פרשת צו - ככה בדיוק!

ככה בדיוק!

ויקרא (ז,יא): "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה'".

זהר הקדוש (ח"ג יב:): מכל הקרבנות לא חביבים לפני הקדוש-ברוך-הוא כמו השלמים, בגלל שנמצא על ידו שלום בעליונים ובתחתונים.

נתיבות שלום: ענין קרבן שלמים החביב יותר מכל הקרבנות ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, על פי המובא ב״תורת אבות״, שאם יהודי מרוצה מהנהגת הבורא בכל אופן שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמו, מדה כנגד מדה מקבל גם הקדוש ברוך הוא את הנהגתו הוא בכל אופן שמתנהג.

מדה זו היא עיקר העבדות, שהפגם הגדול ביותר הוא כאשר יהודי אינו מרוצה מהנהגת הבורא, ועבודתו של יהודי היא להיות מרוצה מהשם יתברך והנהגתו.

יש לומר שזו משמעות קרבן שלמים, שיהודי מקריב אותו בנדבה מתוך היותו מרוצה מהנהגת הבורא, ועל זה נאמר שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, שיהודי מרוצה מהנהגת השם יתברך והשם יתברך מרוצה מהנהגתו של יהודי.

לכן חביב קרבן שלמים לפני הקדוש ברוך הוא יותר מכל הקרבנות, ולכן נאמר בו ״אשר יקריב לה'״, כי הוא מקרב את ישראל לאביהם שבשמים.

היה פעם דיון בין תלמידי המגיד ממעזריטש, "לו הייתי אלוקים, איך הייתי בורא את העולם?"

אחד ענה: הייתי בורא אותו ללא מחלות. השני ענה: הייתי בורא אותו ללא עניים. וכו' וכו'

אמר האדמו"ר הזקן: אילו הייתי אלוקים, הייתי בורא את העולם כפי שהוא כעת - שהרי כך רוצה ה' ולכן הוא נברא כך!

שבוע שעבר אחת המשפחות בקהילה עשתה סעודת הודיה על 'החיים'! על חיי היום -יום שהקב"ה זיכה אותם!!!

כתוב בשולחן ערוך שיהודי חייב לשתות עד שלא יוכל להבחין בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן".

את כל מה שאמרנו אפשר לסכם במשפט הזה – כל מה שקורה לך גם דברים שהם המן וגם דברים שהם מרדכי – בזכות האורות של פורים (שתיה = שת-י"ה = מוחין עצומים) אתה לא מבחין מה טוב ומה לא, מודה לה' על זה ועל זה ואומר ברוך על שניהם!

תפילה למשתה פורים מבעל ה'אוסרי לגפן'

תפילה למשתה פורים מבעל ה'אוסרי לגפן'

נוסח מקוצר:

ועתה כאשר היין הגיע עד הרגלים, והדמעות התחילו להציף העינים, והלב האטום נמס והיה למים, נשא ידינו אל השמים, לעורר רחם רחמתיים, על ציון וירושלים; ונשתף עמנו הצדיקים, שיעוררו רחמים על ישראל, במלחמתם האחרונה נגד עמלק.

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, גואל ישראל האל המושיע,

הרב את ריבנו והדן את דיננו, והנוקם נקמתינו מכל אויבינו,

הוא אלקינו נפרע לנו מצרינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשנו,

כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחות אל יד בעליהם,

כן עינינו אל ה׳ אלקינו, עד שיחננו ויושיענו,

כרחם אב על בנים רחם עלינו, כי אתה אבינו אתה מלכנו.

אנא ה׳ הושיעה נא, אנא ה׳ הצליחה נא. (מתוך לשון חכמים ח״א עמ׳ קיד-קטו)

ויהא רעוא מעתיק יומין לגלאה מצחא דאקרי רצון, ישתכח רעוא דרעוין בכולהו עלמין, וכל צלותין מתקבלין, וכולא ברחמי אשתכח, כדכתיב ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון, רעוא דמצחא נשכח בכל שעתא דנצטרך ליה אמן. (שם ח״ב עט׳ ל״ה, והמשכיל יוסיף לזעוק מההמשך שם, לפי כוחו).

קום מלכא משיחא ואתער גו גנתא דעדן ותתגלי בארעא דגליל, הא עידנא לאתחברא איילתא בבעלה ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא ולאקמא לה ולאנערא לה מעפרא. רבש״ע קיימת בנו ״אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה״א ומשם יקחך״ קיים בנו עתה ״כימי צאתך מאמ״צ אראנו נפלאות״ ותן דעת בכל הנקבצים מהגולה לקיים תורתך הקדושה (שם עט׳ מ״א בשינוי מעט).

אב הרחמן חום נא על רגל ה״ק״ דקיני קניזי וקדמוני שעכשיו הם בקלי׳ בסוד ״רגליה יורדות מות״ ותברר מהם כל הקדושה מתוך הפסלת ויתעלו בסוד ה׳ ואז יתעלו ג׳ ארצות אלו בקדושה. (עי׳ פי׳ ״משוש״ על איכה לבעל הלבו״ש וערבי נחל עמ׳ כ״ח).

רבש״ע פתח לנו שערי בינה, בזכות שתית יין השמחה, ושבור ״נ״ דנחש ויעשה ממנה מ״י ואז יהא צירוף משי״ח במהרה (עי׳ ״ברוך ישראל״ תהלים י״ד ו־נ״ג בשם הר״ר אלימלך).

אנא אל קנא, לבש בגדי נקמה, ובזכות צחוק דהאי יומא, קיים הפס׳ ״יושב בשמים ישחק״ ונקום מגוג שנוסד ונתיצב על ה׳ ועל משיחו, ואל תפן אל מנחתו ושוחדו. אלקים א״ל ד״מי ל״ך כבר צעקנו ע׳ קולין דלידה, והגיעה עת הגאולה, והתגלות המשיח בעגלא. (ע״ש מזמור פ״ג).

אנא ה׳ הבט נא בצדקת עבדיך חסידך אשר הערו למות נפשם על כבודך ולא חסו על עצמם ועל זרעם ומאסו בחיי עה״ז ובטלו רצונם מפני רצונך וקדשו שמך המיוחד, ונתערבו דמי אחים ואחיות אבות ובנים ודמי גמולי חלב ויונקי שדים ונהרגו כולם על קדושת שמך המיוחד, חמול על עמך ישראל ותוציאם מאפילה לאורה. הננו בידך הננו, חננו ה׳ חננו. (לשון חכמים ח״ב עמ׳ נ״ב-נ״ג).

אנא ה׳ אל ימעטו בעיניך תלאותינו, הבט כמה עניים יש בישראל שמוסרים בניהם לת״ת בדמים מרובים אף שפרנסתם דחוקה, וכמה עניים נדחקים לגור במקום תורה אף שיכולים לגור ברווח ובזול במקומות אחרים, ורוב המחלוקות וכיו״ב רק משום הלחץ זה הדחק, וכל הלחץ רק עבור חינוך הילדים עטה״ק, הסר מעלינו הלחץ הזה ויחזר השלום למעוננו.

אב הרחמן ראה כמה מתאחדים כולם בעת צרה ליעקב, וכל מי שנפגע ביתו דואגים לו מיד למגורים, ראה כמה אנשים פשוטים מסכנים עצמם להציל חיי האזרחים או להשתדל שלא יפגעו, וכמה ממון מבזבזים על כל חשש קל של סכנה לאחרים. אנא קל רחום החשב לכל מי שהכניס עצמו לסכנה כמת ובטל מן העולם וקם לתחי׳ מחדש כמו מקוה המטהר, וכן לכל מי שירד מנכסיו או שנפל ביתו, יכפר לו כמיתה, וכמ״ש ״מזמור לאסף״ - שכילה חמתו בעצים ובאבנים, ואף שכל קרבן צריך כוונת המקריב ובחטאת בעינן שב מידיעתו, הרי גם ביצי״מ הי׳ די להם בהתעוררות כלדהו ע״י נתינת הדם על המשקוף, ואת השאר השלימו בנ׳ יום שעד מתן תורה, וגם עתה עשה לנו כן, וכמ״ש השפ״א בפ׳ בא, דבעתה יש לגאול גם בלי הזכויות ואת החסר ישלימו אח״כ, ובפרט שאם לא תגאל עתה, לא יהי׳ ח״ו את מי לגאל (מלבד ח״ה הנורא שיהי׳ שיראתי לפרשו) ולכן לפחות גאולה ״בחוזק יד״ תביא, ואת החסר נשלים אח״כ עד שבועות.

רבש״ע אסתר המלכה בקשה לתלות את י׳ בני המן, ונמסר במסורה דאותיות ״ת״ ״ש״ ״ז״ אותיות זעירות, ו״ו״ דויזתא, רבתי. ובדורינו נתגלה דהאותיות הזעירות רומזות לשנת התש״ז שבהן נתלו י׳ עמלקים מהשלב הראשון של גוג ומגוג, ועתה הגיע העת לתליית הרמוז ב״ו״ רבתי דויזתא, שהיא ה״ו״ דגוג, שכנגד ״ו״ דגחון שבאמצע התורה. גם ויזתא גי׳ תכ״ד — משי׳׳ח ב״ן דו׳׳ד שהוא הכנגדו של ישמעאל. ובלי ה ״ו״ עולה חי״ת ד״חית קנה״ שתשבר בקרוב ותהפך ל״ה״ בסוד חמץ שיהפך למצה אכי״ר והיא האות הנ׳ בעשרת בני המן, המכוונת נגד שער הנ׳ דס״א, שם יושב צר״ר כ״ל היהודי״ם דדורינו, טמון בין כל מתי מבול, קיים בו י׳ מכות עד מכת בכורות ויאבד עם כל העמלקים שעמו, והפוך הצר״ה לצה״ר, יכירו כולם כי ידך זאת אתה ה׳ עשית ויהי׳ לכל היהודים אורה - הארת המוחין זו תורה, ושמחה — לב שמח לסבול כל היסורים והצרות ולא ליפול, וששון — קדושה והסרת ערלת הלב ומידות הרעות — גאוה וגדלות והשתררות שקר, ויקר — שיניחו כולם תפילין מהודרות וירגישו החיות והמוחין דתפילין (עי׳ כתם אופיר על אסתר) אכי״ר.

