שלח לך - וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת

במדבר (טו,לח-מ): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם".

האור החיים הק' מביא מדרש (ילקוט) שכשראה משה מעשה המקושש אמר לפני ה' בימי החול לובשין ישראל תפילין וזוכרין המצות ביום השבת במה יזכרו? והשיב הקדוש ברוך הוא הריני נותן להם מצות ציצית שבה יזכרו".

בעל הטורים: "ציצית בגימ' צדקות לומר מי שהוא זהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה דכתיב אני בצדק אחזה פניך.... ציצית עולה ת''ר ושמונה חוטין וחמשה קשרים תרי''ג לומר לך ששקולה מצות ציצית ככל התורה כולה" (וכן מובא ברש"י על אתר).

אבן עזרא: "והיה לכם לציצת. והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו... ולפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה".

מנחות (מא.): "מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא אמר ליה קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה ענשיתו אעשה?!? אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן!!! (בזמן שמידת הדין מתוחה ח"ו מענישים על ביטול עשה)".

מעשה בבחור מסורתי חייל בצנחנים שהשתחרר בדיוק חמשוש ורצה להתקרב אל הקב"ה והשתתף בשבת בסמינר, במוצ"ש אחרי שבת שלמה של התחזקות הוא החליט לקבל על עצמו לשים ציצית קטן...

יום ראשון לקח את הציצית לובש אותה יחד עם המדים והנשק מעמיס את התיק הכבד ויוצא לכיוון תחנת האוטובוס לבסיס שהייתה בגבעה הצרפתית בירושלים.

לאחר כמה דק' שעמד בתחנה שם לב החייל למישהו ממש חשוד ומפחיד לבוש מעיל גדול ומנסה מתוך המעיל כאילו למצוא איזה משהו בעצבים ובלחץ... הבין החייל שמדובר במחבל! התחנה הייתה ממוקמת לערך 10 מטר מאותו מחבל..כולו לחוץ ולא יודע מה לעשות. הוא אמר לעצמו יש לי 2 ברירות: לזרוק תתיק לזרוק תכל לתפוס ריצה ולהינצל או לנסות להציל את האנשים המסכנים שמסביב. ה' נתן בו אומץ שאין לתאר. הוא החליט לרוץ אל המחבל ולנסות להרוג אותו לפני שיקרה אסון גדול... כמובן שאותו מחבל שם לב אל החייל שמנסה למנוע ממנו את אותו הפיגוע אך למרבה הצער באותו שניה שקפץ החייל על המחבל התפוצץ המחבל! מספר אנשים שעמדו באותה תחנה שהייתה ממוקמת 10 מטרים לערך מהמחבל נהרגו במקום הי"ד. אבל אותו החייל שהמחבל עמד 20 סנטימטר ממנו בפיצוץ קיבל רק רסיסים קטנים ברגליים...

רמב"ם (יד החזקה הלכות ציצית ג'): "אף על פי שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצווה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת כציצית כדי שיקיים מצווה זו... לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".

מנחות (מד.): "תניא א''ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה''ז ולעה''ב איני יודע כמה! צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש אשה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא יכנס נכנס הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה... ואף הוא עלה לישב כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע''ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע''ג קרקע אמרה לו גפה של רומי (לשון שבועה...) שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתיב בה {במדבר טו-מא} אני ה' אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה כתב מידה ונתנה לו אמר לה לכי זכי במקחך אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זה מתן שכרו בעוה''ז ולעה''ב איני יודע כמה".

שבת (לב:): "אמר ריש לקיש כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים[1] שנאמר כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה (בזמן הגאולה) אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו'".

רש"י ד"ה 'בכנף איש יהודי' - בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון, הרי שבע מאות לשבעים לשון, וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות".

האדמו"רים מבית רוז'ין היו נוהגים לעטוף התינוקות מבני חודש ומעלה בציצית.

