הודיה לה' על סיום הקורונה

חובת ההודיה על הצלה מתקנת נביאים:

גמרא (פסחים קיז.): ״אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן״.

חוסר הודיה נחשב ככפיות טובה כלפי הקב״ה:

גמרא (פסחים צד.): בימי חזקיהו מלך יהודה עלה סנחריב מלך אשור על ירושלים להחריבה ואיתו מאה שמונים וחמישה אלף ראשי גייסות! ועשה הקב״ה לישראל נס ונהרגו כל מחנה אשור מבלי שהוצרכו ישראל להילחם כלל, ״ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים״ (מלכים ב׳ יט,לה), ומבארת לנו הגמרא מה התחולל בשמים באותה עת: ״ביקש הקב׳׳ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב׳׳ה, רבש׳׳ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?! לכך נסתתם״.

גם כשעדיין לא הסתיימה הגאולה ויש עדיין על מה לבקש צריך לומר תודה לה':

רבי נחמן השתפכות הנפש (פ'): "וְגַם כִּי הַיְשׁוּעָה בְּעַצְמָהּ מַה שֶּׁזָּכוּ לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה גַּם כֵּן עֲדַיִן אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וּכְפִי הַתַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהַשִּׂיג... אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְסַיֵּם בְּהוֹדָאָה (שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּנַעְנְעִים עוֹד הַפַּעַם בְּסוֹף הַהַלֵּל בְּהוֹדוּ לַה').

קרבן תודה אינו בטל:

במדרש (ויקרא רבה צו פרשה ט'): על הפסוק "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיְיָ" אמרו: "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב" - אלו ההודיות, "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ" - זה קרבן תודה. וכן אמר דוד (תהלים נו) "עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ", "תודה" אינו אומר, אלא "תודות" - ההודיה וקרבן תודה".

האבודרהם (תקון התפלות ועניניהם) מבאר כל התפלות והקרבנות יתבטלו לעתיד לבוא "כי התפלות בטלות שלא יצטרכו לשאול צרכי עולם, כי בטובה גדולה יהיו כל הימים, ואין להם אלא שבח והודאה לשם יתברך. וכן לא יהיו חוטאים לעתיד לבא ואז לא יצטרכו לקרבן חטאת ואשם, כי אם קרבן תודה שאינו בא על חטאת"‏.

ההודיה מוסיפה עוד ניסים בעתיד:

מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר כי כשאדם מודה לאלוקים הוא מביא ברכה רבה. לכן יש כאלה שאומרים בסיום "על הנסים": "וְעָשִֹיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה". והיה הרב זצ"ל שואל על הנוסח הזה, למה הוא מדבר בלשון עתיד? הרי בתחילה הודינו על הנסים שהיו בעבר, אם כן היה צריך לומר "ומודים לשמך הגדול, סלה". או "והודינו לשמך הגדול, סלה"?

והיה עונה הרב ואומר, כי בכל פעם שאנו מודים לאלוקים אנו מושכים עלינו נסים חדשים לעתיד.

לכן בסיום הודאת "מודים" באה ברכת כהנים וברכת "שים שלום", שהן ברכות של שפע גדול היוצא מתוך ההודאה.

לכן אנו אומרים בהלל: "הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". מודים לה' כי טוב – ומזה מגיע חסד לעולם. גם לעולם כולו וגם לעולם ולעולמי עולמים. כך יש לפרש את האמור בהלל "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה". כי ההודאה גורמת לישועה בעתיד. "וַתְּהִי" – לשן עתיד.

יה"ר שבזכות ההודיה לה' על הנס הגדול שעשה לעמ"י - ה' יראה לנו עוד הרבה ניסים ונפלאות ברחמים מרובים אכי"ר!

 

פתיחת ההיכל:

מזמור ק' בתהלים (מזמור לתודה): "מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ: כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ".

 

תפילת הודיה על הקורונה:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלוֹקֵינוּ וֶאֱלֹקִי אֲבוֹתֵינוּ עַל שֶׁנָּהַגְתָּ אִתָּנוּ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְאַתָּה מְסַלֵּק מֵעָלֵינוּ אֶת מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה בִּמְהֵרָה, לְצַמְצֵם אֶת הַנִּדְבָּקִים, לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלִים. לְהַפְסִיק עִם הַסְּגָרִים, לִפְתֹּחַ אֶת הַלִּמּוּדִים וְהָעֲסָקִים לִפְנֵי כָּל מְדִינָה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם.

 

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּךְ שֶׁנָּתַתְּ לָנוּ מַנְהִיגִים אַחְרָאִיִּים שֶׁרוֹאִים לְמֵרָחוֹק וּפוֹעֲלִים בִּיעִילוֹת וּבִמְסִירוּת. מוֹדִים עַל הָאֶזְרָחִים הָאַחְרָאִיִּים שֶׁמִּתְחַסְּנִים וְנִזְהָרִים וְלֹא נוֹהִים אַחֲרֵי שְׁמוּעוֹת שָׁוְא. מוֹדִים עַל הַיְּעִילוּת שֶׁל הָרוֹפְאִים וְהָאֲחָיוֹת, צִוְתֵי הָרְפוּאָה וְקֻפּוֹת הַחוֹלִים.

 

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִֹפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשֹוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָֹבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַֹמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ. וִישַׁבְּחוּ. וִיפָאֲרוּ. אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ. וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְדֹוָד מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע: זעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּידֹוָד. לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם: וּבְשִֹפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׁבֵּחַ. לְפָאֵר לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּחַ. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ: