יום שלישי, 14 בפברואר 2023

פרשת יתרו - אהבת ה' לעמו במתן תורה

פרשת יתרו - אהבת ה' לעמו במתן תורה

 


הרב אברג'ל זצוק"ל (אמרי נועם שמות עמ' קצד'):

בפרשתנו נמצא המעמד הנשגב ביותר שהיה אי פעם עלי אדמות – מעמד הר סיני.

כתוב (ראה תניא פ"כ) שבדברה הראשונה: "אנכי ה' אלקיך" נכללו כל הרמ"ח מצוות עשה של התורה, ובדברה השניה: "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני" נכללו כל השס"ה מצוות לא תעשה של התורה.

בנוסף כתב השל"ה הק' (יתרו תורה אור ג') שבכל עשרת הדברות ישנן שש מאות עשרים אותיות – כמנין כת"ר, כנגד תרי"ג מצוות התורה, ושבע מצוות דרבנן שנוספו בהמשך הדורות.

כל זאת כדי להשמיענו שבעשרת הדברות כבר נכללה כל התורה כולה, וכל אחת ממצוות התורה יונקת את כוחה מאות אחת מתוך עשרת הדברות, ובמסירת עשרת הדברות כבר נמסרה לעם ישראל – אם כי לא בפועל אלא רק בכח – כל התורה כולה.

לכן בפתיחת הדברות נאמר: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר".

כותב הזוהר הק' (יתרו צ:): "כללא דא הוא כללא דכולא, כללא דלעילא ותתא". כלומר, עשרת הדברות הן כלל הכל, ובמסירתם, נמסרו בעצם "כל הדברים" – דברי התורה - שעתידים להמסר מעתה ועד עולם.

מה שמוזר הוא שהפלא הגדול הזה לא ארך זמן רב, שהרי כדי לומר את עשרת הדברות לא צריך יותר מרבע שעה. וגם אם נוסיף את כל מה שהיה מסביב לעצם מסירת הדברות, נמצא שכל המעמד כולו היה לא יותר משעה. ובכל זאת, בזמן קצר זה הקב"ה מסר לעם ישראל את היסודות והשורשים של כל התורה כולה.

הסיבה היא שעם ישראל התכוננו במשך מספר הימים שלפני מעמד הר סיני הכנה גדולה ועצומה. עם ישראל קידשו וטיהרו את עצמם מבית ומחוץ. הם גיהצו את ליבם והסירו ממנו את כל המידות הרעות והתאוות המגונות והפכו אותו לכלי טהור ונקי.

מכיוון שמצד עם ישראל היתה הכנה רבתי והם היו בבחינת כלי ראוי – ממילא בהגיע הזמן המיועד שהקב"ה חפץ למסור להם את תורתו, לא היה צריך לשם כך יותר מרבע שעה.

במילים אחרות: מצד הקב"ה לא צריך יותר מרבע שעה כדי למסור לאדם עולם ומלואו, אלא שהאדם צריך להיות כלי ראוי לכך, ויצירת הכלי תלויה בגודל ההכנה הנפשית של האדם.

כל העיכובים בהשגת האדם באים כתוצאה מכך שהוא אינו כלי ראוי, וזאת משום שהוא לא עשה הכנה ראויה.

תמיד נזכור שכמו שבמעמד הר סיני, מאחר שעם ישראל עשו מצידם הכנה ראויה, לכן בזמן קצר כל כך היה די להקב"ה להשפיע לתוך ליבותיהם את היסודות של כל התורה כולה – כך הדבר גם בכל דור ודור ובכל יום ויום ובכל אדם ואדם, כגודל ההכנה שיעשה מצידו, כך גודל השפעת התורה שישפיע לו הקב"ה.

 

כדברי רבינו הרמח"ל (דרך ה' א,ד,י): "האדון ב״ה מאיר תמיד למי שיתקרב אליו, ואין מניעת טוב מצדו כלל, אלא מי שלא יתקרב אליו יחסר הארתו, והמניעה מצד המקבל לא מצד המשפיע"!

 

מצידו של הבורא אין מניעה כלל, להיפך, אהבת ה' אלינו היא כל כך עצומה (עובדה שאנחנו חותמים בברכה "אוהב את עמו ישראל", אם היה ספק לא היינו יכולים לומר זאת בשם ומלכות) שהבורא רק חיכה בקוצר רוח שנהיה מוכנים לקבל את התורה.

 

תיאור מרגש כל כך של הציפיה הזו נמצא בדברי אור החיים הק' על הפרשה (שמות יט,א):


"הנה למה שקדם מעוצם חיבתו יתברך בישראל וגודל חשקו לתת להם ארוסתם זאת התורה תקשה למה נתעכב ה' מתת התורה עד חודש השלישי כי מן סימני האהבה היא שלא יתעכב חושק מבא לחשוקתו?

ואם לצד הדרך הלא מצינו שאפילו לאליעזר עבד אברהם קפצה לו הארץ (סנהדרין צ"ה.) בלכתו לקחת אשה ליצחק ומכל שכן וקל וחומר לחתונת נשיאת ראש כי תקפוץ הארץ וגם השמים אם יצטרכו לה?

