פרשת שמיני: חשיבות הרצון!

חשיבות הרצון!

ויקרא (ט,ו): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'".

ויקרא (י,א-ב): "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' ".

הנצי"ב (העמק דבר ט,ו): "כי כבר היה בימי משה כיתות בישראל, שהיו להוטים אחרי אהבת ה', אבל לא על ידי גבולים שהגבילה התורה, בשביל זה אמר משה לישראל כי לא כן הדבר, אלא אותו יצר הרע העבירו מלבכם שגם זה התשוקה, אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בקדושה, מכל מקום, אם היא לא בדרך שעלה על רצונו יתברך, אינו אלא דרך יצר הרע... והביא ה"תורת כוהנים" יסוד לזה הדרוש מהפסוק בדברים - אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד -  ואי אפשר לפרש שוחד ממון או שוחד דברים לפני הקב"ה...אלא על כורחך, (השוחד הוא) מסירות נפש ודבקות נעלה...מכל מקום, אם הוא שלא על פי התורה, אינו עולה לרצון כל כך ויהיה נענש על זה[1]...".

אפילו שמעשה כלשהו יגרום לך דבקות עצומה בה' השאלה היא האם זהו רצונו של ה' או הרצון שלך!

גם אם גיטרה בשעת נעילה תהפוך אותך למלאך ה' צבא-ות זה אסור כי זה לא רצון ה'!

העיקר הוא הרצון לעשות את רצון ה'! כאן לומדים עיקר זה בדרך השלילה, אבל הרעיון הזה בעיקרו חיובי.

בשמים דנים אותך בעיקר על הרצון:

הרב קוק (אורות התשובה ה,ו): "מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם. החוש המוסרי... תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכון מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור! ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל?

לזאת התשובה היא טבעית לאדם, והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר - אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת".

על מה דנים אותך בשמים בראש השנה ויום כיפור?

על הדרך[2]!!! על הכיוון!!! על הרצון שלך – לאן אתה שואף להגיע!!!אם ה' והתורה והמצוות זה העיקר אצלך, גם אם אתה עובד כל היום ומגיע לדף יומי בערב ונרדם מרוב עייפות על הגמרא, וגם אם את כל היום בעבודה ורצה אחרי הילדים והבית והנקיונות והבעל ובסוף היום את חוטפת תהלים או שיעור או תפילה מכל הלב – אז כל היום שלך מחזיק מהשעה הזאת ולא יהיו נגדך שום טענות!!!

כשאתה רוצה לעשות טוב גם אם בדרך יש מניעות ומכשולים ונפילות זה בסדר – "אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר - אין זה פוגם את שלמותו" – אתה תיכתב בספר הצדיקים[3]!!!

[צו וזירוז (לאדמו"ר מפיאסצנא) כמובן כשהרצון הוא רצון אמיתי מגובה בהשתדלות לא רצון שהוא סוג של משהו שאתה מאחל לעצמך להיות...]אבל מבחוץ זה לא נראה ככה? אני רוב היום עסוק בדברים אחרים?

"מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת".העיקר זו הנקודה הפנימית!!!

משל לגן חיות שהאריה והלביאה מתו, והבעלים שכרו בכסף שני אנשים שיתחפשו וישכבו בכלוב ויעשו שאגות שנשמעות אמתיות עד שיגיעו אריות אורגינל מאפריקה...

לימים עולה אחד המבקרים נזעם כולו למשרד המנהל ואומר לו אתם עובדים על כולם! זה שני אנשים בתחפושת!!! המנהל אומר לו על מה אתה מדבר אני שומע את השאגות עד למשרד שלי! אומר לו האיש אני עמדתי לידם בשקט ושמעתי את הלביאה אומרת בעברית תקנית לאריה: מתי הולכים הביתה נמאס לי לשכב פה?...

עונה המנהל: אז מה אם הם אמרו משפט אחד? רוב היום הם שואגים?!?....

ברור שזו תשובה לא חכמה הרי אם פעם אחת הם דיברו זה אומר שהם לא אריות! לא משנה כמה הם ישאגו! זו לא הפנימיות שלהם!

רמד״ו: מה ההבדל בין צדיק לרשע? צדיק יודע שהוא עובד ה׳, רשע לא יודע!