רבי דויד משה מצ'ורטקוב, בן רבי ישראל מרוז'ין, היה תינוק מוטל בעריסה, ולפתע החל בוכה בקולי קולות. בשום פנים אי- אפשר היה להרגיעו ולהשתיק את בכיו. נבהלה הרבנית ונכנסה לחדר בעלה ליטול ממנו עצה, מה לעשות בתינוק הבוכה בלא הפסק.

"לכי נא ובדקי בציציות של הטלית קטן שהלבשת היום לילד!", אמר הצדיק בקול רגוע ושב לעיין בספר שלפניו. מיהרה הרבנית אל התינוק וגילתה שחוטי הטלית שהלבישה באותו בוקר את דוד משה נקרעו בוו שבלט בקצה העריסה. הסירה מעליו הרבנית את הטלית קטן הפגומה ועטפה אותו ב"ארבע כנפות" כשרות, וכהרף עין נרגע התינוק והחל מחייך.

מעלות הציצית:

א. ירושלמי, זוה"ק כל המקיים מצוות ציצית כאילו מקבל פני שכינה.

ב. המעביר ציצית על עיניו בשעת קריאת שמע, לא יבוא לסימוי עיניים.

ג. תיקונ"ז (תיקון ח"י), גורי האריז"ל ע"י הציצית "אדם מכוסה מכל המזיקין ומלאכי חבלה".

ד. זוה"ק המתעטף בציצית מכריזים המלאכים לפניו , הבו יקר לפלנייא הבו יקר לברא דמלכא.

ה. ניצול מיצר הרע כמעשה יוסף הצדיק.

ו. ניצול מדינה של גהינום.

*מובא בדברי שלום ואמת לימוד זכות על חלק מעדות המזרח שנהגו לא ללבוש.

כוונות בקשירת הציצית (הגרמ"א):

בטלית קטן: 10 , 5 ,6, 5, בטלית גדול: 7, 8 ,11 ,13 


לקשור קשר ראשון כמו בכל ציצית ואחר לקשור 7 חוליות כדעת הרמב"ם.

טוב ומן הראוי לקשור 13 חוליות בשילוב 5 קשרים וראה כוונות ורמזים שגילו לנו חז"ל והראשונים בקשירת הציצית באופן של 13 חוליות ו5 קשרים 
לב פתילות ל"ב רמז ל 'ב' האות הראשונה בתורה ל' רמז לאות האחרונה בתורה.

ציצית = 600 + 8 חוטים + 5 קשרים  = 613 כמניין תרי"ג "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (רש"י במדבר טו לט)

39 כריכות + 13 חוליות =52 כמניין שם ב"ן  יו"ד ה"ה וו ה"ה (זוהר פינחס רכח ב) העולה כמניין אליהו ופעמיים שם הויה.

39 כריכות כפול 4 כנפות = 156 העולה כמניין יוסף(פרי עץ חיים שער הציצית פרק ה) העולה כמניין 6 פעמים שם הויה וזה רמז לזכור את התגברות יוסף על תאוותו ובזכות זאת זכה להיות מרכבה למידת היסוד.

20 קשרים + לב פתילות = 52 כמניין שם ב"ן  יו"ד ה"ה וו ה"ה העולה כמניין אליהו ופעמיים שם הויה. וזהו רמז לזכור את פנחס הוא אליהו שבזכות קנאתו לקדושת הברית במעשה זמרי ובימי אחאב זכה הוא להגיע לכל ברית של עם ישראל.

13 חוליות כל חוליה 3 כריכות 13 כפול 3 = 39 העולה כמניין טל כמניין הויה אחד (שו"ע יא יד ושם החשבון 7 8 11 13).

13 חוליות + 5 קשרים כפול 4 כנפות = 72 כמניין שם ע"ב  יו"ד ה"י וי"ו ה"י כמניין חסד  וזהו סוד "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא" (ישעיה טז ה)  דהיינו על ידי ע"ב חוליות העולים כמניין ע"ב/חסד מתקנים את המלכות (שם אדני/השכינה) להיות כסא לז"א (לקודשא בריך הוא שם הויה)  (תיקוני זוהר י כו א)

לב פתילות + י"ג חוליות = 45 העולה כמניין שם 'מה' יו"ד ה"א וא"ו ה"א העולה כמניין גאולה.

