פרשת ראה - ונתן לך רחמים ורחמך

״ונתן לך רחמים ורחמך...״

דברים (יג,יג-יז): ״כי תשמע באחת עריך... יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור, נלכה ונעבדה אלוקים אחרים... והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את ישבי העיר ההוא (ההיא) לפי חרב... ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה׳ אלוקיך, והייתה תל עולם לא תבנה עוד״.

הציווי הזה להרוג את כל יושבי עיר הנידחת אשר הדיחו את ישראל לעבוד עבודה זרה, ולשרוף כליל את כל שללה על מנת שלא תיבנה עוד לעולם נראה באופן פשוט כציווי הכרחי ובלתי נמנע, כדי למנוע את השפעתם הרעה והמזיקה של עבודה זרה והעובדים לה בעם ישראל.

אך כאשר אנו מתבוננים על הרושם הנפשי הקשה מבחינה מוסרית ומידותית הנוצר בנפשם של שלוחי בית הדין עקב מעשיהם הקיצוניים והחריגים, שהרי ׳אחרי המעשים יימשכו הלבבות', מתעוררת בנו תמיהה עצומה:

האם מידת הרחמנות הטבועה כטבע וכתכונה בנפשם של ישראל (יבמות עא.): ״שלושה סימנים יש באומה זו הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים״, לא תיפגע עקב מעשיהם האכזריים בהריגתם את כל אנשי העיר ובשריפת כל רכושה?

אור החיים הקדוש (שם,דברים יג.יז): ״לפי שציוה על עיר הנידחת שיהרגו (שלוחי בית הדין) כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם. מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם כמו שסיפרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנידחת״!

הנצי״ב (שם): ״מעשה עיר הנידחת גורם שההורג נפש נעשה אכזר בטבע... (וקל וחומר להרוג) עיר שלמה, בעל כורחנו עלינו להרגיל כמה אנשים להרוג ולהיות אכזריים...״.

ואם כן, כיצד יתכן הדבר שהתורה מצווה על קבוצת אנשים בישראל - שלוחי בין דין - להרוג, לשרוף ולהחריב את עיר הנידחת ואנשיה, והלוא בכך יאבדו לכאורה את תכונת הרחמנות האלוקית הטבועה בנפשם, ויהפכו בעל כורחם להיות אכזריים בטבעם, הפך רצון ה׳ ותורתו?

על כך עונה התורה: ״ונתן לך רחמים ורחמך...״.

אור החיים הקדוש (שם): ״אמר להם הבטחה שיתן להם ה׳ רחמים, הגם שהטבע (המעשה) יוליד בהם האכזריות. מקור הרחמים (הקב״ה) ישפיע בהם כוח הרחמים מחדש לבטל כוח האכזריות שנולד בהם מכוח המעשה - ׳ורחמך'".

הנצי״ב (שם): ״על זה הבטיח הכתוב, שבזה שתעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה, ישוב ה׳ מחרון אפו ונתן לך מידת רחמים והרבך כאשר נשבע לאבותיך״!

אם כן, במצב מסובך וקשה זה, אף על פי שבאופן טבעי הייתה אמורה נפשם הרחמנית הישראלית של שלוחי בית הדין - נציגי ה׳, להתקלקל ולהינזק באופן חמור ממעשיהם האכזריים, לא יהיה הדבר כן - מפני שמעשה זה נעשה בציווי ה׳ ולשם שמיים, ובמצב מיוחד שכזה הקב״ה כביכול מתערב ומזרים מידת רחמים, ענוה ועדינות לנפשם של שלוחי בית הדין, בכדי לאזן את הרושם השלילי הרע אשר הצטבר בנפשם, ולהחזירם למקומם המוסרי הראוי והרצוי.

במצבים אשר בהם נדרשים אנו להשתמש על פי ציווי ה' במידות הקשות כמו גאווה, כעס, קנאה, אכזריות, נקמה וכדומה, כגון במלחמת מצווה מול אויבינו, מבטיחה לנו התורה שהקב״ה ישמור על מדרגתנו המוסרית הראויה, בכך שיתן לנו במתנה רחמים מיוחדים - ׳רחמי שמיים׳, על מנת שהמעשים הקשים שאותם אנו מחויבים לעשות לא יקלקלו ויזהמו את נפשנו הישראלית העדינה.