הרי הנהגת הייחוד גורמת בכל מקרה למעשים החיצוניים שלך ושל כולם צדיקים ורשעים לעזור לגאולה! אז על מה ידונו אותך? הרי עזרתי לגאולה? על הרצון הפנימי! העיקר זה הלב!!!^[4]


היה בעל שלמד בהדרכת חתנים שהאשה שמחה לקבל מתנות, הלך קנה מלא מתנות שם אותן בארון ואמר לאשתו הטריה כל פעם שאת מרגישה צורך במתנה תלכי לארון תקחי אחת...

ילקוט שמעוני (שמות ז,קפב): "כבד לב פרעה אמרו למה הדבר דומה לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה אמר להם החמור תנו לי מכס אמר לו שועל לחמור כמה עזין פניך אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס אמר לו החמור מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס אמר לו הארי קרבו לי הספינה ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל, אמר לו סדר לי אבריו של שוטה זה הלך השועל וסדרן, ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין אמר לו לבו של שוטה זה היכן הוא אמר לו אדוני המלך לא היה לו לב שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך, אף כך פרעה הרשע אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן לי דורון ושכח מה שעשו לו העכברים ועדיין היה אומר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' ".

גמרא (סנהדרין פט:): "אחר הדברים האלה... ר' לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק: אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה, אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקב"ה זבח עצמך לפני אני זובח".

יצחק אבינו בעצם אומר לישמעאל: אפילו שאתה גדול ממני במצוות זה לא איכפת לי! אני מכוון כולי לרצון ה'! בלי שום בדל של עצמיות!!!

ליקוטי הלכות (ברכת המזון ומים אחרונים הלכה ד): "והענין כי עיקר קדושת איש הישראלי ועקר עבודתו, הוא רק הרצון[5] והכסופין דקדושה [...] ואי אפשר לזכות לשום דבר שבקדושה, כי אם על ידי זה: על ידי רצון וחשק והשתוקקות וכיסופין וגעגועים חזקים. ולא ירפה את הרצון בשום אופן. רק כל מה שהמניעה מתגברת ביותר יראה לגבר את עצמו בחשק וכיסופין וגעגועים ורצונות חזקים ביותר ויותר, וכן לעולם, עד שיזכה לגמור להוציא מכוח אל הפועל את המצוה או הדבר-שבקדושה שהוא רוצה. וכן אחר כך בשאר עבודות ודברים שבקדושה שירצה אחר כך עוד לעשות, יתגבר גם כן ברצונות חזקים. וכל מה שהמניעות והעיכובים והבילבולים מתגברים יותר, [כך] יתגבר את עצמו ברצונות חזקים יותר, עד שיוציא מכוח אל הפועל ויזכה גם לאותה המצוה והעבודה וכן לעולם. כמבואר בהתורה 'ויהי נא פי שנים' (ליקוטי מוהר"ן ח"א סו) שהמניעה הוא רק בשביל [להגביר] החשק. ואם יתגבר שיהיה לו חשק גדול כפי המניעה, בודאי ישבר המניעה. נמצא, שעקר ההתחזקות להתגבר על המונעים מהקדושה הוא רק הרצון והחשק.
וזהו עיקר ההתפארות מה שה' יתברך מתפאר עם כל אחד מישראל".

הרצון הנשי:

הרב קוק ('עולת ראיה' על ברכת שעשני כרצונו): "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה (מוכנה) להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלהים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו".

הנשים מאופסות תמידית על ה' יתברך לכן הן יכולות לברך שעשני כרצונו! הבעיה זה שיש להן אותנו, לא קל לתקן את הגברים[6]!!!

פרשת פרה:

שלמה המלך אמר על פרה אדומה (קהלת ז,כג): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא  רְחוֹקָה מִמֶּנִּי".

הפשט הפשוט הוא ששלמה המלך בשאר החוקים אולי הוא כן הבין, אבל  בפרה אדומה הוא לא הבין.

אומר אור החיים הקדוש (במדבר יט,ב): לא, אם זה רק זה, אז היה צריך להגיד זאת חוקת הפרה, או זאת חוקת הטהרה, למה אמר זאת חוקתת התורה?