8 פתילות + 5 קשרים + 13 חוליות = 26 = הויה, בברכת 'ברוך שאמר' לוקחים הציציות שלפניו ביד ימינו ויחד עולים כמניין פעמיים הויה(מ"א נא א וחשבון אחר הוא ששתי הציציות 10 קשרים +16 פתילות שם הויה). ואילו בברכת אהבת עולם לוקחים 4 כנפות מלפניו (כה"ח מח) ויחד עולים כמניין 4 פעמים הויה.

8 פתילות + 5 קשרים + 13  חוליות + 39  כריכות כפול 4 כנפות = 260 כמניין 10 פעמים הויה וכמניין פעמיים עין (130)וכן 8 פתילות כפול 4 כנפות =32 כמניין 'לב' וזהו רמז לנאמר בפרשת ציצית (במדבר טו לט) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" והיינו שבזכות מצוות הציצית זוכים לשמירת העיניים. 

13 חוליות כנגד 7 רקיעים ו6 אוויריים שבניהם (מנחות לט.)

5 קשרים כנגד חמשה חומשי תורה ו13 חוליות כנגד 13 מידות הרחמים של התורה וי"ג מידות רחמים של התורה הם כנגד הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם(זוהר פנחס רכח א) 

5 קשרים + 13 חוליות = ח"י וזהו סוד ח"י העולמים שהוא היסוד המקשר את הקב"ה עם שכינתו מכל הצדדים היינו בארבע כנפות הטלית שהרי בכל צד של הטלית יש טל כריכות הרומזים ליו"ד ה"א וא"ו והחמשה קשרים רומזים לאות ה"א האחרונה משם הויה הרומזת לשכינה [למלכות]  (זוהר פנחס רכח א)  


5 קשרים + 8 פתילות + 13 חוליות + 39 כריכות = 65 = 'אדני' (כלבו)

---

[1] הרבי מחב"ד שואל מה נעשה עם כ"כ הרבה עבדים? ועונה שזאת תהיה אחת מהשאלות שנשאל את המשיח כשיבוא...

בהעלותך - בחלום אדבר בו

"בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ"

במדבר (יב,ו): " וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ".

כאן הקב"ה מסביר שאל שאר הנביאים הוא מתגלה בחלום.

גמ' ברכות (נז:): " חלום אחד מששים לנבואה".

רואים שיש חלומות שהם ממש נבואה קטנה:

Yהגאון רבי עזרא עטיה זצ''ל היה ראש ישיבת פורת יוסף , והיה הרב של כל גדולי הרבנים המפורסמים בדורנו כמו הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו זצוק"ל. בנו של הרב עטיה חלה במחלה קשה והרופאים לא מצאו לו תרופה. מצבו של הבן החמיר וחום גופו הגיע ל42 מעלות, והוא היה נתון בין חיים ומות. הרב עטיה התפלל על בנו במשך שעות ארוכות  בבכי ובתחנונים עד שנרדם.
בעת שנרדם נגלה אליו אחד מגדולי הדורות לפני כשלש מאות שנה  הרב שלמה אידלס - המהרש''א. (כל מי שלומד תלמוד ומעמיק בהבנת הסוגיות לומד את פירוש המהרש''א על התלמוד. כמו כן יש למהרש''א ביאורים על אגדות חז''ל על התלמוד). הרב עטיה שכל ימיו עמל רבות להבין את דברי המהרש''א על התלמוד, נרדם וחלם שהמהרש''א נגלה לו בחלום והוא אמר לו : דע לך כיון שאתה כל כך עמל ומתייגע להבין כל מילה בפירושי למסכתות של הש''ס אני מבטיח לך שאתפלל על הבן שלך כדי שתוכל להמשיך וללמוד תורה מתוך שלוות הנפש. ואני נותן לך אות, שכאשר תתעורר משנתך תראה שהחום של הבן שלך ירד ל-  37  ואחר כך הוא יחלים לגמרי. הרב עטיה התעורר וכל דברי החלום התקיימו.

