Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שלישי, 2 ביוני 2015

פרשת בהעלותך - פרנסה – מן השמים!

פרנסה – מן השמים!


במדבר (ח,ב): "בהעלתך את הנרת".
רש"י: "מכאן שמעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב".

לכאורה, הכהן היה יכול להגיע אל המנורה גם בלי אותה מדרגה שהיתה לפניה, שהרי גבהה של המנורה היה בסך הכל שלש אמות. לשם מה אפוא היה צורך במדרגה?

מלא העמר: הרי כאן מדובר על אהרן הכהן אשר לבש שמונה בגדים. אחד מן הבגדים הוא הציץ שהיה על מצחו ועליו השם המפרש, ומשום כך נאסר עליו להרים את ידיו למעלה מן הציץ (תמיד ז,ב). אם כן, כדי שיוכל להיטיב את המנורה מבלי להרים את ידיו מעל לראשו, היה צריך את אותה מדרגה.

מה זה הציץ?
ליקוטי מוהר"ן (קמא צד): " 'וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר', 'צִיץ' - מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת... טָהוֹר - בֶּאֱמוּנָה וּבְחָכְמָה".

מה זה הידים?
ליקוטי מוהר"ן (בתרא ז): " 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן', הַיְנוּ שֶׁהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל. וְזֶהוּ: "וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּתוֹךְ הַפַּרְנָסָה".

למה אסור להרים את הידים מעל הציץ?
ר' נתן (ליקוטי הלכות הלכות ברכת השחר הלכה ה מה-מז): "... משה ראה גדל התגרות השטן שיש לו כח כל כך להתגרות בהאדם בזה העולם עד אשר אחר שהוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וקרע להם את הים וכו' ונתן להם את התורה בקולות וברקים וכו' ובהתגלות אלקות נורא ומרעיד כזה וכו' וכו', ואעפ"כ אחר כל אלה הכשילם על - ידי הערב רב בפגם עבודה זרה של העגל שהוא בחינת שמד... שהוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה מה שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, מחמת שרואה שעתה נתמעטה פרנסתו, ויש שיש לו ממון הרבה אבל מתאוה יותר ויותר וכו'... והתקון לזה בחינת מעשה המשכן... ועל - כן הזכיר בתחלה מעשה המנורה אחר מעשה המשכן, כי מעשה המנורה ונרותיה הם עקר אור הרצון שהיה מאיר במשכן ובית המקדש... והיא בחינת הארת הרצון בתקונים נפלאים כאלה המרמזים בשבעה קני המנורה ושמונה עשר פרחים ותשעה כפתורים ועשרים ושנים גביעים שכלם עולים מ"ט, כנגד מ"ט ימי הספירה שעברו על ישראל ואחר כך קבלו את התורה ביום החמשים... בחינת רצון העליון, רצון שברצונות שמכניס תקף הרצון דקדשה בלב כל ישראל... קדושה נוראה כזאת שיוכל להאיר על ידה, בכל אחד ואחד מישראל בכל מיני חשך ובכל מיני ירידות ונפילות שיעברו עליו כל ימי חייו, בכלם יתברך בתקף הרצון שיאיר לו לעלות מכלם...".

ה' נתן לנו ידים שמביאות לנו פרנסה ב"ה, אבל אסור להעלות אותם מעל הציץ, מעל האמונה הטהורה, אסור להחשיב את מעשה ידינו כזה שמביא לנו את הפרנסה, אלא להשתמש בידים אבל להחשיב ולהעלות למעלה מהידים את כח האמונה שה' יתברך הוא זה שמביא לנו את הפרנסה למרות שכתוב לנו בתלוש שם אחר...

