כח השם של האדם
 |
| כתב ידו של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (מתוך הספר 'ישועות מרדכי') |
כינויו
של החומש השני - ״שמות״, הוא על שם שמותם של בני ישראל היורדים למצרים.
שמות (א,א):
״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״.
וכי השמות של בני ישראל ירדו למצרים, והלא בני ישראל עצמם ירדו למצרים, ומדוע אפוא מייחסת התורה את הירידה
למצרים לשמותם של עם ישראל, ולא להם עצמם?
תהלים
(מו,ט): ״לְֽכוּ־חֲ֭זוּ מִפְעֲל֣וֹת ה' אֲשֶׁר־שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ".
גמרא (ברכות
ז): ״אל תקרי שמות אלא שֵמות״.
אור גדליהו
(ע״פ חז״ל, שיחות ומאמרים, שמות עב): ״כי שמות הנבראים הם כפי כוחותיהם ותפקידיהם,
כי יסוד הבריאה הוא השם של הדבר, וכשאובד מהותו, אז נעשה שממה״.
אביהם של ישראל: בחודש החמישי להריוני גיליתי שיש בעיה עם העובר. הרופאים בניו-יורק, שם
גרתי אז, בדקו אותי ונתנו לי מכתב הפניה לבית החולים להפיל, לא עלינו, את העובר.
מייד התקשרתי לרב זצ''ל וסיפרתי לו את גזירת הרופאים. הרב ביקש שלושה ימים עד
שיחזיר לי תשובה. כעבור שלושה ימים מבשר לי הרב שהעובר בריא ושלם, ועלי להמשיך את
ההריון והילד הזה יביא לנו הרבה מזל טוב.
בשעה טובה ומוצלחת נולדה לנו בת בריאה
ושלמה. מבית החולים במנהטן צלצלתי לבשר לרב על ברכתו שהתקיימה. שאלתי את הרב האם
אפשר לקרוא לילדה תהילה, כשבח והלל לבורא עולם, אך הרב ענה לי: "מה פתאום?
לילדה הזאת יש שם ותפקיד. תקראי לה אמונה ותוסיפי לה את השם מזל, והיא תביא לכם
הרבה ברכה ומזל טוב". וכך עשינו.
היום אמונה-מזל היא בת 14. היא צדיקה,
ענווה, טובת לב ומודעת היטב היטב לתפקידה בעולם. כשנפטר הרב, לדאבון לבנו, אמרה לי
אמונה-מזל: ''אמא, אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות'', "נכון", אמרתי
לה, ''הרב כבר אמר לך ביום שנולדת שזהו תפקידך בעולם''.
הרב קוק (אורות
הקודש ג, קלט): ״העולם הרוחני בונה כל אחד ואחר לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה
כי אם הכשרה לבניין הנצחי העצמי של היחיד, כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו
הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר. ויש
אשר הקשבתו היא כל-כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים,
רק את שמו שכח ולא ידע. אז כל עמלו לריק הוא״.
הסבר - שמו
של אדם מבטא את מהותו ותפקידו אשר בשבילו נברא, אך פעמים רבות בשל חוסר העמקה
והכרה עצמית, לחץ חברתי גלוי וסמוי וסיבות נוספות, ׳שוכח׳ האדם את עצמו ועצמיותו
ומנסה לשייך את אישיותו וחייו ל׳שמות' חיצוניים שאינם הוא באמת.
במצב זה. לא רק שהוא פוגע בעצמו מפני
שאינו מוציא את עצמו מהכוח אל הפועל, אלא פוגע הוא בבניין העולם כולו החסר את
הופעתו הייחודית כחלק מהפסיפס הכללי, חיסרון ההופך אותו ואת העולם עמו משם לשממה.
לפיכך נקרא ספר שמות על שם השמות, ללמדנו כי לא רק בגופם ירדו בני ישראל למצרים, אלא גם ובעיקר מהותם
האלוקית גלתה, שנאמר: ״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״.
אבל המהות הישראלית אע״פ שנשבתה בגלות,
לא התבטלה ולא נהפכה לשממה – "לא שינו את שמם"! - אלא אדרבא, דווקא מתוך
עומק החושך, הצרות והקשיים גילתה את שמה - את המהות האלוקית שבה, ומכוח כך יצאה
ממצרים להיות לאור עולם!
אביהם של ישראל (הרב יגאל אבן דנאן, רחובות): הרב זצ"ל היה גאון בלכסות את
גדולתו, ואפילו טפח לא גילה. אך כשהיה מדובר בשלום-בית או בשאלות בפיקוח-נפש
וכדומה, ניתן היה לראות בפועל ששכינה מדברת מגרונו, כפשוטו.
זכורני שבהיותי אברך בכולל
"מרץ" ניגש אלי אחד האברכים שנולד לו בן, וביקש ממני שאשאל בעבורו
ובעבור אשתו איזה שם טוב לבן שנולד להם במזל טוב.
ביקשתי שיתלווה אלי להתפלל ותיקין עם
הרב, אך הוא התבייש לבוא. הוא צייד אותי ברשימת שמות, ומהרשימה שהגשתי לרב, הרב
בחר את השם יוסף ובירך.
לאחר כחודש ניגש אלי אותו אברך וסיפר לי
שיש בעיות בשלום הבית שלו, בעקבות בחירת השם יוסף לבנו. מתברר שהשם הזה נכנס
לרשימה מתוך שהוא רצה אותו, אך אשתו מאוד לא חפצה בו, אך מאחר שהרב בחר היא קיבלה
זאת. בדיעבד התברר שבפועל קשה לה, וקשה בבית...
אמרתי לו שאני לא יודע מה לומר לו.
הצעתי שיבוא איתי ביום למחרת לרב לאחר ותיקין ויספר לרב, אך הוא מאוד התבייש
והעניין נדחה.
לאחר חודש נוסף נולד למישהו אחר בן במזל"ט,
והרב הוזמן להיות סנדק בברית. הברית נערכה בבית המדרש של הישיבה התיכונית
במבשרת-ציון, ובסיום הברית הרב יצא מהפתח הראשי של בית המדרש, שהוא פתח גדול ורחב
מאוד, ואני הלכתי לצדו.
משמאל לדלת, עמד אותו אברך עם בנו הקטן
יוסף בידיו, שכבר היה בן חודשיים, והתבייש לגשת לקבל ברכה מהרב. המרחק אליו ממרכז
היציאה היה כשני מטרים. לפתע עצר הרב את הליכתו וסטה ממרכז הדרך שמאלה, ישירות אל
מול אותו אברך שמחזיק את בנו בידו. הרב עצר מולו, הניח את ידו על ראש התינוק ואמר
לאב ההמום: "תגיד לאשתך שאני אמרתי שהשם יוסף זהו השם הכי טוב והכי מתאים לבן
שלכם, ושתשמח!"
האברך החל לרעוד ולא הצליח לדבר, הרב
הסתובב חזרה ויצא, ומי שלא ידע על מה מדובר, לא ידע שהיה פה גילוי של אליהו הנביא,
כי אני מעולם לא הצגתי לפני הרב לא את האיש ולא את הבעיה שיש לו עם אשתו. מה שהביא
לגילוי זה בוודאות היה שלום-בית ממשי.
