ראש חודש טבת ועיד אל בנת

🔥 כתב הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת וישב): "מנהגנו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ראש חודש טבת".

 

🔥 מוסיף הרב פלאג'י: "וכן נהגו להדליק נר בראש חודש טבת לכבוד נשמת אברהם אבינו, שזהו יום פטירתו".

 

מסביר הרב דב קוק, שנר חנוכה נמשך מהפסוק "נר מצווה ותורה אור", אור הנר הזה של חנוכה נמשך מ"כותנות אור" שהייתה כתובה בתורתו של רבי מאיר.

חודש כסלו הוא חודש של נס ואור, ולעומתו חודש טבת בו כבר מתחיל החושך להחשיך יותר, שהרי שלוש צרות ארעו בעשרה בטבת שלכן מתענים (כי ביום עשרה בטבת הובקעה העיר, תורגמה התורה יוונית, והסתלק עזרא הסופר), ממילא יש חושך שיורד בחודש טבת.

צריך להאיר מהאור של חודש כסלו למתק את החושך של חודש טבת. והזמן שבו אפשר להעביר ולמתק את החושך של חודש טבת – הוא בראש חודש טבת שחל בימי חנוכה.

לכן כמו עשיר שנותן צדקה לעני בזה הוא ממתיק את העניות של העני, כך שנותנים צדקה בראש חודש טבת אפשר להמשיך את האור של חודש כסלו לטבת ולהמתיק את החושך של טבת על ידי הצדקה.

לכן הצדקה היא לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס, שהוא האור המאיר ובתורתו כתוב "כותנות אור" שזה האור של חודש כסלו שעל-ידו אפשר להמתיק ולבטל "כותנות עור" של חודש טבת, שהעור הזה הוא מכסה המכסה את האור וממילא יש חושך שנמשך בטבת.

אך ע"י צדקה (והדלקת נר שמן) בראש חודש טבת לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס, זוכים וממשיכים את האור של כסלו וממתיקים את החושך של חודש טבת.

 

סגולה לתשובה: ליל חנוכה שחל בראש חודש טבת הינו לילה שמסוגל להשיב את הרחוקים בתשובה.

בתאריך הזה התרחש דבר מדהים בהיסטוריה: אדם רע חזר בתשובה. קראו לו ישמעאל. אביו, אברהם אבינו, כל כך שמח לראות את בנו מניח תפילין. באותו יום הוא נפטר. א' בטבת הוא יום פטירתו של אברהם אבינו, וה' הבטיח לו תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. "תיקבר בשיבה טובה" – ראשי תיבות טב"ת (הפוך). למה הוא נקבר בשיבה טובה? כי ביום מותו הוא ראה את ישמעאל בנו עושה תשובה.

 

עיד אל-בנת הוא חג שנחגג על ידי חלק מהקהילות היהודיות במזרח התיכון בראש חודש טבת, בימי חג החנוכה. החג מעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.

 

לפי מסורת אחת, מקור החג בגבורתה וחוכמתה של יהודית, שכבשה ביופייה את הולופרנס שר הצבא, ערפה את ראשו והצילה בזכות מעשיה את אנשי יהודה.

מסורת אחרת גורסת שהחג נוצר לזכר גבורתה של האישה שעוררה את אחיה החשמונאים להתחיל את המרד ביוונים.

דעה אחרת היא שמציינים ביום זה את המסופר בספר עזרא, על היום בו שבו התחייבו שבי ציון לשאת נשים רק מבנות ישראל.

לפי השערה נוספת, מקור החג במסופר במגילת אסתר, לפיה זה היום שבו הובאה אסתר בפני המלך אחשוורוש והומלכה תחת ושתי.

 

החג נשתמר בקרב קהילות ישראל באגן הים התיכון: תוניסיה, ג'רבה, לוב, אלג'יריה, מרוקו, טורקיה וסלוניקי.