זיו הפנים
מעשה[1]
ממהר"ר יהודה אסאד בדורו של החת"ס שעמד בראש
משלחת רבים שנדרשו להתייצב לפני הקיסר האוסטרי.
הרבנים היו חרדים ומבוהלים לפני הפגישה,
ופתאום בעברם במסדרון הרחב, אומר להם מהר"י אסאד: רבותי אין לנו מה לדאוג – ראיתי
כי מלאך אלקים מלווה אותנו!
הפגישה אכן עלתה יפה, מעבר למשוער.
לאחר מעשה נתברר כי את דמות עצמו ראה,
לראשונה בחייו, נשקפת במראה המלוטשת שבמסדרון!
דעת תבונות
(לרמח"ל, עמ' עה): "יש דבר אחד נמצא מהתחברות הנשמה והגוף - הוא זיו
הפנים... ואין הזיו הזה נמצא לא לנשמה בפני עצמה, ולא לגוף בפני
עצמו, אבל הוא הדבר הנולד מחיבור הנשמה והגוף ביחד"!
בראשית (מה,כח):
"אלכה ואראנו".
האור החיים הקדוש (מו,ל): "על כן לא היתה שמחתו שלמה מספק זה, עד וירא אליו והכיר בו
בפניו, כי הכרת הפנים תענה באיש. וכמו כן מצינו לצדיקים שלמים וכן רבים
שהכירו ברושם הפנים מעשה אדם, ומכל שכן יעקב אבינו שיכיר".
סוטה
(לו:): "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון".
נראה כי בטרם העבירה שבא לעשות (כמ"ד לעשות צרכיו נכנס) היה יוסף בשיא יופיו וחיותו-חימומו, ואז
בייחוד הוא בדיוקן יעקב שלא פגם ולא מת, כך שמיניה וביה ראה יוסף את דמות אביו
השלם והבין כי את החיות המפוארת הזו הוא הולך לטמא ולהרוג, ופרש.
מהר"מ אלשיך אומר על הפסוק "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" שהרי
צדיקים יש להם את חכמת הפרצוף שהם יודעים להכיר על הפנים את המעשים של האנשים[2].
השבטים ראו על יוסף הצדיק איזו הארת פנים יש לו ע"י שהיה טהור מחטא, והכירו כן על פניו
ע"י חכמת הפרצוף, וכשהם עמדו מול הגדלות העצומה שלו הם התביישו כ"כ
מפניו איך הם מכרו אותו וציערו אותו כ"כ!
איך מחזירים לעצמנו את השמחה ואת
הארת הפנים שנאבדו לנו בכל מיני בעיות שעברנו?
חז"ל (נדרים
מט:) כותבים שפניו של רבי יהודה בר אלעאי היו זורחות ממש.
וכן (שבת
כה:): "אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: ערב שבת
מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין
ודומה למלאך ה' צבאות".
איך ר' יהודה זכה לכזו הארת פנים?
הוא קיים בעצמו את מאמר חז"ל על
השבת (מכילתא פרשת בחדש, פרשה ז): "על כן ברך ה' את
יום השבת ויקדשהו ... - רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון ברכו
במן וקדשו במאור פניו של אדם הראשון".
שפת אמת (ויגש
תר"ס): "... כשהנשמה והמוחין מאירין לאדם ואז שקטה מלחמת הלב ונעשה לב
אחד. וע"ז כ' 'בשמחתו לא יתערב זר' כשנתמלא בשמחת הנפש מתבטל לב כסיל. לכן
בשבת קודש דיש נשמה יתירה המאירה לנפש האדם. סט"א ערקית. ושבת הוא יום שמחה
כמ"ש חז"ל ביום שמחתכם אלו השבתות לפי שהנשמה מאירה באדם...".
השעות של חול הסמוכות לשבת מאפשרות,
כשממלאים אותן בתוכן ראוי של הכנה לשבת, להמשיך את קדושת השבת על החול, וכך פניו
של האדם מקבלות מהאור של השבת!
כל הכנה לשבת, כל כיבוד של השבת
במחשבה דיבור ומעשה מאירים את הפנים שלך יותר ויותר!
[1] בשם הרב עודד כיטוב.
[2] מעשה עם האר"י הק' שפעם היה אחד ששמע עליו שיש לו חכמת הפרצוף, אותו אחד אמר אני לא מאמין
שהוא יכול להכיר על הפרצוף. הלך ושאל את האר"י מה הרב רואה עלי שעשיתי?
א"ל האר"י שוטה עברת עבירה חמורה מאוד שנכשלת עם כנענית, הוא מאוד
התבייש לשמוע את זה מהאר"י וא"ל שזה שקר ולא עשה כך מעולם, א"ל
האר"י אני אוכיח לך את זה והוא שלח להביא לשם את אותה כנענית, ואז האיש הזה
ראה אותה ונבהל ואמר להאר"י אמת אמרת ואני חטאתי עויתי ופשעתי, והאר"י
נתן לו הרבה מוסר ע"ז והוא בכה הרבה וביקש לעשות תשובה ושהאר"י יתן לו
תיקון מה לעשות וכל מה שיגזור עליו האר"י הוא מוכן לקבל, אמ"ל
האר"י אתה צריך לקבל עליך שריפה, אמר לו אני מוכן, אמ"ל האר"י
א"כ אני אגיד לשמש שילך ויכין עופרת חמה ונשפוך אותה לתוך פיך וכך תהיה לך
מיתת שריפה וזה יכפר עליך, ובינתיים תכין את עצמך ותעשה תשובה ווידוי, הוא עשה
תשובה ואמר וידוי ואח"כ הביאו את העופרת החמה ואמר לו הרב שיפתח את הפה, הוא
עצם את העיניים ופתח את פיו והרב לקח כפית של דבש והכניס לו לפה וא"ל וסר
עונך וחטאתך תכופר, האיש הזה צעק הרי הרב אמר לי שאני צריך לקבל שריפה ואיך זה
שהכנסת לי דבש, א"ל הרב כיון שקיבלת עליך את העונש וחזרת בתשובה בלב שלם כבר
התכפרת ומעכשיו תמשיך ללכת רק בדרך הטובה.
הרב חייא יישר כח. איזה אור יוצא מהדברים (פנים) שלך!!!
השבמחק