אבינו מלכנו, למדונו רבותינו לכוון בברכת בונה ירושלים על משיח בן יוסף שלא יומת ע״י הרשע, עוד למדונו דמשיח בן יוסף הוא הגואל ממלכות אדום ומשיח בן דוד הוא הגואל מהישמעאלים נמצא דסגי במיתת הצדיקים שזכו לנשמת משיח בן יוסף במלחמת מגוג שהיא גרממיא של אדום, ובמלחמת ישמעאל א״צ לזה לכן שמור על כל שארית פליטת סופריהם ואל תביאנו לידי נסיון נוסף של אמונה, דדי לנו בחשך שגורם עמלק בארץ הקדש, וגלוי וידוע לפניך שברגע שימחה זכרו מא״י יתמלאו כל המנוערים מן המצוות ברוח טהרה וירוצו אליך, ובכך אל תמנע טוב מבעליו אב הרחמן. מצפים ומיחלים אנו לרגע זה, דאז גם עלינו תשרה רוח טהרה, וכל תפילותינו תהיינה ברעותא דלבא ובחשיקה וחפיצה, ונוכל לעבדך כראוי.

נוסח ארוך:

ועתה כאשר היין הגיע עד הרגלים, והדמעות התחילו להציף העינים, והלב האטום נמס והיה למים, נשא ידינו אל השמים, לעורר רחם רחמתיים, על ציון וירושלים; ונשתף עמנו הצדיקים, שיעוררו רחמים על ישראל, במלחמתם האחרונה נגד עמלק.

אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, גואל ישראל האל המושיע,

הרב את ריבנו והדן את דיננו, והנוקם נקמתינו מכל אויבינו,

הוא אלקינו נפרע לנו מצרינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשנו,

כעיני עבדים אל יד אדוניהם, כעיני שפחות אל יד בעליהם,

כן עינינו אל ה׳ אלקינו, עד שיחננו ויושיענו,

כרחם אב על בנים רחם עלינו, כי אתה אבינו אתה מלכנו.

אנא ה׳ הושיעה נא, אנא ה׳ הצליחה נא. (מתוך לשון חכמים ח״א עמ׳ קיד-קטו)

ויהא רעוא מעתיק יומין לגלאה מצחא דאקרי רצון, ישתכח רעוא דרעוין בכולהו עלמין, וכל צלותין מתקבלין, וכולא ברחמי אשתכח, כדכתיב ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון, רעוא דמצחא נשכח בכל שעתא דנצטרך ליה אמן. (שם ח״ב עט׳ ל״ה, והמשכיל יוסיף לזעוק מההמשך שם, לפי כוחו).

קום יחזקאל נביאה לגלאה מראות קמי שכינתא, אלין דאתמר בהון ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בנקודי אורייתא וטעמי אורייתא, דעלייהו דאתוון אתמר ודמות החיות מראיהם כגחלי אש, אלין אינון נקודין, בוערות כמראה הלפידים אלין אינון טעמי, ובהון — והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים אילין אתוון, יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון, כזוהר אלין טעמי, ושכינתא כלילא מכולהו(שם עמ״ ל״ז).

קום אדוננו מורנו יחזקאל הנביא הכהן הצדיק המליץ טוב, לגלגל הרחמים הגדולים דעתיק יומין עלינו ועל כל ישראל, התחזק והתאמץ בתפילה וקרא אל ה׳ שומע תפילה, כי חנון ורחום הוא, רב חסד ומרבה להטיב, התחזק בתפילה למען יונקי שדים וגמולי חלב ותשב״ר שלא חטאו, קרא אל ה׳ בחזקה בזכות מעשיך הטובים כי כן דרכך תמיד להתפלל בעד ישראל, ואתה כיפרת בעד בית ישראל ובית יהודה ביסורים אשר סבלת. קום וחלה נא פני אל ויחננו, הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו, הוא העושה צדקות עם כל בשר ורוח ולא כרעתם להם גומל. (שם ח״א עט׳ עז).

קומו מארי מקרא ומארי מתניתין ומארי תלמוד ומארי סתרי תורה ואתכנשו לסעודתא דמלכא ומטרוניתא (שם ח״ב עט׳ לט) הביטו וראו כמה מסלסלים ישראל בכל מילה ומילה שלכם, ואף כששותים ודעתם מתבלבלת עליהם לא מפסיקים מלחרוז ולסלסל בדבריכם, עד מתי נשב בחשך ואפילה ולא נדע כוונתכם לאמיתה, קומו קומו במהרה, והרימו העטרה, לגלות לנו כל צפונות התורה ואמיתתה הברורה (נופך).

