חסרונות מושלמים
[אפשרות דידקטית למי שרוצה: אפשר להתחיל את הדרשה בצורה שלומפרית, לא מוצא את הדפים, החולצה קצת בחוץ, הכיפה לא מונחת טוב, "זה ממש מסובך אבל אני אנסה לסביר את זה בעשרים דק'..." אחרי ההלם להסתדר ולשאול:]
"מה הקב"ה רוצה ממשה רבינו?!?"
שמות (ד,י): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי".
כיום, התכונה הבולטת לה מצפים אנו ממנהיג שיידע לדבר רהוט, בשפה עשירה ומלהיבה, אחד ש"יודע לעבור מסך".
גם לפי רש"י שאומר שהוא
גמגם כפשוטו. וגם לפי הרשב"ם שאומר שה' לא היה בוחר נביא בעל גמגום וכבדות
פה אלא הוא עדיין לא הספיק להכיר את השפה המצרית
משום שכאשר היה קטן ברח ממצרים וכיום הוא בן שמונים ולא זוכר את השפה. משה רבינו לא מתאים!!!
שמות (שם,יא): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, מִי
שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר - הֲלֹא
אָנֹכִי, ה' ".
ה' עונה לו שדרך האדם לתלות ההצלחה בחכמתו
וחריצותו של המצליח, ואם הוא דבר התלוי באומנות ידים, תולים בידיו הטובות והמאומנות
הדק היטב, ואם השליחות היא מדינית תולים ההצלחה בכשרון הדיבור, ויתרון הידיעה הדיפלומטית
וכו'...
את זה רצה הקב"ה לעקור מן היסוד, ואמר לו "מי שם פה לאדם, או מי ישום
אלם או חרש"? כל הנעשה בעולם, נעשה על פיו ורצונו של הקב"ה בלבד, המשגיח
השגחה פרטית על כל פרט ופרט, הוא המוליך והמביא דבר גדול וקטן, בלא יוצא מן הכלל.
יכול להיות שמשה רבינו קצת לא אהב את
החיסרון הזה שהיה בו,
לא כיף לגמגם, זה בטח הפריע לו 40 שנה בכוש ובשידוך עם ציפורה ובכל חייו, אבל!!!
דווקא ה"חיסרון" הזה שבו הוא
שהכשיר אותו לתפקיד.
דרשות הר"ן: "למען לא יאמרו הבריות כי בגלל היותו
נואם ומטיף טוב הצליח להשפיע על העם ולתת לו את התורה, לפיכך נברא כבד פה ומגמגם,
למען ידעו הכל, כי השפעתו היתה רק משום ש"שכינה מדברת מתוך גרונו".
פסיקתא זוטרתא (שמות ו): "אמר לפניו רבש"ע
אם אני הולך אצל פרעה ואני ערל שפתים, יאמר לי וכי לא היה עבד טוב ממך לשלוח אלי אמר
לו הקב"ה ראה נתתיך אלהים לפרעה. אע"פ שאתה ערל שפתים, אלהים אתה לפרעה,
שהרי ניסי אלהינו כך הם, הברזל צף לפני העץ, והמים המרים נמתקו בעץ דפנא, וכן בימי
אלישע, במלח ריפא המים הרעים, כדי לעשות נס בתוך נס".
מדרש (ויקרא רבה צו ז,ב): "אמר רבי אבא
בר יודן: כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה, הכשיר באדם. פסל בבהמה עַוֶרֶת או שבור
או חרוץ או יבלת, והכשיר באדם לב נשבר ונדכה. אמר רבי אלכסנדרי: ההדיוט הזה, אם משמש
הוא בכלים שבורים, גנאי הוא לו. אבל הקדוש ברוך הוא - כלי תשמישו שבורים, שנאמר
(תהלים לד) "קרוב ה' לנשברי לב" (תהלים לד); "הרופא לשבורי לב"
(תהלים קמז); "ואת דכא ושפל רוח, זבחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר" (ישעיהו
נז)".
