הרמח"ל - קורות חייו עוצמתו ותורתו
-נולד בשנת תס"ז
(1707) בפדובה שבאיטליה ונפטר בארץ ישראל בשנת תק"ו (1746).
-מנוחתו כבוד בטבריה,
אצל התנא רבי עקיבא (תיקן את ה-40 שנה שר' עקיבא היה עם הארץ).
-בארבעים שנותיו
הספיק להנחיל לנו ירושה גדולה - כמאה ספרים וחיבורים על הקבלה, האמונה, המוסר,
ההיגיון, השירה, ועוד. האישיות הנפלאה הזו, רבת הפנים, גילתה לנו את סוד הנהגת
העולם ותכליתו. רמח"ל חיבר את ספריו בסגנון הזוהר והאר"י.
-הרמח"ל התפרסם
בכישרונותיו המיוחדים וכבר בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס, ובגיל
שבע-עשרה כבר היה בקיא ישר והפוך בזוה"ק ובכתבי האר"י על בוריים.
-בשנת תפ"ו
כשהיה בין 19 נתמנה להיות ראש ישיבה.
-בראש חודש סיון
ה'תפ"ז חווה הרמח"ל התגלות של "מגיד" שגילה לו סודות ורזין
רבים. הרמח"ל תיאר התגלות זו (אגרת טו'): "ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו
רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ״ל. והוא בחסדו
בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא
כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על עגין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע
שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות
לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל ־ הארת המדרגה אשר
שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב״ה אותי לכלי כאשר חפץ.
אך הצעת המעשה
בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ״ז, בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי
קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד,
ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.
ביום הב' בשעה ההיא
השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי
שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא
רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאול גם כן. ואחר כך
כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו
ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד.
ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מטט' שרא רבא. ובבואו
ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי. ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו.
וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום
האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה (סמוך על ידיי על השולחן מפני כח
ההשראה). ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם.
ובאמת ובאמונה אני
אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר״י זלה״ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני
צֻויתי לכתוב. ואני גלה לי תהילה לאל המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא
נודעו מהרבה. כי דברי האר״י סתומים מאד ובפרט ענין הקשיא איך קו הא״ס יעבור בתוך
עשיה".
-אדם הראשון
אמר עליו (בתיקונים חדשים): "קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר, זכאה חולקך
וכו'. עלך כתיב "הנשאר בציון והנותר ירושלים קדוש יאמר לו". דשאר בני
עלמא בזמנא דנחתין לעלמא, מתפרשאן מאתר עלאה דלהון, כמאן דאזיל לאתר רחיק. אבל אנת
אע"ג דאנת בעלמא, לית אנת מתפרש משכינתא כלל. כגונא דמשה רעיא מהימנא, דאתמר
ביה "ואתה פה עמוד עמדי". ובתיקונין אלין יזכון ישראל לכמה נהירו עלאה
על ידך וכו'. קמו כלהו ואמרו בריך אנת וכו'".
וכן (תיקונא שבעין):
"קם
אדם קדמאה סבא דסבין פתח ואמר, ר' ר' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. בחילא דזוהר
דא קדישא, דביה "והיה אור הלבנה כאור החמה"... וכלא בחילא דהאי זוהר
קדישא ותיקונין אלין דילך. דבהו כתיב פקח עיניך וראה שוממותינו. אלין תרין עיינין.
חד אתפקח בע' תיקונין דרשב"י בוצינא קדישא. ודא עינא ימינא לשיזבא לישראל
בגלותא. עינא תנינא בע' אלין דילך. ודא עינא שמאלא דאתפקח על אומין דעלמא לנטלא
מנהון נוקמין. כדין פקח עיניך וראה שוממותינו".
-אליהו הנביא אומר עליו (תיקונים
חדשים לרמח"ל, סוף תיקון ט"ל): "רבי רבי, והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה
יד,ז), דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא – במחשכים הושיבני
(איכה ג,ו), השתא – והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא, בזימנא דפורקנא אתקריב.