אלא כוונת שלמה המלך שפרה אדומה מלמדת על כל התורה! אמרתי אחכמה, חשבתי שאני חכם ואני הבנתי בתורה, אך היא רחוקה ממני, פרהה אדומה נתנה לי להבין את האמת שכל מה שהבנתי בתורה – בעצם לא הבנתי!

אדם לפעמים חושב שהוא מבין את "לא תגנוב", חושב שהוא מבין את "כבד את אביך ואת אמך". אתה חושב שאתה מבין, אבל אם אתה מאמין שהפסוק הזה ניתן לך מהשם, מהשמים, מהאין סוף, אז ודאי שאין למצוות סוף ואין להן גבול. רק השם עשה את זה בצורה שתבין, אז אתה מבין. ואם אתה מבין שבעצם גם זה כמו פרה אדומה ואתה לא מבין באמת אז זו ההבנה האמיתית!

כל מצוות ה' אינן אלא לעשות רצונו בלבד לא מתוך הבנה שלי שככה צריך או שזה מה שמועיל כרגע!

מדרש (ב"ר מד,א): "רב אמר: לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת לו לקב"ה מי ששוחט מן הצוואר או מי ששוחט מן העורף, הוי: לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות".

וכי איכפת לקב"ה אם תשחט או לא (אם כן אז זה אומר שהוא תלוי בך דבר שלא ייתכן)? המבחן זה האם אתה מקשיב ורוצה לעשות את רצונו!!!

שמואל (א' טו,כב): "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב  אֵילִים".

מכתב הרבי מחב"ד לבבא-סאלי (ט' ניסן תשי"ב, מובא בספר אוהבם של ישראל): "ומורגל הלשון בתורת החסידות אשר מצד הביטול לבעל הרצון הנה אין לו נפ"מ מה מצוה אותו בעל הרצון, אם הנחת תפילין שזהו המשכת מוחין עליונים ומוחין דגדלות או חטיבת עצים ושאיבת מים מדריגות היותר פחותות בהקומה שלימה דעם ישראל המתחלת בראשיכם שבטיכם ומסתיימת בחוטב ושואב מימיך, כי מצד קב"ע ומצד המסירה ונתינה שלו לבעל הרצון וכמרז"ל אין תשוקתם אלא לאביהם שבשמים, במילא אין לו נפ"מ באיזה אופן יתקלס שם עילאה".

(ההמשך רק לשנים שפורים חל באזור פרשת שמיני...)

הרצון בפורים:

השבוע חווינו יום עצום! פורים!!!

ביום כיפור אתה מתנתק מכל העוה"ז ונדמה למלאך כדי לבודד את הרצון הפנימי והטהור שלך מכל החומר ולזכות בדין!

אבל כיפורים אומר האריז"ל זה רק 'כמו פורים' – הוא יותר קטן מפורים!

בפורים אתה מגיע למצב של בלי דעת! עד דלא ידע! אבל לא כמלאך, פה בתוך החומר!!!

שיא הקדושה בתוך העולם הזה!!!

הרב קוק (עולת ראיה ח"ב עמ' שנז-שנח לעשות פורים): "ידענו מדברי חכמים אמתיים, שהארת פורים גדולה למאד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם... והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי... אמנם כאשר שחה לעפר נפשם והמן הרע רצה לשלוט בגופם, וכאשר הי' ד' להם לישועה נפדה גופם מהכוחות הרעים, ולא נמצא בהם רצון כ"א בלב אחד לאביהם שבשמים... ע"כ ביום זה לעד הצללים ינוסו...".

בפורים אתה מאופס על הרצון הפנימי של ה' בלבד!!!

בית יעקב (רבי יעקב ליינר מאיזביצא, בנו של 'מי השילוח', פורים): "...ואור ה' יתברך לא יוכל לקבל, רק מי שנטפל אל ה' יתברך ומכיר שאין לו מצידו שום כח".

הרב קוק (במשתה פורים): "לא רוצה גן עדן לא איכפת לי גיהנם – רוצה רק אותך ה' יתברך"!!!

את הנקודה הפנימית הזאת ניסה המן להרוס!

חולין (קלט:): "המן מן התורה מנין? הֲמִן הָעֵץ (אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ)". חטא עץ הדעת – לעשות נגד רצון ה'!!!