קום מלכא משיחא ואתער גו גנתא דעדן ותתגלי בארעא דגליל, הא עידנא לאתחברא איילתא בבעלה ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא ולאקמא לה ולאנערא לה מעפרא. רבש״ע קיימת בנו ״אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה״א ומשם יקחך״ קיים בנו עתה ״כימי צאתך מאמ״צ אראנו נפלאות״ ותן דעת בכל הנקבצים מהגולה לקיים תורתך הקדושה (שם עמ׳ מ״א בשינוי מעט).

רועה ישראל לא תראה צאנך נדחים והתעלמת מהם, איכה ירעו איכה ירבצו, איך נעבוד ואין לאל ידינו ולשריפת אש הי׳ בית מקדשנו ואין לנו אפר פרה להטהר מטומאותינו. גאל לך את גאולתך וצוה ישועות עמך, אי׳ קנאתך וגבורותיך, אי׳ חסדיך הראשונים אשר עמנו, למענך עשה ולא למעננו (שם עמ׳ נ״א).

רבש״ע הלוא צדיק גוזר והקב״ה מקיים, וכך גזר עבדך הצדיק ר׳ נתן שפירא זי״ע (מג״ע מהדו״ת לפורים, עמ׳ רס״ב) דעמלק מתחיל באות ע׳ שצרת בה את חדש טבת (סי״צ) ומסיים באות ק׳ שצרת בו את חדש אדר, ולכן נלקחה אסתר למלך בחדש טבת והי׳ גמר הישועה באדר, והנה גם במלחמת עמלק האחרונה שהחלה בסוף טבת, גמור נא אותה באדר. ואם תאמר היכן תשובתכם והתעוררותכם, הלוא הוסיף הצדיק הנ״ל ודרש ד״אמח״ה את זכר עמלק״ רומז לגואלים אותנו מעמלק, דבפורים היו אסת״ר מרדכ״י חרבונ״ה בסיוע ה׳, ובגאולה האחרונה — אליה״ו משי״ח ח׳ נסיכי אדם וה׳, ובכן גלה והבא לנו את אליהו ומשיח וח׳ נסיכי אדם.

רבש״ע הבטחתנו ארץ י׳ עממין עם הקיני הקניזי והקדמוני, ושנינו (ילקו״ש לך לך רמז ע״ח) דהם עשו (קיני) עמון ומואב, ורבי אמר ערביים שלמיים ונטיים, ורשב״י אמר דרמסקים (עי׳ רד׳׳ל בב״ר מ״ד שזו דמשק) ואסיים ואספמיים (עי׳ רד״ל שם גרם אפטיים והוא סוריא) וראב״י אמר אסיא וטרקי וקרטגינא. (וע״ע ב״ב נ״ו. ובב״ר מ״ד פ״ג). ולפי פשט המקראות דהקיני הם מבני מדין שהי׳ מבני קטורה אחיהם של בני ישמעאל, ועליהם נאמר שמשכנם בואכה אשורה וכל קיומם עד שלא פשט ידו בביהמ״ק אבל כיון שפשט ידו בביהמ״ק נפל (ילקו״ש סו״פ חיי שרה) (וערש״י בפס׳ זה שמביא לשון נפילה אצל מדין ועמלק וכל בני קדם וד״ל) ועליהם נאמר בברית בין הבתרים ״ותור״ — אילו בני ישמעאל, אי לארץ כשיצמד שור זכר עם הנקבה יפתחו וישדדו את כל העמקים (ינסו להחריב העולם) (ילק״ש פ׳ לך לך רמז ע״ו) ונמצא דהם הממשיכים של בני עשו ועמלק, וכפי שלמדונו רבותינו דעמלק נולד רק אחר שנשתדך עשו עם ישמעאל (ויל״פ תהו החיבור של שור זכר עם הנקבה, ובזה מתאחדות ד׳ הדעות בילק״ש הנ״ל בזהותו של הקיני — עשו או ערביים שהם יושבי אסיא או דרמסקים ודו״ה) והוא הוא סוף הקלקול של קיץ, סמל הקנאה והרציחה, אנא קיים בנו כעת ממש את המשך דברי הילק״ש שם — ״נופלת״ זו מלכות בבל שנא׳ נפלה נפלה בבל ״עליו״ אילו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנא׳ ״אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו״ ואמר ר׳ זעירא דהם הם יהיו העצים לגיהנם.

אב הרחמן חום נא על רגל ה״ק״ דקיני קניזי וקדמוני שעכשיו הם בקלי׳ בסוד ״רגליה יורדות מות״ ותברר מהם כל הקדושה מתוך הפסלת ויתעלו בסוד ה׳ ואז יתעלו ג׳ ארצות אלו בקדושה. (עי׳ פי׳ ״משוש״ על איכה לבעל הלבו״ש וערבי נחל עמ׳ כ״ח).

רבש״ע פתח לנו שערי בינה, בזכות שתית יין השמחה, ושבור ״נ״ דנחש ויעשה ממנה מ״י ואז יהא צירוף משי״ח במהרה (עי׳ ״ברוך ישראל״ תהלים י״ד ו־נ״ג בשם הר״ר אלימלך).