פרנסה לכל החיים (עודד מזרחי-בשבע): באחד הימים הגיע לביתו של רבי מאיר אביחצירא בארפוד שבמרוקו, יהודי פשוט. האיש היה תמים באופן מיוחד. הוא לא התמצא בהוויות העולם, והיה מאמין גדול בבורא העולם ובצדיקים. כאשר גמר בדעתו לעלות לארץ הקודש, בא להיפרד מהמרא דאתרא. הוא ידע שיש מנהג לשבת בבית הרב ולבכות לפני שיוצאים לדרך ארוכה, וגם הוא חפץ לעשות כן, ובפרט שיש לו סיבה טובה לכך.
האיש נתן את קולו בבכי ולא פסק. רבי מאיר תמה על בכיו שכמוהו לא ראה, ושאל לפשר הדבר.
"בבא מאיר", ענה היהודי התמים, "אתה מכיר אותי היטב ויודע שאין בי שום חוכמה, ואפילו צורת אות איני מכיר, ומעולם לא אחזתי בספר כדי לקרוא בו. עד היום התפרנסתי ממסחר פשוט עם הגויים, אבל מה יהיה אתי להבא?! הרי בארץ ישראל כולם מלומדים ואף אחד לא יסתכל על בור ועם הארץ כמוני, שאפילו לא יודע להבדיל בספר בין העמוד הראשון האחרון... ממה אתפרנס?! מה אעשה כל היום?!" סיים האיש והמשיך לבכות.
הביט רבי מאיר באיש ואמר: "שמע. דווקא העובדה שאתה נבער מדעת ואינך בקי בכלום, תעמוד לימינך ותעזור לך להסתדר בארץ ישראל. אי ידיעתך לקרוא ולכתוב, תיתן לך פרנסה לכל ימי חייך!".
האיש הפשוט נדהם לשמוע את דברי הרב, ולאחר שעיכל אותם, החל להתעודד. הוא הודה לרבי מאיר על ברכתו ויצא מלפניו בכריעה והשתחוויה.
כאשר עלה האיש לארץ באונייה היה שליו ושמח. הוא חייך ואמר לכל הסובבים אותו: "אין לי מה לדאוג, הרי הצדיק הבטיח לי פרנסה לכל החיים. למרות שאני טיפש גמור ואיני יודע כלום, אתפרנס בכבוד כל ימי!".
האנשים שמעו את דבריו התמוהים, ונדו לו בראשם בחמלה.
הגיע האיש לארץ הקודש והתיישב בכפר אתא שנמצא בין חיפה לעכו. בניו שהיו חכמים ומשכילים הלכו ללמוד במוסדות אקדמיים, ולאחר מכן יצאו לעבוד ועשו חיל. אחד מהם החל לעבוד ברפא"ל - הרשות לפיתוח אמצעי לחימה - והתחבב על אחד מבכירי מהנדסי הטילים, שמינה אותו להיות עוזרו האישי.
יום אחד סיפר המהנדס לעוזרו על בעיה מטרידה שהתעוררה בעבודתם: מדי יום נערמים הררי ניירת של תוכניות טילים סודיות ביותר, שרטוטי טיוטות של אמצעי לחימה סודיים נוספים שאין בהם צורך ואין מי שיבערם. הארונות בחדרי המהנדסים מלאים וגדושים, אך ידיהם מלאות עבודה, ואין להם זמן לעסוק בביעור התוכניות.
העוזר הציע את עצמו, אבל המהנדס הבהיר לו שהוא אינו רשאי להציץ בתוכניות הכה סודיות. ואז הציע העוזר: "לדעתי כדאי להביא אדם שאינו יודע קרוא וכתוב ולמנותו לתפקיד". המהנדס המלומד תמה: "האם יש בארץ אנשים שאינם יודעים לקרוא ולכתוב?!". "יש אדם כזה בישראל", הכריז העוזר, "אבא שלי!". המהנדס נדהם. איך יתכן שאדם נבער לגמרי הינו אביו של בחור כה משכיל?!
הוא העביר את הרעיון למנהלי המפעל והם שמעו אותו בעניין. אנשי הביטחון של רפא"ל קיבלו את שמו של האיש, והחלו להתחקות אחריו כדי לוודא שאין לו קשר עם גורמים עוינים. כאשר הגיעו לביתו בכפר אתא מצאו אותו יושב באפס מעשה במרפסתו. הם דיברו עמו וראו שהוא אדם פשוט ותמים בתכלית. כאשר נתנו בידו עיתון לקרוא החזיק אותו ברוחב, וכאשר שאלו אותו כיצד הוא מתפלל, הסביר כי אינו משתמש בסידור ותפילותיו שגורות בפיו מאז ילדותו.
ראו החוקרים כי האיש מתאים למשימה, והוא הוזמן להיות משמיד התוכניות הסודיות של מכוני רפא"ל. הוא קיבל חדר מיוחד, שבו ישב מבוקר עד ערב, קרע את הטעון קריעה ושרף את הטעון שריפה. בסוף החודש קיבל משכורת נאה, ולא היה מאושר ממנו.
לאחר שלושים שנות עבודה, הגיע זמנו לפרוש לגמלאות. הוא קיבל פיצויי פרישה הוגנים ונשלח לביתו. בא האיש לפני רבי דוד חי אביחצירא, בנו של רבי מאיר זצ"ל (ונכד הבבא סאלי זצ"ל), וקבל בפניו בדמעות: "אביכם הקדוש הבטיח לי פרנסה לכל ימי חיי, ואילו כעת שלחו אותי מעבודתי. איך ייתכן?!". רבי דוד חי הבטיח שברכת אביו תקוים במלואה. לא ארכו הימים ומנהלי העבודה ברפא"ל ביקשו ממנו שישוב לעבודתו למרות גילו המבוגר, מפני שלא הצליחו למצוא מישהו שימלא את מקומו...

איך מאירים את אור המנורה? אור הרצון? אור המשכן? איך מבינים שהפרנסה זה ממנו? למה הענין של הידים והציץ הוא דווקא אצל אהרן הכהן?

שפת אמת (בהעלותך תרל"ג): "עשה רצונו כרצונך כו'. עצה לתקן הרצון כפי מה שאדם מדבק כל רצונו וחשקו במצוה ומעשה טוב - מתדבק הרצון בקדושת השי"ת ועי"ז אין יכול להתפרד אח"כ אף שיש לו רצונות אחרים ג"כ".

רש"י כותב להגיד שבחו שלא שינה, מה יש הו"א שישנה (זה ממש זלזול באהרן הכהן)?

אלא כמו שיש ירושלים של מטה כך יש למעלה וכן ביהמ"ק של מעלה וכן מנורה של מעלה.
הקב"ה מצווה את אהרן שלא יעשה הדלקה כדי לצאת יד"ח טכנית של המצווה אפי' אחרי הרבה פעמים שידליק.
כי מה שמדליק את האורות של מעלה זה החשק וההתלהבות של המצווה אז אם פעם אחת תדליק בלי התלהבות - למעלה זה לא יידלק וכמעט ולא תפעל כלום!!!

זה מה שרש"י מציין 'להגיד שבחו שלא שינה' – שכל פעם הדליק גם למעלה!!!

יוצא שהכל קשור: אהרן הכהן, ההתלהבות והדבקת הרצון במצוה כדי שידלק למעלה, ההזהרה לא להרים את הידים מעל הציץ, האור של המנורה שמציל אותך מחושך הכפירה של הביטחון בכסף ובזהב.

כתוב בתהילים (קטו,ד-ח): "פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנם".
אם יש את כל האיברים למה הם לא יכולים לפעול?
כי – "עַצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם"! כל מה שמעניין אותם (העצבים שלהם ומה שמעציב אותם) זה כסף וזהב! אז אין להם פעולה ברוחניות!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תגובתך פורסמה, תודה רבה!