בה, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט,א) בהאי חיבורא").
וכן בזהר תניינא (ויצא):
"רבי
רבי, זכאה חולקך דכולהו רזין עלאין מתגלין לך, ולית דאתגניז מקמך, דכל תרעין
סתימין מתפתחין לגבך ודאי. זכאה חולקך דאילתא לא עלת קמי מלכא מיומא דאתחרב בי
מקדשא כמה דעאלת השתא בגינך, בר בזמנא אחרא בימי רשב"י בוצינא קדישא. 'והמשכילים
יזהירו כזהר הרקיע' אלין רשב"י וחברוהי, אבל 'והמשכילים' תרין: חד רשב"י
בוצינא קדישא, וחד אנת חסידא קדישא, לאסגאה שאר חבריא, 'יזהירו כזהר הרקיע' בתרין
זהרין אלין, כל חד וחד בזהר דיליה, דכלא מלה חדא, דא שירותא, דא סיומא"!!!
רבי שמעון בר
יוחאי גילה את הזוהר הקדוש, את סוד הבריאה איך השתלשל ה"יש"
מה"אין", הרמח"ל גילה איך ה"יש" - כל המציאות - חוזר
ומתדבק באין סוף.
-כשהתפרסם חלק זעיר
מכתביו המופלאים בגאולה ובתיקון העולם, פרצה השרפה, ומלחמה גדולה וסערה לא נתנו לו
מנוח עד שהוכרח לעזוב את איטליה בשנת תצ"ה (1735) לאמסטרדם. שם חיבר ספרים
הרבה, ובתוכם ספרו הגדול במוסר ובחסידות: מסילת ישרים שמנהיג את בעלי הדעה האמיתית
עד בוא קץ.
בשנת תק"ג
(1743) עלה הרמח"ל לארץ ישראל, התיישב בעכו, ואחרי שלוש שנים עלה הט"ל
(גימ' 39 שנים שחי הרמח"ל) השמימה כשהוא משאיר לנו ירושה שאין לה קץ - אור
הגנו"ז.
-הגר"א
הושפע רבות משיטתו בלימוד הקבלה, מסופר כי הגר"א לבש בגדי חג כאשר הגיע אליו
ספרו של הרמח"ל "אדיר במרום". "אור חדש הופיע על פני
תבל", התבטא הגאון מוילנא בקוראו מתורתו של הרמח"ל ואמר שאם הוא היה
בחיים היה הולך אליו ברגל לקבל את פניו וללמוד ממנו תורה, וכי הוא זה הרמח"ל
שהשיג פנימיות בכתבי האריז"ל בהבינו את הנמשל מדבריו על אמיתתו.
-אמר גדול אחד עליו
שהוא מדבר כאלו עמד ליד העולמות בהבראם״ (מתוך הסכמת הרב יואל קלופט זצוק״ל על ספר
דעת תבונות בהוצאת הרב חיים פרידלנדר זצוק״ל).
-מורנו ורבנו הגה״צ
רבי אליהו אליעזר דסלר זצ״ל אמר על ספר ״דעת תבונות״, ״דעו שהכל בו״. כלומר - כל
הבנין של ההשקפה האמיתית אודות האדם הבריאה ודרכי הבורא יתברך כלול בו. (מתוך הקדמת
הרב חיים פרידלנדר זצוק״ל).
-הרב ניסים פרץ
זצוק"ל:
"הנה המשיח לפנינו זה – זה רבנו הרמח"ל. כל מי שנכנס לספריו הוא בחינת
משיח, ניצוץ של משיח. מי שתופס ולומד את דבריו מרגיש את האור של המשיח חזק בתוך
הגוף שלו, ובוחל בכל הענינים של העולם, לא מחפש שום דבר, רק את המשיח ורק את
הגאולה. זה הקדושה המיוחדת בספרים – שכשאדם לומד בספרי הרמח"ל, נכנסת בליבו
ההרגשה האמיתית של החיים.