אנא אל קנא, לבש בגדי נקמה, ובזכות צחוק דהאי יומא, קיים הפס׳ ״יושב בשמים ישחק״ ונקום מגוג שנוסד ונתיצב על ה׳ ועל משיחו, ואל תפן אל מנחתו ושוחדו. אלקים א״ל ד״מי ל״ך כבר צעקנו ע׳ קולין דלידה, והגיעה עת הגאולה, והתגלות המשיח בעגלא. (ע״ש מזמור פ״ג).

אבינו מלכנו, עבדך הצדיק ר׳ יצחק אייזיק הכהן זי״ע בברית כהונת עולם (מאמר הסתר אסתר פי״ט-פכ״א) למדנו דע״י פס׳ שמע ישראל ובשכמל״ו מתגברים על עמלק, ואם צריך לכוון כל הכוונות הרי אין אתנו יודע עד מה ויהי״ר כאילו כווננו בכל מה שאפשר לכוון שם, ואנו אומרים הפס׳ על דעת כל מה שטמון בו, שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אנא ה׳ הבט נא בצדקת עבדיך חסידך אשר הערו למות נפשם על כבודך ולא חסו על עצמם ועל זרעם ומאסו בחיי עה״ז ובטלו רצונם מפני רצונך וקדשו שמך המיוחד, ונתערבו דמי אחים ואחיות אבות ובנים ודמי גמולי חלב ויונקי שדים ונהרגו כולם על קדושת שמך המיוחד, חמול על עמך ישראל ותוציאם מאפילה לאורה. הננו בידך הננו, חננו ה׳ חננו. (לשון חכמים ח״ב עמ׳ נ״ב-נ״ג).

אנא ה׳ אל ימעטו בעיניך תלאותינו, הבט כמה עניים יש בישראל שמוסרים בניהם לת״ת בדמים מרובים אף שפרנסתם דחוקה, וכמה עניים נדחקים לגור במקום תורה אף שיכולים לגור ברווח ובזול במקומות אחרים, ורוב המחלוקות וכיו״ב רק משום הלחץ זה הדחק, וכל הלחץ רק עבור חינוך הילדים עטה״ק, הסר מעלינו הלחץ הזה ויחזר השלום למעוננו.

אב הרחמן ראה כמה מתאחדים כולם בעת צרה ליעקב, וכל מי שנפגע ביתו דואגים לו מיד למגורים, ראה כמה אנשים פשוטים מסכנים עצמם להציל חיי האזרחים או להשתדל שלא יפגעו, וכמה ממון מבזבזים על כל חשש קל של סכנה לאחרים. אנא קל רחום החשב לכל מי שהכניס עצמו לסכנה כמת ובטל מן העולם וקם לתחי׳ מחדש כמו מקוה המטהר, וכן לכל מי שירד מנכסיו או שנפל ביתו, יכפר לו כמיתה, וכמ״ש ״מזמור לאסף״ - שכילה חמתו בעצים ובאבנים, וכל מי שמרוב פחד נסע לעיר אחרת או העביר מיטתו למקלט יחשב לו כגלות או כעיר מקלט המכפרת על רציחה בשוגג ואף שכל קרבן צריך כוונת המקריב ובחטאת בעינן שב מידיעתו, הרי גם ביצי״מ הי׳ די להם בהתעוררות כלדהו ע״י נתינת הדם על המשקוף, ואת השאר השלימו בנ׳ יום שעד מתן תורה, וגם עתה עשה לנו כן, וכמ״ש השפ״א בפ׳ בא, דבעתה יש לגאול גם בלי הזכויות ואת החסר ישלימו אח״כ, ובפרט שאם לא תגאל עתה, לא יהי׳ ח״ו את מי לגאל (מלבד ח״ה הנורא שיהי׳ שיראתי לפרשו) ולכן לפחות גאולה ״בחוזק יד״ תביא, ואת החסר נשלים אח״כ עד שבועות.

והרי ע׳ האומות שבאות עם גוג מחולקות לב׳ — בני אדום ובני ישמעאל, ואת החלק של בני אדום כבר יצאנו ידי חובה, וגם החלק של בני ישמעאל במשך כל המלחמות יצאנו יד״ח, וק״ו הוא ממש״כ בפסיקתא — רבתי (פ׳ החדש אות ז׳) דבשעה שמלך המשיח בא ואומר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין, אומרים לו רבינו מלך המשיח .. לא כך אמר הקב״ה שהוא משעבדינו בשבעים אומות, והוא משיבנו א׳ מכם גולה לברבריא וא׳ מכם גולה לברטניא כגון שגליתם כולכם, ולא עוד אלא שהמלכות מכתבת טירונין מכל אומה ואומה, כותי א׳ או ברברי א׳ בא ומשעבד בכם כגון ששעבדה בכם כל אומתם וכאילו נשתעבדתם בע׳ אומות (וע״ע שהש״ר עה״פ קול דודי) הרי מפורש דסגי במה שחלק מישראל סבלו מחלק מכל אומה של ישמעאל ק״ו כעת שכולם סובלים, זמן הגאולה הנה זה בא.

רבש״ע גלוי וידוע לפניך דמציאות עמלק ותלמידיו בעולם מחשיך את השכל ובפרט שנאחז בא״י ובונה את בתינו ואפי׳ את בתי הכנסת ובתי המדרש, אנא עזור לסלקו מהעולם או לפחות מא״י וממילא יפתחו כל הלבבות והמוחות לקליטת דברי התוה״ק.

רבש״ע אסתר המלכה בקשה לתלות את י׳ בני המן, ונמסר במסורה דאותיות ״ת״ ״ש״ ״ז״ אותיות זעירות, ו״ו״ דויזתא, רבתי. ובדורינו נתגלה דהאותיות הזעירות רומזות לשנת התש״ז שבהן נתלו י׳ עמלקים מהשלב הראשון של גוג ומגוג, ועתה הגיע העת לתליית הרמוז ב״ו״ רבתי דויזתא, שהיא ה״ו״ דגוג, שכנגד ״ו״ דגחון שבאמצע התורה. גם ויזתא גי׳ תכ״ד — משי׳׳ח ב״ן דו׳׳ד שהוא הכנגדו של ישמעאל. ובלי ה ״ו״ עולה חי״ת ד״חית קנה״ שתשבר בקרוב ותהפך ל״ה״ בסוד חמץ שיהפך למצה אכי״ר והיא האות הנ׳ בעשרת בני המן, המכוונת נגד שער הנ׳ דס״א, שם יושב צר״ר כ״ל היהודי״ם דדורינו, טמון בין כל מתי מבול, קיים בו י׳ מכות עד מכת בכורות ויאבד עם כל העמלקים שעמו, והפוך הצר״ה לצה״ר, יכירו כולם כי ידך זאת אתה ה׳ עשית ויהי׳ לכל היהודים אורה - הארת המוחין זו תורה, ושמחה — לב שמח לסבול כל היסורים והצרות ולא ליפול, וששון — קדושה והסרת ערלת הלב ומידות הרעות — גאוה וגדלות והשתררות שקר, ויקר — שיניחו כולם תפילין מהודרות וירגישו החיות והמוחין דתפילין (עי׳ כתם אופיר על אסתר) אכי״ר.

אבינו מלכנו, למדונו רבותינו לכוון בברכת בונה ירושלים על משיח בן יוסף שלא יומת ע״י הרשע, עוד למדונו דמשיח בן יוסף הוא הגואל ממלכות אדום ומשיח בן דוד הוא הגואל מהישמעאלים נמצא דסגי במיתת הצדיקים שזכו לנשמת משיח בן יוסף במלחמת מגוג שהיא גרממיא של אדום, ובמלחמת ישמעאל א״צ לזה לכן שמור על כל שארית פליטת סופריהם ואל תביאנו לידי נסיון נוסף של אמונה, דדי לנו בחשך שגורם עמלק בארץ הקדש, וגלוי וידוע לפניך שברגע שימחה זכרו מא״י יתמלאו כל המנוערים מן המצוות ברוח טהרה וירוצו אליך, ובכך אל תמנע טוב מבעליו אב הרחמן. מצפים ומיחלים אנו לרגע זה, דאז גם עלינו תשרה רוח טהרה, וכל תפילותינו תהיינה ברעותא דלבא ובחשיקה וחפיצה, ונוכל לעבדך כראוי, הבט נא איך גם אחר השתי׳ ...

(ההמשך א״א לכתוב, דכ״א יראה לפי התנהגות המסובים איזה זכות ללמד. ואם יש בכוחו לומר גם תפילות לרע״מ (משה רבינו) ולאבות הק׳ כמובא בלשון חכמים הנ״ל מה טוב, עפ״י המבואר בזו״ח בלק דהאבות מתכנסים אצל קבר הרע״מ לתפילה לקראת הגאולה, וכן משיח מצטרף לתפילתם ושם הובא גם בקשות למלכא משיחא, וכל ערום יעשה בדעת ויוסיף כיד ה׳ הטובה עליו לפי הזמן והמקום).

פורים - חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע

חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע

חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגילה ז:).

הדרישה הזאת היא הדבר הכי מוזר בפורים!

פורים, יום גדול וקדוש הוא עד מאד, יותר מיום כפורים! [השנה בכלל התפנקנו – חמישי שישי פורים ובשבת נפגוש את הקריאה של יום כיפור – 3 ימים אש!].

יותר משבועות! הרי בשבועות קיבלנו את התורה מיראה ועכשיו מאהבה!

זמן מחיית עמלק!

יום שבו כל הפושט יד נותנים לו!

בשם של החג כבר רואים את העוצמה שלו, פורים ע״ש הפור, יש מציאות שאדם יכול לעבוד עבודות מזדמנות שנותנות ריוח גדול המכניסות פרנסה בסכום גדול, או אפי' עבודה קבועה שמכניסה סכום גדול כל חודש, אבל זה לא דומה למי שזכה במפעל הפיס בסכום מהאגדות, הגורל מזכה לאדם דבר שלא ע״י בחינת עבודתו או מעשיו.

