הבטיח. אבל תופעות הלוואי המתלוות לשיבת ציון, כמו האפשרות של שואה, אינן הכרח היסטורי; זו אפשרות שניתנת למניעה ע״י שותפות האומה במסירות הנפש של אסתר.

לסיום, נוסיף את דבריו של הרב ברויאר בספרו ׳פרקי מועדות׳ (עמ׳ 611-612):

סיפור המגילה ׳מסודר׳ היטב. הקב״ה דאג שמרדכי ישב בשער המלך; הוא סידר שאסתר תילקח כמלכה; שמרדכי יהיה האיש הנכון במקום הנכון, כדי לגלות את מזימת בגתן ותרש, ושפעולתו תירשם בספר דברי הימים למלך. כמו כן דאג הקב״ה שהמלך ישכח זאת, כך שהידיעה תיגנז ותתגלה בזמן הראוי. הכול היה מתוזמן היטב, מלבד ׳טעות׳ אחת: שהמלך לא קרא לאסתר שלושים יום. לכאורה אין הדבר מסתדר, כביכול הקב״ה ׳שכח׳ פה פרט חשוב. הלוא הוא היה יכול ׳לסדר׳ שהמלך יבקש את קרבתה של אסתר באותה השעה. מדוע נדרש שתהסס ללכת אל המלך, שתסכן את נפשה במעשה? אלא שזהו כנראה אחד היסודות של הגאולה: הקב״ה מסדר את הכול מלבד דבר אחד - מסירות הנפש של הנגאל. תמיד נדרשת החלטה של מסירות נפש, כדי שכל המערכות שהונחו על ידי הבורא תפעלנה בגאולת ישראל.

לכן אומרת אסתר: ״לך כנוס את כל היהודים״ לפני שמישהו אחר יכנס אותנו בעל כורחנו, בדרך הקשה. אחדות האומה היא שמצילה ומושיעה.

---

[1] הרב אורי שרקי בעוד מועד עמ' 164

[2] בנוסף, עצם זה שישראל נמצאים אצלם נותן להם שפע גשמי ורוחני, מי יודע היכן העולם היה ללא היהודים שהתפזרו בתוכו 2000 שנה והפרו אותו בכשרונותיהם.

דוגמא אחת מיני רבות: במהלך מלחמת העולם השנייה, ניסה הצי האמריקאי להחליט ולקבוע היכן הם צריכים לשריין ולמגן את המפציצים שלהם, וזאת לאור האבדות הקשות שספגו ובכדי להבטיח שהמטוסים יחזרו הביתה בשלום.

הם בחנו כל מטוס שחזר מגיחה וסימנו היכן נפגע.

לאחר בחינה של מאות מטוסים הם ביצעו ניתוח סטטיסטי של הנתונים וקיבלו את התוצאות הבאות המופיעות בתמונות.

בהתאם לנתונים, היה ברור לכל בר דעת כי נדרש למגן ולשריין את הכנפיים הקידמיות, הכנפיים האחוריות ואת מרכז גוף המטוס, שכן אלו האזורים בהם היו מרב הפגיעות.

בראש צוות הניתוח הסטטיסטי עמד מתמטיקאי יהודי שהצליח לברוח מצפורני הנאצים ולהגר לארה״ב בשם אברהם ולד (Abraham Wald).

מר אברהם ולד חלק על המסקנה לפיה יש לשריין אזורים אלו.

לטענתו נדרש לשריין טוב יותר את אזור האף, המנועים ואמצע גוף המטוס, וזה בניגוד גמור לכל הנתונים שנאספו עד כה.

אלא שמר וולד הבין מה שאחרים לא השכילו להבין.

המטוסים נורים גם באיזורים אלו, אבל אלו האיזורים הקריטיים ועל כן הם לא מצליחים לחזור הביתה ומתרסקים.

מה שהצי חשב שהוא עושה זה לנתח היכן המטוסים סובלים את הנזק הגדול ביותר. 

מה שהם עשו בפועל היה לנתח היכן המטוס יכול לספוג את הנזק המירבי ביותר, ועדיין לשוב הביתה בשלום ללא כישלון קטסטרופלי.

כל המקומות שלא נפגעו? המטוסים נורו בהם, התרסקו ולא שבו חזרה.

במקום לבחון את כל המדגם הם בחנו רק את הניצולים.

כמובן שבעקבות המחקר המטוסים מוגנו היכן שבאמת נדרש מיגון ושיעור המטוסים שצלחו את הקרבות עלה דרמטית.

המחקר של וולד הוביל להכרה בטעות מחשבתית שכולנו עושים כל יום, ״הטעיית הניצולים״ survivorship bias

על קצה המזלג, אנו מסתכלים רק על המקרים המצליחים ולא בוחנים גם את הכשלונות/חוסר ההצלחות.

למי שרוצה לקרוא ולהבין יותר:

https://youtu.be/NtUCxKsK4xg

חודש ניסן - "לנקות ברוגע"

"לנקות ברוגע"

תהלים (ל,ז): "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי".

אפשר לפרש פסוק זה גם על הדרך הרמז, שדוד המלך השתדל שהדיבור שלו - 'ואני אמרתי', יהיה בשלוה ובנחת - 'בשלוי'...

הובא[1] בשמו של ר' לוי יצחק מברדיטשב שע"י ההכנות לחג הפסח יש ביד האדם להשיג מדרגת רוח הקודש, אך מדת הכעס מונעת ממנו השגה זו...

אמר הרה״ק רבי אשר מסטאלין זי׳׳ע בפסוק (שמות לד,יז) 'אלהי מסכה לא תעשה לך', וסמיך ליה (פסוק יח) ׳את חג המצות תשמור', כי מילתא דשכיחא היא שבאים לידי כעס בעת ההכנות לחג הפסח וכן בחג עצמו, והרי אמרו חז״ל (שבת קד:) כל הכועס כאילו עובד ע׳׳ז, לכן הזהירה תורה שבימים אלו יזהר ביותר שלא לעשות ׳אלהי מסכה׳ זה הכעס, אלא בניחותא ורוגע ומתוך שמחה של מצוה ינקה את ביתו מכל משהו חמץ.

ההכנות לחג לא צריכות להיות בצרחות וגערות... הרי לפני החג אתה צריך לעשות הכשרת כלים גם לפה שלך:

הרה״ק ה׳תפארת שלמה׳ זי״ע (ליקוטים חדשים ד"ה 'מצות תאכל') בקרא בפרשתן (ויקרא ו,ט) ׳מצות תאכל במקום קדוש', שיכין את עצמו קודם פסח לקדש את פיו שהוא המקום שמכניס שם המצה - להיותו ׳מקום קדוש׳, ויאכל את המצה בקדושה, ומקודם החג יקדש את מוצא שפתיו שלא יתערב בו לשון הרע ושאר דיבורים אסורים, ויהיו כל דיבוריו לשם שמים, ובכלל זה נמי להשגיח במשנה זהירות על הנכנס לתוך פיו, ואז ׳מצות תאכל במקום קדוש׳".

זו לא בעיה לבוא לאשתך ולהגיד לה הרב אמר לנקות עם חיוך!

אתה רוצה שהיא תחייך כשהיא משפריצה סנט מוריץ? תעזור לה!

הגה״צ רבי שמשון אהרן פאלאנסקי גאב״ד טעפליק זצ״ל ראה פעם בביהמ״ד אברכים השוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה בערבי פסחים. והבין שבבית כמה מהם נצרכים לעזרתם בהכנות החג.

עלה הרב על הבימה והכריז: בידי רשימת אלמנות המשוועות לעזרה בדחיפות למען צרכי החג, מי ממכם מוכן לעזור ולסייע להן?

כאיש אחד ובלב אחד התאספו כולם לעזור ולסייע לאותן אלמנות. ביקש מהם הרב להתייצב לפניו בשורה ונתן בידי כל אחד פיתקא בו נכתבה כתובת של אחת מהמשפחות הזקוקות לעזרה.

כאשר פתחו את הפתקים מצאו כל אחד כתוב בפיתקא שלו מקום מגוריו - שנשלח לסייע לבני ביתו.

כוונתו היתה להוכיח להם. שלא טוב הוא המעשה שהם מוכנים ומזומנים לסייע לאחרים יותר מבני ביתם. ולא באלה חפץ לה׳ שהרי כתיב (ישעיה נח,ז) 'ומבשרך לא תתעלם'...

לא רק את החמץ שבבית צריך לנקות בשלוה, גם אם יש אנשים שיש להם חמץ בדעת ותפישת העולם שלהם שגויה לחלוטין ואתה מעוניין לשנות את דעתם או להסביר להם שהם טועים, גם את החמץ הזה אתה צריך לבער בניחותא...

עשה לך רב (עודד מזרחי, שניות אור עמ' 129):

"נכנסתי בערב שבת להתפלל במקלט שבו היה בית כנסת של חסידים חוזרים בתשובה. הרב, חוזר בתשובה ותיק בשם גיא אור, אחז בדעות של נטורי קרתא.

לאחר תפלת מנחה החל הרב גיא להעביר שיעור ובו דיבר את דיבוריו הקנאיים למרות שהייתי אורח לא יכולתי לשתוק.

״עם כל הכבוד״, אמרתי, ״גם לחברה החרדית יש מה לשפר״, והזכרתי את המקרה של בנות עמנואל שאירע באותם ימים, שבו הפרידו בנות סוג ב׳ מעבר לגדר.

הרב גיא מצמץ בעיניו, פניו האדימו מעט, הוא קם וזעק: ״אתה אנטי חרדי!״

״חס וחלילה!״, התקוממתי, ״יש לי כבוד גדול לעולם החרדי. יש לי כיפה שחורה, אמנם סרוגה, בניי לומדים בתלמוד תורה חב״ד ולפחות חצי מחבריי חרדים...״

״על מי אתה עובד?!״, זעק הרב, ״אתה כותב בעיתונים ושבועונים של מזרוחניקים, ובמקומון שמפרסם פאות נוכריות!״

״נכון", אמרתי, ״אבל אני כותב גם באתרי ברסלב והידברות״.

