יום הולדת - מקורות הסבר והנהגות

יום הולדת

מקורות:

ירושלמי (ר"ה, פ"ג, ה"ח, דף יז:): "ריב"ל אמר: עמלק כושפן היה, מה היה עושה? היה מעמיד בן אדם ביום גינוסיא שלו (היה שם בחזית הקרב בני אדם שיום ההולדת שלהם חל באותו יום), לומר: לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו (קרבן העדה - "לא במהרה אדם ניזוק ביום הולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו"). מה עשה משה? ערבב את המזלות, הה"ד "שמש ירח עמד זבולה...".

תנחומא (סוף פקודי): "למה לא עמד המשכן מיד? אלא מפני שחשב הקב"ה לערב את שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו" (בחת"ס עה"ת בפרשת וירא כתב שאברהם אבינו ציין כל שנה את יום כניסתו ללידה של יצחק).

החיד"א ('זרוע ימין' ב,י): ביום הולדת יש לו לאדם כח גדול והוא מוגן מפגעים וצרות יותר מיום אחר, ובאותו יום טמונים כל גרעיני הצלתו בעוה"ז. ובספרו 'חומת אנך' (קהלת אות יא) "עת ללדת" - "דהנה עת הלידה הוא מזל בריא וחזק מאוד".

בן איש חי (בן יהוידע על ברכות כח. על המעשה שר' אלעזר בן עזריה נתמנה להיות נשיא ונעשה לו נס ונהיה זקנו לבן בלילה אחד, ששם בגמ' נאמר "ההוא יומא בר תמני סרי שני הויא"): "דאפשר אותו היום היה יום הלידה שלו, והיה לו י"ח שנה שלימים, ולכך הצליח לעשות לו נס זה, דידוע שיום הלידה יהיה המזל של האדם חזק בו ומוצלח, על כן נוהגים שכל אדם יעשה יום הלידה יום טוב לעצמו..." . 

ר' צדוק (קונטרס דברי חלומות אות כ', ליל מוצש"ק וישלח): "כי היום שאדם נולד בו אז הוא בתוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז".

הסבר:

משנה (סנהדרין ד,ה):

"אָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד,

וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה;

וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא –

טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן,

וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר:

בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם".

לכל אדם יש תפקיד בעולם, יום ההולדת זהו היום בו הבורא החליט שבלעדיך העולם לא יכול להמשיך...

הרב קוק (עולת ראי"ה יום כיפור): "אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי...

לפני שנוצרתי... ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי. כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר... ולא היה בי צורך כי אם לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות".

אבל אף אחד לא שאל אותי האם אני רוצה לבוא לעולם, מי אמר שאני רוצה להיות כאן ולעשות חשבון נפש ולהתקדם משנה לשנה?

כתוב במשנה (ב"ב א,ג): "המקיף את חברו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השנייה ואת השלישית אין מחייבין אותו רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכול".

אם אחד גודר את שדהו של השני משלוש רוחותיה, השני לא מחויב לשלם חצי מההוצאות, מכיוון שלא הביע את הסכמתו בנושא הגדרות, שהרי אין לו תועלת בשלושת הגדרות כאשר הרוח הרביעית פרוצה.

אבל אם השני קם וגדר את הגדר הרביעית מעצמו, גילה דעתו למפרע שרצונו גם בשלושת הגדרות הקודמים (שאם לא כן, לא היה גודר את הרביעית).

לכן מחייבים אותו למפרע להשתתף עם הראשון בהוצאת הגדרות הקודמים – שכולן יחד תורמות לשמירת שדהו של השני.

כך הוא הדין בעניינינו!

אם אדם חושב שעשו לו "עוול" בכך שהכריחו אותו לבוא לעולם, שישאל עצמו את השאלה הבאה: במקרה של מחלה קשה, לא עלינו, האם אהיה מוכן להשקיע הרבה מהוני, אוני וזמני בחיפושים אחר רופא מומחה ותרופות ייחודיות – ובלבד שלא אמות?

היות וגילינו דעתנו שברצוננו לחיות – הסכמנו למפרע להיווצר ולהיוולד. אם כן, מחובתנו לתת גם את הדין על מעשינו, ולעשות חשבון נפש מידי יום ומידי שנה!

יש באדם שתי בחינות (הרב קוק, אגרות ב אגרת תקנה):

האחת - ׳הסגולה׳, הטבע והמהות העצמית האמיתית שלו, שהוא היסוד האלוקי הקדוש הנמצא בו.

השנייה - ׳הבחירה׳, פעולותיו המעשיות של האדם הנובעות מרצונו ומבחירתו החופשית, שפעמים רבות - שונות ואף סותרות את עצמיותו הקדושתית האלוקית.

״בראש השנה (וביום ההולדת של כל אדם שהוא יום ראש השנה הפרטי שלו)... מתעורר הכוח הקדוש כמו שהוא בעצם (הסגולה שבו), כי זה חוק שיום ההתחלה נשארת בו סגולת הקיום, וכדברי הירושלמי - ׳לא במהרה אדם נופל ביום גנוסיא (הולדת) שלו׳, דהיינו שבו ביום מתחזק עליו כוח הקיום וההוויה כמו שהיה ביום הולדתו שיצא אל המציאות. וסגולת הבריאה נשארה בישראל, על כן נתחזק ביום זה כוח קדושת נפשות ישראל כמו שהוא בטבע טהרתם״ (מאורות הראי״ה ירח האיתנים עמ׳ צו').

ביום שבו נולד האדם הוא קדוש וטהור כפי שבראו ה׳, וכן בכל שנה ושנה כאשר מגיע היום בו הוא נולד - יום הולדתו - מתעוררת עצמיותו האלוקית האמיתית של האדם, עצמיות החושפת את טבעו הרוחני הקדוש האמיתי.

הנהגות:

בן איש חי (שנה א', ראה י"ז): "יש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב, וסימן יפה הוא, וכך נוהגים בביתנו".

אדר"ת ('תפילת דוד', אות ד'): "שמעתי מכמה בנ"א (וכן מנהג חב"ד - 'יום מלכנו' 323) סגולה לומר בכל שנה פרשה אחת שבתהילים של שנת האדם... בשנת י"ד (הכוונה לאחר שחגג בר מצוה ומתחיל את שנתו ה - יד) יאמר כל השנה פרק י"ד... וכן כל ימי חייו, וכן אני נוהג מאז" (למשל, ביום הולדת 20 מתחיל לומר את פרק כ"א בתהלים כיוון שאז סיים 20 שנה כאן בעולם ומתחיל את שנתו ה21).

אדמו"ר מליובויטש (הרמ"מ ב'קובץ תשובות וביאורים סי' נ', בשם ר"ש סלאנט): מנהג לתת ביום הולדת צדקה כסכום שנותיו.

ר"ח פלאג'י  (צדקה לחיים, מערכת העין, סעיף תקנ"ו): "ירבה בצדקה כפי יכולתו, כי לכך נוצר, ויזכה לעשותו עוד שנים רבות ברווח ולא בצער...".

מליצי אש (עמ' נד, בשם ר' יחיאל יעקב מקוז'ניץ, וכן מובא בשם ר’ אליהו לפיאן): "בכל שנה ביום ההולדת יוכל אדם לשאול דבר מהקב"ה וימלא משאלותיו. ורמז לזה 'בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה...' (תהילים ב), ומסתמא אף שיום הלידה מסוגל לבקש מה' דבר".