כך גם כל ענין הפורים הוא בחינת מפעל הפיס, משפיע הארה בעוצמה גדולה מאד שלא לפי המעשים שלך, ומי שזוכה ההארה זו יכולה להשפיע עליו לכל השנה, מה שלא יכול להשיג במשך כל השנה כולה.

ביום כזה – להשתכר?!?

"חייב איניש לבסומי בפוריא" - לא כתוב לבסומי ב'יין' אלא ב'פוריא'.

אנחנו צריכים להיות שיכורים כבר מהאורות של פורים עצמו כמו שכתוב 'שיכור ולא מיין', להשתכר מכל הגילויים הנשגבים של פורים!

פעם בשנה יורדים אורות שמסנוורים את הנשמה שלך לגמרי, אורות שהיא בקושי מסוגלת לסבול!

אומר האר״י שההארה שיוצאת ובוקעת מן השמים בדרך של נס, היא:

א. בעלת עוצמה גדולה מאוד.

ב. היא יורדת מהגובה הגבוה ביותר עד אלינו לעולם העשיה / כדור הארץ / מודיעין...

רבינו האר״י אומר שמגלה גימטריא ע״ח, העולה בגימטריא ג' פעמים שם הוי״ה – (כנגד נה"י), וכל הוי״ה יש בה ארבע אותיות, ועם הכולל י״ג אותיות.

בתוך השלוש הויות מתגלים תלת רישין, שתים של אריך ורישא עילאה דעתיק, שיורדים דרך החיורתי ואח״כ דרך הי״ג נימין, ואח״כ דרך הי״ג תיקוני דיקנא, ואח״כ ביסוד דאבא ואח"כ מתגלים לחוץ.

בכל תיקון יש הוי״ה במילוי ע״ב, נמצא דבי״ג תיקונים יש י״ג הויו״ת במילוי ע״ב העולים תתקל״ו, כמנין מרדכי ואסתר.

אומר רבינו האר״י שהנס הגדול הוא דהארה זו היא לא הארה שהיתה חד פעמית, אלא גם בכל שנה ושנה מתחדשת הארה זו, ואפי׳ לעתי״ל כשיבנה ביהמ״ק לא תתבטל ההארה הזאת, כמ"ש 'וזכרם לא יסוף מזרעם'.

אתה רוצה שגם הגוף שלך ירגיש? – תשתה!!!

לחיים!!!

[ע׳׳פ זה יש לבאר ענין עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שהוא קשור לכל מצוות היום של פורים, קריאת המגילה, משלוח מנות, ענין מחיית עמלק, וקבה״ת ברצון שקימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם.]

כותב המהר״ל דשלימות עבודת ה׳ כוללת:

א. שלם עם בוראו.

ב. שלם עם חבריו.

ג. שלם עם עצמו.

גם עניני הפורים מתחלקים לג׳ חלקים כנגד ג׳ חלקי השלימות בעבודת ה', ובכולם יש בחי׳ ברוך מרדכי ובחי׳ ארור המן, אשר חייב איניש לבסומי בפוריא מקדושת היום עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

קריאת המגילה היא מכלל השלימות עם בוראו.

יש זמנים שהקב״ה עוזר ליהודי שמחו ולבו פתוחים ומרגיש קרוב לאלוקיו, בבחי׳ ברוך מרדכי.

וישנם זמנים חשוכים ביותר, שמרגיש כי נתרחק מאד מהשי״ת, שנמצא בהסתר בענינים גשמיים ובענינים רוחניים, ועד שנדמה לו שהושלך לגמרי ח״ו ממחיצתו של הקב״ה, וכל מציאותו בבחי׳ ארור המן.

זהו המצב הקשה ביותר ליהודי. כי כל עוד מרגיש קרוב להשי״ת יש בכחו לשאת את הכל, ומסוגל לעבור כל הנסיונות הקשים שהקב״ה מנסה יהודי. אך מה רע ומר בעת שנדמה לו שהוא כמושלך מלפני ה', כהאובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים.

אכן בפורים חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, שישאב מהפורים שמחה עצומה עד שירגיש בלבו שאין כל הבדל בין העתים שבהם הוא מרגיש את עצמו קרוב להשי״ת לבין העתים שמרגיש מרוחק ונדחה.

כי אין הפרש בין כל המצבים, שרק בהרגשה הם שונים זה מזה, אבל בעצם הוא נשאר תמיד בן המלך.

וזה ענין מצות מקרא  מגילה, שהמגילה מורה שאף בעת שהיו ישראל במצב השפל ביותר בגשמיות וברוחניות, והיו כבר כמושלכים לגמרי מלפני ה׳ שנחתמה הגזרה בטבעת מלכו של עולם, נתגלתה אהבת ה׳ אליהם בדרגה מופלאה כ״כ. ובה חייב איניש לבסומי בפוריא בחלק השלימות עם בוראו.