אשר על כן בא הקדוש ברוך הוא ונתן אמתלא לדבר כי לא מיעוט החשק הוא הסובב אלא לצד הכשרת החתן כי לא היו ישראל ראוים לצד שהיו בארץ הטמאה והיו לנדה ביניהם והוצרכו לספור ספירת טהרתם שבע שבתות כדרך ז' נקיים אשר צוה ה' לזבה והוא אומרו לצאת בני ישראל פירוש לסיבת יציאתם מארץ מצרים הוא הסובב עכבת הדבר עד החודש הג'...

והצצתי בענין ואראה עוצם חשקו יתברך בישראל שניכרת מתוך מעשיו בהעיר למה הטריחם ה' בדרך עד החדש הג'...

אכן זה יגיד עוצם חשק נתינת התורה לישראל, כי לגודל חשקו ברוך הוא בהם לא רצה להביאם ולהתעכב זמן ארוך בלא חתונה בבית חתנות, ולזה היה ממעיט הימים בריחוק מקום, ותקח לך שיעורן של דברים מחשוק וחשוקתו כי לא יצטער בעכבתו מבוא אליה כל זמן שלא הגיעו עת דודים ועדיין לא עלתה כלה לחופתה אשר לא כן בעת כלה בחופתה לא יעצור כח לעכב ביאתו אליה".

יום ראשון, 12 בפברואר 2023

פרשת יתרו - לא עוזבים את ארץ ישראל

לא עוזבים את ארץ ישראל

  


כתוב במגילת רות[1] שאלימלך מחלון וכליון ירדו מהארץ (כי היו עשירים ולא רצו להוזיל מכספם לעניים). ואז מחלון וכליון מתו שם בחו"ל כיון שירדו מהארץ.

ממה הם מתו?

כתוב בתוספתא שהם מתו מרעב!

ואילו כשנעמי חוזרת לארץ כתוב "ותהום כל העיר", מה הכוונה "כל" העיר?

אלא כולם נשארו. לא מת אפילו אחד ברעב.

זו תשובה ולימוד לכל מי שמתרברב ברצונו למשוך את כספו ולעבור לחו"ל.


נתנאל אליסון: לסבא שלי, הרב אליקים אלינסון קראו במשפחה "הכבשה הלבנה". כי בעוד כל משפחתו בגייצד שבאנגליה היו לובשי שחורים, הוא נדבק קשות בחיידק הציוני. למרות שבאנגליה הוא היה רב חשוב, התעקש לעלות לארץ.

אבל אשתו, סבתי, סבתא רות האהובה, היא ממשפחת רוטשילד המיוחסת (בת נינה של אחד הברונים). לא אחד כמו אבא שלה, סבא יוסף רוטשילד, ייתן לנסיכה שלו להידקר מהקוצים בפלשתינה מוכת השרב.

לבסוף, כשהבין אבי סבתי, שסבא שלי רציני או משוגע ברצון שלו לעזוב את הירוק האירופאי ולעלות לארץ החמסין, הוא ביקש ממנו רק את ההתחייבות הנ"ל:

אם הולכת להיות בארץ ישראל שואה שניה, אתה מיד מחזיר את הבת שלי והנכדים שלי לשוויץ.

וערב ששת הימים, מי ידע שננצח. הרגישו כאן ששואה שניה מתקרבת.

סבא אליקים היה חייב למלא את השבועה.

בלב כבד הוא עלה למטוס עם אשתו ושניים מילדיו, אבא שלי ואחותו הבכורה, וטס לשוויץ. ממש יום לפני המלחמה.

כשהגיע לאבי אשתו, יוסף רוטשילד, אמר לו:

הנה אני ורות והילדים. קיימתי את השבועה. הגענו.

אבל אז הוסיף ואמר אל מול פניו ההמומות של סבא יוסף:

הילדים הקטנים יישארו אצלך בשוויץ. אבל אני ורות בתך, חוזרים לארץ עוד היום.

מה?!? 

זעק חמיו.

אתם משוגעים? אתה יודע מה הולך להיות שם?

ואז סבא אליקים, שאמנם היה ג'ינג'י באופי אבל עדיין אלוהים יודע מאיפה היה לו את האומץ, הסתכל לחמיו בעיניים ושאג מנהמת ליבו במבטא מלעילי:

"וכי אני מחלון?! וכי אני כיליון?!"

דממה השתררה.

מחלון וכיליון, בניו של אלימלך ממגילת רות, אלו שברחו מהארץ כשהיה קצת קשה. הלכו לארצות השפע ולבסוף חלו ונתכלו וזכר אין להם.

עוד באותו היום, סבא אליקים, יחד עם רות שלו, סבתא שלי, עלו על מטוס לארץ ישראל. במטוס היו רק הם והטייס כי מי משוגע לחזור לארץ מוכת מלחמה.

סבא וסבתא שלי היו המשוגעים האלה.

"וכי אני מחלון?! וכי אני כליון?!"

זוכה סבתא רות להאריך ימים, והשבוע כבר נולדה לה בת נינה, זהר, החימשה השנייה בארץ ישראל.


וזו לשון התוספתא (ע"ז פרק חמישי) על החשיבות של ישיבת ארץ ישראל: "וכן היה ר"ש אומר אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב והיו כל ישראל קיימין על אדמתן שנאמר (רות א) ותהום כל העיר עליהן מלמד שכל העיר קיימת ומת הוא ובניו ברעב.

