Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שלישי, 2 ביוני 2015

פרשת בהעלותך - תורה לכולם!

תורה לכולם!


אחד הניסויים המדעיים[1], המפורסמים בתולדות העולם, הוא ניסוי 'הכלב של פבלוב'. פבלוב היה מדען ופיזיולוג רוסי, זוכה פרס נובל, שפיתח וביסס במחקריו את המושג – 'התניה קלאסית'.
וזה דבר הניסוי – פבלוב חיבר צינור לבלוטת הרוק של כלבים. כלבים אלה אולפו לבוא לאכול לשמע צלצול פעמון. פבלוב שם לב, שהכלבים מייצרים ריר עוד לפני שהאוכל בא אל פיהם, רק ממראה או מריח האוכל. בשלב מאוחר יותר של הניסוי, כשהכלבים התרגלו לקשר שבין צלצול הפעמון והאוכל, הם החלו להפריש ריר למשמע צליל הפעמון גם במקרים בהם לא הוגש אוכל.
ניסוי זה הוכיח שהגוף פועל באופן אוטומטי על פי הרגליו. ואכן, כל אדם הקשוב לגופו מכיר עיקרון זה, למשל – 'שעון ביולוגי', האדם מתעורר מעצמו בשעה שהוא רגיל לקום.

כך הדבר מבחינה פיזיולוגית, ומבחינה רוחנית?
בשעה שמכניסים אדם לבית דין של מעלה, שואלים אותו מספר שאלות, וביניהם (שבת לא.)– 'קבעת עיתים לתורה'?
לא שואלים את האדם – 'למדת תורה', כי אם – 'קבעת עיתים'. בית דין של מעלה לא מסתפק בלימוד תורה, הוא דורש דווקא שזו תהיה תורה קבועה.

לפי הניסוי שהבאנו הדרישה מובנת, רק הקביעות הופכת את התורה לחלק מהאדם. מי שמתרגל ללמוד בשעה קבועה, הרי כשלא ילמד הוא ירגיש שמשהו חסר לו.

סיפר הגאון בעל הישועות יעקב, שמיד אחרי נישואיו אכל מזונות על שלחן חותנו בירוסלב, ובהיותו שם בא להתפלל בבית המדרש, והנה לפתע בערב יום הכפורים בין השמשות נכנס אדם זר לבית המדרש כולו אפוף אימה ויראה מפחד ה' ומהדר גאונו וניגש מיד לפני התיבה מבלי ליטול רשות מהגבאים או מכל מישהו אחר. ופתח בתפילה על דעת המקום ועל דעת הקהל וכו' ובקול שואג כארי ובנעימות המשיך בתפילת כל נדרי, וכל זאת ללא קבלת רשות, מהגבאים, ואף על פי שהיו שם בעלי תפילה קבועים, מכל מקום בליל היום הקדוש לא רצו להיכנס למחלוקת ולפיכך הבליגו. ובפרט לאור העובדא שתפילתו של אותו ש"צ אלמוני היתה בהתעוררות גדולה מאוד. עם תום תפילת כל נדרי המשיך האורח הזר בתפילת ערבית עם כל הפיוטים הנלוים אליה בקול אדיר וחזק עד סוף התפילה. אחר כך המשיך לעבור לפני התיבה גם בעת אמירת שיר היחוד ובסיומו המשיך ואמר במתינות ומתיקות נפלאה את כל התהלים.
לכשנסתיימה אמירת תהלים הפציע כבר השחר והש"ץ עודנו עומד לפני ה' ופתח בתפילת שחרית, לאחריה עלה בעצמו לקרוא בתורה ושב לעבור לפני התיבה גם בתפילת מוסף, את הכל אמר בקול גדול ונעים בלא כל הפסקה, הציבור עמד משתומם לנוכח מחזה זה וחלקם החלו ללחוש מפה לאוזן בודאי אין ש"צ זה אדם אלא מלאך, שכן אין זה בכח אנוש להתפלל ללא כל הפסקה החל מתפילת כל נדרי ולהמשיך כל היום כולו בקול גדול ובהתעוררות עצומה, אני בעצמי המשיך בעל הישועות יעקב לא ידעתי להחליט אם אדם הוא או מלאך, וחככתי בדעתי בזה. והנה מיד לאחר תפילת מוסף המשיך, לתדהמת הכל בתפילת מנחה. לאחריה ללא כל הפסקה בתפילת נעילה, תקע בעצמו בשופר וגם בערבית של מוצאי יום הכפורים לא נטש את התיבה, בשעה זו נמנו וגמרו כלם כי לית דין בר נש אלא בודאי מלאך מן השמים הוא, שהרי בשום אופן אין בכוחו של אדם לבצע אל כל מה שהתחולל לנגד עיניהם, במשך עת לעת האחרון.
לאחר תפילת ערבית פנה הש"צ המופלא אל הקהל בברכת גוט יום טוב, וחותני נגש אליו והזמינו להבדלה בביתו, כדרכו בהכנסת אורחים האורח נענה להזמנה וסר לבית חותני, החלטתי להלוות אל האנשים החשובים, אמר בעל הישועות יעקב, כדי לראות במו עיני כיצד ינהג אותו מלאך בבית חותני, כאשר באו הביתה נתכבד האורח בהבדלה גם אותה אמר בקול גדול ובהתלהבות, אחר כך טעם מן היין ומיד אחרי כן צנח על הכסא שעמד לידו ונאנח ואמר שאינו חש בטוב ושהוא רעב... או אז, חשב בעל הישועות יעקב לעצמו שסוף סוף התברר שאינו מלאך, אולם מסקנה זו התבדתה, חיש מהר כאשר הובאו לפניו מגדנות או פירות והאורח דחה אותם מלפניו, ואמר אני רעב לתורה! וביקש גמרא מסכת סוכה כדי לחזק את לבו, וכשהביאו לו מיד החל ללמוד בחשק רב כל הלילה עד הבוקר, הישועות יעקב התחבא בחדרו מתחת למטה כדי לעקוב אחרי מעשיו ונרדם שם, כאשר התעורר האיר כבר השחר והאורח עדיין בלימודו, עד שסיים את כל המסכת והלך מיד לתפילת שחרית, רק אחר כך נודע שהיה זה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בעל הקדושת לוי זי"ע.