שיחות הר"ן (נא' עיי"ש באורך): "ענה ואמר: או שצריכין לזה רחמנות מהשם יתברך, או יגיעות ועבודות, או שצריכין שניהם שיהיה לו יגיעות גדולות בעבודת ה' וגם רחמנות מאתו יתברך, קדם שזוכין שיעמדו וישקטו שמרי המח למטה עד שלא ירצה שום דבר בעולם ויהיה הכל שוה אצלו[7]".

פורים הוא יום עצום ביותר שכל הפושט יד נותנים לו!!!

האדמו"ר מגור היה מספר שבזמן הבעש"ט הקדוש, היתה מרשעת אחת שהיו באים אצלה, והיתה לוקחת בשכרה חמש מאות דינרי זהב, והיה איזה יהודי אחד עני בשם יוסל'ה שנתפתה לילך אצלה ועבד במשך 5 שנים כדי שיהיה לו מספיק כסף! אחרי הזמן הארוך הזה הוא לקח עימו הכסף הדרוש ויצא לדרך. בדרכו לשם, שמע צעקות נוראות מאיזה בור גדול, וראה שם משפחה שלמה עם ילדיהם בשבי, על שחייבים כסף למושל עבור חכירות, וכשראה אותם, ריחם עליהם ופדה אותם והוציאם לחירות, ושב לביתו. ובאותה שעה, נהיה רעש גדול בשמים על המעשה הזה, איך הכניע את יצרו הרע, וקיים מצוה כה גדולה, ונתנו לו על זה שכרו מושלם שכל היוצא מפיו יעשה, אבל  שלא כדי יבקש גאולה ותחיית המתים, גזרו עליו שכל ימיו יהיה שיכור, וכך לא יוכל לבקש שום בקשה מכיון שאין בו דעת.

פעם אחת, היתה גזירה קשה, וסכנה גדולה ריחפה על עמ"י, שלח הבעש"ט את תלמידיו לרבי יוסל'ה בכפר הזה והזה והורה אותם, שיבקשו ממנו לברך שתתבטל הגזירה, וכשבאו אליו ופג יינו, ביקש עוד בקבוק יין, ולא נתנו לו עד שאמר שתתבטל הגזירה, וכן היה, ונתבטלה!

ואמר האדמו"ר, שכך הענין גם בפורים, שהוא יום שכל מה שיבקש בו האדם, תתקבל בקשתו. ולכן, כדי שהאדם לא יבקש הרבה בקשות וכדו' נצטוינו 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע'.

בפורים הרצונות שלך מגיעים הכי גבוה בגלל שהשתווית עם רצונותיו יתברך.

נקודה למחשבה: מהי הנקודה הפנימית של יוסל'ה הזה? חמש השנים שעבד בהם בשביל העבירה או השניה שבה הוא החליט לתת את הכסף?!?

קהלני בעמק הבכא במלחמת יום כיפור מצא את עצמו עם טנק אחד מול כמה דיויזיות טנקים סוריות ורצה לסגת והוא מספר שהוא הסתובב אחורה וראה את הכינרת ואת טבריה וכל הגליל מונח מאחוריו כשהדבר היחיד שעוצר את הסורים זה הטנק שלו! והוא אומר לצוות שלו יאללה נלחמים! והם מסתכלים עליו בהלם! והוא מספר שבאותו רגע הוא הרגיש תחושה פנימית בכל אבריו וגידיו שיהיה בסדר ושהם ינצחו והוא אומר שהוא לא יכל להסביר להם את התחושה הזאת זה משהו אלוקי פנימי שאי אפשר להעביר לשני!!!

עמ"י – פנימיות העולם:

בגלל שהעיקר זאת הנקודה הפנימית – ועמ"י הם הפנימיות של כל העולם[8]! אז אי אפשר בשום פנים ואופן להשמיד את כל היהודים!!! זאת אבן, שגם הקב"ה לא יכול להרים!

מדרש (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש אבא גוריון פרשה ג):"ויבקש המן להשמיד את כל היהודים, א"ל הקדוש ברוך הוא שוטה שבעולם אני בקשתי להשמידם ולא יכלתי, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים קו,כג), ואתה מבקש להשמידם, סוף שהוא נופל בידם".