רבנו
הרמח"ל היה איש שכלל את כל האנשים שבעולם מאדם הראשון עד האדם האחרון. למה
אני אומר ככה? היו למשל, ה'בן איש חי'. ה'בן איש חי' חיבר הרבה ספרים בשם שלו, אבל
בסוף ימיו אמר שהוא רוצה לחבר ספרים שאף אחד לא ידע שהוא כתב אותם, אז הוא חיבר ספר
בשם שו"ת 'תורה לשמה'. הוא לא כתב את השם שלו אלא חתם בסוף כל תשובה בשם
'יחזקאל כחלי' שהוא בגימטריה 'יוסף חיים'. כלומר יש ענין לאדם להסתיר את שמו ולומר
שלא הוא חיבר את הספר. ב'קל"ח פתחי חכמה' אומר הרמח"ל – מצאתי ספר ישן
נושן ואני אכתוב לך פירוש עליו (מובא בסוף ספר 'דרך עץ חיים': וחיברתי אבל
חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים
לחכמת האמת). גם הספר הישן נושן זה הוא חיבר, וגם את הפירוש זה הוא חיבר.
מה עשה רבנו
נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב? עשה מליקוטי מוהר"ן תפילות. מהתורה – עשה
תפילות. מי הראשון שעשה כאלו דברים? 'תקט"ו תפילות' של רבנו הרמח"ל!
מכל תורת היחוד שלו הלך ועשה תפילות. כל התורה המיוחדת של רמח"ל, ענין גילוי
היחוד. זה לא היחודים שכתובים ב'שער רוח הקודש' של האר"י, זה יחודים שהוא
חיבר אותם בעצמו לפי התורה של הענין של גילוי היחוד, ועשה מהכל תקט"ו תפילות.
כלומר רבנו הרמח"ל זה גם משה רבנו. זה גם רבי שמעון בר יוחאי – יש לו
(לרמח"ל) ספר 'זוהר תנינא' וגם 'שבעים תיקונים חדשים'. גם דוד המלך (ספר
'ק"ן מזמורי תהלים' לרמח"ל). מה שאתה רוצה. רבנו הרמח"ל כלל את
כולם, ממשה ועד משה לא קם כמשה. כלל את כל בני האדם, מאדם הראשון עד אדם האחרון.
מי זה אדם הראשון? – אדם קדמאה, מי זה אדם האחרון – משיח.
הוא אדם קדמאה
– "קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר..." (תיקונים חדשים, תיקון
ס"ט, בסוף האדרא), היה בא אליו אדם הראשון, מתגלה אליו. וגם כן הוא היה בבחינת משיח.
ידוע מה שכתוב
בספר 'ירים משה', יש שם עדות חזקה מאד מה היתה מעלתו וגדולתו של רבנו
הרמח"ל. ידוע שהבעל שם טוב הקדוש רצה להפגש עם 'אור החיים' הקדוש כדי להביא
את המשיח. והוא היה אומר כשאני עושה עלית נשמה למעלה לשמים, ברוך השם אני מקדים את
כל הצדיקים שבדור, כשאני יורד, אני רואה אותם מתחילים לעלות. חוץ מהמערבי הזה, רבי
חיים בן עטר, שכשאני עולה – הוא כבר יורד, הוא קל רגליים. הבעש"ט היה אומר
שהוא זכה להיות מרכבה לנפש של דוד מלכא משיחא, ו'אור החיים' הקדוש, רבי חיים בן
עטר, לרוח של דוד מלכא משיחא. לכן רצה לחבר את הנפש עם הרוח, אם היו מתחברים – היו
מביאים את הנשמה של המשיח.
מי זה היה? – באותו הדור של הבעש"ט ושל ה'אור החיים' הקדוש היה
הרמח"ל. באותו הדור. כל אחד בקצה אחר של העולם. והנה רבנו הבעש"ט שולח
מכתב לגיסו רבי גרשון קיטובר ואומר לו, לך ל'אור החיים' הקדוש ותשאל אותו אם גם
הוא רואה מה שאני רואה עכשיו – שרגלי המשיח נכנסו לארץ ישראל. זה בדיוק היה באותו
התאריך שנכנס הרמח"ל לעכו".
