שבועות – להעריך את התורה!
ירמיה (ט,יא): "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן
אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה
כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר: וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי
לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ".
גמ' בבא מציעא (פה:): "אמר רב יהודה אמר רב מאי
דכתיב 'מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ'? דבר
זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב''ה בעצמו שנאמר:
ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם! אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה".
רש"י: "כיון דלא מברכי גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם".
אבל זה מאוד מוזר?!?
בהתחלת הפרק כתובות הרבה עבירות:
"כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים:
וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ,
מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ: וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת
לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר: חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה
דִבֵּר, בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ".
אחרי כל זה החכמים לא יודעים? הנביאים
לא פירשו? רק הקב"ה יודע? ועוד הקב"ה אומר את הדבר הכי קל – למדו, אבל
לא העריכו את התורה?!?
השאלה היא לא מה העבירות, אלא איך עם
שכתוב עליו (סנהדרין צד.): "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס
ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" הגיע
למצב הזה?
ירמיה (ב,כא): "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ
שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה"?
איך עמ"י התדרדר כל כך מהר למצב
הזה?!?
על זה רק הקב"ה יכל לענות – שגם
אם למדו את התורה ושמרו אותה אבל היא לא היתה בעיניהם מתנה חשובה, לא
העריכו אותה[1]! העריכו
דברים אחרים!
לא הבינו שהעיקר הוא העולם הבא לא דברים של
העולם הזה!
נכון לעבוד זה חשוב, בית זה חשוב,
חפצים זה חשוב, אבל זה לא העיקר!
כשאתה קונה בית אתה בודק האם יש שם בית
כנסת? שיעורים? חינוך טוב לילדים, או את המחיר?
במדבר (ב,ב): "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת
לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ".
אוהל מועד, השראת השכינה, עבודת ה' –
אלו הדברים שצריכים להיות במרכז של החיים!
דרך ה' (ד,ב): "כל כוחה של התורה אינו
אלא במה שקשר ותלה יתברך שמו את השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדיבור בה וההשכלה
תימשך ההשפעה הגדולה ההיא. אך זולת זה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר העסקים או
ספרי החכמות; וההשכלה ככל שאר מושכלות המציאות הטבעי למיניהם, שאין בם אלא ידיעת העניין
ההוא, ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא המדבר והמשכיל, ולא תיקון לכלל
הבריאה. ההשפעה הזאת הנה עניינה אלוהי... הוא היותר עליון ונשגב שבעניינים הנמשכים
ומגיעים ממנו יתברך אל הברואים. וכיוון שכן ודאי שיש לו לאדם לירוא ולרעוד בעסקו
בעניין כזה, שנמצא הוא ניגש לפני אלוהיו ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנו אליו. והנה
צריך שייבוש משפלותו האנושי, וירעש מרוממותו יתברך. והנה יגל מאוד מחלקו הטוב שזכה
לזה, אך ברעדה כמו שכתבתי. ואם הוא עושה כן, אז יהיה תלמודו מה שראוי לו להיות באמת,
ותימשך על ידו ההשפעה שזכרנו, ויתעצם בו היקר האלוהי, וימשך תיקון והארה לכל הבריאה.
אבל אם תנאי זה יחסר ממנו, לא תמשך ההארה על ידו, ולא יהיו דבריו אלא כשאר כל הדיבורים
האנושיים: הגיונו כקורא איגרת, ומחשבותיו כחושב בדברי העולם. ואדרבא, לאשמה תחשב לו,
שקרב אל הקודש בלי מורא, ומקל ראשו לפני בוראו, עודו מדבר לפניו ומתעסק בקדושתו יתברך.
ואולם כפי מדרגת המורא ושיעור הכבוד והזהירות בו, כן יהיה שיעור יקר הלימוד ומדרגת
ההשפעה הנמשכת על ידו".
מדרש (בתי מדרשות חלק א - מעשה רב כהנא וסליק
בנו): לרב כהנא נתן הקדוש ברוך הוא בן ושמו סליק וכשהיה בן חמש שנים מיד אחז אביו ביד
סליק הקטן והתכוון ללכת יחד איתו למלמד. קפצה אשתו ואמרה – מה קורה פה? אתה רוצה להוציא
את הילד שלנו מהבית, לאן אתה לוקח אותו? אמר לה – אמסור אותו לרב שילמדו תורה.
קפצה האישה ואמרה – מוטב שנמות ולא ניפרד
ממנו. עדיף שישב בבית ולא ילמד תורה ולא הלכה.
אמר לה – מהר, מהר הביאי את הכתובה, אתן
לך מה שמגיע לך ואקרע אותה. אמרה לו מה קורה פה, איזה מום מצאת בי שהרי כתוב רק אם
אתה מוצא בי מום אתה יכול לגרש אותי. אמר לה – יש מום יותר גדול מזה שאת מונעת מהבן
שלנו מים חיים והרי אין מים חיים אלא תורה ואת מסרבת לזה שהבן שלנו ילך ללמוד תורה.
אמרה לו אשתו, שהייתה אישה חכמה – בוא נעשה
פשרה, לך לשוק ותמצא לו רב מצוין שיבוא וילמד אותו בבית תעשה אתו חוזה לכמה שנים ואני
אשרת אותו, אכין לא אוכל, אכבס את בגדיו, אפילו את קירות הבית אנקה, אחמם לו מים לרחצה
בקיצור כל מה שצריך שיהיו לו תנאים נוחים.
מיד יצא הבעל לשוק מצא חכם בעל ציצית בשבע
חוליות. שאל אותו מה שמך? ענה לו – זעירי. (אליעזר )
שאל – אישה ובנים יש לך? אמר לו – הן.