משלוח מנות איש לרעהו – שלם עם חבריו

גם עם האנשים מסביב יש בחי׳ ארור המן ובחי׳ ברוך מרדכי.

יש חברים שמרגיש כי הם קרובים ללבו וכי הם הגונים וראויים בבחי׳ ברוך מרדכי.

ויש אנשים שנראים לך בבחי׳ ארור המן, אם מחמת שהוא בעצמו במצב ירוד ומשום כך נרמה לו על אחרים שאינם בסדר, או כאלו שבאמת אינם הגונים[1].

בפורים חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כמו שכתוב בחז״ל וברמב״ם במצות ואהבת לרעך כמוך, חייב אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שזו מדרגה עליונה ביותר לאהוב כגופו כל אחד ואחד באיזה מצב שהוא.

כמו שפי׳ הרה״ק ר״מ מפרימישלן זי״ע בדרך צחות מאה״כ 'קדש לי כל בכור' - הדרך המובחרת להתקדש היא, 'פטר כל' - ראשית כל, 'רחם בבני ישראל' - תאהב כל אחד מישראל. 'באדם ובבהמה לי הוא' - אם הוא אדם או בהמה זאת תניח לי, אבל אתה צריך לאהוב כל יהודי כגופך.

ראשית הפגם בימי מרדכי ואסתר היה כמו שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד.

עם זה כחו רק בהיותו אחד - בשעה שישראל מאוחדים טמון בהם כח עילאי.

אבל הוא מפוזר ומפורד, כאשר הוא מפוזר הוא נהיה מפורד, כשאדם בפיזור הרעת ומסובך בנפשו הריהו נפרד ומלא טענות וקושיות כרימון על כל חביריו.

התקון של שלם עם חביריו בפורים הוא ע׳׳י משלוח מנות להרבות הריעות והידידות עם כל אחד ואחד (וגם סעודה משותפת).

מחיית עמלק - שלם עם עצמו.

כשאדם אינו שלם עם עצמו – אז כשהוא לומד תורה ועושה מצוות הוא בבחי׳ ברוך מרדכי, אבל כשהוא שקוע בתאוות ובעניינים חומריים אז הוא בבחי׳ ארור המן.

בפורים חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - מכח הפורים לא יהיה הפרש אצלו בין אם עוסק בעניני תורה ועבודה או שעוסק בענינים הגשמיים.

מלאה הארץ קניניך! - כמאמר הרה׳׳ק המגיד ממעזריטש זי״ע, שהעולם מלא בקנינים שאפשר על ידם לקנותו ית׳.

כמו שאפשר לקנותו ע״י תורה ועבודה, כך אפשר לקנותו בשעה שעוסקים בענינים הגשמיים ומאמינים שהכל ברא לכבודו, שאז מגיע האדם לשלימות עם עצמו.

אם ביום הכפורים דרושה עבודה ויגיעה רבה באתערותא דלתתא להמשיך הארת היום הקדוש, הרי בפורים זה נשפע באתערותא דלעילא אפילו בלא הכנה.

היום הזה מסוגל שיהודי יוכל להיות שלם עם עצמו ועי׳׳ז יהיה שלם עם חביריו ויגיע להיות שלם עם בוראו.

שעת רצון – בסעודה:

אוסרי לגפן (פורים עמ' רי'): "בשער יששכר (מאמר ״ימי ששון״ אות נ״ז) הובא דכמו שהמלך (דהוא מלכו של עולם כידוע) אמר לאסתר במשתה היין מה שאלתך גו׳ שאז זמן מילוי הבקשות, כך בסעודת פורים ממלאים כל משאלותינו. והעיקר לבקש אז על הגאולה השלימה, וזה רמז מ״ש סעודת פורים שעשאה בלילה — עשה ותיקן תיקוניה רק בלילה — בצרכי הגלות הנקראת לילה — לא יצא ידי חובתו — לא יצא בזה מהגלות הנקראת ״חובה״. דאז זמן מחיית עמלק וצריך לשפוך נפשו על ככה ולדרוש גאולה שלימה".

חשיבות הריקודים:

בהמשך: "ידועים דברי הזוה"ק שגמר הגלות יהיה כאשר מטו רגלין ברגלין. ופי' בסה"ק (שער יששכר) שמדובר על חנוכה ופורים שכאשר יקיימום כראוי תבוא הגאולה, לפי זה צריכה להתפשט השמחה עד הרגליים, ובכן נרימה עוד כוס ונשתה, ואח"כ בריקוד נצא".

בסוף, לא לשכוח ברכת המזון ותפילה באוסרי לגפן עמ' ריז'.

---

[1] שני חברים הלכו במדבר פתאום הם קולטים שאריה מתחיל לרדוף אחריהם... אחד החברים מתחיל לרוץ, צועק לו חבר שלו: 'מה אתה רץ אתה בחיים לא תעקוף אריה!' עונה לו החבר: 'אני לא צריך לעקוף את האריה אני רק צריך לעקוף אותך...'!