יה"ר שנעשה רצוננו כרצונו (אבות ב,ד) בשלמות אמן!

[1] חידושי הרי"ם: כשאדם מקיים מצוה כראוי, הוא עושה את זה בכוונה עצומה ובדבקות כזו שלא משאירה את נפשו בגופו. המצוה היא כל כך קדושה והאדם כל כך מזדהה איתה עד שלמעשה נשמתו פורחת ממנו, אלא שזכות המצוה מסייעת לו שהוא לא ימות, התורה הרי הבטיחה "וחי בהם", ולא שימות בהם, וכך האדם נשאר חי כדי לקיים מצוות נוספות. נדב ואביהוא, מרוב גדולתם, ביצעו את הקרבת הקטורת בדביקות כזו שבגללה פרחה נשמתם, אך מכיון שמה שהם עשו היה פעולת דביקות שלא הצטוו עליה, הרי שיצאה נפשם ולא חזרה. לא היתה שם מצוה שתשמור עליהם, וכך הם מתו.

[2] שמואל (א' ז,יז): "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי-שָׁם בֵּיתוֹ" – הדרך נקראת תשובה!!!

[3] אם לא תחזור בתשובה לפני שתעלה למעלה אז בהחלט תיתן את הדין גם על העבירות שעשית בדרך, אבל עומק הדין ביום-יום ובר"ח ובר"ה הוא על הרצון ועל הדרך הכללית שבחרת ללכת בה.

[4] הרופא: "צר לי להודיע לך שאתה סובל משתי בעיות חמורות – לב חלש ואובדן זיכרון". החולה: "זיכרון שמיכרון, העיקר שהלב בסדר!".

[5] הרמח"ל באדיר במרום (רט) מדבר על עניין הרצון.

[6] אשה אחת פגשה גמד, אמר לה הגמד: "הביעי 3 משאלות ואמלא לך אותן!" אמרה האשה: "אני רוצה שבעלי יסתכל עלי, ידבר איתי, ויקשיב רק לי כל היום..."! נגע לה הגמד בראש והפך אותה לאייפון!!!

[7] ואולם, עדיין, אם יחיה אדם כל ימיו באותו רובד שטחי של רצון, ויניח לעצמו להגרר אחרי תאוותיו, לא הועלנו הרבה. הועלנו, כמובן, שכן אין שיעור למעלתו של כל הרהור של רצון להיות טוב יותר; אבל אם בכך עצרנו, החמצנו את העיקר [בתפילה שתיקן האריז"ל לומר לפני התפילה, אומרים: "ולא איעול בכיסופא קמך", פירוש: "שלא אבוא בוש לפניך"; אפשר לפרש (בדרך צחות) גם: "ולא אבוא לפניך ורק 'כיסופי' ["כיסופין" = רצונות] בידי".].

המעשים שבאים לאחר הרצון גם מוכיחים שהרצון הזה אמיתי וחזק.

[8] הרב אשלג (בעל הסולם, בהקדמה לזוה"ק ס"ו-ע"א): "ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי השם יתברך השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השם יתברך. וכן באומות העולם עצמם יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה. וכן בעובדי השם יתברך שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שהוא סוד הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא שאפילו בחינת אומות העולם שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל. ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אומות העולם שבו... הנה אז גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלימותם מעלה מעלה, ואומות העולם, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם חס ושלום להיפך, שהאדם הפרטי מישראל מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, על בחינת ישראל שבו... אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אומות העולם, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה חס ושלום... מובן היטב, כי גם התורה יש בה פנימיות וחיצוניות כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אומות העולם, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם... אבל אם חס ושלום להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה חס ושלום, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם חס ושלום. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאומות העולם מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאומות העולם, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומות העולם, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך. הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל...".

פרשת ויקרא - קרבנות אדם?

קרבנות אדם?

הרב ניסים פרץ זצוק"ל:

ויקרא (א,ב): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם".

א.  למה לא כתוב איש כי יקריב, או נפש כי תקריב? למה אדם?

ב.    מה זה מכם? גם המילה הזאת מיותרת? וגם לא מקריבים אנשים?

ג.     כתוב בקר וצאן למה צריך להוסיף מן הבהמה הרי זה שם כולל לכל הבקר והצאן?