שאל – איפוא? אמר לו – בכל מקום, האישה
זו התורה והילדים אלו התלמידים שלי. אמר לו
בוא למד את בני סליק תורה משך עשרים וחמש שנה. אם תעמוד בתקופה זו תקבל אלף כסף ( כנראה
כל חודש ) ואם תחסיר חודש לא תקבל דבר.הסכים איתו.
למד סליק עשרים וחמש שנה. כשנעשה בן שלושים
שילם לו אלף כסף.
יצא סליק לשוק פעם ראשונה. לראות את העולם.
הוא מטייל בשוק וחם לו והנה הוא רואה אחד מבני משפחתו מוכר מי ורד במים קרים קורא
"שתייה בקסקס, שתייה בקסקס" . ניגש אליו ורמז לו שישקהו מעט מים אמר לו תן
קסקס. אמר לו סליק בן תורה אני וחכם ולמדני אבי עשרים וחמש שנה תמורת אלף שקל ולא תשקני
מעט מים.
ענה לו מוכר המים – אם למדת, למדת לך, ואם
לצת לצת לך. זה תפקידך בעולם ואני תפקידי למכור מים בקסקס ולהביא אוכל לבני משפחתי.
בקיצור– אין לך כסף אין שתייה.
נפגע סליק עד עמקי נשמתו. חוזר הביתה ובסערת
נפשו מתפרץ אל אביו משיל מעליו את בגדי התלמיד חכם ואומר – בשביל מה שלחת אותי ללמוד תורה עשרים וחמש שנה,כל
התורה שלמדתי אפילו קסקס אחד של מים אינה שווה. עזוב אותי מהתורה אני רוצה מקצוע אחר.
טוב עונה לו רב כהנא – טוב אתה רוצה מקצוע
אחר, בבקשה. תלך ותביא לי ארגז מהעלייה ותוציא מתוכו כלי כסף קטן ותיתן לי אותו. הביא
לאביו את התיבה שביקש, פתח האב את התיבה והוציא מתוכה מרגלית יפהפייה אדומה. אמר לבנו
– לך תמכור את המרגלית הזו ונתחלק בכסף. אני זקוק לכסף לימי הזקנה שלי ואתה ודאי זקוק
לו שאפילו בני משפחתך לא ריחמו עליך וסירבו לתת לך לשתות ללא כסף. עכשיו שים לב, לך
קודם כל למוכרי הזכוכיות והחרוזים ותבקש שיעריכו את המרגלית, משם תעבור למוכרי מטבעות
הכסף ואחר כך תלך לשוק מוכרי המרגליות.
הלך הבן ולאחר זמן חזר ואמר – לא תאמין
אבא, אבל מוכרי הזכוכית בקושי העריכו את המרגלית, מוכרי הכסף היו מוכנים שלשלם עליה
משהו, אבל מוכרי המרגליות שלמו לי לא פחות ולא יותר עשרים וחמש אלף כסף תמורתה. אמר
לו אביו – אתה מבין עכשיו למה מוכר המים לא נתן לך מים, כי לא הכיר בערכה של התורה,
אבל אם תבוא אל החכמים יכירו אותך כערכך ויכבדו אותך.
מי שלא מכיר את התורה לא יודע את ערכה
ואז מוכן לוותר עליה בשביל משהו דחוף אחר, אבל כותב האוה"ק שאם היו
האנשים יודעים את הערך של התורה היו משתגעים ורצים אחריה!
איך נקבל את המשיכה לתורה ולעבודת ה'?
רבי ירוחם ממיר (דעת תורה על שבועות): ידע האדם, שלכל
אדם יש כוח להיות נמשך אחרֶי. באמת הכוח הזה, דרך בריאתו של אדם להיות נמשך בין כך
ובין כך. זכה – ונמשך לאביי ורבא, לצניעות ולתפילה, לראשונים, לאחרונים, לסיפורי צדיקים.
ואם חס ושלום לא זכה – הוא נמשך לשאר העולם, לרשעים, ויֶט להם עד מסירות נפש, כי כוח
הוא. מלוא כל העולם כוח המשיכה .
בכל שנה יש יממה אחת, 24 שעות של מתן תורה.
בתוך היממה הזו יש שנִיוֹנת אחת, חלקיק שנייה שקוראים לו "קבלת תורה" וברגע
הזה פתאום אתה אומר: "ה', מה שתגיד לי אני עושה. אני רוצה ללכת אחריך. באשר תלך
– אלך. מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה".
'כף החיים'(או"ח תצד'): "איתא בזוהר פרשת
אמור, חֲסִידֵי קַדְמָאֵי לָא הֲווֹ נָיְימֵי בְּהַאי לֵילְיָא, וַהֲווּ לָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא,
וְאַמְרֵי, נֵיתֵי לְאַחֲסָנָא יְרוּתָא קַדִּישָׁא, לָן, וְלִבְנָן, בִּתְרֵין עָלְמִין.
הזוה"ק (שם) מביא פסוק על מי שלומד תורה כל הלילה
הזה - "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' – רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי
אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע
זַרְעֲךָ, אָמַר ה', מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיהו נט,כא)".
להראות לך – הלימוד של הלילה הזה, אתה יודע
מה אתה עושה? "לא ימושו מפיך ומפי זרעך". קודם "מפיך", לעצמך.
אתה מחדיר לעצמך את התורה, לא קניני תורה כמו במ"ט ימי ספירת העומר, אתה יורש
פה את התורה עצמה לך ולבניך עד עולם.
"וה' יעזרנו על דבר כבוד
שמו"!!!
