גאולה מתוך החורבן
איכה (א,ג): "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים".
נראה לא פשוט (כשאתה נתפס בין ההרים זה מארב קטלני בלי הרבה סיכוי לניצולים רח"ל...)!!!
אבל אם מסתכלים במבט אופטימי: כל רודפיה, כל מי שרודף אחר השכינה (יהודה...) כל השנה - מתי ישיגו אותה מבקשיה? דווקא בתקופת בין המצרים.
דוד המלך: "מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּ-הּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ" (תהילים קיח,ה).
דווקא כשאנחנו מוצאים את עצמנו במצר, החיים לוחצים אותנו אל המצר ואנו זועקים דווקא אז אנחנו מגלים את האור!
כך היה גם בגלות מצרים וע"י צעקת המצוקה הפציע אור הגאולה.
דווקא במצר משיגים את השם 'י-ה' הגבוה יותר!
כידוע בקבלה שהכלי העב יותר מסוגל לספוג את האור הזך והגדול ביותר.
הקאמרנא אומר שבפסוק "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות טו,ט), רואים את תנועת גילוי האלוקות במצר. זהו המקום היחידי בתורה בו יש חמש מילים המתחילות באות א', אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק. האות א' מייצגת את האור האלוקי וכאן מתגלות חמש אלפין כנגד חמש המדרגות של הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, דהיינו, גילוי שלם.
ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק, סימן קעא): "דהקב"ה נותן מלא עומסו וכו', ואי אפשר בעולם הזה לקבל רוב טובה ההוא כלל. ובאותו מקום זמן ונפש שנשפע הפירעון ושכרו של השם יתברך מצד ריבוי השפע נעשה חס ושלום פורעניות לרע, כידוע בסוד שבירתן של כלים זוהי מיתתן על ידי ריבוי האור, וכן אמרו ז"ל על פסוק "לא יראני האדם וחי", הא בשעת מיתתן רואה.
ולכן אמרו ז"ל שמצאו כרובים מעורים, אף על פי שלא היו עושין רצונו של מקום, כי אז היה תוקף ריבוי שפע האור, ולכך זכה יחזקאל למראות אלוהים. ומי שזוכה באמת מקבל פירעון הטובה אז, שזה ענין לידת משיח בט' באב... וכן השפע שירד לט' באב שהיה מלמעלה שפע גדול ועצום כנזכר לעיל נתחלק גם לי' באב ולמטה נתהפך רחמנא ליצלן.
וידוע נגד עשרים ושנים ימים שבין המצרים הם מראש השנה ועד שמיני עצרת... ובאותו זמן (=ימי בין המצרים) יורד שפע תורה הרבה, רק שהוא בראיה כטעם מראות יחזקאל, ואמרו ז"ל "הרואה יחזקאל בחלום יצפה לחכמה", שזהו דוגמת פסח - ראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל במרכבה... ואחר כך (=תקופת תשרי) מתחיל דברי תורה בקניין, כפי תוקף הראיה שבין המצרים".
ר' עקיבא מצחק בשעה שהוא רואה שועל יוצא מבית קדשי הקדשים. כשחכמים תמהים על כך הוא עונה בדרשת הכתוב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו"... כתיב באוריה "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער" בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים..." עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
על הגמרא הזו כותב המהר"ל (פרק כ"ו מנצח ישראל): "כי אלו שני עדים דהיינו החורבן וגם שישבו זקנים וזקנות בירושלים. האחד מעיד על השני, כי ההעדר הוא סיבת ההוויה ואם אין כאן העדר אז לא תחול שום הוויה, שלא יתהווה דבר רק כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי".
דווקא כאשר האויב בעקבותינו, דווקא כשאנו מרגישים הכי כלואים שאפשר, אז יש אפשרות לגילוי של האור הכי גדול.
בין המצרים היא דווקא תקופה של גילוי אור גדול. כן, זה לוחץ, זה מרגיש לעיתים בלתי אפשרי, אבל אם נקשיב לחכמי ישראל ונשתדל להתבונן במציאות עם עיני האמונה, ולעשות את העבודה המוטלת עלינו, נזכה לגלות באמת את האור הגדול המוצפן בתקופה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!