Yבספר חסידים (לר' יהודה החסיד, סימן תשכ"ז): מובא סיפור מבהיל על אדם שבנה "כינור" משרידי עץ שנותרו מבניית "ארון-קבורה", והמת הקבור בארון בא אליו בחלום והתרה בו שישבור את הכינור אחרת הוא ייפגע, אך החולם לא שבר את הכינור, וכעבור זמן נעשה חולה מאוד, ומיד בנו נטל את הכינור שבנה אביו, ושברו על קברו של אותו אדם שנגלה בחלום והניח את השברים על הקבר, ומיד אביו נרפא והחלים ממחלתו.

Yפורסם לפני שנים מספר, כי באנגליה אישה ראתה בחלום את מלאך המוות. בבוקר, בעודה מהרהרת ומתפעמת מן החלום, היא מחכה לאוטובוס. הוא מגיע, וכאשר מסתכלת על נהג האוטובוס, היא נחרדת לראות כי פניו הם אותם הפנים שראתה בחלומה של מלאך המוות. כמובן שאינה עולה על האוטובוס הזה. אוטובוס זה טבע באגם, 20 מטרים מתחת לפני המים, ולמעלה מ- 40 בני אדם ניספו.

Yמקרה מפורסם שאירע בבריטניה[1] מספר על ילדה בשם מריל מיי בת 10 . הייתה ילדה רצינית ואחראית. יום אחד אמרה הילדה לאמא במפתיע: "אני לא מפחדת למות" אמה ענתה לה: "ילדה בגילך לא צריכה לדבר על מוות". השיבה הילדה: "לא אמא, כאשר אמות אהיה עם ג'ון ופיטר". לאחר מספר ימים סיפרה הילדה לאמא על חלום שחלמה: "חלמתי שהלכתי לבית הספר אבל הוא לא היה, משהו שחור ונורא נפל על הבית וכיסה אותו לגמרי". האם כעסה ואסרה על הילדה לצפות בטלוויזיה. למחרת היתה מפולת של הר פחם ענק שהיה ליד בית הספר של הילדה ובית הספר התמוטט וקרס - הילדה נפטרה ביחד עם חבריה - פיטר וג'ון.

Yבספר לשכנו תדרשו, מובא סיפור על אישה שנפטר בעלה ולא ראתה אותו בחלום מאז פטירתו. והנה ביארצייט (יום השנה) השני, היה זה בליל שבת, בא אליה בחלום, וראתה אותו קורן ולובש בגדי כבוד. היא שאלה אותו מדוע נפטר בפתאומיות והשאיר אותה אלמנה מטופלת בילדים. הוא ענה לה כי התבקש לישיבה של מעלה תרתי משמע, כי הינו ראש ישיבה למעלה. האישה נשתאתה: הרי היית אדם פשוט העובד לפרנסתו, ואיך תאמר שהנך ראש ישיבה. הסביר לה בעלה כי בגלגול שעבר באו ביחד, והיה עסוק מאוד בלימוד התורה הקדושה, ולא נתן לבו למצווה הראשונה והחמורה שבתורה – פריה ורבייה. לכן כדי להשלים את נפשו, שלחו אותם ביחד שוב כדי לתקן עניין זה בלבד... שוב ראתה מלאך טס לקראתה, וזיהתה בבחור צעיר את בנה שנפטר בגיל שלוש שנים. שאלה אותו: מדוע נלקחת ממני? השיב לה: אימא, בגלגול שעבר, בהיותי תינוק, נחטפתי מאמי היהודיה וינקתי חלב מאישה גויה שאוכלת מאכלים לא כשרים. זה גרם פגם לנשמתי. כדי לתקן פגם זה, בחרו בך, אימא צדיקה שלי, שאת מאוד מדקדקת בשמירת הכשרות לאכול רק מאכלים כשרים בהדור. משתיקנתי את הפגם, לא הייתי זקוק יותר לעולם הזה...

