לראות, להכיר, לשיר!
אבות דרבי נתן[1] (לג,ב): "בשעה שעמדו אבותינו על הים, אמר להם משה: קומו, עברו אמרו
לו, לא נעבור עד שנראה הים נקבים נקבים. נטל משה מטהו והכה על הים ונעשה
הים נקבים נקבים שנאמר, (חבקוק ג) "נקבת במטיו ראש פרזיו".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו לו, לא
נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם
בקעה, שנאמר, (תהלים עח) "בקע ים ויעבירם" ונאמר (ישעיה סג) "כבהמה
בבקעה תרד".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו לא
נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם
גזרים גזרים, שנאמר, (תהלים קלו) "לגוזר ים סוף לגזרים".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו לא
נעבור עד שנעשה לפנינו חומר. נטל משה המטה והכה הים ונעשה לפניהם טיט שנאמר,
(חבקוק ג) "דרכת בים סוסיך חומר מים רבים".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו לא
נעבור עד שיעשה לפנינו מדבר. נטל משה את המטה והכה על הים שנאמר, (תהלים קו)
"ויוליכם בתהומות כמדבר".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו: לא
נעבור עד שיעשה לפנינו פירורים פירורים. נטל משה את המטה והכה על הים שנאמר,
(שם עד) "אתה פוררת בעזך ים".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו: לא
נעבור עד שיעשה לפנינו סלעים סלעים. נטל המטה והכה על הים ונעשה סלעים סלעים,
שנאמר, (שם) "אתה שברת ראשי תנינים על המים" והיכן משברין ראשי תנינים,
הוי אומר ראשי תנינים אין משתברין אלא על הסלעים.
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו: לא
נעבור עד שיעשה לנו יבשה, נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה יבשה. שנאמר, (שם
סו) "הפך ים ליבשה" ואומר (שמות יד) "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך
הים".
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו: לא
נעבור עד שיעשה לפנינו חומות. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה חומות. שנאמר,
(שם יד) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.
אמר להם משה: קומו, עברו אמרו: לא
נעבור עד שיעשו לפנינו נאדות. נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה נאדות.
שנאמר, (שם טו) נצבו כמו נד נוזלים. ומים שבין הגזרים ירדה אש וליחכתן, שנאמר,
(ישעיה סד) "כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך". והיו הנודות
מושכין שמן ודבש לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהם שנאמר, (דברים לב)
"ויניקהו דבש מסלע".
איך אנחנו יודעים שזה אמיתי? כי מדובר ביהודים....
אבל איך יכול להיות דבר כזה שבאמצע
המאורע הכי חשוב בהסטוריה מקטרים? באמצע גאולה???
איך יכול להיות? - הנה, היום קורה
אותו דבר, אנחנו עוברים מאורעות שהם גדולים בהרבה מיציאת מצרים:
שם יצאנו ממדינה אחת, היום מיותר מ 150
מדינות.
היום זו גאולה שאין אחריה גלות.
היום זה בדרך הטבע ולא נס גלוי
היום זה אחרי 2000 שנה ולא אחרי 210
והנה אנחנו עדיין מקטרים ולא מודים
כמעט על המאורעות העצומים האלו...
הרב שמואל אליהו שליט"א (קול צופייך תצוה-זכור התשפ"ג): על החושך של תחילת הגאולה מלמדת הגמרא (חולין קלט:) כי אסתר רמוזה בפסוק (דברים לא,יח): "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
שואל הרמב"ן: והלא לפני כן כתוב "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה", אם ישראל חזרו בתשובה למה צריך הסתר פנים?
משיב הרמב"ן כי לא מדובר בהסתר של גלות אלא בהסתר של גאולה - "כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות רק שיהיו בהסתר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת פני רחמיו".
את 'שירת הים'[2]
צריך לומר בשמחה (משנה ברורה נא ס"ק יז),
"וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים. והאומר בשמחה – מוחלין לו
עוונותיו".
כיצד ייתכן שאמירת פסוקים אלו בשמחה –
גורמת למחילת עוונותיו של אדם?
המדרש
(תנחומא, וזאת הברכה, ז) מגדיר מיהו אדם רשע ומיהו אדם צדיק בהגדרות שאינן
כל כך מקובלות במחוזותינו.
רשע, אומר
המדרש, הוא אדם הרואה את השמש זורחת אבל אינו מברך את ברכת 'יוצר אור', רואה את
השמש שוקעת אבל אינו מברך את ברכת 'מעריב ערבים';
צדיק,
לעומת זאת, הוא אדם המברך על כל דבר ודבר.
לפי המדרש, הגדרת רשע וצדיק אינה
מתייחסת דווקא להנחת תפילין וללבישת ציצית, אלא מדובר בעמדת החיים של האדם.
כך, למשל, יכול אדם להניח תפילין, ללבוש
ציצית, לשמור שבת, להקפיד על דיני כשרות, לטבול במקווה וכו' וכו', אך אם הוא רואה
חמה זורחת או שוקעת ואינו מברך – המדרש מגדיר אותו בתור אדם רשע.
זאת מאחר ועמדת החיים של אדם זה היא
עמדה המסתכלת על 'חצי הכוס הריקה', ולכן הוא אינו מברך.
לעומת זאת, אדם צדיק הוא אדם המסתכל על
'חצי הכוס המלאה', הוא מודה לקב"ה ומתוך כך מברך על כל דבר ודבר.
לכן אומרת הגמרא שהיצר הרע דומה לזבוב
(ברכות סא, א), ומסביר הגר"א שהזבוב תמיד מתמקד בלכלוך. יכול הזבוב לעוף
להנאתו באולם רחב ידיים נקי ומצוחצח, אבל הוא יחפש את הלכלוך – ובו הוא יתמקד. זהו
היצר הרע, וזוהי הרשעות: לא להודות לקב"ה על כל הטוב שנתן לנו, אלא תמיד
להתמקד ברע, במה שחסר...
יחד עם זאת, איננו נאיביים, ואין אנו אומרים שהכל נפלא ומקסים, וכפי שכבר אמר החכם מכל אדם:
"יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" (משלי כג,לא),
כלומר רק אדם שיכור אומר שהכל טוב...
לא! יש רע בעולם, וכל אדם ירד לעולם הזה
עם 'החבילה' שלו ועם הבעיות איתן הוא צריך להתמודד, אבל השאלה היא במה האדם ממקד
את מבטו.
נקודת המבט היא זו שמגדירה את הצדיק
לעומת הרשע.
את 'שירת הים' אי אפשר לומר בשמחה אם
עמדת החיים של האדם היא עצובה ופסימית. רק אדם אופטימי,
המתמקד בצדדים הטובים, המסתכל על כל הטוב שהקב"ה נותן לו - רק אדם שכזה יכול
לשיר את שירת הים בשמחה.
הוא קם בכל בוקר ושר בקול רם לה':
"עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ ... מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר
בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" וגו'.
זהו אדם צדיק, שכל עוונותיו נמחלין, וגם
אם קרה ואדם זה חטא ועבר עבירות כאלו ואחרות, וגם אם אדם זה יזדקק לטיפול אלוהי
כדי להתנקות מן הרע שעשה - הרי ש'בשורה התחתונה' אדם זה הינו צדיק, ולכן כל
עוונותיו נמחלין!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!