הרי הוא אומר (בראשית כח) ושבתי בשלום אל בית אבי שאין ת"ל והיה ה' לי לאלהים ואומר (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כל זמן שאתם בארץ כנען הריני לכם אלוה אין אתם בארץ כנען איני לכם לאלוה.

וכן הוא אומר (יהושע ד׳:י״ג) כארבעים אלף חלוצי הצבא ואומר (יהושוע ב) כי נתן בידי את יושבי הארץ וגו' וכי עלתה על דעתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהם עליה כולה נכבשה אינן עליה כולה אינה נכבשת.

וכן דוד אמר (שמואל א כו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו' וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים אלא שהיה דוד דורש ואומר כל המניח את ארץ ישראל בשעת שלום ויוצא כאילו עובד עבודת כוכבים דכתיב (ירמיהו לב) ונטעתים בארץ הזאת באמת אינן עליה אין נטועין לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי.

ר' שמעון בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו והלך וזימן את כל היהודים שבעירו אע"פ שהן אוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד ע"ג עובדי עבודת כוכבים הן שנא' (שמות לד) וקרא לך ואכלת מזבחו".


עד כאן דוגמאות שליליות, בפרשתנו אנו רואים להיפך, דוגמא חיובית על אדם שעשה חשבון נפש ובא והצטרף לעם ישראל...

 

כותב המדרש רבה (יתרו כז,ו): "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ... עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה כשראה יתרו שאבד הקדוש ברוך הוא את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא תוהא ועשה תשובה... אמר אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל...".

המדרש שמואל (פרשה יב) כותב יותר מזה: "אמר רבי יהודה בר סימון מיכתב היה יתרו באסרטיא של עמלק" ושם בהערה מוסבר שהיה בצבא עמלק[2].

 

יתרו נמצא במשולש רשע עם עמלק ופרעה ועושה חשבון נפש ומצטרף למי שהוא רואה שהאלוקים האמיתי נמצא לצידו!

 

בפרשת יתרו מקבלים עם ישראל שני כתרים, כתר אחד כנגד 'נעשה' וכתר אחד כנגד 'נשמע', לצערנו הרב לאחר חטא העגל נלקחו מאיתנו כתרים אלו.

גמ' (פח.): "דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב".

 

הגמרא ממשיכה ואומרת שכתרים אלו יחזרו אלינו, אבל איפה הם יחזרו?

שם: "אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר 'ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם' שמחה שמעולם על ראשם".

רק מתי שעם ישראל יחזור לארץ ישראל  - "ובאו ציון ברינה" אז נזכה לכתרים של מתן תורה!

 

מעניין שזה הוא אותו ריש לקיש שכועס על רבה בר בר חנה שלא גר בארץ ישראל, אולי בגלל ההבנה הזו שרק כשעם ישראל בארצם הם יכולים לזכות בכתרים האלו חזרה!

גמ' (יומא ט:) "ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב 'אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז' אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו".

 

הברון הירש, שהיה עשיר עצום ונדבן גדול חשב רבות איך להציל בכספו את עם ישראל מכל הפרעות, השנאה והדלות שהיו באירופה בימים ההם. הוא ראה את ארץ ישראל שממה. טורקים וערבים נבערים מדעת שולטים בה. השוחד שולט ביד רמה. פורעים פרעות ושופכים דמים. האדמה רועדת והבתים נהרסים. מלריה וקדחת מפילות חללים והמצב הכלכלי קשה מנשוא. הוא ראה מה שראה יצחק אבינו בשנות הרעב. 

מה עשה הברון הירש? הקים קרן עם הון עתק לעודד את היהודים להגר לאמריקה. מיליוני יהודים מאירופה היגרו לארצות-הברית. גם יהודים מסוריה ומארץ ישראל קיבלו ממנו סיוע גדול לעזוב את מקום מגוריהם ולהגר ליבשת אמריקה. שם הוא חשב שהם יצליחו כלכלית ולא יחיו חיי עוני עוד.

בכספו העצום הוא קנה קרקעות בארגנטינה, הקים שם חוות ושילם ליהודים כרטיסי נסיעה באנייה על חשבונו. הוא הקים מוסדות אשר בהם לימדו אותם את השפה האנגלית והספרדית וכן מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו בכבוד.

חשבון התרומות שלו היה אדיר. בערכים של ימינו מדובר בסכום עתק של מיליארדי דולרים. בפגישתו עם הרצל אמר לו הברון הירש שהוא מוכן לתרום את כל הונו העצום למען גאולתו של עם ישראל. כל כך הרבה אהבת עם ישראל הייתה לו, אבל לא לארץ ישראל.

הוא הצליח בשלב הראשון. חצי מיליון יהודים היגרו לארגנטינה והתפרנסו היטב. גם לארצות-הברית היגרו מיליוני יהודים שחיו חיי רווחה כלכלית. לארץ ישראל הגיעו מאות אלפים בלבד.

מאז עברו מאה ועשרים שנה, כשמסתכלים על תוצאות מעשיו רואים דבר נורא. רוב היהודים שהוא עזר להם להגר לאמריקה התבוללו בנישואי תערובת, איבדו את הזהות היהודית, שכחו שהם יהודים. מחצי מיליון היהודים שהיגרו לארגנטינה נשאר רק רבע מיליון יהודים.