דרך ה' (ג,ה,ב): "כלל כל הנביאים חוץ ממשה, נבואתם על ידי מראה או חלום, וכמו שכתוב "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". והיינו שהקב"ה משתמש מן החלום החקוק כבר בטבעם של בני האדם, להיות לאמצעי להמשיך על ידו הנבואה לנביא. ולא שהנבואה והחלום ממין אחד, אלא שהחלום הוא דבר הגון לפני חכמתו יתברך שיהיה אמצעי להמשך הנבואה על ידו".

רואים גם שר' יעקב ממרויש פסק להלכה על פי שאלת חלום:

שו"ת מן השמים (סימן ג'): "ועוד שאלתי על סדר פרשיות שבתפלין (=אם לנהוג כשיטת רבנו תם או כרש"י)  וכך הייתה שאלתי: אנא המלך הגדול הגבור והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות מגיד נעלמות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפלין. כי יש מהחכמים האומרים הויות באמצע ואם החליף פסולות, ויש מחכמים האומרים הויות כסדרן ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים צוה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב? והשיבו: אלו ואלו דברי אלהים חיים וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקב"ה אומר הויות באמצע וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן".

מצד שני:

כתוב בנביא (זכריה י,ב): "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ".

וחז"ל כתבו להלכה שאפילו אם חלם שאביו בא אליו בחלום, ואמר לו שכספי הירושה המונחים במקום פלוני שייכים לצדקה, או לאדם פלוני - אין הבן צריך לקיים את דברי אביו בחלום, וביכולתו להשאיר את הכסף לעצמו. וכן אם אביו אמר לו בחלום שמזון פלוני שהוריש, טרף ואינו כשר - ניתן לאכול את המזון ללא חשש, כי אין ממש בדברי החלומות.

אז מה עושים עם החלומות?!?

גמרא (ברכות נה:): "רבא רמי: כתיב בחלום אדבר בו, וכתיב וחלומות השוא ידברו? לא קשיא, כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד".

תניא (פרק כט): "מי שאינו צדיק רוב חלומותיו הבל ורעות רוח, הבאים מצד הטומאה ומראים עניני העולם ודברי שקר כדי לצער את האדם[2]".

כי אצל הצדיקים השינה היא חלק מעבודת ה'!

כמו שסיפר האריז"ל לתלמידו, רבי אברהם הלוי, שהגילויים האלוקיים הנשגבים אותם זכה לשמוע בשמים במשך שלוש שעות שישן בשבת, יקח לו יותר משמונים שנה ללמד ולהסביר לתלמידיו!

גם על שינת "הרב המגיד ממעזריטש" מסופר דבר נפלא: פעם ישבו בליל שבת תלמידיו וחזרו על תורת רבם, והרב הקדוש רבי אהרון מקרלין, אמר "שיר השירים". לפתע בא משרתו של המגיד ואמר לרבי אהרון שהמגיד ביקש שיפסיק לומר שיר השירים, כי באמירתו הוא 'מרעיש עולמות' והוא אינו יכול להירדם בשל כך.

אמר על-זה הרב הצדיק רבי הלל מפאריטש: מזה נוכל ללמוד אפס קצהו מגדולת הרב המגיד ומגדולת השינה שלו - שאף-על-פי שאמירת שיר השירים של רבי אהרון הרעישה עולמות, בכל-זאת שינת הרב היתה יקרה יותר, והוא ביקש ממנו שיפסיק לומר שיר השירים לצורך שינתו!

לכן בשינה הם זוכים להתגלויות אמיתיות!!!