אחרי חומש שמות שיש לעמ"י עכשיו משכן וקורבנות, הקב"ה חשש שהם יתחילו שכונה יותר מידי, ולא יזהרו במצוות ובעבירות כי מקסימום אם נטעה - נביא קרבן, מה יש?

מזהיר הקב"ה את משה שיגיד להם: אני לא רוצה את הקרבנות הכי טוב בשבילי זה שהאדם יזהר כל הזמן לא לחטוא!

אני לא רוצה קרבנות של בהמה אני רוצה את האדם! בהמה טועה ולא שמה לב כי אין לה דעת, אבל 'אדם מועד לעולם' אתה 24 שעות צריך להיות עם דעת!

תהיה אדם לא במובן של נוצר מהאדמה, אלא "אדמה לעליון"!

אני רוצה קורבנות 'מכם' לא שמישהו יביא לי קרבן איזה פר ישחטו אותו וזהו - "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיהו א,יא), אלא מכם! מה הכוונה מכם?

מן הבהמה - מהחלק הבהמי שיש בך!

קשה לקום בבוקר - את זה תקריב לה' ית'!

קשה לא לענות לאשה כשהיא אומרת לך משהו לא נעים? תקריב את התגובה הבהמית שלך לקב"ה!

אתה רוצה לטרוף איזה אוכל מאוד טעים לכבוד הכרס שלך? תקריב את הרצון הזה לה' ית'!!!

כשהאדם רוצה לעשות את רצון ה' – גם ה' רוצה לעשות רצונו ויביא גאולה לעולם פרטית וכללית בקרוב אמן!!!

פרשת ויקרא - מראה מראה שעל הקיר מי הכי יפה בעיר?

מראה מראה שעל הקיר - מי הכי יפה בעיר?

ויקרא (א,ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' ".

לכאורה המילה 'מכם' מיותרת?

נסביר ע"פ משל שכתוב בבא"ח (עוד יוסף חי-דרשות): אדם אחד נכנס לחנות לקנות מראה, מראה לו המוכר כמה מראות ואף אחת לא מוצאת חן בעיניו, שאל אותו המוכר מה לא מוצא חן בעיניך? תכוון אותי שאדע מה להביא לך... עונה לו האיש בכל המראות אני רואה אנשים מלוכלכים ומרופטים אני רוצה מראה שתראה לי איש לבוש יפה מסורק ומסודר!

צוחק המוכר ואומר לו תעזוב את המראות תשנה את עצמך!

ככה כותב ה'שער בת רבים' על הפסוק "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג,ו), בי בקב"ה אין השתנות אני כל הזמן נותן שפע ורק מחכה לראות "היש דורש את אלוקים" אבל אתם בנ"י צריכים להכין כלים לקבל את השפע!!!

-וזה הפירוש של אדם כי יקריב – מכם!

כשאדם רוצה להתקרב אומרים לו ממך! תתחיל לעבוד על עצמך, כפי מה שתקרב את עצמך לקב"ה ככה הוא יתקרב אליך!

*כמו שכתוב "ה' צילך על יד ימינך" הקב"ה מתנהג איתך כמו הצל שלך, תתקרב יתקרבו אליך תתרחק ח"ו הקב"ה יתרחק ממך!

*וככה מוסבר "דע מה למעלה ממך" דע שמה שלמעלה – זה ממך!!!!

*כותב הרמח"ל בדרך ה' (א,ד,י): " ואמנם האדון ב"ה מאיר תמיד למי שיתקרב אליו, ואין מניעת טוב מצדו כלל, אלא מי שלא יתקרב אליו יחסר הארתו, והמניעה מצד המקבל לא מצד המשפיע".

*אותו דבר בזוגיות!!! אתה רואה משהו לא בסדר באשתך, את רואה משהו שמעצבן אותך בבעלך, צריך להבין ולהפנים שזו מראה.

מראה אתה לא משנה, אתה לא מצייר עליה כדי שיתאים לך המראה, ובטח שלא מנפץ אותה כשאתה לא אוהב איך אתה נראה...

אתה משנה את עצמך לפי מה שהיא מראה....

זאת עבודה קשה, אבל זה בסדר יש לנו את כל החיים...