מסתבר שרצון טוב ונדיבות רבה לא מספיקים בשביל לעזור לעם ישראל. צריך לדעת כי אלוקים נשבע לאבותינו להחזיר אותנו אל הארץ הזאת, והוא זה שמנהל את העולם. את זה לא ידע הברון הירש, או ידע אבל לא פעל על-פי זה.

 

לעומתו הברון רוטשילד ידע ופעל על-פי השבועה הזאת.

 

גם הוא תרם סכומי עתק למען עם ישראל, אבל הם לא הגיעו לגודל הסכומים שתרם הברון הירש. גם הוא ראה את הפרעות ברוסיה חמישים שנה לפני השואה. גם הוא הסכים לתרום סכומי עתק בכדי לפתור את צרת היהודים.

למזלו של הברון רוטשילד היה לו רב, הרב צדוק כהן זצ"ל, שהיה בימים ההם הרב הראשי של פריז ולימים היה לרב של צרפת כולה. בניגוד לרוח הימים ההם ובניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה, הרב הזה תמך בתנועת "חיבת ציון". הוא הבין את מה שכתוב בפרשה שלנו. הוא הבין שמתחת לרעב ולשממה מסתתרת ברכה גדולה.

הברון רוטשילד קנה מאות אלפי דונמים של קרקעות בארץ ישראל. הוא השקיע בחפירת בארות ובנטיעת כרמים והכשיר את היהודים לעבודת קרקע. הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין. גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי.


אם משווים את תוצאות פעולתו של הברון הירש לתוצאות פעולתו של הברון רוטשילד רואים כי מחצי מיליון היהודים שרוטשילד עזר להעלות לארץ ישראל צמחה מדינה שלמה ומצליחה, שיש לה ולתושביה זהות יהודית. כמעט שאין בה נישואי תערובת. היא הפכה למדינה שיש לה עוצמה צבאית, כלכלית וגם רוחנית.

כל זאת לעומת הכישלון ממעשיו של הברון הירש, שגרמו התבוללות נוראה ואיבוד זהות העם.



[1] תודה רבה לרב משה רגב על התובנה הנפלאה הזו.

[2] אפשר לקרוא כאן בקישור.

תיקון הנפטרים

תיקון הנפטרים



סדר עשיית התיקון

לפני התיקון יש להדליק נר אחד לעילוי נשמת הנפטר או הנפטרת, וכן ידליקו נר אחד לפני כל הקפה והקפה, לעילוי נשמת הנפטר, וצריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב"פ, ואז בקריאה זו שהוא מוציא בפה, יגיע הנאה לנפש הנפטר ההוא אפילו מרחוק.


קודם הלימוד יאמרו: "הרי אנחנו לומדים תהילים, ועושים הקפות לעילוי נשמת פב"פ (יאמרו: שם הנפטר או הנפטרת ושם אמם) לתקן נפשו רוח ונשמתו".


הלימוד כולל: קריאת כל ספר תהילים, ושבעה כורתי ברית במנין (יש את הנוסח של תהלים עם 7 כורתי ברית במחזור של סוכות בתיקון ליל הושענא רבה), וכאשר קוראים את הנוסח של שבעת כורתי ברית, טוב שמי ששמו כשם הצדיק משבעת כורתי ברית - יאמר את הקריאה השייכת לשמו, דרך משל את הקריאה להקפה ראשונה יקרא אדם ששמו אברהם וכן בכולם.


בשעת הדחק ניתן לחלק את המזמורים השייכים לכל הקפה והקפה בין כל המשתתפים, שלדוגמא כל אחד מההעשרה יקרא שלשה או ארבעה פרקים, וביחד יעלה לסך הפרקים שצריך לומר באותה הקפה.


התיקון בבית הכנסת עם שופרות וחצוצרות

טוב ונכון לעשות תיקון זה בבית הכנסת באופן זה: יוציאו הספר תורה מההיכל ויניחוהו על התיבה, ויעמידו שומר לידו, ובזמן ההקפות יקיפו את התיבה שהספר תורה מונח עליה, דרך שמאל ספר התורה (כמו ההקפות שעושים בשמחת תורה).


יכינו קודם התיקון נרות להדלקה, וכן מטבעת לצדקה, וכן שבעה שופרות ושבעה תוקעים, כדי לתקוע בהם באמירת י"ג מידות, ובסיום התיקון וכמפורט להלן. ואם אפשר, בנוסף לזה ירעו עמהם שני כהנים בחצוצרות.


ראוי והגון לחלק בין המשתתפים בתיקון, שיקראו גם את הזוהר הקדוש בסבא דמשפטים, והוא נדפס בספר מנוחת הנפש, וכן יאמרו את תרי"ג מצוות. ובשעת הדחק עיקר התיקון הוא ספר התהלים ושבעה כורתי ברית.


יתנו צדקה ויברכו לעילוי הנשמה

טוב שיתנו בני הנפטר מעות לעשרה תלמידי חכמים, והוא תיקון גדול לנשמת המת.


טוב שבסוף התיקון יגישו כיבוד למשתתפים בתיקון, כדי שיברכו עליהם ברכות: מזונות, העץ, אדמה, שהכל, ויאמרו הברכה בקול לעילוי נשמת הנפטר. ויש למתים נחת גדול בזה.


