לא עוזבים את ארץ ישראל
כתוב במגילת רות שאלימלך מחלון וכליון ירדו מהארץ (כי היו עשירים ולא רצו להוזיל מכספם
לעניים). ואז מחלון וכליון מתו שם בחו"ל כיון שירדו מהארץ.
ממה הם מתו?
כתוב בתוספתא שהם מתו מרעב!
ואילו כשנעמי חוזרת לארץ כתוב
"ותהום כל העיר", מה הכוונה "כל" העיר?
אלא כולם נשארו. לא מת אפילו אחד ברעב.
זו תשובה ולימוד לכל מי שמתרברב ברצונו
למשוך את כספו ולעבור לחו"ל.
נתנאל אליסון: לסבא שלי, הרב אליקים אלינסון קראו במשפחה "הכבשה הלבנה". כי בעוד כל משפחתו בגייצד שבאנגליה היו לובשי שחורים, הוא נדבק קשות בחיידק הציוני. למרות שבאנגליה הוא היה רב חשוב, התעקש לעלות לארץ.
אבל אשתו, סבתי, סבתא רות האהובה, היא ממשפחת רוטשילד המיוחסת (בת נינה של אחד הברונים). לא אחד כמו אבא שלה, סבא יוסף רוטשילד, ייתן לנסיכה שלו להידקר מהקוצים בפלשתינה מוכת השרב.
לבסוף, כשהבין אבי סבתי, שסבא שלי רציני או משוגע ברצון שלו לעזוב את הירוק האירופאי ולעלות לארץ החמסין, הוא ביקש ממנו רק את ההתחייבות הנ"ל:
אם הולכת להיות בארץ ישראל שואה שניה, אתה מיד מחזיר את הבת שלי והנכדים שלי לשוויץ.
וערב ששת הימים, מי ידע שננצח. הרגישו כאן ששואה שניה מתקרבת.
סבא אליקים היה חייב למלא את השבועה.
בלב כבד הוא עלה למטוס עם אשתו ושניים מילדיו, אבא שלי ואחותו הבכורה, וטס לשוויץ. ממש יום לפני המלחמה.
כשהגיע לאבי אשתו, יוסף רוטשילד, אמר לו:
הנה אני ורות והילדים. קיימתי את השבועה. הגענו.
אבל אז הוסיף ואמר אל מול פניו ההמומות של סבא יוסף:
הילדים הקטנים יישארו אצלך בשוויץ. אבל אני ורות בתך, חוזרים לארץ עוד היום.
מה?!?
זעק חמיו.
אתם משוגעים? אתה יודע מה הולך להיות שם?
ואז סבא אליקים, שאמנם היה ג'ינג'י באופי אבל עדיין אלוהים יודע מאיפה היה לו את האומץ, הסתכל לחמיו בעיניים ושאג מנהמת ליבו במבטא מלעילי:
"וכי אני מחלון?! וכי אני כיליון?!"
דממה השתררה.
מחלון וכיליון, בניו של אלימלך ממגילת רות, אלו שברחו מהארץ כשהיה קצת קשה. הלכו לארצות השפע ולבסוף חלו ונתכלו וזכר אין להם.
עוד באותו היום, סבא אליקים, יחד עם רות שלו, סבתא שלי, עלו על מטוס לארץ ישראל. במטוס היו רק הם והטייס כי מי משוגע לחזור לארץ מוכת מלחמה.
סבא וסבתא שלי היו המשוגעים האלה.
"וכי אני מחלון?! וכי אני כליון?!"
זוכה סבתא רות להאריך ימים, והשבוע כבר נולדה לה בת נינה, זהר, החימשה השנייה בארץ ישראל.
וזו לשון התוספתא (ע"ז פרק חמישי) על החשיבות של ישיבת ארץ ישראל: "וכן היה ר"ש אומר אלימלך מגדולי
הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל
קיימין על אדמתן שנאמר (רות א) ותהום כל העיר עליהן מלמד שכל העיר קיימת ומת הוא
ובניו ברעב.
הרי
הוא אומר (בראשית כח) ושבתי בשלום אל בית אבי שאין ת"ל והיה ה' לי לאלהים
ואומר (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כל זמן שאתם בארץ כנען
הריני לכם אלוה אין אתם בארץ כנען איני לכם לאלוה.
וכן
הוא אומר (יהושע ד׳:י״ג) כארבעים אלף חלוצי הצבא ואומר (יהושוע ב) כי נתן בידי את
יושבי הארץ וגו' וכי עלתה על דעתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום אלא כל זמן
שהם עליה כולה נכבשה אינן עליה כולה אינה נכבשת.
וכן
דוד אמר (שמואל א כו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו' וכי תעלה על דעתך שדוד
המלך עובד עבודת כוכבים אלא שהיה דוד דורש ואומר כל המניח את ארץ ישראל בשעת
שלום ויוצא כאילו עובד עבודת כוכבים דכתיב (ירמיהו לב) ונטעתים בארץ הזאת באמת
אינן עליה אין נטועין לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי.
ר'
שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד
עובד כוכבים שעשה משתה לבנו והלך וזימן את כל היהודים שבעירו אע"פ שהן אוכלין
משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד ע"ג עובדי עבודת כוכבים הן שנא' (שמות לד)
וקרא לך ואכלת מזבחו".
עד כאן דוגמאות שליליות, בפרשתנו אנו
רואים להיפך, דוגמא חיובית על אדם שעשה חשבון נפש ובא והצטרף
לעם ישראל...
כותב המדרש רבה (יתרו כז,ו): "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ... עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה
כשראה יתרו שאבד הקדוש ברוך הוא את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא תוהא ועשה
תשובה... אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל...".
המדרש שמואל (פרשה יב) כותב יותר מזה: "אמר רבי יהודה בר סימון מיכתב היה יתרו
באסרטיא של עמלק" ושם בהערה מוסבר שהיה בצבא עמלק.
יתרו נמצא במשולש רשע עם עמלק ופרעה
ועושה חשבון נפש ומצטרף למי שהוא רואה שהאלוקים האמיתי נמצא לצידו!
בפרשת יתרו מקבלים עם ישראל שני כתרים, כתר אחד כנגד 'נעשה' וכתר אחד כנגד 'נשמע', לצערנו הרב לאחר חטא העגל נלקחו
מאיתנו כתרים אלו.
גמ' (פח.):
"דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת
לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו
ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים
מהר חורב".
הגמרא ממשיכה ואומרת שכתרים אלו
יחזרו אלינו, אבל איפה הם יחזרו?
שם: "אמר
ריש לקיש עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר 'ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם' שמחה שמעולם על ראשם".
רק מתי שעם ישראל יחזור לארץ ישראל - "ובאו ציון ברינה"
אז נזכה לכתרים של מתן תורה!
מעניין שזה הוא אותו ריש לקיש שכועס
על רבה בר בר חנה שלא גר בארץ ישראל, אולי בגלל ההבנה
הזו שרק כשעם ישראל בארצם הם יכולים לזכות בכתרים האלו חזרה!
גמ' (יומא
ט:) "ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא
סנינא לכו דכתיב 'אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז'
אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו
שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו".
הברון הירש, שהיה עשיר עצום ונדבן
גדול חשב רבות איך להציל בכספו את עם ישראל מכל הפרעות,
השנאה והדלות שהיו באירופה בימים ההם. הוא ראה את ארץ ישראל שממה. טורקים וערבים
נבערים מדעת שולטים בה. השוחד שולט ביד רמה. פורעים פרעות ושופכים דמים. האדמה
רועדת והבתים נהרסים. מלריה וקדחת מפילות חללים והמצב הכלכלי קשה מנשוא. הוא ראה
מה שראה יצחק אבינו בשנות הרעב.
מה עשה הברון הירש? הקים קרן עם הון עתק לעודד את היהודים להגר לאמריקה. מיליוני יהודים
מאירופה היגרו לארצות-הברית. גם יהודים מסוריה ומארץ ישראל קיבלו ממנו סיוע גדול
לעזוב את מקום מגוריהם ולהגר ליבשת אמריקה. שם הוא חשב שהם יצליחו כלכלית ולא יחיו
חיי עוני עוד.
בכספו העצום הוא קנה קרקעות בארגנטינה,
הקים שם חוות ושילם ליהודים כרטיסי נסיעה באנייה על חשבונו. הוא הקים מוסדות אשר
בהם לימדו אותם את השפה האנגלית והספרדית וכן מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו בכבוד.
חשבון התרומות שלו היה אדיר. בערכים של
ימינו מדובר בסכום עתק של מיליארדי דולרים. בפגישתו עם הרצל אמר לו הברון הירש
שהוא מוכן לתרום את כל הונו העצום למען גאולתו של עם ישראל. כל כך הרבה אהבת עם
ישראל הייתה לו, אבל לא לארץ ישראל.
הוא הצליח בשלב הראשון. חצי מיליון
יהודים היגרו לארגנטינה והתפרנסו היטב. גם לארצות-הברית היגרו מיליוני יהודים שחיו
חיי רווחה כלכלית. לארץ ישראל הגיעו מאות אלפים בלבד.