דוד המלך (תהלים כג,ד): ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״.

גם כשאני - דוד כמלך ישראל - נמצא במצב מלחמה בו המוות הערכי והמוסרי מצל עלי ומאיים לקלקל אותי, ׳גם כי אלך בגיא צלמוות׳, לא איעשה לאדם רע - לא יושחתו ערכיי ולא יתקלקלו מידותיי ולא תיפגם מוסריותי - ׳לא אירע רע' כי מכוחך אני נלחם ולמען שמך המתגלה בכבודם ורוממותם של ישראל עמך, ׳כי אתה עמדי׳!

הרב קוק (אורות, אורות המלחמה ב): ״אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש.

הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד... מלחמת קיומם - קיום האומה, מלחמת ה׳ הייתה בהכרה פנימית.

עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע (תהלים כג,ד) ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע׳.

כשאנו מתבוננים אליהם, הננו בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכוח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק ששכן בקרבם.

ומתוך תשוקה זו כוחנו הרוחני מתאמץ וכוח גבורתנו מתעדן,

ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם״...

אחת הנשמות האדירות שהשתוקקו לדבקות בגיבורים אלו וקיבלו מעדינותן ומעוצמתן היתה נשמתו של הדר גולדין הי"ד שנפל בקרב ברפיח בסוף צוק איתן, וחלקי גופתו עדיין מוחזקים לבושתנו אצל הצוררים ימ"ש.

הדר הי"ד למד לפני הגיוס את המסילת ישרים של הרמח"ל ישר והפוך עם הבנות יסודיות ושיעורי בית עצמיים בעבודת המידות והבנת המציאות בעולם.

אבא שלו הוציא עכשיו את כל הספר מסילת ישרים עם הערותיו של הדר בספר בשם "איך לבנות חיים – חברותא במסילת ישרים עם הדר גולדין".

אני יותר ממאושר להכיר טובה ולתת את הספר הזה מתנה לאחד מעמודי התווך של בית הכנסת החזן והגבאי שלנו איל סודרי שחוגג היום יום הולדת (18?).

אנחנו רוצים גם לברך את משפחת אוטמזגין לרגל התחלת לימודם של יובל ואלון בישיבות הסדר (עכו ונהריה) – ישיבות הממשיכות את דרכם של צדיקי וגיבורי התנ"ך!

בחדשות השבוע ראינו שהעמידה על העקרונות של הצניעות והכבוד לנשים הם חלק מ'והיה מחניך קדוש' ועמידה זו היא שמוציאה מתוכנו לוחמים קדושים צנועים ועזי נפש כגון עמנואל מורנו הי"ד שהשבוע פקידת שנתו.

יה"ר שרוח זו תשפיע על כל צבאנו היקר מלמעלה עד למטה, ונראה את ברכת ה' בתוך מחננו, אמן!

1 מהספר בנין אמונה.

חודש אב – חודש האחדות בין התורה לחיים

חודש אב – חודש האחדות בין התורה לחיים

מה הבעיה הכי קשה בתשעה באב? מה הבעיה הכי קשה בחורבן בית המקדש?

ירושלים ובית המקדש חיברו את השמים ואת הארץ! את הגשמיות והרוחניות! את עולם החומר עם התורה והמצוות!

תהלים (קכב,ג): "יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו".

הגמרא (בבא בתרא עד.) מכנה את ירושלים "היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי" – המקום שבו נושקת הארץ לשמיים, היכן שהעולמות נפגשים. חומר ורוח, חול וקודש, אדם ומקום – כולם נפגשים בירושלים.

בית המקדש הוא נקודת ההשקה של כל העולמות העליונים עם כדור הארץ...

החיבור הזה - זה מה שנחרב!

לאחר מכן יצאנו לגלות והחומר נהיה טמא ואסור ואין לנו מה לנסות לקדש אותו, כי ממש לא מעניין אותי שלימות החומר של חוץ לארץ!

אז עם ישראל התכנס אך ורק בבתי הכנסת ובבתי המדרש, ועסק בחומר רק במידה שצריך כדי להתקיים.