יום ראשון, 5 בפברואר 2023

מאוד מאוד קשה להגיע לגיהנם

 

מאוד מאוד קשה להגיע לגיהנם

 



זכות גדולה היתה לי לשבת עם אורית ושרון היקרים בביתם ולדבר על העניינים שהעסיקו אותם בתקופה הקשה הזו מהצד הרוחני.

בחלק מהשיחות אורית ביקשה לדבר על גן עדן וגיהנם.

הסברתי לה כמה וכמה פעמים שהגיהנם לחלוטין לא רלוונטי לגביה אבל אורית חזרה על הבירור הזה בכמה הזדמנויות.

ההתעקשות על הנקודה הזו הזכירה לי את רבן יוחנן בן זכאי גדול חכמי ישראל שלקראת פטירתו בכה ואמר שאינו יודע לאן מוליכין אותו לגן עדן או לגיהנם (ברכות כח:), אז גם לאורית שלנו מותר היה לחשוב על זה...

בעקבות השיחות האלו חשבתי שכדאי לשים את המקורות האלה על השולחן ולהראות שמאוד מאוד קשה ליהודי להגיע לגיהנם...

 

מעשה באדם שמח שאהב לפנק את עצמו בכל מיני עינוגים, תאוות אסורותאכל מכל הבא לידבילה במסיבותבתי הימורים, קזינונשים יפותהסתובב בעולם הגדול כשהוא מבלה בלילות במועדוני לילה יוקרתייםמכוניות נוצצות לוקחות אותו לכל מקוםואין דבר שבעולם שרצה ולא קיבל. לית דין ולית דיין.

כמנהגו של עולםהגיע היום שבו נפרד מהעולם הזהוהופיע לפני בית דין של מעלהשם שאלו אותובמה הוא בוחר – גן עדן או גיהנם?

נדהם האיש מאדיבותם של חבר השופטיםושאל: ככה זה - בחירה חופשיתאמרו לוכן.

התנצל האיש באומרו לפניהם: פשוט איני יודע במה לבחוראפשר לראות מהו גן עדןודאיענו לו.

לפתע ירד מסך ענקועליו מוקרן סרט תדמית על גן עדןהוא רואה הרבה אנשים חרדים יושבים ולומדים בישיבותמנענעים בלולבמניחים תפיליןמתפלליםתוקעים בשופרעושים קידוש... וכוגן עדןנראה משעמם...

שאל אותם: אולי אפשר לראות מהו גיהנםודאיהשיבו לו.

שוב הוקרן סרט תדמיתאך הפעם על גיהנםהוא רואה ערים נוצצותבתי מלון מפוארים עם קזינו והימוריםנשים יפות, מכוניות נוצצותדיסקוטקיםמסעדותפאביםיאכטותוכל מה שאהב מתענוגי העולם הזה...

אמר להם: זה גיהנםאמרו לוכן

אם כן אמר (תהילים קלב,יד): "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַדפֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ".

אמרו לותחתום כאן בבקשהחתם בשמחהומיד רמזו לשני מלאכים שילוו אותו לגיהנם.

באו שני מלאכים והובילו אותו אחר כבוד לכיוון המעליתנכנסו פנימהוהדלת נסגרה אחריהםבפנים הוא רואה על הצג האלקטרוני מאה אלף קומותכשהם בקומה העליונהוהמלאך לוחץ על קומה: מינוס – מאה אלף.

המעלית החלה לרדת למטהוככל שיורדת למטה יותר ויותרמתחיל להחשיךוריח נורא של זפת וגפרית מהול בריח של צואה רותחת עולה באפווטמפרטורת החום עולה ומתחממת.

הוא שואל בתימהון את המלאכים: אפשר להדליק מזגן?

המזגן דלוקמשיבים לו.

אולי לפתוח חלונות אוורור?

פתוחעונים לו.

אפשר לדעת לאן אנו יורדים?

לגיהנם.

רגעאז... מה זה כל האווירה החשוכהוהריח הנורא הזה?

אמרו לואנו רק בקומה מינוס חמישיםעוד לא הגענו.

רגעהוא צועק ומתחנןאפשר לעצור את המעלית בבקשהולקבל הסבר על מה שקורה כאן?

המעלית נעצרתוהמלאך אומר לו:

פעם אחרונה שעוצרים לפני השיגור המהירמה עוד רצית לדעת?

הוא שואל בקול חנוקזה עולם האמת כאן?

כןמשיב המלאך.

אז מה כל הסרט שראיתי על גיהנםאורות נוצציםבתי מלון מפוארים עם קזינו והימוריםנשים יפות, מכוניות נוצצותדיסקוטקיםמסעדותפאביםיאכטותוכל מיני תענוגיםשל העולם הזה?

משיב לו המלאךמה שראיתזו מחלקת השיווק, אנשי המכירות של הגיהנם.

ואתם מההוא שואל נדהם.

אנחנו השירות לקוחות!

 

ועכשיו ברצינות... גיהנם? זה משהו שאני צריך לפחד ממנו? זה קיים?

 

 

א.    לימוד זכות 1 למיליון!

 

כתוב בספר איוב (לג,כג-כד): "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר".

 

אומרת הגמרא: "אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול, שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'.