מאז עברו מאה ועשרים שנה, כשמסתכלים
על תוצאות מעשיו רואים דבר נורא. רוב היהודים שהוא עזר להם להגר לאמריקה התבוללו
בנישואי תערובת, איבדו את הזהות היהודית, שכחו שהם יהודים. מחצי מיליון היהודים
שהיגרו לארגנטינה נשאר רק רבע מיליון יהודים.
מסתבר שרצון טוב ונדיבות רבה לא מספיקים
בשביל לעזור לעם ישראל. צריך לדעת כי אלוקים נשבע לאבותינו להחזיר אותנו אל הארץ
הזאת, והוא זה שמנהל את העולם. את זה לא ידע הברון הירש, או ידע אבל לא פעל על-פי
זה.
לעומתו הברון רוטשילד ידע ופעל על-פי
השבועה הזאת.
גם הוא תרם סכומי עתק למען עם ישראל,
אבל הם לא הגיעו לגודל הסכומים שתרם הברון הירש. גם הוא ראה את הפרעות ברוסיה
חמישים שנה לפני השואה. גם הוא הסכים לתרום סכומי עתק בכדי לפתור את צרת היהודים.
למזלו של הברון רוטשילד היה לו רב, הרב
צדוק כהן זצ"ל, שהיה בימים ההם הרב הראשי של פריז ולימים היה לרב של צרפת
כולה. בניגוד לרוח הימים ההם ובניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה, הרב הזה תמך
בתנועת "חיבת ציון". הוא הבין את מה שכתוב בפרשה שלנו. הוא הבין שמתחת
לרעב ולשממה מסתתרת ברכה גדולה.
הברון רוטשילד קנה מאות אלפי דונמים של
קרקעות בארץ ישראל. הוא השקיע בחפירת בארות ובנטיעת כרמים והכשיר את היהודים
לעבודת קרקע. הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים
ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין. גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה
המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי.
אם משווים את תוצאות פעולתו של הברון
הירש לתוצאות פעולתו של הברון רוטשילד רואים כי מחצי מיליון היהודים שרוטשילד עזר
להעלות לארץ ישראל צמחה מדינה שלמה ומצליחה, שיש לה ולתושביה זהות יהודית. כמעט
שאין בה נישואי תערובת. היא הפכה למדינה שיש לה עוצמה צבאית, כלכלית וגם רוחנית.
כל זאת לעומת הכישלון ממעשיו של
הברון הירש, שגרמו התבוללות נוראה ואיבוד זהות העם.
הרב הלל אליהו ליברמן הי"ד בספרו 'אהבת הארץ':
הכתוב אומר "ויוסף הורד מצרימה" - להגיד שבחו של יוסף הצדיק שלא יצא מארץ ישראל מרצונו, אלא בעל כורחו - וזהו "ויוסף הורד מצרימה", ולכן זכה שמה במצרים לגדולה ומלכות.
פירוש : היות ולא יצא מארץ ישראל מרצונו הוא, אלא בעל כורחו, לכן קדושת הארץ נשארה אצלו.
כמו שכתוב בהמשך: "ויהי ד' את יוסף ויהי איש מצליח"- כלומר זה שה' היה את יוסף, והלא השכינה נמצאת רק בארץ ישראל ולא בחו"ל?
אלא משום הכתוב בראש הפרשה "ויוסף הורד מצרימה" - בעל כורחו - על כן השכינה באה אתו מארץ ישראל- נשארה אצלו "ויהי איש מצליח"...
באותה מידה מעיד יוסף אודות עצמו "כי גנב גנבתי מארץ העברים" הוא גם מתאר את הדרך בה נלקח מארץ אבותיו – אל מצרים, וגם טורח להדגיש כי לא מדובר בארץ כנען חלילה, אלא דווקא בארץ העברים. "יוסף הצדיק חיבב את הארץ" ולכן יוסף התעקש לקרוא לארץ ישראל "ארץ העברים" ולא "ארץ כנען" כדי להודיע שארץ ישראל שייכת לעם ישראל בלבד- כלומר הבעלות על הארץ היא של עם ישראל"...
הרב הלל ליברמן הי"ד אהב את הארץ בכל נימי נפשו, בגיל 21 'עשה עליה ' לבדו ובנה בה את ביתו. הוא הקפיד מאוד לאכול מאכלים מהארץ בלבד - "אני נכנסתי לארץ, עכשיו אני רוצה שהיא תיכנס לתוכי", היה נוהג לומר.