זהו הכח של ההרגל והקביעות!

תורה, לא רק לרבנים:
במדבר (ח,יט): "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ".

השל"ה הקדוש (מסכת פסחים מצה עשירה כה): "הוזכרו ישראל בפסוק אחד בפרשת בהעלותך ה' פעמים נגד ה' חומשי תורה".

תורה לכל ישראל, לא רק לצדיקים:
הגמ' (שבת פז.) אומרת שכשהגיעו ישראל למדבר סיני בר"ח סיון, לא אמר להם באותו יום דבר, "משום חולשא דאורחא".
וכתב השם משמואל שהכוונה לאותם חוטאים שפלט הענן, שעליהם נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" – הנחלשים.
הזוי! הרי כתוב "ארץ יראה ושקטה", שהארץ יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה, ואז יחזיר הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו, ומשום החוטאים הללו עיכב הקב"ה את התורה יום אחד?

כן! בלי האנשים האלו התורה לא הייתה יכולה להינתן! היה חסר מהשישים ריבוא אותיות!

עמ"י צריך שכל אחד אחד מהעם יהיה קשור לתורה!

הרב חרל"פ זצ"ל: "כמו שא"א ליהדות בלא אמונה, כך א"א ליהדות בלא כלל... והאומר שדי לו שיעבוד הוא לבדו את הקב"ה, ודומה לו שהוא יהודי, אינו אלא טועה, כמו האומר שהוא יהודי בלא אמונה".

בגמרא (שבת כו.) יש מחלוקת בין רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי, רבי טרפון סובר שאת נרות שבת אין מדליקים אלא בשמן זית בלבד. וכנגדו עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: "מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט? אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים".

בשו"ע (או"ח רסד,ו) נפסק כרבי יוחנן בן נורי: "כל השמנים כולם יפים לנר, ושמן זית מן המובחר".

הרב קוק (עין אי"ה שבת פ"ב אות עז): החומרים המופיעים בגמרא להדלקת נר שבת רומזים ללימודים שבהם האדם מאיר את שכלו ליראת ה' וקיום המצוות.
רבי טרפון סובר שכמו ששמן זית הוא הטהור שבשמנים והאור הנמשך ממנו הוא הצלול והמאיר ביותר כך יש לאדם לעסוק בחלקי התורה בהבנה הגבוהה ביותר כמו האור הבא משמן הזית שהוא הצלול ביותר, ומה שפחות מזה אינו כשר להדליק בו את האור המאיר את קדושת השבת.
כנגדו טוען רבי יוחנן בן נורי שלא כל יהודי זכה להיות בדרגא גבוהה כזו שיוכל לעסוק במאור הפנימי העליון של התורה השופע אל האדם בהרחבה כמו האור של שמן הזית, יש אנשים שהתורה שלהם פחות גבוהה וזכה.
כמו השמן שומשמין שהשמן הנאסף מהם הוא בא מגרגירים קטנים רבים, הרומז לאנשים, שהעולם התורני שלהם בנוי מהלכה פה והלכה שם ועוד דבר תורה קטן מפה ומשם, וגם זה נרצה לפני הקב"ה.
או שמן אגוזים שמופק מהפרי אחרי פיצוח הקליפה, הרומז לאנשים שנמשכים לתורה ע"י משלים חיצוניים.
או שמן צנונות שהוא מר אבל אפשר להוציא ממנו שמן מאיר, הרומז לאנשים שמגיעים לתורה רק דרך חכמות העולם ורעיונות אנושיים.
או שמן מנפט המדרגה הכי נמוכה, הרומז לאנשים שמתמלאים רק מחכמות החול אבל מגיעים מזה למוסר השכל ויראת ה' בהכרת הבורא ממעשיו ויצוריו, ואם הם מגיעים ככה לאמונה בתורה ויראת ה' גם הם בכלל השמנים הכשרים, ואין לפסול אותם.

כשהאורות של שבועות עדיין מהדהדים בנו בחזקה זה הזמן להוריד את השפע לחיי המעשה ולקבל על עצמך קביעות בשביל להוסיף לעמ"י את האור המיוחד שלך בתורה!!!




[1] רעיון הדרשה מלוקט מ: הרב נתנאל יוסיפון, הרב מרדכי גרינברג, הרב פילבר.