פרשת ויקהל - בצלאל - להביא את האור לתוך הצל!

בצלאל - להביא את האור לתוך הצל!

שמות (לה,ל-לא): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה".

בצלאל הוא האמן המופלא המופקד על מלאכת המשכן. נער צעיר, אשר לפי חז"ל היה בסך הכל בן שלוש עשרה שנים כאשר בנה את המשכן.

בצלאל היה מיוחד עד כדי כך שמשה רבנו מעורר את עם ישראל להתבונן בפלא הגדול הזה, בנער-אומן שהוא תופעה יוצאת מגדר הרגיל: "רְאוּ קָרָא ה'...".

חז"ל דרשו את שמו של בצלאל "בְּצֵל אֵל", נמצא בצל ה' ויודע לכוון לדעתו. אבל למה דווקא צל?

קודם נשים לב שבצלאל הוא בן אוּרִי, לשון אור. גם הסבא קשור, שהרי חוּר פירושו צבע לבן, חִוֵר, כמו שקראנו במגילת אסתר "חור כרפס ותכלת". צֵל בן אוֹר בן לבן.

צל הוא מקום חשוך, נדמה שלא מאיר בו אור הקב"ה – זהו "חלל הצמצום" שבתוכו נברא העולם. בתודעה הראשונית שלנו, אנחנו נמצאים במקום חשוך, מרוחק ומנותק מה'.

והנה פלא, בתוך חלל הצמצום בוקע קו של אור, אור אלוקי הממלא את המציאות הנבראת בתוך החלל. זהו השלב השני בתודעה, תחילה היה חשך ואז "ויהי אור" – בצלאל בן אורי.

ועוד יותר, חלל הצמצום החשוך (שנראה כמו חוֹר שחור) הוא בעצם לבן, חוּר. כי "הצמצום אינו כפשוטו", ואורו האין סופי של הקב"ה נמצא ממש אתנו כאן.

את זה עשה בצלאל! הביא את האור של הבורא למקומות הכי חשוכים בצל – אל! הביא את שם 'אל' שזו המשכה של חסדים לתוך הצל!!!

איך ממשיכים את האור לתוך הצל?

בניגוד לעובדה שלרוב נחלקים הכוחות והכישרונות בין אנשי הרוח ובין אנשי המעשה, כמו שאומר האברבנאל: "החכמים בחכמה עיונית, דל כוחם בחיי המעשה" - הייחודיות של בצלאל היתה בשילוב המיוחד והלא מצוי של איש רוח שהוא גם איש מעשה - מצד אחד נאמר עליו "וימלא אותו רוח א להים" ומצד שני היתה לו היכולת המעשית "לעשות בכל מלאכת מחשבת".

גם בימינו יש אנשי אמונה וחזון ויש אנשי מעשה, הציונות החילונית, אשר הצליחה בבניין הארץ, צמחה מתוך התרחקות מתורת ישראל, ומנגד עמד עולם של תורה בחו''ל שבחלקו הגדול לא היה נטוע בעולם המעשה ובהוויה הציונית בארץ ישראל.

גם היום יש ניגודים ומחלוקות בין אנשי המעשה ואנשי האמונה והחזון, הבאים לידי ביטוי בתחומים רבים בנוגע לדמותה היהודית של מדינת ישראל, ליישוב הארץ, וליחסנו לאומות העולם.

הגאולה היא השילוב של הרוח והמעשה!

כמו שנאמר בישעיהו: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע".

גם המשכן והמקדש הם שילוב של רוח וחומר:

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן".

רש"י מביא את המדרש: "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר 'הוקם המשכן', הוקם מאליו".

כך אפשר להסביר כיצד יבנה בית המקדש השלישי. מצד אחד, בניין המקדש הוא מצוה המוטלת עלינו, וכן כותב הרמב"ם שמלך המשיח יבנה את בית המקדש. אך מצד שני, יש מקורות האומרים שהבית השלישי ירד משמיים. והנה לנו הסבר המחבר בין הדברים: כמו שמשה רבינו הקים את המשכן בידיו ממש, כך אנחנו נבנה בידינו את בית המקדש השלישי, אבל בתוך מעשה ידינו יתלבש הכוח האלוקי – טבע ונס יחד.

רמח"ל (משכני עליון - דרגת השראת השכינה בבית העתיד): "אבל לעתיד, לא די שיהיו דומים, אלא שהבית העליון יתפשט ויגיע למטה. והוא משרז"ל, שמקדש שלישי הוא מעשה ידיו של מקום, כי לא יעקר הבית העליון ממקומו, רק יתפשט ויגיע למטה; ואז יבנה סביבותיו בנין חמרי כאשר לעולם הזה, ויתחבר בנין בבנין להיות אחד, לא יתפרדו זה מזה...".

רבי עובדיה ספורנו (בתחילת פרשת פקודי) כותב שבתי המקדש הראשון והשני נחרבו בגלל שנכרים השתתפו בבניינם. רק בעבודה עברית יכולה להיות השראת שכינה ממש בתוך מעשה ידינו.

העבודה שלנו היא להביא את האור העצום של בית המקדש השלישי לתוך העולם שלנו!

כותב הרבי מחב"ד לבבא סאלי זי"ע שהתייעץ איתו בנוגע למקום מושבו (אוהבם של ישראל): "נמצא הוא בארץ טובה ורחבה ג"כ אלא שצריך לגלות בפועל אשר ארצנו זו היא ארץ הקדושה ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית שנה עד אחרית שנה בזמן הגלות ג"כ, ואין הדבר תלוי אלא בנו להאיר את חשכת הגלות חשך כפול ומכופל... ולהאירו באור עצמות ומהות א"ס ב"ה וקיום היעוד דלילה כיום יאיר, מתאים ליציאת מצרים שאז הי' ויאר את הלילה שהלילה עצמו האיר וכימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות...".