 

הגמרא בעצם מסבירה לנו שאם יש 999 מלאכים המלמדים על האדם חובה ומלאך אחד רק מלמד עליו זכות הוא ניצול מהגיהנם!

 

ממשיכה הגמרא: "ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול שנאמר מליץ אחד מני אלף". (שבת לב. וראה עוד בהרחבה בירושלמי במסכת קידושין כב,ב פרק א).

 

ר' אליעזר אומר דבר הרבה יותר מטורף! אפילו אם המלאך האחד הזה שעומד יחידי מול 999 מלאכי חבלה הוא בעצמו מורכב מ999 חלקים לחובה וחלק אחד לזכות גם אז האדם ניצול מדינה של גיהנם!

זאת אומרת שאם יש לאדם לימוד זכות של 1 למליון הוא עדיין לא נכנס לגיהנם!

 

 

ב.    מזוזה ונר חנוכה:

 

כותב הזוהר הקדוש: "אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב, (משלי לא) לא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. הַאי קְרָא, רִבִּי חִזְקִיָּה חַבְרָנָא אוֹקִים בֵּיהּ. דְּאָמַר, דִּינָא דְּחַיָּיבֵי דְּגֵיהִנֹּם תְּרֵיסַר יַרְחִין, פַּלְגָא מִנַיְיהוּ בְּחַמָּה וּפַלְגָא מִנַּיְיהוּ בְּתַלְגָא... יָכוֹל אַף יִשְרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, כְּגוֹן... מְזוּזָה וְנֵר חֲנוּכָּה.. (ויחי דף רחל:)

 

[תרגום: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (משלי לא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. פָּסוּק זֶה רַבִּי חִזְקִיָּה חֲבֵרֵנוּ בֵּאֵר בּוֹ, שֶׁאָמַר, דִּין הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, חֲצִי מֵהֶם בַּחַמָּה וַחֲצִי מֵהֶם בַּשֶּׁלֶג.... יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר, לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, כְּמוֹ מִילָה וּפְרִיעָה, צִיצִית וּתְפִלִּין, מְזוּזָה וְנֵר חֲנֻכָּה.]

 

מסביר הבני יששכר: ״הנך רואה שעל ידי קיום מזוזה ונר חנוכה ניצולין ישראל מן דין גיהנם ובזה תמצא טעם לנוסחתינו בהודאה עם נוסח על הניסים יש בהן ק"ח תיבין מנין גיהנ"ם, לרמז מצות חנוכה מציל מן גיהנם" (כסלו ב,כד).

 

 

ג.     סעודות שבת:

 

גמרא (שבת קיח): "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג".

 

 

ד.    ביקור חולים:

 

אומרת הגמרא: "אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא,ב) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו י"י, אין דל אלא חולה שנאמר (ישעיהו לח,יב) מדלה יבצעני ... אין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז,ד) כל פעל י"י למענהו וגם רשע ליום רעה" (נדרים מ.).

 

 

ה.    עם ישראל:

 

כתוב באבות דרבי נתן (פט"ז): "רבי שמעון בן יוחאי אומר מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם...".

 

וכן ברבי נחמן: "כי מי שיודע קדושת ישראל, מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל, הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שייך להם כלל וכלל. לפי גודל קדושתם משרשם וגודל דקותם ורוחניותם" (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ג').

 

 

ו.      קריאת שמע ישראל:

 

כותב הילקוט ראובני (בראשית): "המכוין באחד שהוא גימטריא י"ג ניצול מאש של גיהנם ומדורותיו ובא לגן עדן למעלותיו...".

 

ז.      פסוק של השם שלך:

 

כותב רש"י (מיכה ו,ט): "ותושיה יראה שמך - מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כשמו מצילו מגיהנם".

 

 

ח.    אולי אחזור בתשובה:

 

הזוה"ק כותב דבר מדהים! גם אם יהודי התלבט אם לחזור בתשובה ולא הספיק לחזור בתשובה בפועל, ההרהור של הרצון לעשות תשובה עוזר להוציא אותו מהגיהנם!

 

זוה"ק (תרומה קנ:): "חָמֵי כַּמָה רַחֲמָנוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם בִּרְיוֹהִי, דְּאֲפִילּוּ דְּאִיהוּ חַיָּיבָא יַתִּיר, וְהִרְהֵר תְּשׁוּבָה, וְלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה, וּמִית, הַאי בְּוַדַּאי, מְקַבֵּל עוֹנְשָׁא, עַד דְּאָזִיל בְּלָא תְּשׁוּבָה. לְבָתַר הַהוּא רְעוּתָא דְּשַׁוֵּי לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה, לָא אַעְדִּיאַת מִקַּמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְקִין לְהַהוּא חַיָּיבָא דּוּכְתָּא, בְּמָדוֹרָא דִּשְׁאוֹל, וְתַמָּן מְצַפְצְפָא תְּשׁוּבָה. דְּהָא הַהוּא רְעוּתָא נָחִית מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבַר כָּל גְּזִּיזִין דְּתַרְעֵי מָדוֹרֵי גֵּיהִנָּם, וּמָטֵי לְהַהוּא אֲתָר דְּהַהוּא חַיָּיבָא תַּמָּן, וּבָטַשׁ בֵּיהּ, וְאִתְּעַר לֵיהּ הַהוּא רְעוּתָא כְּמִלְּקַדְּמִין. וּכְדֵין מְצַפְצְפָא הַהִיא נִשְׁמְתָא, לְסַלְּקָא מִגּוֹ מָדוֹרָא דִּשְׁאוֹל.