אבל כשחוזרים לארץ ישראל, ארץ שהחומר בה הוא קדוש (הרב יורם אברג'ל זצוק"ל: החול של ארץ ישראל יותר קדוש מספר תורה של חוץ לארץ!) - כאן העבודה בחומר – החרישה הזריעה הקצירה – הן מצוות עשה!

מרן הרב קוק זצ״ל: "ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התוכניים המעשיים ומגברת את ההתענינות עם העולם והחיים וכל אשר בם!

רק בזמן החורבן וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו, והוצרך להכיר את תעודתו אז במעמדו הרוחני המופשט, השריש רבי שמעון בר יוחאי את דרכו לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם על זה יצאה מחאה שמימית.

אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסידורים המדעים והחברותיים הוא חלק מתכנית פעלו הכללי, הרי הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתרחבו יותר, יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים ואור ישראל יאיר על פני תבל בכליל יפעתו".

הרב קוק (אורות עמ' פה'): "...לפני אורו של משיח, שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שעורר בראשית התעוררותו את החול, והכל ידברו 'בלישנא דאיניש, ולא בלישנא דקוב״ה' (זוהר), ועל זה נאמר גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי".

מי בדיוק מגיע בשלב הזה של הגאולה?

הנביא מלאכי מבטיח מפי ה' (מלאכי ג', כ"ג): "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

אליהו הנביא יעזור לנו לסלול את הדרך איך לשלב שמים וארץ ולקדש את החומר (המשיח רכוב על חמור לבן על החומר...) כפי שנאמר בפסוק (מלאכי ג', א'): "הנני שולח מלאכי, ופינה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים".

מי מרום (הרב יעקב משה חרל"פ, המאה ה-20, ירושלים מעייני הישועה, ח"א גלות וישועה פרק יח): "ועוד לפני התגלות שתי הבחינות הללו, הגדול והנורא, בנין ארץ ישראל ובנין בית המקדש, יבוא אליהו, ותפקידו יהיה לאחד את הלבבות ויבואו לידי הכרה שהאבות אשר התנגדו להקמת בית לשם גאולה בארץ ישראל, הוא מפני שהרגישו כי הבנים אינם דורשים את "הר קדשך", ויש ביניהם שמוותרים על זה, ולכן התנגדו האבות להתעוררות זו, כי ארץ ישראל בלא קדושה, בלא בית הבחירה, אינה כלום. ולעומת זה מה שהאבות דורשים רק את הנפש בבנין הקדושה ומוותרים על הגוף, בניין ארץ ישראל, שניהם כאחד טועים, ומעבודתו של אליהו הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם...".

הרב קרליבך: 'אב' הם אותיות - א׳ ב׳. בריאת העולם מתחילה באות ב׳ 'בראשית', וקבלת התורה - מתחילה עם א׳ 'אנכי ה׳ אלקיך'.

לצערנו הרב, חורבן בית המקדש הוא בגלל שהא׳ והב׳ הם לא ביחד.

אני אוהב את התורה, ואני אוהב את החיים. אני לא יכול, לשלב אותם ביחד.

חודש ״מנחם אב״ זה הנחמה שלי שאני יודע שיבוא יום שהא׳ והב׳ לא יהיו מנוגדים אחד עם השני.

אליהו הנביא הוא אחד משמונת הצדיקים הקרויים "נסיכי אדם"[1] (מיכה ה,ד), שעניינם להשפיע לישראל בדרך מקיף, (בניגוד ל"רועים" - אלו הצדיקים המשפיעים בפנימיות).

האור המקיף הוא זה שפועל על הגשמיות ומדריך אותה[2]!

מה שנותן אור מקיף זה הטלית גדול, היא מקדשת את האדם ומרוממת אותו לאט לאט.

יהודה שלנו – שבשם שלו יש את השילוב הוי-ה אדנות (האות ד') – נולד בחודש אב שעניינו החיבור בין התורה לחיים, בניית ירושלים והמקדש, חיבור הרוח והחומר, הקודש והחול.

סבא שלי אליהו שלום בן משה ועליה זצ"ל, היה אדם קדוש שחיבר שמים וארץ בכל מעשיו דרכיו ומחשבותיו.

הקדושה שלו, הדבקות בזהר הקדוש והנהגות החסידות לא הפריעו לו לקום ולעבור ממרוקו לצרפת ומשם לארץ ישראל כדי להילחם במלחמת העצמאות.