מנחת יהודה לר’ יהודה פתיא (פרשת מקץ עמ' 62): "…והכלל בזה הוא, כי חלום הבא על ידי מלאך (קדושה), הוא יהיה מסודר, ולא יהיה מעורבב מעניינים שונים זה מזה. וגם [האדם החולם] אינו מתפחד ומתבהל בעת ראיית החלום. ולא עוד, אלא שרואה את עצמו כמו בהקיץ ממש…
אבל חלום הבא על ידי שד, דרך אחרת יש לו, כי הוא עומד אצל האדם בעודו ישן שינה קלה, ולוחש באוזנו דברים מבהילים, וגיבובי דברים מעניין לעניין. ואותם הדברים הם מצטיירים במוח האדם, ונבהל מהם, וליבו דופק מאוד, ומתעורר מרוב הפחד. ואותם השדים נשארים עומדים שם, והם שמחים וצוחקים עליו, על שיכלו להבהילו. וכאשר חוזר לישון, חוזרים להבהילו, וכן עושים כמה פעמים. ואין האדם ניצול מהם עד שיחזור ויקרא קריאת שמע, או עד שיעשה אופן אחר, והוא כי כאשר יתעורר יאמר: "טמא, טמא, ברח לך מכאן", ויאמר נוסח זה 3 פעמים, ואז ילך לו השד משם וישכב לבטח.
ואם יש לו איזה שונא, יאמר: "טמא, טמא, ברח לך מכאן ולך אצל פלוני בן פלוני והבהילהו", ואז הוא עושה ככל אשר תצווה עליו.
ואם תרצה לנסות דבר זה, תלחוש באזני ילד קטן ותאמר לו: "קניתי לך תפוחים ואגוזים, והינם מונחים בקופסה לידך", וכאשר ייקץ משנתו הוא ישאל העל התפוחים והאגוזים היכן הם,  וכמו שכתוב בספר חסידים סימן קל"ח וסימן תמ"א. ולכן רוב החלומות המבהילים והרעים אינם באים כי אם בעוד שהאדם ישן שינה קלה, כגון בתחילת השינה, או בסופה, בעת שהתחיל להקיץ, שאז אפשר למוח להרגיש בציור הדברים, ולא בזמן שהוא נרדם בשינה.
ודע, כי אם אפילו קורא האדם קריאת שמע על מיטתו קודם שישכב, אם אחר כך נתעורר משנתו לקול בכיית ילד קטן, או לכסות את גופו וכיו"ב, ואח"כ הוא חוזר לישון, אז יכולים השדים לשלוט עליו, להבהילו ולהפחידו בחזיונות רעים, אלא צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע פעם שניה, או לפחות פסוק ראשון ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וכמבואר בשער הפסוקים [לאר"י הקדוש] בשיר השירים על פסוק "אני ישנה וליבי ער" (שה"ש ה, ב), עיין שם.
גם חדשות אני מגיד, כי השדים למדו את הדברים שבני אדם מקפידין מהם אם רואים אותם בחלום, כגון הרואה שנפלו שיניו, או מחזיר כפרות עליו, או בהמה שחוטה לפניו, או שהוא שרוי בתענית, או לובש שחורים, או הולך יחף וכיו"ב. ואין לו לאדם לחוש לחלומו אלו, אלא אם כן רואה שהדירוהו בחלום (=גרמו לו שינדור נדר), או שקראוהו בשמו לעלות לספר תורה, ואם גם לזה אינו חושש - תבוא עליו ברכה!
גם לפעמים מראים השדים לאדם דברים רעים, ואם האדם הוא פתי ומאמין לחלום ההוא, אז הם טורחים לעשות הרע ההוא בפועל ממש, כדי להטעות את החולם ההוא, ולהאמין בחלומותיו, או לפחות כששומעים קול הכרוז [הרוחני] שברקיע, שמכריז על איזה רעה, הם מודיעין אליו בחלום, כדי שיאמין בחלומותיו.
אמנם, צריך אותו אדם לדעת, שאם הוא מתענה על חלומות כאלה, או עושה כפרות או פדיון נפש, ואינו שואל את פי החכם היודע את ההבדל בין החלום שע"י מלאך ובין החלום שע"י שד, ידוע יידע שהוא עתיד מכאן והלאה לחלומות קשים ורעים ומרים מאלו, כי השדים הם שמחים על שלא היה יגיעם לריק עם אותו האדם. וכל אלו השדים נקראים "שדין נוכראין (=נוכריים) למודי הרע".
ויש שדים אחרים הנקראים "שדין יהודאין" (זוהר במדבר דף רנ"ג), ומנהג אחד יש להם, כי הם עושים עצמם כנביאים הראשונים, וכתנאים, ויש שעושים עצמם כדייני ישראל וכתלמידי חכמים המפורסמים, או כצדיקים וחסידים, ולפעמים אומרים שהם אברהם, יצחק ויעקב, או אליהו הנביא וכיו"ב. וצריך האדם לשאול את  פיהם, אם הם אבות העולם ממש, או אם שמותם כשמות האבות, וכן ישאל לאליהו, וצריך לדקדק מאוד בתשובת דבריהם, שאם ישיבו דבר שאינו מבורר, נוטה לכאן ולכאן, ידוע תדע שהם שדים.
וגדולה מזו הם עושים, כי יכולים להראות להאדם דמות רקיע, ודמות כסא הכבוד וצבא מרום וכיו"ב, והם נזהרים מאוד שלא להבהיל את האדם, ואדרבא - הם מצווים אותו להיזהר ללמוד בכל יום כך וכך שיעור זוהר ותהלים, ובלילה יעמוד לומר תיקון חצות, ולפעמים גוזרים עליו שיטבול כמה פעמים ביום, ויחליף בגדיו, וייזהר פן ייגע באשתו, ואח"כ מוסיפין עליו סיגופין ותעניות, ואם לא עשה כן הם מכים אותו ומצווים עליו במפגיע שלא יגלה מראות וחזיונות אלו לבני אדם (כדי שלא יכירו שהם שדים), עד שמעט מעט נמשכת ונקשרת מחשבתו בהם, וכמעט נעשה כמשוגע, ולבסוף גורמים לו חולי הכפיה, רחמנא ליצלן.
וכלל זה יהיה בידיך: כי רוב החלומות הבאים על ידי מלאך הם מתבארים על פי הסוד (=הקבלה), יען כי המלאך הוא רוחני, ולכן עושים הרמז על פי דרכם".

סיכום: מי שרואה חלום – הכי טוב שלא יתיחס לזה כי אנחנו לא צדיקים גדולים שמראים להם המלאכים דברים בשינה. והוא רק יביא לעצמו עוד חלומות כאלו...

אם זה אחרי פטירה של מישהו קרוב ח"ו והוא בא בחלום 3 פעמים אז כתוב שכנראה הוא צריך עזרה למעלה וללמוד לעילוי נשמתו ולחזור בתשובה!

אם לא מצליח:

-בשעת ברכת כהנים, יאמר הנוסח המובא בסידורים (ומקורו מהגמרא) 'ריבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך' וכו'.

-יערוך ''הטבת חלום'', כלומר שייטיב החלום לפני ג': חלום טוב ראיתי... טוב הוא וטוב יהיה וכו'.

-ילך לחכם שיפתור לו את החלום, וכתוב בגמ' (ברכות נו.) שהחלום הולך אחר הפיתרון (לומדים מיוסף הצדיק), לכן איך שהחכם יפתור לטובה כך יהיה.

יה"ר שנזכה בקרוב ל - "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהילים קכו,א)!!!

---

[1] בעיירה הוולשית אברפאן בתאריך ה21/10/65 מתו שם 128 ילדים ואנשי צוות בית הספר.

[2] הרב קוק (שמונה קבצים קובץ ג' רכ"ו): "רק החלום החופשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות".

פרשת בהעלותך - כלך יפה רעיתי

"כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ"

הרבי מחב"ד:
במדבר (ט,י): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לה' ".

היינו חושבים שאנוס זה מי שהיה בדרך רחוקה שלא יכל להגיע בזמן לעזרה להקרבת קרבן פסח...

אבל:

כותב רש"י (ד"ה 'או בדרך רחקה'): "נקוד עליו, לומר, לא שרחוקה ודאי אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה".

מי שנכח בעזרה ולא הקריב עליו נאמר 'ונכרתה הנפש ההיא' אבל מי שהיה מחוץ לעזרה זדונו הוא באי בואו לעזרה אבל בעניין הקרבת הפסח הוא אנוס כי אי אפשר להקריב שם קרבן פסח! והתורה נותנת לו להקריב פסח שני!