החסרון פה הוא היתרון העצום!!!
שמעו של רבי חיים הלברשטאם יצא בכל הארץ
, כולם ניסו לשדך לו בנות נפלאות ומקסימות , אך הוא לא היה מוכן להתחתן עם אף נערה,
כששאלו אותו מדוע הוא מסרב , הוא ענה להם כך: "כבר הראו לי משמים מי תהיה בת זוגי"
השמועה עברה בכל הארץ עד שהגיעה אל הגאון בעל ה"ברוך טעם" שהחליט להציע
את הבת שלו. הגיעו לביתו של העילוי, ואחרי שדיברו שלחו את הבחורה לראות את החתן
המיועד. הלכה הבחורה פתחה את הדלת והבחינה בחתן יושב במרכז החדר, הוא היה פשוט מושלם
והיה לו קול ערב ונעים, וכולם תלו בו עיניים מעריצות והתייעצו איתו, היא הייתה פשוט
מאושרת ומלאת התרגשות אבל אז... הוא הבחין בה... חייך לעברה, קם מהכסא ורצה להתקדם
לעברה והוא פשוט צלע צליעה כל כך בולטת ונוראית, כל צליעה שלו פשוט דחתה אותה! הבחורה
לא האמינה למראה עיניה , איך יכול להיות שנערה כל כך יפה תתחתן עם צולע? היא לא יכלה
לשאת זאת! היא ברחה מיד לחדר ובכתה בכי נורא! לפתע היא שמעה דפיקה בדלת וברקע נשמע
קולו הערב של החתן "אנא ממך פיתחי נא לי את הדלת" הכלה מיהרה לנגב את דמעותיה
ופתחה את הדלת, נכנס החתן וביקש ממנה לפתוח דלת ארון שהיה בחדר, הכלה לא ממש הבינה
מה החתן מרמז לה אבל היא הלכה ופתחה את דלת הארון, כשפתחה הכלה את דלת הארון היא הבחינה
בראי גדול (מראה) ובו ראתה הכלה את עצמה , לבושה בבגדים פשוטים, עורה כהה, פניה עייפות
ועצובות ורגליה אינן שוות, היא התקרבה לראי לראות שאינה הוזה ותוך כדי פסיעה לעבר הראי
היא רואה את עצמה צולעת בבירור, והחתן שבראי נראה נאה וזקוף בעל שתי רגליים זהות, ניגש
אליה החתן ואמר לה בזו הלשון: "דעי לך, עוד כשהייתי בשמים, ניגש אלי המלאך גבריאל
וסיפר לי על התפקיד החשוב שעתיד להיות לי בעולם הזה, הוא גם הראה לי את בת הזוג שתהיה
לי (השידוך שלי משמים) וכך בדיוק ראיתי אותך (כמו שאת עכשיו במראה) ראיתי כמה עניה
את ועד כמה הצליעה שלך מאמללת את חייך, ובקשתי מהמלאך לקחת ממך לפחות את הצליעה כדי
שאולי בע"ה תזכי לאושר ושמחה למרות העוני ואני כבר אסתדר בע"ה, מן השמים
הסכימו לבקשתי ובית הדין פסק שאת תרדי לעולם עם זוג רגליים זהות ואני ארד לעולם צולע,
כדי שלך יהיה טוב. הבחירה בידיים שלך, את רשאית ללכת אם תרצי, הנערה הביטה שוב במראה
ולפתע המום היה שלה. היא צריכה לוותר? הוא ויתר! לפתע כל צליעה במקום שתדחה
אותה רק גילתה את החינניות של הבעל והצער שבחר לעצמו במקומה, מייד הסכימה הבחורה
לחתונה! לימים התפרסם אותו העילוי בשם "האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז
זיע"א.
אם אתה רואה שמשהו מפריע לך בחיים תדע
לך שהקב"ה שם את זה בשבילך ולטובתך!!!
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!!!