הרב משה צבי נריה (טל
ראי"ה קכ"ב) מעיד על הרב קוק: "נפשו הפיוטית של
רמח"ל... וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בה גילויים... כל אלה הביאו את
הרב לידי תחושה עמוקה של הזדהות... ובסוד שיח עם צעיר מקשיב - מבריק בתורה ובמחשבה
- עם רבי יצחק הוטנר- גילה את תחושתו ואמר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה
חיים לוצטו' ".
'פתח אליהו' של
הרמח"ל (הקדמת ה"שבעים תיקונים"):
"פתח בצלותא
ואמר, רבון עלמין אנת איהו פנימאה דכל פנימאין, ובראה דכל בראין, דאנת מלגאו ומלבר
ולית אתר בעלמא בר מנך. אנת כללא דיחודא, ובך את מקשר כלהו ספירן דילך ביחודא חד.
ובהו את מנהג עלמין כרעותך. ולית מלה דנפקא מאורחא כלל, אלא כלא בשיעורא שלים.
ואורייתא כללא דכלא יהיבת לעמך קדישא, לאתתקנא על ידיהון תקונא שלים. יהא רעווא
קדמך לגלאה נהירו דאורייתך דתנהיר בעלמא, ואיתנהרון מיניה כל בריין דילך, ויתהדרון
כלהו לפולחנך. ובע' תיקונין אלין ישתלים תיקונא עילאה לאתקשרא כל דרגין בקישרא
חדא. ויתעטרון כלהו בשכינתך קדישה דאיהי מנא דכלא קישרה דכלא יחודא דכלא. וכלא
יתקשר ברישא דברך יחידאה מלכא משיחה לשלטאה ביה על כל עלמא ולאתגלאה נהורך עד סופה
דכלא. וכל רע יתעבר מעלמא, ויתהדר כלא לאשתעבדא קמך. ויסתלק יקרך על כל סתרין
דעלמא, כמה דאיתמר: יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו (תהילים קד,לא). עד הכא רזא
דיחודא".
ביאור פשוט: "פתח בצלותא
ואמר (בתפילות
אפשר לגלות מלא דברים שלא הרשו לך לגלות בשיעורים כי אתה רק מתפלל לא מסביר –
בתקט"ו תפילות של הרמח"ל מביא הרבה סודות עצומים), רבון עלמין (האין סוף ב"ה
שהוא האדון האמיתי, והוא היחיד שקובע באמת מה יקרה בעולם! דעת תבונות סימן
לו': "הוא ממש מה שאמר הכתוב (דברים ד,לח), "אתה הראת לדעת וגו' אין עוד
מלבדו", שפירשוהו ז"ל (סנהדרין סז:), "אפילו לדבר כשפים".
והיינו, כי הנה כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד
במציאותו, דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו
להבין עוד, שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה
בעולמו אלא הוא; ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה.
והוא הענין מה שנתבאר בכתוב (דברים לב,לט) "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי
הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי
אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל", וכן נאמר (איוב כג,יג), "והוא באחד
ומי ישיבנו" וגו'; וכן אנו מעידים לפניו (איוב ט,יב), "מי יאמר אליו מה
תעשה"... והיינו שבהיות שהוא ית"ש אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום
נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא ית' חקק, כי
הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; והיינו (סנהדרין סז.), "אין
עוד מלבדו - ואפילו כשפים". שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה
הקב"ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה, הנה כשהוא רוצה - מושל בכוחו
ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח"ו, כמ"ש במדרש (איכה רבה, ב,ב) שהיו
אומרים לירמיהו, "אנא מקיף לה מיא אנא מקיף לה אשא", הרי ראו כי שקר נסכם,
לא לעזר ולא להועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו!) אנת איהו פנימאה דכל
פנימאין, ובראה דכל בראין, דאנת מלגאו ומלבר ולית אתר בעלמא בר מנך. (אור מקיף ואור פנימי!
