ונהפוך הוא (נתינה וחינוך ילדים)
חודש אדר[1] בפתח ובחינת ה'ונהפוך הוא'
הגיעה... בפורים כידוע הכל הפוך...
גם בפרשה יש ונהפוך הוא...
במנורה היו
קנים ועליהם תבליטים של כפתורים פרחים וגביעים, הדרך של גביע הוא להיות עם
התחתית למטה והפה למעלה.
אבל בציור בכתב ידו של הרמב"ם - כל
22 הגביעים הפוכים – התחתית למעלה והפה למטה!
למה? הרי הכל יישפך...
מתי הגביע ישר ומתי הוא הפוך?
כאשר הגביע ישר הוא מקבל את היין, אבל כאשר רוצים לשפוך לאחרים (או לשתות ממנו) צריך להפוך
אותו...
עכשיו צריך לחשוב מה המטרה העקרית של
הגביע, לקבל או לתת?
אם מדובר בחבית מים התפקיד העקרי הוא לקבל ולשמור אבל גביע תפקידו לשפוך ממנו לא לאחסן
במקרר...
אם כן העיקר של הגביע הוא להיות הפוך,
זמנית הוא ישר...
לפי זה נבין את המצב של הגביעים.
הגמרא
במנחות (פו:) כותבת שהקב"ה לא צריך את אור המנורה אלא המטרה היא להאיר את
העולם כולו ("וכי לאורה הוא צריך") לכן החלונות נבנו כשהחרכים
הולכים ונפתחים כלפי החוץ כדי לפזר את האור החוצה!
לכן הגביעים של המנורה הפוכים כי הם
בכיוון של נתינה לא של קבלה!
הרבי מחב"ד בהתוועדות בשנת תשמ"ו הזכיר את הרעיון הזה והורה לכולם לשתות את
היין ולהפוך את הכוס!
המסר היה לא לחשוב על עצמך אלא על
הזולת!
אחרי ההתוועדות סיפרו לרעייתו הרבנית חיה מושקא ע"ה שהרבי אמר להפוך את הכוסות והיא
ישר מיהרה להפוך את הכוס שהיתה מולה! (לקוטי שיחות חלק כא תרומה ג).
ללא הנתינה המעיין מתייבש...
מהר"ל
(נתיב הצדקה פרק ב): "אין קיום של העושר של אדם כי אם על ידי הצדקה, כי דבר
זה דומה למעין אשר הוא משפיע אל כל מקום ויתפשט מימיו, כל זמן שהמים יוצאים
ומשפיעים אל כל מקום מוסיף ומתגבר מן המקור תמיד מים זכים וטובים ומיד שאין המים
הולכים למקום אחר אז תיכף ומיד מתקלקל, כי כאשר המים עומדים מתקלקלים כאשר אינו
נובע ממקור שלו.
וכן כאשר יש אל אדם העושר אם האדם משפיע
אל אחר דהיינו שנותן לעני אז מוסיף השפע הבא מן הש"י. אבל כאשר האדם מחזיק
בעושר שלו מבלי שישפיע חוצה אל אחר, הלא המעין מתקלקל כאשר אין מימיו יוצאים מן
המקור, וכן כאשר יש לו עושר יש לו להשפיע אל אחר שאז אינו די שאין הברכה פוסקת
ואדרבה הברכה מוספת, יען כי הברכה הוא מתגבר מן המקור הוא הש"י שהוא מקור
חיים ומוסיף להשפיע ברכת הש"י, ואם אין משפיע מעשרו אז מתקלקל בעצמו שאין
ברכתו מן הש"י".
ישנם שני ימים בארץ ישראל אחד מלוח
אחד מתוק... אחד שומר את מימיו אצלו ואחד מעביר אותם הלאה לירדן...
אחד הדברים החשובים ביותר בחינוך
ילדים הוא ללמד את הילדים לתת... זה הישר של המציאות... הם נולדים עם רצון לקבל...
פרשיות השבוע האחרונות[2]
עוסקות בתרומת מחצית השקל, תרומות לבניין המשכן. התרומה
היא רעיון מהותי בחינוך לשותפות ונתינה בחברה. חברה בריאה היא חברה שמנהלת יחסי
נתינה הדדיים. ערך הנתינה הוא ערך מוסרי ואבן יסוד במידות הנפש, לקחת משלך ולתת
לאחר.
ילדים צעירים מאד הם אגואיסטיים, רכושניים, "הכל שלי" - קשה להם לוותר. בתהליך החינוך אנו
מפתחים בהם את הרצון להיטיב, לעשות חסד עם הזולת, לתת למי שנזקק, ואנחנו עושים את
זה באופן טבעי, על ידי שמעניקים להם, קונים ונענים לצורכיהם, מזדהים עם הכאב והשמחה
שלהם. כך אנו מפתחים רגישות בנפש של הילד.
הורים שנותנים ללא הגבלה, ומבלי
לדרוש מהילד לתת, מרגילים רק לקבל, וכך הוא הופך להיות אנוכי - אנטי חברתי.
הכישורים החברתיים של הילד מתפתחים
דרך הנתינה. היכולת שלו ליצור קשרים חברתיים היא דרך
הרגישות שלו, שמטפחת הבנה פנימית של מצבים חברתיים. היכולת להתחלק, לתת, לשתף,
לוותר, אלו מידות שנקנות באמצעות הנתינה. ילדים נותנים הם ילדים חברתיים, אהודים
ומקובלים.
כיצד נפתח את התכונה של נתינה בנפש
הילד? בגיל הרך כאשר הילד מתחיל להבין הוראות, בערך בגיל
3 , אנחנו נשתף אותו במשימות המתאימות לגיל שלו כמו למשל להביא טיטול או חפץ אחר
לאמא, לעזור בסידור השולחן, להשקות עציצים, לטאטא ועוד - תפקידים המותאמים
לכוחותיו הפיזיים והנפשיים, שמפתחים אצלו אחריות.
שיתוף הילד במילוי תפקידים במשפחה, הוא אחת הדרכים המעצימות את הילד בכל תחומי החיים. ילד מרגיש שהוא בעל
ערך, שהוא תורם. הורים המשתפים את ילדיהם במשימות הבית נוטעים בהם את ההרגשה שהם
חשובים, משמעותיים, וזה מחזק את הערכתם העצמית. משפחה שמחנכת לעזרה ולשותפות בין
הילדים ובין ההורים בונה משפחה בריאה וחזקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!