ואפילו מי שהיה בעזרה ולא הקריב יכול לתקן את חטאו בכך שיקריב פסח שני, הרמב"ם פוסק (הלכות קרבן פסח תחילת פרק ה') שרק מי שלא הקריב גם פסח שני מתחייב בכרת!

מפסח שני לומדים שאין שום דבר שא"א לתקן אפילו אם היית קרוב ואם לא הקרבת בזדון... תמיד אפשר לחזור בתשובה ותמיד ישנה תקנה!!! לא ידח ממנו נדח!!!

העוונות שלנו לא יפריעו לגאולה להגיע!

כתוב בהפטרה (זכריה ג,ט): "וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד".

וגם בהפטרה הזאת אחרי כל הבטחת הגאולה שואל המלאך את יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מה הוא רואה? (זכריה ד,א-ב): "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ: וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ".

והוא עונה: את המנורה!

במדבר (ח,ב-ד): "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה".

המנורה היא הסמל של עם ישראל, ובעם ישראל ישנם סוגים שונים של אנשים. ישנם העוסקים בחיי עולם - שהיא התורה, וישנם העוסקים בחיי שעה - בעמל מלאכה.

הנרות הם סמל לכלל ישראל. הנרות הימניים מסמלים את העוסקים בחיי עולם, והנרות השמאליים מסמלים את העוסקים בחיי שעה.

גם אלה וגם אלה, כאשר הם מתכוונים לקנה האמצעי – שהוא הסמל לעבודת ה' והפקת רצונו – "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". כל הנרות יאירו וישפיעו אור עליון על ישראל, מתוך תחושה של שותפות ואחדות בין כל חלקי העם. כאשר כולם עובדים למטרה אחת משותפת, שהיא להפיק את רצון ה' בבריאה, אזי כל אחד משלים בעבודתו את חבירו, וכך מפיקים את אור ה' בעולם. וזהו שנאמר במתן תורה: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח) - כלומר בין כולנו נשלים את רצון ה'.

זכריה (ד,ב): "וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ".

מדרש (במ"ר יג,ח): "של זהב היא כולה, לקיים מה שנאמר: 'כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ' (שה"ש ד,ז)".

הנביא ממשיל את כנסת ישראל למנורת זהב כולה - כי כאשר עם ישראל מאוחד ורואה את השותפות בין כל חלקי העם – הרי שיש כאן שלימות אחת, בחינת "וּמוּם אֵין בָּךְ".

בנבואת צפניה על הגאולה נאמר  (א,יב): "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת".

דרשו חז"ל בפסיקתא: אמרו ישראל: רבון העולמים, אתה אומר שתחפש את ירושלים בנרות? והלא הבטחת ע"י הנביאים: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם ... וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר". ואומר "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח". ואתה אומר אחפש את ירושלים בנרות?! א"ל הקב"ה מה שאתם סבורים אינו כך אלא כשם שהראיתי לזכריה את מראה המנורה "והנה מנורת זהב כולה" - זו כנסת ישראל, "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ".

ומסביר בספר "אם הבנים שמחה" שתשובת הקב"ה אחפש את ירושלים בנרות - הכוונה לנרות המנורה, שזה מורה על האחדות בעם ישראל - בין כל החלקים השונים. וכאשר כולם מאוחדים למטרה משותפת אחת, אזי – "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ", וכנסת ישראל היא מנורת זהב טהור. וכאשר יש אחדות בעם ישראל, זהו המפתח לגאולה. ותוך כך, יתקיים בנו, "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח".

אפשר גם להוסיף שה'מום אין בך' נראה ע"י הדלקת נרות שבת שהם אלו שעליהם הבטיח הקב"ה לאהרן 'שלך קיימת לעד' (הרב אליהו זצ"ל, דברי מרדכי, בהעלותך) שרואים שהאנשים הכי רחוקים מהיהדות מדליקים נרות שבת!

פעילה של מעייני הישועה הציעה לאשה אחת חבילת נרות לשבת, והאשה נעלבה מאוד מזה שהיא מציעה לה... 'מה את חושבת שאני לא מדליקה?!?'.

אשריכם ישראל!!!