וְלֵית רְעוּתָא טָבָא דְּיִתְאֲבִיד מִקַּמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא. וּבְגִין כַּךְ, זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דִּמְהַרְהֵר הִרְהוּרִין טָבִין לְגַבֵּי מָארֵיהּ, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לֵיהּ רְעוּתֵיהּ כְּאִילּוּ עָבִיד. דָּא לְטָב. אֲבָל רְעוּתֵיהּ לְבִישׁ, לָא. בַּר הִרְהוּרָא דְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא".

 

תרגום: רְאֵה כַּמָּה רַחֲמָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּדוֹל וְהִרְהֵר תְּשׁוּבָה וְלֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּמֵת, הֲרֵי וַדַּאי מְקַבֵּל עֹנֶשׁ עַד שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי תְשׁוּבָה. אַחַר כָּךְ אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁשָּׂם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, לֹא זָז מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּן לְאוֹתוֹ רָשָׁע מָקוֹם בִּמְדוֹר הַשְּׁאוֹל, וְשָׁם מְצַפְצֵף תְּשׁוּבָה. שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ רָצוֹן יוֹרֵד מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹבֵר כָּל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁל שַׁעֲרֵי מְדוֹרֵי הַגֵּיהִנֹּם, וּמַגִּיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאוֹתוֹ הָרָשָׁע שָׁם, וּמַכֶּה בּוֹ וּמְעוֹרֵר אֶת אוֹתוֹ רָצוֹן כְּמִקֹּדֶם. וְאָז מְצַפְצֶפֶת אוֹתָהּ נְשָׁמָה לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ מְדוֹר הַשְּׁאוֹל.

וְאֵין רָצוֹן טוֹב שֶׁנֶּאֱבָד מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי אוֹתוֹ מִי שֶׁמְּהַרְהֵר הִרְהוּרִים טוֹבִים לְרִבּוֹנוֹ. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אֶת רְצוֹנוֹ כְּאִלּוּ עָשָׂה, וְזֶה לְטוֹב. אֲבָל רָצוֹן לְרַע - לֹא, פְּרָט לְהִרְהוּר שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים.

 

הרב קוק ואליעזר בן יהודה:

ערב שבת של חנוכה, תרפ"ג, בדיוק לפני מאה שנה. לאחר תפילת שחרית חגיגית, התיישב מרן הרב קוק, ללמוד בחברותא, כדרכו בקודש אחת לשבוע בימי ששי, עם רבי יצחק אריאלי, מגאוני ירושלים ומראשי ישיבתו 'מרכז הרב'.

נהוג היה שזו השעה היחידה בשבוע, שבה הרב ננעל עם חברו-תלמידו, בחדר הלימוד שלו, בכניסה לאגף הימני בבניין, על מנת לעסוק בלימוד ללא שום הפרעה. הפעם שכחו לנעול את הדלת, ולחדר התפרץ אדם גלוי ראש, זקנקן קטן לסנטרו ומשקפים אובליות לעיניו. היה זה אליעזר בן יהודה (אב"י), מחיה השפה העברית.

יחסי אהבה-שנאה, ואולי שנאה-אהבה, שררו בין הרב לאב"י. הרב הזדהה עם איבת היישוב הירושלמי הישן לבן יהודה, שנחשב בעיניו כופר גמור. מצד שני, הרב הוקיר את האיש שהקדיש את חייו להחייאת השפה העברית, ובעיקר לחידוש מלים עבריות חדשות, שאת רובן מצא אב"י במשנה ובגמרא, ובספרי ראשונים (ולעיתים 'גייר' מלים ערביות). בן יהודה בן ה-64, הגיע להתייעץ עם הרב לבירור ספקותיו באשר לשימוש הנכון במלים שאיתר בחז"ל.

לימים סיפר הרב אריאלי, על פי עדותו בספרו של שמחה רז 'מלאכים כבני אדם', שלאחר שהדלת נפתחה בסערה, התנצל בן יהודה: "כבודכם, רק כמה שאלות", והחל להציג את ספקותיו הלשוניים.

הרב קוק השיב בסבלנות. לקראת סיום המפגש הלא צפוי, פנה הרב בחיבה אבהית אל בן יהודה: "אדון בן יהודה, אולי הגיעה השעה שתשוב בתשובה?". הרהר בן יהודה לרגע, והשיב לשני הרבנים נשואי הפנים: "אולי"...

למחרת, שבת פרשת וישב, נר שני של חנוכה, נלקח אב"י לישיבה של מעלה. והרב יצחק אריאלי פסק, שה'אולי' של בן יהודה לפני מותו, כמוהו כהרהור תשובה והתיר להטמינו בהר הזיתים, למרות התנגדות עזה של החברה קדישא של הישוב הישן. לעולם לא נדע אם באמת התכוון לחזור בתשובה, אבל את שכרו על הרהור התשובה שלו, הוא כבר קיבל בעולם הזה: הירדנים, שחיללו את בית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים, ב-19 שנות שלטונם בהר, לא העזו לגעת בקברו. מצבתו נותרה שלימה, ללא רבב, גם בשבי האויב.