הרוח והחומר אצלו לא הפריעו אחד לשני אלא השלימו אחד את השני ונעשו לו ניסים גדולים במלחמה הזו!

סבא הגיע לארץ כדי להילחם במלחמת העצמאות, קיבל רובה ישן, ירה 10 כדורים על עץ רחוק וזהו יצא לקרב...
באחד הקרבות הם הסתערו על מוצב מצרי ופתאום כל המוצב מרים ידים ונכנע... סבא שידע ערבית שאל את מפקד המוצב מה קרה? ענה מפקד המוצב: 
ראינו את כל ההרים מלאים לוחמים לבושים לבן שמסתערים עליהם!!!

באחד הקרבות סבא נפצע ברגל והתעקש לעזוב את בית החולים עם קבים וללכת למירון לקבר רשב"י...
אחרי מסע ארוך של תלאות הוא הגיע למירון התפלל בקבר רשב"י ונרדם שם, בחלום בא אליו זקן הדור ואמר לו מה באת לישון כאן? בוא נלמד... הוא פתח ספר זהר והתחיל ללמד אותו... כשסבא התעורר הוא אמר שהוא כבר לא היה צריך קבים כדי ללכת ושהוא הבין ברמה עמוקה הרבה יותר את הזוה"ק מאותו רגע...

לא ראינו משהו יותר מתאים מאשר לתת ליהודה שלנו את הטלית גדול שלו לרגל יום הולדת 12!

יהי רצון שזכות אבותיו תסייעתו לעשות את תיקונו ותיקון העולם כיאה וכיאות ובימיו תיושע יהודה וירושלים וישראל ישכון לבטח!

---

[1] ישי, שאול, שמואל הנביא, עמוס, צפניה, צדקיה, מלך המשיח ואליהו הנביא (סוכה נב:).

[2] שער הגלגולים (הקדמה י): "לפי שהמקיף כולל בתוכו את הפנימי, ומהפכו לזכות...".

תיקון חצות (ביום) לימי בין המצרים

תיקון חצות (ביום) לימי בין המצרים

בימי בין המצרים ראוי לכל ירא שמים לעשות 'תיקון חצות' אחרי חצות היום (בערך ב12:45)

👈🏻 קודם התיקון יש לחלוץ נעליים

👈🏻 יש לשבת על בד המונח על הריצפה

👈🏻 ניתן לומר את התיקון עד השקיעה

👈🏻 אומרים 'תיקון רחל' בלבד

👈🏻 לא אומרים וידוי לפני התיקון

👈🏻 נשים לא אומרות תיקון חצות

👈🏻 בערב תשעה באב אומרים רק תיקון רחל

👈🏻 בימי שישי, שבת, ר"ח אב, ותשעה באב - אין לומר כלל תיקון חצות של יום.

וכמובן שטוב, כבכל השנה, לומר 'תיקון חצות' שלם ('תיקון רחל ו'תיקון לאה') אחרי חצות הלילה.

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוּד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מוּכָן לוֹמַר תִיקוּן רָחֵל, כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשׁוֹ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: 

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע: 

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר: הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: עַד מָה יְהֹוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ: 

זְכֹר יְהֹוָה מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ: נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים: יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת: מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ: עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ: מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם: אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ: עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם: בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר: עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב: נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה: שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ: בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ: זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם: שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ: נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ: עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ: עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ: אַתָּה יְהֹוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר: לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד: הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: 

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ: כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהֹוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהֹוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ: לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ: וְעַתָּה יְהֹוָה אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ: אַל תִּקְצֹף יְהֹוָה עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ: עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה: בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה: הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְהֹוָה תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד: 

עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהֹוָה אַל דֳּמִי לָכֶם: וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ: נִשְׁבַּע יְהֹוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ: כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת יְהֹוָה וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי: 

אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: 

נוהגים להוסיף אחרי תיקון של חצות היום:

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה

וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה

בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם

אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם

וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה

וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה

הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה

עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה

וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה

סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּך

ְנָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵך

ְוּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה

וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה

חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם

נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם

תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה

התודה והברכה לתורת מרן📖Torat Maran על הטקסט!