״מי אתה בכלל?!״, הרעים, ״אין לך שום שיטה ודרך. אתה סתם עב״ם!״

כל המתפללים הצטנפו במקומותיהם.

״אני משתדל להתחבר לטוב שבכל אחת מהדרכים הקדושות בעם ישראל״, הסברתי.

הוא התקרב אלי. פאותיו האדומות השתלשלו ממגבעתו הרחבה, פניו האדימו לחלוטין, חמת רצח בקעה מעיניו.

״למה אתה שייך? מי הרב שלך?״, הגביר את זעקתו.

מזה כמה שנים הייתי קשור לרב שוגרמן ואף זכיתי לשמשו, אבל באותה תקופה התרחקתי ולא הגעתי לשיעוריו. אמרתי לאשתי שאמנם הרב אומר דברי תורה נפלאים ומאוד מחכימים, אבל אולי הוא גבוה מדי לצורכנו. אולי נחפש רב אחר, רב חסיד ברסלב איכותי או רב דתי לאומי שמעמיק גם בחסידות. נסענו לגוש דן לשמוע רבנים כאלה, נהנינו משיעוריהם, אבל לא קיבלנו החלטה.

שתקתי והייתי נטוע במקומי. לא הצלחתי לזוז.

״מי הרב שלך?", צרח וקרב את ידיו אל צווארי. לא ידעתי מהו רצונו. היה נדמה לי שהוא עלול לחנוק אותי. ידעתי אמנם שהוא ירא שמיים ואינו נוהג לחנוק אנשים בשבת, אבל חששתי פן יעשה זאת בשינוי...

זה היה רגע גורלי. ציפיתי כבר לראות את סרט חיי חולף לנגד עיניי כמו שכתבתי בכמה סיפורי מוות קליני. באותו רגע חשבתי לעצמי שעלי להחליט מטעמי פיקוח נפש מי הרב שלי, נכון לעכשיו.

״הרב שוגרמן״, אמרתי לבסוף.

הרב גיא קפא על מקומו, נזכר בשם הרב שהכיר למזלי והחל להירגע. כעבור רגע שב למקומו והמשיך בשיעורו כאילו לא אירע דבר.

קמתי ויצאתי מהמקלט לכיוון בית הכנסת של הרב קלימי, שהיה בקרבת מקום. נשמתי את האוויר הצלול של ערב שבת בתאווה והודיתי לקדוש ברוך על כל נשימה ונשימה.

לאחר התפילה חזרתי לביתי, עדיין מסוחרר ממה שאירע. לאחר שקידשתי וברכתי ׳המוציא׳ על חלות השבת ואכלתי כזית, אמרתי לאשתי: ״אנחנו חוזרים לרב שוגרמן!״

״מה קרה?!״, תמהה.

סיפרתי לה מה שאירע וחתמתי: ״אי אפשר לעזוב רב שהציל את חייך".

---

[1] באר הפרשה (האדמור מלעלוב, שבת הגדול התשע"ח).

מכתב פורום בוגרי המכינות הלהט"בים ותשובתו המקסימה של הרב אלי סדן

מכתב פורום בוגרי המכינות הלהט"בים ותשובתו המקסימה של הרב אלי סדן

פניה לראשי ומנהלי המכינות הקדם-צבאיות בעניין הפרת אמנת "נס הרים" על ידי ראשי מכינת בני-דוד

1.       עולם המכינות מצוי  בפרשת דרכים. מתוקף כך, יצאנו אנחנו, בוגרים ובוגרות ממנעד רחב של מכינות, להילחם על הבית שלנו.

2.       לאחרונה התבטא יגאל לוינשטיין נגדנו שוב, באופן פומבי, כשאמר "משכב זכר - אין דבר יותר שפל מזה. זה כבר לא שוליים. איפה אנחנו חיים? לא מסכימים כבר למסור את הנפש על גילוי עריות? עלינו להחזיר את האומץ שלנו להיות יהודים''. כידוע, אין מדובר בפליטת פה, אלא זו תמצית האידיאולוגיה ההרסנית שמחלחלת לעולם המכינות, ומבקשת לפרק את הסולידריות בין חלקיה השונים של החברה הישראלית

3.       במקביל אליו, ארגון "חזון", שבין מייסדיו בוגר מכינת בני-דוד חיים טייטלבוים, יצא בחודשים האחרונים למלחמת חורמה נגד הקהילה הגאה בישראל, למען "השבת הנורמליות לרחוב", ובימים אלה פירסם עצומה, המבקשת לתמוך בקידום ערכי המשפחה ה"נורמלית" לעמדתו, ולאכוף עלינו, חניכי ובוגרי המכינות, את בית מדרשו של לוינשטיין ומכינת עלי, המבקש לצייר אותנו, בוגרי וחניכי המכינות הקדם צבאיות הנמנים על הקהילה הגאה והתומכים בזכות חבריהם לשוויון, כלא-נורמליים, מטורפים, וככאלה המעמידים בסיכון את קיומה של היהדות. הטרמינולוגיה של "האומץ להיות יהודים", "האומץ להיות נורמלי", ונוכחותו של לוינשטיין בהפגנה על "הנורמליות" בגשר המיתרים אשתקד, מעידה כי מדובר באותו בית המדרש.

להלן עצומת עמותת "חזון": https://bit.ly/2EklAuG

4.       תלמידי הישיבות והמכינות יצאו להחתים ברחובות בעידודם של רבניהם. 122,952 איש כבר חתמו על עצומה זו, מה שמעצים את העובדה שלא מדובר במזימה או פרובוקציה, אלא בכוונה אמיתית להכתיב את השיח המסוכן הזה בחברה הישראלית.

5.       בתגובה לפעולות אלה מצד בית המדרש של מכינת בני-דוד, אנו פועלים בשנים האחרונות על מנת להחזיר את עולם המכינות לערכי הליבה שאפיינו אותו משך עשרות שנים, ובעיקרם הכבוד ההדדי בין כלל חלקי החברה בישראל. כך, בשנת 2016 מאות חניכי ובוגרי מכינות – חברי הקהילה הגאה ומאות בוגרים וחניכים התומכים בה - הגיעו למצעד הגאווה בירושלים, כדי להעביר מסר ברור לראשי ומנהלי המכינות כי לא יקבלו כל שתיקה או ישיבה על הגדר.

6.       כפועל יוצא של מחאה זו ועקב הלחץ שהפעילו אותם בוגרים וחניכים,  הוצא לוינשטיין ממסגרות הלימוד ברוב המכינות, וזאת כדי להבטיח כי אף חניך מכינה המתלבט בדבר זהותו לא ימצא עצמו נפגע אל מול דבריו של לוינשטיין.

7.        חרף הצלחה יחסית זו, לוינשטיין לא חדל ולא נסוג מדבריו, והמשיך להשתלח בציבורים שלמים בחברה הישראלית מתוך בית מדרשו, תוך חינוך חניכיו לשנאה, השפלה ורחמים על קהלים שלמים בציבור הישראלי.

8.       עקב הסערה הציבורית שהקים לוינשטיין על עצמו ועל עולם המכינות, נכרתה אמנת "נס הרים", עליה חתומים 53 ראשי מכינות, ביניהם אלי סדן, ראש מכינת בני-דוד.

9.       האמנה קובעת כי "המכינות מקבלות על עצמן לקיים שיח ענייני ומכבד גם בעת מחלוקת, תוך הימנעות מביטויים פוגעניים כלפי אנשים וקבוצות בחברה הישראלית בכלל ובעולם המכינות בפרט, כגישה עקרונית וכמודל עבור החברה הישראלית".

 10.   ודוק, גם לאחר חתימת ראשי מכינת בני-דוד על אמנה זו, בחר לוינשטיין לשים את האמנה ואת כל החותמים עליה לצחוק, והמשיך להתבטא באופן משפיל כלפי הקהילה הגאה בישראל, כפי שצוטט בתחילת מכתב זה.

 11.   נוכח חתימתו של סדן על אמנת נס הרים ושתיקתו אל מול דברי לוינשטיין, ונוכח התבטאויותיו המשפילות כלפי הקהילה הגאה, מכינת בני-דוד מעלי מפרה את ההסכמה שנוסחה באמנת נס הרים. שכן, חרף חתימתו של סדן על האמנה, רבני מכינת בני דוד ממשיכים להפיץ התבטאויות ותפיסות עולם אשר מסכנות ציבורים שלמים בחברה הישראלית.

12.   כפי שנוכחנו לדעת מאז שנת 2016, מכינת בני-דוד וראשיה אינם מתכוונים לחזור בהם מהתבטאויותיהם, וזאת משום שהם לוקחים אחריות מלאה על תוכן דבריהם וחורטים דברים אלה על הנס הערכי של מכינתם.

13.   אנו, בוגרי וחניכי המכינות מקהילת הלהט"ב, יחד עם בוגרי וחניכי המכינות שאינם נמנים על הקהילה הגאה אך מביעים את תמיכתם הבלתי מסויגת בה, מאמינים שהחברה הישראלית תצלח פיזית ומוסרית, ותפעל לאורם חזונם הציוני של הרצל, בן-גוריון, הרב קוק ואחרים, רק מתוך תנאים של שלום בית. מתוקף כך, בחרנו לפעול מתוך עולם המכינות למען המכינות.

14.   לאור הניסיון שצברנו בהשתלחויות חוזרות ונשנות שספגנו מראשי מכינת בני-דוד, יצאנו למאבק זה בדרישה ברורה: לתבוע ממכינת בני-דוד להחליט אם היא חלק מן הבית הערכי של כלל המכינות, על חניכיו ובוגריו הלהט"בים. במידה ואינה רוצה בכך, נבקש ממועצת המכינות לפעול להיפרדותה.

15.   בנוסף, אנו קוראים לכם לפעול על מנת להגביר את הפעילות העוסקת בסובלנות בחברה, לצד העמקת סוגיית המגדר במכינות כפי שהיא משתקפת כיום בחברה הישראלית.

16.   אין בכל האמור לגרוע מתרומתו של מוסד בני-דוד לציבור ולמדינה. לצד זאת, לא נאפשר את הפרת האמנה שמשמעותה היא פגיעה מהותית בכל כך רבים מאיתנו, בוגרי וחניכי המכינות הקדם צבאיות. שיח פלורליסטי מניח את קוויו האדומים במקום בו מתפתח שיח מתסיס ואלים, ואותו אנו מגנים. אנו מודאגים מהאדוות ששיח זה יוצר בחברה הישראלית, ומזהים את ביטוין כבר כעת, הן ברחוב והן בפוליטיקה.

17.   ביום שלישי, ה-19 לפברואר 2019, נועדנו נציגי הפורום הפרו-להט"בי עם דני זמיר מנכ"ל מועצת המכינות. זמיר הסביר לנו כי אין בסמכותו להחליט בבקשתנו לבדו וביקש כי נפנה בכתב לוועד המנהל ונוזמן לדיון בישיבת הועד המנהל הקרובה.

18.   אנו קוראים לכם, ראשי המכינות וחברי הועד המנהל, תהא אשר תהא עמדתכם, מינכם ואמונתכם, לעמוד לצדנו במאבק זה. לעמוד על מימוש המילים הכתובות על ידכם באמנת נס הרים, ולתת לנו, בוגריכם וחניכיכם הלהט"בים, גיבוי ערכי ומוסרי.

19.   אנו תובעים מכם לממש את האחריות ואומץ הלב האזרחי שעליו חינכתם אותנו גם אם בסופו עשוי להתקיים מהלך לא קל, משותף והכרחי, להוקעת מכינת בני-דוד על התנהלותה, או להרחקתה מן הבית הערכי שלנו.

20.   אין בכוונתנו לוותר על שום שעל בבית הערכי שלנו, ואנו נעשה כל הדרוש כדי להבטיח כי חניכים במכינות הקדם צבאיות לא יידרשו להסביר לחבריהם ולמכינתם מדוע זהותם אינה פוגעת בערכי מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.

"נצור לשונך מרע, ושפתך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפיהו"

לכבוד ראשי ומנהלי המכינות הקדם צבאיותהנדון: מכתב ההסתה הפרוע של המכנים עצמם 'הפורום שווה'

אנו עומדים בפני נושא קרדינאלי הנוגע לא רק לאיגוד מכינות הקדם צבאיות כי אם לחברה הישראלית כולה.

השאלה היא מה פירוש המילה "סובלנות". האם סובלנות פירושה קמפיין אדיר להשתקת כל מי שחושב אחרת מהתפיסה הפלורליסטית או סובלנות פירושה לאהוב ולהתנהג בכבוד וביושר גם עם מי שחושב הפוך ממך.

יש כיום במדינת ישראל מה שקרוי "מלחמת תרבות" על אופייה ופרצופה התרבותי והמוסרי של מדינת ישראל. גם אם איני אוהב את המילה מלחמה, ברור שהכוונה היא שיש בחברה הישראלית תפיסות שונות וכל קבוצה רוצה שתפיסתה תשפיע על אופייה ופרצופה של המדינה. להבנתי ­– זוהי המהות האמיתית של דמוקרטיה. לאפשר לכל קבוצה לנסות להשפיע על פרצופה של החברה במובן התרבותי המוסרי – ובתנאי שתעשה זאת ללא אלימות, לא אלימות פיזית ולא אלימות מילולית, ויש להפריד בין היחס לאנשים ובין היחס לדעות, כלומר, צריך להתנהג בכבוד ובידידות אמת, גם כלפי מי שחושב אחרת ממך, אך לאפשר לו לעשות כל שביכולתו על מנת לשכנע את החברה הישראלית בצדקת תפיסת העולם שהוא חושב שצריכה להיות נחלתה של האומה.

ואפרט בדוגמא פשוטה. אני אישית סבור שכיון ש3,300 שנות היסטוריה של העם היהודי היו כרוכים באמונה מלאה בתורת משה ובקיום מצוותיה, וכי הסידור, התנ"ך ושמירת מנהגי המסורת הדתית בכל הדורות הם הסיבה היחידה שאחרי 2,000 שנה חזרנו לארצנו כעם חי ופועל, אין תופעה כזאת בשום עם בהיסטוריה וברור לי שללא זה היינו מזמן מתבוללים ונעלמים במרחב הכלל-אנושי, על כן תפיסות עולם הגורמות ליהודים לנטוש את התורה ולאמץ תפיסות עולם אחרות, וכן תפיסות עולם המעודדות נישואים של יהודים עם אלו שאינם יהודים, הם לדעתי סכנה ממשית קיומית לעם היהודי, וממילא למדינת ישראל, עשרת מונים יותר מאשר איראן או חיזבאללה.

יחד עם זאת, כיוון שאני נוכח שרבים מאחי ואחיותיי, בני עמי האהוב, בחרו להם דרך חיים שבהם הם נוטשים את מצוות התורה, וגם – בשם תפיסה ליברלית פלורליסטית אינם רואים שום בעיה בנישואי יהודי עם מי שאינו יהודי – אני ממשיך לאהוב אותם, להתייחס אליהם ביחס המוגדר אצלנו בכל המצוות שבין אדם לחברו, כי הם אחי ואחיותיי למרות דעותיהם שלהבנתי מסוכנות מאוד לעמנו. ועוד אני מאמין באמונה שלמה, שרובם המכריע עושים זאת מתוך כוונות טובות ולא מתוך רוע לב, אלא שהם – לפי הבנתי – טועים בהשקפת עולמם!

כידוע לכולכם שרתתי בצבא 35 שנים עם אנשים כאלה, וכל ימי חיי אני משתף פעולה איתם בידידות ובהערכה הדדית בכל מה שקשור לבניינה וקידומה של המדינה והעם בישראל, ולכן הרב יגאל ואני הקמנו את המכינה החילונית הראשונה למרות שידענו את תפיסת עולמה. יחד עם זאת אני מצהיר בזאת שאעשה כל שביכולתי לשכנע את החברה בישראל לחזור לחיות אורח חיים של תורה ומצוות. זוהי זכותי וזוהי חובתי, גם על פי אמונתי וגם על פי התפיסה הדמוקרטית. אני משוכנע שהבנתם וידעתם את דעותי, בכל השנים הרבות ששיתפנו פעולה גם לפני ה"שיגעון" של השנתיים האחרונות – ולאור דברים אלו אנו מחנכים את תלמידנו במוסדות "בני דוד".

באותו אופן, יש כיום ויכוח תרבותי בחברה הישראלית על המוסד שנקרא 'משפחה'. יש כאלה ואני בתוכם, ואני סבור שבאופן ברור רוב החברה הישראלית גם היא בתוכם – שחושבים שמשפחה נורמטיבית וטבעית היא שילוב של אבא ואמא, וכי ראוי שילדים יגדלו ויתחנכו דווקא במשפחה של אבא ואמא, וירגישו חום אימהי דווקא מאמא שלהם, וזאת מלבד השאלה על ה'מוסריות' שבקניית רחם של אישה לצורך לידת תינוק עבור זוג גברים. לעומת זאת יש כאלו הסבורים שהעולם השתנה, וגם זוג גברים או זוג נשים יכולים להקים משפחה, ו'לקנות' ילדים ע"י רחם של אישה זרה שהילדים כלל לא יכירוה, וכי כל המשפחות שוות ערך. זהו ויכוח תרבותי עמוק הנוגע לכל עתידה של האומה. כידוע לכולם, בכל העולם המערבי, הדעות הליברליות של הקבוצה השנייה התפשטו, והתוצאה ברורה – הדמוגרפיה שלילית. אחוז הילודה יורד מתחת לממוצע 2.1 וגורם לחיסול איטי של העמים האירופאיים, רק מהגרים מוסלמים משלימים את הפער.

בעם ישראל, שיש לו מסורת עתיקת יומין ביחס לחוסנה של המשפחה היהודית, מסורת של נאמנות הדדית ואחריות משותפת להעמיד את הדורות הבאים של האומה – אחוז הילודה כיום היא הגבוה ביותר בכל העולם המערבי. דא עקא שיש 'מלחמת תרבות' ביחס למעמדה של המשפחה. זהו ויכוח לגיטימי, בתנאי ששני הצדדים חופשים להפגין ולהביע עמדתם בפומבי.

במקום זה יש קמפיין של סתימת פיות, ע"י הצגה קיצונית של הדברים, ויצירת דה-לגיטימציה לא רק לדעה הנגדית, כי אם בכלל לזכות להביע אותה. ואומר ברור:  אני במפורש התנערתי מסגנון דבריו של הרב יגאל, והוא עצמו חזר בו מהסגנון שנקט, אך לא הרב יגאל ולא אני שינינו את תפיסת עולמנו. ואנחנו נעמוד על זכותנו להביע אותה בכל פורום, וכן, אנחנו סבורים שמשפחה נורמטיבית זוהי דווקא משפחה שיש בה אבא ואמא, ואנחנו משוכנעים שרוב עם ישראל חושב כך, וכי זכותנו, ואפילו חובתנו להגן באופן מילולי – תרבותי על עמדה זו בפני אלו שרוצים לשכנע את החברה לתת לגיטימציה אידיאולוגית ל-5 סוגי משפחות, כפי שכבר נעשה כידוע בגני ילדים בתל אביב – חינוך מוקדם לניפוץ אופי המשפחה המסורתי של העם היהודי.

ואבהיר שוב – יש במשפחתי 2 אנשים להטבי"ם, אני מתנהל איתם בידידות אמת, אנחנו נפגשים באירועים משפחתיים שונים ומחייכים באהבה אחד לשני – אבל כשאחד מהם החליט להתחתן עם בן זוגו – הוא אפילו לא שלח לי הזמנה לאירוע כי ידע שלא אגיע כי יש לי דעה שלילית על אירוע כזה, ודעה זו לא מפריעה לי להמשיך לקיים איתו יחסים של ידידות אמת. זוהי סובלנות במיטבה, לפי הבנתי.  וכן, גם לעלי מגיעים בחורים עם נטיות הפוכות. אנו מחבקים אותם ונותנים להם תמיכה רגשית, ועוזרים להם להתמודד עם בעיה שהם עצמם אינם אשמים בה.

אבל אלו המכונים פורום שווה, דורשים לנתק קשר עם אנשים שחושבים אחרת מהם, זוהי אלימות במלוא מובן המילה, וזה הרס הדמוקרטיה במדינת ישראל.

ואביא מספר דוגמאות לדברי:

1.      בסעיף 2 ממכתבם הם כותבים שהאידיאולוגיה ההרסנית שלנו "מבקשת לפרק את הסולידריות של החברה הישראלית". זוהי כמובן זכותם לטעון שהאידיאולוגיה שלנו הרסנית, אני לעומת זאת סבור שהאידיאולוגיה שלהם הרסנית, אך הם מוסיפים שהאידיאולוגיה שלנו מפרקת את הסולידריות של החברה, כלומר אחדות העם בישראל תלויה בכך שכולם כולם יהיו פלורליסטים ויחשבו שחמש סוגי המשפחות הן שוות ערך. רבותי, לזה איני מוכן להסכים. בינתיים אנחנו הם אלו המפגינים סולידריות עם כל חלקי העם, והם אלא שדורשים לסלק אותנו מאיגוד המכינות בטענה שאיננו פלורליסטים.

רבותי, כולכם צריכים להתמודד עם קו חדש זה. מי שאינו פלורליסט – אין לו מקום ביננו. אז רבותי, אני מודיע ומצהיר אני לא פלורליסט, אני סבלן, אך לא פלורליסט. בתפיסת עולמי יש אמת ויש שקר, יש מעשה מוסרי ויש מעשה לא מוסרי, ולהבנתי משפחה חד מינית זהו מעשה לא מוסרי, וזוהי זכותי לחשוב כך ולהביע עמדה זו, והיא אינה מפריעה לי לכבד ולאהוב אנשים שחיים בצורה זו, כי סובלנות בעיני זו הפרדה בין הדעות ובין היחס לאנשים בעלי דעות הפוכות ממך!

2.      בסעיף 3 הם מאשימים כי יצאנו ל"מלחמת חורמה נגד הקהילה הגאה" – שקר וכזב, לא יצאנו למלחמה נגד האנשים, כי אם נגד דעותיהם, כלומר, נגד רצונם לקבוע עמדה חדשה בעם ישראל כלפי המושג "משפחה" – וזוהי זכותנו הדמוקרטית וחובתנו המוסרית כלפי העם והמדינה.

3.      בסעיף 4 הם כותבים כי החתמת עצומה של כמעט 123,000 איש בעד העמדה כי משפחה נורמטיבית זה אבא ואמא – שזה לפי הבנתי הפעולה הכי לגיטימית ודמוקרטית שאזרחים אכפתיים עושים - הם קוראים לזה "להכתיב את השיח המסוכן הזה" – אתם מבינים, זה נקרא בשפה החדשה "להכתיב", כלומר אסור לדבר, לכתוב עצומות, להפגין. כי מה שהוא נגד תפיסת העולם הפלורליסטית היא שיח מסוכן, ואני אומר – השיח שלהם מסוכן בעיני לחברה בישראל, ואף על פי כן אני תומך בזכותם לדבר ולהביע את עמדתם בפומבי. אבל הסכנה הגדולה ביותר היא הסכנה לדמוקרטיה הישראלית כי השיח של סתימת הפיות הוא סוף הדמוקרטיה.

                                                                                         

4.      בסעיף 5 הם כותבים שהם פועלים להחזיר את ערכי הליבה שבהם פעל עולם המכינות בעבר. מה הם ערכי הליבה – תמיכה במאבק של הקהילה הגאה להשוואת ערכי המשפחה שלהם לכלל הציבור.

אני כופר בטענתם. מעולם לא הוחלט על כך בעולם המכינות. אם הייתה החלטה כזאת, קרוב לוודאי שהייתי פורש מהאיגוד. כי מעולם, עד היום, לא מדינת ישראל, לא הצבא, ולא המכינות קיבלו החלטה לפעול ביחד למען הרס מוסד המשפחה המסורתי.

באמנת נס הרים סיכמנו על מה שאנחנו מסכימים. בנושא המשפחה כנראה שיש ביננו חילוקי דעות.

ואוסיף – לצערי הרב באלימות מילולית וביחסי ציבור מתוחכמים יש מי שגורר אותנו פעם אחר פעם לזירה זו של היחס ללהטבי"ם. כוונתו ברורה, הוא רוצה ליצור מצג כאילו זהו הנושא שבו אנחנו עסוקים. אבל זה עצמו שקר. בינתיים אנחנו עסוקים לדרבן את תלמידנו לתרום לצבא ולמדינה, וברוך ה' מצליחים בזה מעל ומעבר לכל מוסד אחר – ויש מי שעינו צרה בנו, ועל כן מנסה לגרור אותנו להצגת מצגת שווא כאילו הנושא המרכזי שלנו זה מאבק נגד הלהטבי"ם. זהו שקר וכזב, זוהי אלימות מתוחכמת, ולצערי היא אכן מצליחה לגרום לנו נזקים לא מעטים...

5.      בסעיף 7 במכתבם הם כותבים שהרב יגאל ממשיך להשתלח בציבורים שלמים בישראל מתוך בית מדרשו, "תוך חינוך חניכיו לשנאה, השפלה ורחמים על קהלים שלמים בציבור הישראלי".

ובכן קודם כל העובדות: יגאל הוזמן לכנס של מנהלי מוסדות חינוך דתיים בים המלח. שם- בפני המנהלים, נתן שיעור על ערכי המשפחה היהודית על פי דעת התורה. בתוך דבריו הזכיר שמשכב זכר זהו מעשה שפל. ואכן התורה קוראת לזה תועבה ומוסיפה אזהרה – "ולא תעשו כתועבות הגויים האלה ולא תקיא הארץ אתכם וכו'" כלומר שתועבות אלו משמיטים את זכותנו המוסרית להתיישב בארץ ישראל שהיא קדושה. אולי כדאי שאיגוד המכינות יחליט שאסור למכינות לקרוא בתורה, כי התורה פוגעת בשלום בית בחברה הישראלית?

ההבדל הוא ברור. המעשה הוא לפי דעתנו, שהיא כדעת התורה, מעשה שפל, ועם זה אנחנו ממשיכים לשמור על שלום בית עם אנשים שעוסקים במעשה זה, כמו שאנחנו שומרים על שלום בית עם אנשים שמחללים שבת או עוסקים במה שהתורה מכנה ניאוף וכד', כי אנחנו מבינים שהם אינם אנשים "רעים" כי אם אנשים שדעתם אינה כדעתנו, ומה שאנחנו חושבים כמעשה שפל הם חושבים שזה מעשה לגיטימי. וכל מה שאני מצפה, שיחסם אלינו יהיה כמו יחסינו אליהם, ויאפשרו לנו להביע עמדותינו, מבלי שזה יפגע בשלום הבית ביננו. כי שלום בית לפי הבנתי יהיה כאשר כל צד יוכל להביע באופן חופשי את דעותיו, ועם זה ישמר היחס החברי!

אבל החמור ביותר זו הטענה כאילו הרב יגאל מחנך לשנאה. זהו שקר גמור, וחלק מהסגנון האלים שלהם ליצירה דה לגיטימציה כלפי אנשים שחושבים אחרת מהם.

וההוכחה הברורה ביותר לדברי, היא שהרב יגאל חינך למעלה מ-4,000 איש שהם כיום משתלבים בצבא, בשב"כ, במוסד, במגזר הציבורי ובחלקים נוספים של החברה הישראלית – מעולם לא שמעתי שהם עושים זאת מתוך שנאה. להיפך, הדבר המופלא הוא שלמרות שהם יודעים שהאנשים שאיתם הם משתפים פעולה למען הציבור והמדינה – שונים מאוד מהם בתפיסותיהם – הם מצליחים לפתח יחסי אמון וידידות ושיתוף פעולה. וזהו החינוך המופלא שהתורה מלמדת אותנו – זוהי הסבלנות האמיתית!

           איני רוצה להאריך, כי הדברים ברורים, רק אסכם ואומר:

א.    אמירת עמדה מוסרית אידיאולוגית אינה מהווה הכפשה, ולא שנאה, ולא ביזוי של אלו שחושבים אחרת.

ב.      כתמיד, גם היום, אני מתנגד לעלבונות אישיים, ויציאה נגד אנשים. לצערי אלו המכונים פורום שווה, במקום לעסוק בהסברת ההיגיון שבעמדתם האידיאולוגית הם יוצאים בשצף קצף נגד אנשים שמעיזים להביע עמדה שונה מהם.

אני מציע לכולם לקרוא ספר חדש שתורגם לאחרונה לעברית, ספר בשם "המוות המוזר של אירופה" שנכתב ע"י עיתונאי אנגלי, שמתאר איך בזמן שבריטניה הוצפה על ידי מיליוני מהגרים שהביאו איתם תרבות מוסלמית והם הופכים את אלו שהוא קורא "הבריטים הלבנים" למיעוט בבירתם ובמדינתם, ומשנים לגמרי את התרבות הבריטית – כל מי שהעז לדבר נגד ההגירה או לפחות לדרוש דיון בשאלה זו הותקף כפשיסט, פוטר מעבודתו, ובאופן כזה הגיע התהליך לאל-חזור. אין לי שום עניין לחוות דעה ביחס למה שקורה באירופה, אני מזכיר ספר זה כי שם מתואר בבהירות רבה איך נמנע מהרוב הבריטי אפשרות לעורר דיון, להביע עמדה האם תהליך ההגירה האדיר (כ-3 מיליון מהגרים תוך כ-10 שנים) מקובל עליו, התהליך נכפה על הציבור באמצעות "השתקה"! זה בדיוק מה שמנסה לעשות לנו הפורום המכנה עצמו "פורום שווה". ואני קורא לכל ראשי המכינות להתנגד לסוג השיח הזה, שהוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית.

אגב, הדבר המבדח ביותר במכתבם הוא העובדה שהם מגייסים לעזרתם את הרצל, בן גוריון ואפילו את הרב קוק. ממש אין גבול לחוצפה!

בברכת שלום אמת,  אלי סדן