נתיב חיים שיעור א': "אנו יודעים כי ישנה המצוה של שמע ישראל ה' אלקינו
ה' אחד, וידוע מבעל התניא זי"ע כי 'שמע' הוא לשון התבוננות, שיהודי מחויב
להתבונן שה' שהוא אלקינו הוא ה' אחד, ומבאר הרמח"ל זי"ע
עפ"י יסודות הקדמונים שב'אחד' הכוונה על בחי' יחוד במציאות ויחוד בשליטה
וכדלהלן, ו'יחוד במציאות' היינו שצריך לדעת שהשי"ת ממלא כל עלמין
וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, וידיעה זו אינה ידיעה פשוטה כלל, שאף שנראה שזה
דבר פשוט שהשי"ת נמצא בכל מקום, וכל ילד מתחנך מקטנותו כבר לידע זאת שאין
מציאות מבלעדי השי"ת והשי"ת נמצא בכל מקום, וזה נראה לכאו' ידיעה פשוטה,
אך האמת שידיעה זו היא השורש של כל התורה כולה, וכל סודות התורה שאנו לומדים הם
כדי להביא את האדם יותר ויותר עמוק להשגה והרגשה שהוי"ה הוא האלקים, וכדי
שנשמתו תתחיל להשיג את האור שיתגלה לעת"ל שאז נאמר (ישעיהו נ"ב,ח'):
'עין בעין יראו בשוב ה' ציון', שהנה כשמשיח יבא בב"א תתגלה לעין כל זו הידיעה
שהבורא ית' הוא ממכ"ע
וסוכ"ע, ולא תהא
הידיעה הזו רק בבחי' העלמה כמו בימינו שבפשיטות נראה לנו בעין הגשמית להיפך,
שרואים אנו בעין הגשמית את מציאות הגשמיות וכו', ורק יודעים אנו את האמת ומאמינים
שהאמת היא כמו שכתוב בספה"ק שהשי"ת ממכ"ע וסוכ"ע וכו', אך
לעת"ל תתגלה האלקות 'בפשיטות', היינו שיראו בפשיטות גמורה שאין שום מציאות
מלבדו י"ת... כפי כמה שעוסקים ביחוד הא"ל ובעבודתו ובלימוד סודות התורה
באופן הראוי, מתחילים כבר להרגיש ולהשיג עכשיו מההארה הזאת שתתגלה לעת"ל שאין
עוד מלבדו, ולא רק שיודעים זאת בתור ידיעה בעלמא, אלא הצדיקים זוכים כבר עתה לראות
זאת בעין שכלם כ"כ ברור כמו שרואים שאר דברים גשמיים בעין הגשמית, והצדיקים
האמיתיים זוכים לראות את המציאות שיש 'אלוה המתגלה בסוד אוא"ס, מצוי
וממכ"ע, אסחר כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה'. והוא בבחי' 'יחוד במציאות',
שאין עוד מלבדו והוא בבחי' 'יחודא עילאה'.
ואח"כ משיגים את
המדרגה של 'ואתה מחיה את כולם' שהיא המדרגה שנקראת "יחודא תתאה", שהיא נקראת בלשון
הרמח"ל זי"ע 'יחוד בשליטה', היינו שרואים לעיני בשר את כל הבריאה,
אך יודעים שאין שום נקודה קטנה וגדולה שנעשית בבריאה שאין שם שליטת הבורא ית',
ובלשון רבינו המחבר הק' 'ומגדל ומשפיע להם מימי החסד ולהעמידם על עמדם שיהיה להם מציאות',
והינו שכל מציאות העולם היא מהבורא ית' שהוא עושה ומהוה בכל רגע את כל המציאות.) אנת כללא דיחודא,
ובך את מקשר כלהו ספירן דילך ביחודא חד. (פתח אליהו: "אַנְתְּ הוּא
דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא
בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן.
וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא. וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד
לון" – הקב"ה האציל 10 ספירות כדי להנהיג בהם את העולם גם ע"י
הקווים של חסד דין ורחמים וגם כל ספירה לפי מהותה, אבל בלי הקב"ה הספירות לא
שוות כלום - "וְכַד אַנְתְּ
תִּסְתַּלָּק מִנְּהון. אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא
נִשְׁמָתָא"!, הקב"ה הוא הבריח התיכון בתוך כל הספירות אבל לא שרק מחזיק
אלא הוא גם העילה שלהם שבלעדיו הן לא חיות.) ובהו את מנהג עלמין כרעותך. ולית מלה דנפקא
מאורחא כלל, אלא כלא בשיעורא שלים. (דעת תבונות סי' קסו': "הנה
כיון ששם האדון ב"ה הנהגת השכר ועונש, מעתה יגיע לכל אדם כפי מעשיו - טוב
לטובים ורע לרעים. אמנם העצה העמוקה של האדון ב"ה הוא לגלגל הדברים באופן שלא
תהיה ההנהגה אלא לטוב, ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם, וזה נקרא תיקון ההנהגה עצמה
וזיכוכה... ואמנם שורש הימצא הרע בהנהגה - כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו
ית', שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחוקו, להראות אחר כך יחוד שליטתו ית'
בהחזירו אותו לטוב. ומטעם הזה, כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב"ה, ויניח
לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד חורבן העולם, ולא עד בכלל,
הנה זה יהיה טעם יותר להיגלות ולהיראות אחר כך אמיתת יחודו ית', בתקנו את הקלקולים
ההמה בכח שליטתו, והאור ניכר מתוך החושך... ואמנם השכר ועונש אינו תגבורת הרע, כי
על כל פנים אין רע אלא לרעים, ועוזבי ה' יכלו, אבל אשר ידרשוהו - ידרש להם. אך
תגבורת הרע הוא היות הקב"ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו, שנאמר בו (משלי א,כח),
"אז יקראונני ולא אענה"; (ישעיהו כט,טו), "ותהי האמת נעדרת וסר מרע
משתולל", זה יקרא הסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם, וכמו שאמר
הכתוב (ישעיהו נט,טז), "ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו". והיינו, כי
לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה,
דהיינו, להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע, הנה
גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך. {שם
משמואל-לפני המשיח יהיה גם מזבח של נביאי הבעל ומזבח של יראי ה' אבל האש תרד אצל
נביאי הבעל וזה יהיה נסיון גדול מאוד באמונה לצדיקים} כי על כל פנים, אחר כך יקבלו
שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט, כפי הרעה שסבלו מתחילה, כמו שכתוב (תהלים
צ,טו), "שמחנו כימות עניתנו" וגו'. אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם
להנצל ממנו, וכענין הכתוב (עמוס ה,יג), "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה
היא". ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא
יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם,
והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מט.), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי
וכו' חכמת סופרים תסרח" וכו'. והכתוב עצמו (ישעיהו נט,טו), "ותהי האמת
נעדרת וסר מרע משתולל" וגו': נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי
הנהגת היחוד - להכיר האור מתוך החושך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת
תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים; אדרבא, אז נבנו עושי רשעה, והצדיקים - נשפל
ראשם לעפר. ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה
עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן. אך אם הוא מנהג לפי
השכר ועונש, אז לא יהיה אלא טוב לטובים ורע לרעים, אמנם אין כאן מה שיגרום תיקון גמור
להנהגה שיבטל מציאות הרע.) ואורייתא כללא דכלא יהיבת לעמך קדישא, לאתתקנא על
ידיהון תקונא שלים. (דרך ה' א',ד',ט': "ואמנם אמצעי אחד נתן
לנו האל ית', שמדריגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד
התורה. והוא בשתי בחינות, הא' - בבחינת ההגיון והלימוד, והב' - בבחינת ההשכלה. כי
הנה רצה בחסדו ית' וחיבר לנו חיבור דברים כמו שגזרה חכמתו, ומסרם לנו, והיינו כלל
ספר התורה, ואחריו ספרי הנביאים, שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם בקדושה
ובמהרה, על הכונה הנכונה שהיא עשית חפצו ית', יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלימות
גדול עד מאד. וכן מי שישתדל בהבנתם ובידיעת מה שמסר לנו מפירושיהם, יקנה כפי
השתדלותו שלימות על שלימות. כל שכן אם יגיע אל השכלת סתריהם ורזיהם, שכל ענין מהם
שישכיל יוקבע ויתעצם בנשמתו מדריגה מן המדריגות היותר רמות שבמעלה והשלימות האמתי.
ובכל אלה הענינים לא די מה שקונה האדם בעצמו מעלה ושלימות, אלא שמציאות הבריאה כלה
בכללה ובפרטה מתעלה ומשתלם, ובפרט על ידי התורה") יהא רעווא קדמך לגלאה
נהירו דאורייתך דתנהיר בעלמא, ואיתנהרון מיניה כל בריין דילך, ויתהדרון כלהו
לפולחנך. ובע' תיקונין אלין ישתלים תיקונא עילאה לאתקשרא כל דרגין בקישרא חדא.
ויתעטרון כלהו בשכינתך קדישה דאיהי מנא דכלא קישרה דכלא יחודא דכלא. וכלא יתקשר
ברישא דברך יחידאה מלכא משיחה לשלטאה ביה על כל עלמא ולאתגלאה נהורך עד סופה דכלא.
(במאמר
הגאולה מובא : 'אל תשמחי אויבתי כי נפלתי, קמתי, ה' אור לי'; וז"ס : 'הנה
קמה אלומתי'- קימה זה מב"י, 'אור לי'-זה מב"ד.
וכעת עם ישראל הוא
בחינת: 'קמתי', תחיית ישראל, אנחנו על רגלינו, אך עוד לא זכינו ל-'ה' אור לי'.
הקמנו את המדינה, בנינו תשתיות, והכל הוא: כוחי ועוצם ידי, אבל עוד לא באנו אל
המנוחה והנחלה. עדיין ה' - לא 'אור לי'. שרק "ה' אור לי" בבחי' הנבואה ועוצם האמונה - הן שלימות התיקון.
וזה מה שאמרה רחל:
'יוסף ה' לי בן אחר'; אחרי מב"י צריך עוד: בנימין – סוד הנוק' - 'אור לי',
בניין בית המקדש, משיח בן דוד. ולא די לנו שאסף ה' את חרפתנו, דהיינו שאין שואה
כעת. אין זה שלימות, כי על יוסף צריך עוד להוסיף, להגיע ל'אור לי', להגיע
למב"ד.
רמח"ל בפירוש על מגילת רות: " ושם שני בניו מחלון - זה משיח בן דוד
שבו מחילה וכפרה - "והיתה מנוחתו כבוד". וכליון - משיח בן יוסף שבו
יקבלו אומות העולם - "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם". ושם הוא מוסיף "מעלת חג הפסח וחג
העצרת יחדיו יחוברו, ובא לציון גואל" שיכול להיות שזה קשור לזה שהילולות שלו
ושל רשב"י נמצאות גם בתקופה הזאת.) וכל רע יתעבר מעלמא,
ויתהדר כלא לאשתעבדא קמך. ויסתלק יקרך על כל סתרין דעלמא, כמה דאיתמר: יהי כבוד ה'
לעולם ישמח ה' במעשיו (תהילים קד,לא). עד הכא רזא דיחודא.
נסיים במעשה
נפלא מאד [נדפס בספר ״מעשה נסים״ (ירושלים תשכ״ו עמי כח - לד), ושם מובא
שסיפור זה הוא איש מפי איש מהרב מבנדר (שבסרביה) אחיו של האדמו״ר רבי משה צבי
מסוורן שהיה מקובל המעשה הזה מאבותיו ורבותיו הקדושים וככל הנראה מדובר ברבי שלמה
המגיד מסוורן זצוק"ל), שהיה מפסח אל חודש תשרי של שנת ת"ץ]:
פעם אחת בחול
המועד פסח ביקש רמח"ל מתלמידו לבחור עשרה אנשים לעבוד במסירות נפש ממש עבור
כלל ישראל, כדי שיוכל להתחיל עמהם ביחד לעבוד על ביאת משיח צדקנו. לאחר שנבחרו
עשרת התלמידים, הוא מסר להם "כוונות ויחודים שיעבדו בזה בסדר נכון עד חג
השבועות ובערב החג באו לפניו ואמרו לו רבינו עשינו כל אשר צויתנו ואמר להם טוב
מאד. אבל תדעו כי העבודה עד עכשיו היה רק הכנה לעבודה ומסר להם סדר עבודה חדשה עד
ט"ו באב. בט"ו באב נמסרה להם עבודה חדשה עד ראש השנה, ולאחר מכן עבודה
לעשרת ימי תשובה, שכל שאר העבודות היו רק הכנה לה, שכן "אם תעשו ותגמרו הסדר
הזה ג"כ, אז אקווה להשי"ת שיבא משיח צדקנו". לאחר שסיימו גם את
הסדר הזה אמר הרמח׳׳ל: "על יום כיפור אתן לכם מעט כונות רק תכינו את עצמכם
שלא תצאו מבית המדרש כל המעת לעת של יום כיפור. כי אם יצא אחד מכם החוצה ביום
כיפור אז תבוטל כל העבודה. אולם ביום הכיפורים באמצע התפילה. ובפרט בתפלת מוסף ראו
איך שרוח גדולה מאד יש בעיר הרוח היה כל כך חזק עד שממש מפרק הרים ומשבר סלעים עד
שרוב העיר נחרב מהרוח. לאחר תפילת מוסף פשט רמח׳ל את הטלית והקיטל שלו ויצא מבית
המדרש, וכשחזר, אמר לתלמידו שלא יכונו עוד הכונות שמסר להם ויפסיקו כל הסדר העבודה
מזה הענין כי עכשיו לא יבוא משיח מזה העבודה, והזהיר אותם כי אם לא ישמעו לו אזי
הם כולם בסכנה חס ושלום בחינם. ומוצאי יום כיפור וכן בארבעה ימים שבין יום כיפור
לסוכות בכל פעם שהתאספו יחד בכו בכיות רבות באמרם שכפי הנראה לא עשו סדר העבודה
כהוגן ובאמת הם לא הרגישו שום פגם בכל סדר העבודה. כשנשאל רמח׳׳ל, במהלך שמחת בית
השואבה, לפשר הדבר, אמר להם בפנים של שמחה אתם עשיתם עבודתכם על הצד היותר טוב,
ואמר "תדעו שביום הכיפורים נעשה רעש בכל העולמות, שהיום יתגלה משיח לישראל,
וכשנודע זה להס"מ חרד מאד ובא לפני בית דין של מעלה ושאל אותם מה זאת שפתאום
נולד הדבר של ביאת המשיח, ואמרו לו איך שאני ואתם עשינו סדר עבודה הצריך לזה כל
ימי הקיץ ונתקבלה תפלתינו ועבודתינו ולא יועיל לך כלום, ומשיח יתגלה בעולם לגאול
את ישראל.
וטען הס׳׳מ
שיתקיים מאמר חז׳׳ל שישאר רק אחד בעיר ושניים במשפחה. ואמרו לו הבית דין של מעלה
יש לו רשות לתבוע זה. רק הברירה בידי הרב משה חיים שבאם ירצה שיבא המשיח אפילו על
זה האופן אז יהיה כל רק להודיע לו על זה, כי באם ירצה להתעקש שדוקא יבא משיח עכשיו
אזי לא יישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה.
ועוד קודם
תפלת מוסף קרא אותי הס׳׳מ ולא רציתי להפסיק. רק אחר מוסף יצאתי חוץ ומסר לי הס׳׳מ
זה הענין והחלטתי תיכף לבטל כל הענין כי לא רציתי בשום אופן שאני אהיה הגורם שיבא
משיח בזה האופן שישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה ע׳׳כ ביטלתי בעצמי כל הענין, אבל
לא שחס ושלום שיהיה איזה פגם בעבודתכם.