 

 

ט.   ארץ ישראל:

 

זוה"ק (בראשית קעז:), חסד לאברהם (מעין ג נהר יב): "כל הדר בא"י נקרא צדיק! הגם שאינו צדיק לפי הנראה לעינים כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו כמו שכתוב (ויקרא יח,כה) "ותקיא הארץ את יושביה" וכיון שהארץ אינה מקיאו בהכרח הוא שנקרא צדיק אף שהוא בחזקת רשע".

 

רמב"ם: "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין... ואפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא" (מלכים ה,יא).

 

 

י.      איפוס עוונות בכל שנה:

 

רבי אברהם אזולאי (סב סבו של החיד"א): " אחר שיצאו ישראל ממצרים ואילך מה עשה הקדוש ברוך הוא חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וצוה לישראל בכל שנה שיעשו ז' ימי פסח בהשבתת חמץ ובאכילת מצה,

וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אף על פי שירבה לפשוע ולהריע אי אפשר לכנוס בהיכל הנ' של טומאה עד שירשיע ויפשע ד' מאות ימים רצופים זו אחר זו.

ובכל שנה ושנה שלשים יום קודם הפסח הש"י עושה להם לישראל משא פנים ברוב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ' שיעור חלק אחד משלשים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחת קודם הפסח, ובליל פסח אינם נכנסים כלל ועיקר וכולם פטורים ובני חורין.

וגזרה חכמתו יתברך להיות חירות נפשות בשלשים יום מעט מעט שלא ירגיש סמא"ל כל כך צער ולא יקטרג" (מעין ב' נהר נ"ז).

 

 

יוצא מכל זה שלקבל כרטיס כניסה לגיהנם זה דבר קשה מאוד מאוד!

 

גם אם תמצא יהודי שאין לו מלאך 1 למיליון שמלמד עליו זכות, ולא שם מזוזה, ואל הדליק נר חנוכה, ולא הרהר אולי לחזור בתשובה, ולא אכל 3 סעודות בשבת, ולא ביקר חולים, ולא אמר שמע ישראל, ולא הסתובב בארץ ישראל, עדיין הקב"ה מוציא אותו משערי הטומאה כל שנה מחדש ולעולם הוא לא יוכל להרשיע 400 יום רצוף...

 

 

אז מתי כן צריך לחשוב על הגיהנם? גיהנם זה משהו שקיים בחז"ל, אי אפשר להתעלם מזה...

 

יראת העונש לא קיימת בתורה בשביל שבגללה נעבוד את ה' ח"ו, אסור לעבוד את ה' מיראת העונש (מקבלים על זה עונש), לא הגיוני שילד יביא לאביו כוס מים רק כי הוא מפחד שיקבל מכות עם החגורה זה לא היחס הבריא בין בן לאביו...

 

יראת העונש קיימת כדי לא לעבור עבירה, אם אדם נמצא על סף תהום ושום דבר לא עוזר לו ועוד רגע הוא עובר עבירה זה הזמן לעורר את הגוף שקיימת גם יראת העונש... זה כמו גדר בטיחות שעוזרת לא ליפול לתהום זה לא המנוע שמזיז את הרכב עצמו, יראת העונש היא לא מה שגורם לעשות מצוות.

 

 

טוב, נגיד שמאוד קשה להיכנס לגיהנם, אז נשמה שלא נכנסת לגיהנם איך תכפר על מעשיה?

 

יש לקב"ה הרבה דרכים לזכך את האדם עוד בעודו בעולם הזה וכן בעולם הבא, גם בלי גיהנם, יש דין ויש דיין.

בנוסף יכול להיות שזה כדברי האריז"ל על הרוגי מלכות: "... שם היא מזדככת ומתגדלת אף על פי שאין בה מעשים טובים, ואחר כך נותנים אותה לחופה הראויה לה לפי ערכה, ולפי שאין בה מעשים טובים נכוית מחופה זו ומצטערת ומתביישת ממעשיה ובזה מקבלת את עונשה..." (לימודי אצילות ל:).

יכול להיות גם שהאדם יצטרך לרדת לגלגול חוזר שהוא הרבה יותר קל מדין גיהנם (כמו שכתוב באגרת התשובה (פ"יב) בשם הרמב"ן, שגם יסורי איוב שבעים שנה אינן כדאי אפילו נגד שעה א' בגיהנם).

 

 

לסיכום:

לא סתם לא מופיע המושג של גיהנם בתורה שבכתב, הדבר הזה לא אמור להיות בלקסיקון שלנו, במיוחד בדור הזה אנחנו צריכים להשקיע את עבודת השם שלנו בעבודה מאהבה ומהכרת הטוב על כל השפע שיש מסביבנו בכל רגע במיוחד אחרי קיבוץ הגלויות והתחלת הגאולה שאנו זוכים לראות בעינינו ממש.

 

יהי רצון שיהיו הדברים לעילוי נשמתה של הצדקת המזוככת בייסורים אורית אסתי הודיה בת רחל מישל שבוודאי נמצאת כבר בגן עדן ומתעלה מיום ליום עוד ועוד במחיצת הצדיקות.

תהי נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: