פרשת ויחי - מה עושים נגד 'עין הרע'?

מה עושים נגד 'עין הרע'?

משפט מפורסם אומר: "מרוקאים נולדים מברכות, חיים מסגולות, ומתים מעין הרע...".

סוגיית עין הרע היא סוגיה טעונה, ובדרך-כלל גם בלתי מובנת באופן שכלי-רציונלי.

מצד אחד, רבים המאמינים בה ובהשפעתה, ומצד שני, הייתכן שאדם תלוי בהשפעתם הרעה של אחרים עליו, ללא קשר למעשיו ולבחירתו החופשית, בחירה המבטאת את יסוד אמונתנו?

כיצד אפוא יש להתייחס לעין הרע, האם יש בכלל דבר כזה, ואם כן, מהי הדרך הנכונה להתמודד עמה?

עין הרע מוזכר פעמים רבות בחז"ל:

א. ביחס לתחום הכלכלי (ב"מ קז:) - ״אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ הונא אמר רב, אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה (בשיא פריחתה)״, וביאר רש״י: ״שלא יפסידנה (יגרום לה נזק) בעין הרע״.

ב. ביחס לתחום הבריאותי (שם) - ״והסיר ה׳ ממך כל חולי״ - אמר רב, זו עין״, וביאר רש״י: ״כל חולי״ - דבר שכל החולאים תלויין בו וזו העין - עין רעה״.

מוסיפה שם הגמרא ומספרת שרב הלך לבית הקברות וגילה שתשעים ותשעה מתוך מאה אנשים הקבורים שם, מתו מפני עין הרע קודם זמנם, ואחד בלבד מת בזמנו כדרך כל הארץ.

היוצא מכך, שיש במציאות כוח הנקרא עין הרע, כשהדרך להתייחס אליו אינה להתכחש לעצם מציאותו, אלא להבין את מהותו ודרכי פעולתו, ולהתמודד עמו נכונה על-פי דרכה והדרכתה של התורה.

הגמרא (ברכות נה:) מבארת ששני הפסוקים מהם אנו לומדים כיצד יש לעשות זאת נאמרו בפרשתנו:

האחד - בברכת יעקב לבנו יוסף (בראשית מט,כב): ״בן פורת יוסף בן פורת עלי עין״, וכדרשת הגמרא - ׳עלי עין - עולי עין׳ - עולה מעל עין הרע.

והשני - בברכת יעקב לנכדיו אפרים ומנשה בני יוסף (בראשית מח,טז) - ״וידגו לרוב בקרב הארץ״, וכדרשת הגמרא - וידגו לשון דגים - ״מה דגים שבים המים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם״.

מבאר הרב קוק (עין אי"ה ברכות ב׳ ט סב): ״על-ידי מה שהנפשות פועלות זו על זו יש מקום לעין הרע לפעול לרעה״.

הסבר - ישנם שני סוגי השפעה בין בני-אדם - השפעה גלויה והשפעה סמויה:

א. ההשפעה הגלויה היא תוצאה של דיבור, שכנוע שכלי וקר, השפעה שאופן פעולתה גלוי. בדרך כלל ההשפעה הגלויה היא בעניין מסוים, בנושא הספציפי בו מנסה המשפיע להשפיע על זולתו.

ב. לעומתה, ההשפעה הסמויה אינה השפעה נקודתית רק בעניין ספציפי, בנושא מסוים בו מנסה האדם להשפיע על זולתו, אלא השפעה כללית שהיא תוצאה של הקרנה ודוגמה אישית מתוך מכלול אישיותו של האדם. זו השפעה סמויה כי אופן פעולתה נסתר, עד כדי כך שפעמים, אפילו המשפיע עצמו אינו יורע כלל שזולתו הושפע ממנו.

אחת ההשפעות הסמויות דרכה יכול האדם להשפיע על חברו, השפעה אותה חקק הקב״ה בטבע עולמנו, היא עין הרע, דהיינו, מחשבה ומבט שלילי של אדם על זולתו בשל הסתכלותו הרעה - ׳עין הרע׳ עליו, על הצלחתו בעולם.

אוהבם של ישראל (בקבוק המים הלך עם הילד): פעם בא אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל ילד בן שבע שפתאום הפסיק ללכת. ההורים של הילד גרו באילת ועסקו שם בהפצת תורה במסגרת הגרעין התורני במקום. הם הביאו אותו לטיפולים בבתי חולים במרכז הארץ. הרופאים לא מצאו מה הסיבה להפסקת ההליכה של הילד, וממילא לא מצאו את התרופה. 

בצערו בא האב עם הילד אל הרב מרדכי אליהו ז"ל. הסתכל הרב על הילד ואמר להם: "יש עליו עין הרע". ביקש הרב לדבר עם הילד ביחידות. דיבר מה שדיבר, ואחר כך הוציא מאחת המגירות בקבוק גדול ואמר להם: "אלו מים של הבבא מאיר, בנו של הבבא סאלי ז"ל". מזג להם מים בבקבוק קטן ונתן להם את המים. ההורים לקחו את המים הללו והביאו אותם לאילת, לעשות מה שהרב אמר. והנה, עבר יום אחד בלבד והילד חזר ללכת. ואולם גם בקבוק המים הלך – נעלם ולא יודעים איפה הוא. 

עין הרע אינה כוח מיסטי כישופי וכד׳, אלא כוח אחד בין שאר הכוחות הסמויים שבטבע, ככל כוח חומרי או רוחני שבעולם, מסוגל הוא לפעול בכללים מוגדרים ומדויקים, בגבולות גזרה וקריטריונים שרק כאשר יתקיימו, ישפיע אותו הכוח את השפעתו.

כהמשך דבריו של הרב קוק (שם): ״אמנם לא תפעל כי אם על-ידי חלישות הנפש המתפעלת ותוכן החלישות בא על-ידי מה שלא תמצא את הכרת ערך עצמה כראוי, ולא יהיו מרכז לפעולותיה כי אם מבט חיצוני של העין. ונפש חלושה כזאת שההשפעה החיצונה פועלת עליה להיות מרכזת את דרכה בחיים, תקבל על נקלה רושם מההשפעה החיצונה לרעה גם כן״.

הסבר - לכל אדם אישיות ייחודית - אופי וכשרונות, נשמה אלוקית ייחודית וממילא תפקיד רוחני מיוחד.

יחד עם זאת, האדם הוא יצור חברתי הנמצא ביחסי גומלין עם החברה הסובבת אותו. יחסים חברתיים אלו כוללים בתוכם השפעות שונות, ועל האדם לשים מאוד לב לא להיות מושפע מהחברה עד כדי ביטול אישיותו הייחודית, לעמוד אל מול הלחצים החברתיים המקיפים ולהיות נאמן לעצמו ולעצמיותו.

עין הרע ככל ההשפעות הסמויות, פועלת רק על מי שפתוח לקבל אותה, רק על מי שאינו מנהל את חייו באמת על-פי עצמיותו שלו, אלא כל הזמן תלוי ב׳מה יגידו׳ החברתי שמסביבו, וכמו שאר ההשפעות החיצוניות הפועלות עליו משום היותו נפעל על-ידי החברה, ומשום כך גם תפעל עליו העין הרעה של אחרים עליו. אך כאשר האדם נאמן לעצמיותו ובעל עמדה משלו, היא אינה יכולה לפעול עליו, משום שהעין הרעה הנשלחת אליו נתקלת ב׳דלת סגורה׳, ועל־כן היא אינה יכולה להשפיע עליו כלל וכלל. 

משל לדבר - אדם שגר על שפת הנהר, ובעת שיטפון המים עולים על גדותיו ונעים בזרימתם החזקה אל ביתו. אם דלתו תהיה פתוחה, המים יפרצו לביתו פנימה, יציפו אותו וסכנתו מרובה. אך אם דלתו סגורה, המים אמנם נעים לכיוון ביתו אך בהגיעם לדלת, יתקלו בדלת הסגורה ויוטו ויוסטו הצידה וימשיכו בתנועתם ללא שום השפעה עליו.

בסיום דבריו (שם): ״ומתוך שימצא את האושר האמתי ומנוחת נפשו בעולמו הפנימי, לא יהיה משועבד להשפעה החיצונה של הבריות הסובבות אותו, לשום את מבטיהן מרכז לחייו ודרכיו, ועם זה יהיה מתעלה משליטה הרעה החיצונית, הפועלת בפועל על אלה הנפשות הנמוכות והחלושות״.          

אם כן, יוסף הצדיק עלה מעל העין, בהיותו נאמן לעצמו ולעצמיותו על אף היותו במציאות כה קשה במצרים, וכך גם בניו ההולכים בדרכו, אפרים ומנשה, התברכו בכך שיהיו כדגים שמי התורה מכסים אותם, שהתורה קובעת את ערכיהם ומנהלת את חייהם באמת, ועל־כן אין עין הרע שולטת בהם כלל וכלל, אלא להפך ״וידגו לרוב בקרב הארץ".

כך הם, וכך אנו בני בניהם[1].

עודד מזרחי (שניות אור – תוכו רצוף אהבה): 
כשנה לאחר שהגענו לירושלים גלשתי עם עגלת הקניות ברחובנו הקסום לעבר ביתנו שנמצא בסופו. באמצע הרחוב ישבה אישה מבוגרת כבת שמונים עם הליכון ונעצה את עיניה בכל עובר ושב. כך ישבה שעות על גבי שעות, בוקר צהריים וערב, קיץ וחורף. רק בחמסין או בגשם שוטף חזרה לביתה הרעוע. היא הייתה חלק מהנוף, כמו עץ עתיק עם עלים חלודים.

מדי פעם אמרה ״שלום״ והחליפה כמה מילים עם מאן דהו, אבל כאשר ראתה אותי זעפו פניה ובערו עיניה. לא ידעתי מה הסיבה לכך, עד שפעם שמעתיה אומרת לשכנתה הזקנה ממול: ״אי אפשר לסבול את הדוסים האלה...״

מעולם לא חששתי במיוחד מעין הרע. סברתי שהיא שולטת רק על מי שמנסה להתבלט או מי שהוא חריג מאוד בסביבה מסוימת, אבל בשכונתנו איננו שומרי המצוות היחידים, וגם איני מתלבש בלבוש חרדי, כך שלא חששתי מעיניה.

כאשר ירדתי עם עגלת הקניות היא ישבה כהרגלה נתמכת על ידי הליכון וליוותה אותי בזעפה. עשרה קבין של אנטיפטיות ירדו לעולם והיא נטלה תשעה. חלפתי על פניה, ורגע לאחר מכן, קרוב לשער ביתי, לפתע התהפכה עגלתי ונפלתי ארצה. ידי הימנית הושטה מאליה לארץ ובנס לא נפגעתי בפני. חשתי כאבים עזים בידי. שני אנשים שהיו ברחוב ניגשו לעזרתי, סייעו לי לקום ואספו את המצרכים שהתגלגלו מתחת למכונית חונה. הביצים השבורות הפכו לביצה צהובה, שדוללה על ידי חומר ניקוי שקוף.

הזקנה המשיכה להתבונן בי באלף עיניה וחיוך קל בצבץ מתווי פניה החרבות. לא נזקקתי להיות סופר או משורר כדי להבין את משמעותו.

הגעתי חבול לחצרי, וכשנכנסתי לביתי נחתתי לתוך כורסתי באנחה. ״מה קרה?״, דאגה אשתי.

סיפרתי לה מה אירע, כולל ידי הכואבת שהצילה את פני מהטחה בקרקע וממבטיה של הזקנה הנצחית.

אתה צוחק על כול הסגולות שאימא שלי מביאה״, אמרה, ״אבל כעת אתה מרגיש בעצמך איזה כוח עלול להיות לעיניים! בלי הסגולות האלה היית על הפנים...

הסתכלתי על השולחן שעליו נחו סגולותיה של חמותי. הייתה שם שקית מלח כנגד כל נפש בביתנו, ועופרת יצוקה. מעליהן התנוססה חמסה לתפארת.

התאמצתי לחייך והתחלתי להעמיס את המצרכים החבולים על השולחן.

חלף שבוע ימים ויצאתי לקנייה נוספת. בירידה חזרה הבחנתי בזקנה המתבוננת בי בדריכות. האטתי את גלישתי והתקרבתי לעברה. מבטה היה נוקב וזיכרון השבוע שעבר נותר טרי. אמרתי בלבי שלא אוכל להשלים עם שנאת החנם שלה. אביה ואמה, ולבטח סבותיה וסבתותיה היו יהודים שהקדוש ברוך הוא היה במרכז חייהם, ואילו היא התדרדרה לדור פורק עול, שנוטר איבה לשומרי המצוות.

נעצרתי לפתע לידה, הבטתי לעברה ואמרתי: ״שלום, גברתי! שיהיה לך יום מקסים!״ הזקנה נדהמה. עיניה הושפלו ופיה פלט: ״גם לך, אדוני״.

ירדתי בביטחון עצמי במורד הרחוב, כשאני חש שמתחת לכול הקליפות, הכוח הגרעיני של נשמות ישראל אינו שנאה אלא אהבה. נכנסתי לשער ביתי החורק כמנצח עטור תהילה בקרב רחוב.

---

[1] עד כאן מהרב ערן טמיר – אמונה סדורה.

פרשת ויגש - קשר חזק אבל עצמאי

קשר חזק אבל עצמאי

בתחילת הפרשה יוסף מתוודע אל אחיו ופונה אליהם במילים :"אני יוסף אחיכם".

בשלוש המילים האלה יוסף מבטא שני ערכים הנראים סותרים:

מצד אחד: "אני יוסף". נשארתי כפי שהייתי. המאורעות הקשים לא שינו את אופיי הבסיסי.

מצד שני אני אחיכם. העמידה על ערכיי המיוחדים לא מרחיקה אותי מכם.

דווקא היכולת של יוסף לשמור על ייחודו בתנאים לא תנאים, ולגדול דווקא מתוכם, גורמת לו להרגיש בטוח בעצמו ולא לחשוש עוד מהשפעה של האחים שתזיז אותו מתכונותיו היסודיות.

אחת הבעיות בזוגיות היא שבשביל השלום בית אחד מבני הזוג מוותר על אישיותו ומתקפל בכל סיטואציה, בהדרגה נוצר מצב שאחד בונה את עצמו ומתפתח והשני נהיה סמרטוט מיום ליום.

כמו אצל יוסף, חיוני להבין שקירבה אחווה ואהבה אינם וויתור על עצמיותך!

גם כשיש אהבה עזה מותר וצריך לומר לא. כל אחד מבני הזוג שומר על הדברים שחיוניים לו, ובו בזמן מסייע לשני לשמור על אלו החיוניים לו.

רק מתוך שמירה על ייחודיות אפשר לבנות זוגיות בריאה[1].

אורות (אורות ישראל ט,ד): "בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלהים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר, 'והסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה, שנאמר מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ'. הדמיון הרואה בהופעתו של כל אחד מישראל הופעה אלהית משוכללת, הוא תולדה של הניצוץ הנבואי, שהוא נמצא רק בשביל ישראל".

במצב שאחד מבני הזוג הוא חסר משמעות עם ישראל מאבד את הניצוץ המיוחד שלו!

דוגמא יפה למשמעות אדירה של בני הזוג הם הרב והרבנית קפאח שלכל אחד מהם היה מפעל חיים אדיר מימדים ולא נתפס, לרב בספריו ובעבודתו התורנית. ולרבנית במפעל הצדקה הענק בכמות בהיקף ובמשך הזמן שהוא נעשה.

חלק מהנתינת מקום לשני בבית זו צורת הדיבור בין בני הזוג, דיבור אל אישיות מרוממת ובקשה מנומסת, או דיבור שתלטני ומתנשא...

הפניה לזולת בלשון רכה, אינה רק טקטיקה נבונה, אלא קיום מצות ״ואהבת לרעך כמוך", יש להדר בה, כפי שיש להדר בכל מצוה.

על כך כותב הרב דסלר זצ״ל (מכתב מאליהו חלק ד'), שכאשר אתה פונה לזולת בבקשה כל שהיא, ״אל תשתדל רק שיעשה, אלא שירצה לעשות, ויהיה מאושר בעשייתה״.

בראשית (לא,ג): ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ".

יעקב אבינו ייחל להוראה הזאת שנים רבות, לאחר הסבל הנורא שעבר עליו בבית חותנו. הוא קורא לנשותיו הצדקניות אל השדה, כדי לבשר להן על הבשורה הנכספת.

אולם, להפתעתנו הרבה, במקום לבשר להן מיד על ציוויו של הבורא, הוא מאריך בתאור מקיף מאד על הקשיים שהוא נתקל בהם בארץ זו, על העוול שנעשה לו בתשלום שכר עבודתו המסורה:

״וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם...  וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן:  כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים".

רק לאחר תשעה פסוקים של תאור הקורות עמו, הוא מגלה להן סוף סוף שהקב״ה אמר לו:

"קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".

אין ספק, שאילו היה יעקב מקצר את דבריו ומציג מיד את הנקודה המרכזית - שהבורא ציווהו לעזוב את הארץ - היו רחל ולאה אמותינו הצדקניות מקבלות זאת בהתלהבות.

אך יעקב בחר בדרך אחרת, בתאור השלילה של המצב העכשוי, כדי ליצור המרצה עצמית בליבותיהן.

על כך כותב השל"ה הקדוש בספרו (פרשת ויצא):

"אין ראוי לאדם, כשירצה דבר-מה מאנשי ביתו, שיכריחם על זה על צד האונס והניצוח, אף כי הוא מושל בהם.

אבל ישתדל לפתות אותם על מה שירצהו, בתכלית מה שאפשר, כדי שיתעוררו לזה מעצמם. כי זה הוא יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרה. ראה כמה הרבה יעקב דברים עם רחל ולאה, כדי שיתרצו בטוב לב - ואף על פי שהקב״ה ציוה לו שישוב לביתו״.

את זה אומר השל"ה הק' אפילו על דבר רוחני (ציווי מפורש של ה'), ק"ו שצריך להקפיד על היחס הראוי כלפי בן הזוג בדברים הגשמיים.

"זה כנגד זה ברא אלוקים" - להלן קטע מדברי המופתי של עזה מטעם הרש"פ, חסן אל-לחאם, המתארך את הכללים להכאת הרעייה (הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 8/2/2016):

"אללה יצר פתרון לעניין הזה (כלומר, סכסוכים בין בני זוג), כיצד?

האזהרה צריכה להתבצע באמצעות דיבור מנומס של הבעל אל אשתו, כשהוא מפגין יחסים טובים, קיום דו שיח, כבוד ואנושיות. 

זו שעומדת מולך היא בת אדם. יש לה קיום עצמאי וראויה לכבוד. לא קנית אותה כשפחה ולא קנית אותה בשוק. זו אישה מכובדת ממשפחה מכובדת, כמו שאתה גבר מכובד ממשפחה מכובדת. יכול גם להיות שהיא ממשפחה מכובדת יותר בחברה משלך, אולם היא הפכה להיות אשתך והיא תחת מרותך, והיא תחת חסותך כדי שאתה תנהג בה לפי מצוות האל.

האזהרה תתבצע באמצעות מילה טובה, באמצעות יחס טוב, במילים יפות, ובעין טובה".

מנחה: "מה השלב הבא אחרי האזהרה, כבוד השייח'?"

המופתי: "הוכיחו אותן, ייתכן שזה יוביל לפיוס...

לאחר האזהרה וההתרחקות מגיעות המכות - מכות שאינן גורמות לכיעור. הנביא [מוחמד] אמר: 'אל תכו בפנים ואל תגרמו לכיעור'. כלומר לא מכות מהסוג שבו מגיעה משטרה, והוא שובר את ידה ונוזל דם ו[המכה] מכערת את הפנים, לא....".

---

[1] עד כאן מהאתר של יונדב לוטוק.

פרשת ויגש - זיו הפנים

זיו הפנים

מעשה[1] ממהר"ר יהודה אסאד בדורו של החת"ס שעמד בראש משלחת רבים שנדרשו להתייצב לפני הקיסר האוסטרי.

הרבנים היו חרדים ומבוהלים לפני הפגישה, ופתאום בעברם במסדרון הרחב, אומר להם מהר"י אסאד: רבותי אין לנו מה לדאוג – ראיתי כי מלאך אלקים מלווה אותנו!

הפגישה אכן עלתה יפה, מעבר למשוער.

לאחר מעשה נתברר כי את דמות עצמו ראה, לראשונה בחייו, נשקפת במראה המלוטשת שבמסדרון!

דעת תבונות (לרמח"ל, עמ' עה): "יש דבר אחד נמצא מהתחברות הנשמה והגוף - הוא זיו הפנים... ואין הזיו הזה נמצא לא לנשמה בפני עצמה, ולא לגוף בפני עצמו, אבל הוא הדבר הנולד מחיבור הנשמה והגוף ביחד"!

בראשית (מה,כח): "אלכה ואראנו".

האור החיים הקדוש (מו,ל): "על כן לא היתה שמחתו שלמה מספק זה, עד וירא אליו והכיר בו בפניו, כי הכרת הפנים תענה באיש. וכמו כן מצינו לצדיקים שלמים וכן רבים שהכירו ברושם הפנים מעשה אדם, ומכל שכן יעקב אבינו שיכיר".

סוטה (לו:): "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון".

נראה כי בטרם העבירה שבא לעשות (כמ"ד לעשות צרכיו נכנס) היה יוסף בשיא יופיו וחיותו-חימומו, ואז בייחוד הוא בדיוקן יעקב שלא פגם ולא מת, כך שמיניה וביה ראה יוסף את דמות אביו השלם והבין כי את החיות המפוארת הזו הוא הולך לטמא ולהרוג, ופרש.

מהר"מ אלשיך אומר על הפסוק "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" שהרי צדיקים יש להם את חכמת הפרצוף שהם יודעים להכיר על הפנים את המעשים של האנשים[2].

השבטים ראו על יוסף הצדיק איזו הארת פנים יש לו ע"י שהיה טהור מחטא, והכירו כן על פניו ע"י חכמת הפרצוף, וכשהם עמדו מול הגדלות העצומה שלו הם התביישו כ"כ מפניו איך הם מכרו אותו וציערו אותו כ"כ!

איך מחזירים לעצמנו את השמחה ואת הארת הפנים שנאבדו לנו בכל מיני בעיות שעברנו?

חז"ל (נדרים מט:) כותבים שפניו של רבי יהודה בר אלעאי היו זורחות ממש.

וכן (שבת כה:): "אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות".

איך ר' יהודה זכה לכזו הארת פנים?

הוא קיים בעצמו את מאמר חז"ל על השבת (מכילתא פרשת בחדש, פרשה ז): "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו ... - רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדם הראשון".

שפת אמת (ויגש תר"ס): "... כשהנשמה והמוחין מאירין לאדם ואז שקטה מלחמת הלב ונעשה לב אחד. וע"ז כ' 'בשמחתו לא יתערב זר' כשנתמלא בשמחת הנפש מתבטל לב כסיל. לכן בשבת קודש דיש נשמה יתירה המאירה לנפש האדם. סט"א ערקית. ושבת הוא יום שמחה כמ"ש חז"ל ביום שמחתכם אלו השבתות לפי שהנשמה מאירה באדם...".

השעות של חול הסמוכות לשבת מאפשרות, כשממלאים אותן בתוכן ראוי של הכנה לשבת, להמשיך את קדושת השבת על החול, וכך פניו של האדם מקבלות מהאור של השבת!

כל הכנה לשבת, כל כיבוד של השבת במחשבה דיבור ומעשה מאירים את הפנים שלך יותר ויותר!

---

[1] בשם הרב עודד כיטוב.

[2] מעשה עם האר"י הק' שפעם היה אחד ששמע עליו שיש לו חכמת הפרצוף, אותו אחד אמר אני לא מאמין שהוא יכול להכיר על הפרצוף. הלך ושאל את האר"י מה הרב רואה עלי שעשיתי? א"ל האר"י שוטה עברת עבירה חמורה מאוד שנכשלת עם כנענית, הוא מאוד התבייש לשמוע את זה מהאר"י וא"ל שזה שקר ולא עשה כך מעולם, א"ל האר"י אני אוכיח לך את זה והוא שלח להביא לשם את אותה כנענית, ואז האיש הזה ראה אותה ונבהל ואמר להאר"י אמת אמרת ואני חטאתי עויתי ופשעתי, והאר"י נתן לו הרבה מוסר ע"ז והוא בכה הרבה וביקש לעשות תשובה ושהאר"י יתן לו תיקון מה לעשות וכל מה שיגזור עליו האר"י הוא מוכן לקבל, אמ"ל האר"י אתה צריך לקבל עליך שריפה, אמר לו אני מוכן, אמ"ל האר"י א"כ אני אגיד לשמש שילך ויכין עופרת חמה ונשפוך אותה לתוך פיך וכך תהיה לך מיתת שריפה וזה יכפר עליך, ובינתיים תכין את עצמך ותעשה תשובה ווידוי, הוא עשה תשובה ואמר וידוי ואח"כ הביאו את העופרת החמה ואמר לו הרב שיפתח את הפה, הוא עצם את העיניים ופתח את פיו והרב לקח כפית של דבש והכניס לו לפה וא"ל וסר עונך וחטאתך תכופר, האיש הזה צעק הרי הרב אמר לי שאני צריך לקבל שריפה ואיך זה שהכנסת לי דבש, א"ל הרב כיון שקיבלת עליך את העונש וחזרת בתשובה בלב שלם כבר התכפרת ומעכשיו תמשיך ללכת רק בדרך הטובה.

חנוכה - תפילות וסגולות

תפילות וסגולות לחנוכה:

~ לחץ כאן לחוברת עם כל תיקון חנוכה והתפילות מאת מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל.

~ לחץ כאן לסדר הדלקת נרות חנוכה ע"פ הבא"ח.

~ לא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה שלאחר ההדלקה.

~ ה"חוות יאיר": לשבת חצי שעה מול החנוכייה, להביט בשלהבות ולהירגע. לא לטגן סופגניות, לא להחליף טיטולים, לא להגיש שום דבר. פשוט לשבת.

~ כדאי להתפלל בזמן הזה! כתוב שמדליקים נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק, "עד שתכלה רגל" – ר"ת שער. מהשער הזה יוצאים מלאכים, אומר הרבי מרוז'ין. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. לו = ל"ו הנרות של החנוכיה. מעל נרות החנוכיה עומדים מלאכים, והם ממונים להעלות כל תפילה ותפילה שנאמרת ליד החנוכיה.

~ האדמו"ר מסלונים אומר שההבטה בנרות החנוכייה יש לה יכולת למחוק לך מההארד דיסק את כל הראיות האסורות שראית בחיים שלך. 

~ סגולה לומר שבע פעמים את הפסוק האחרון בפרק צ' בתהילים – "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".

~ לומר את כל פרק צ"א (יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן) 7 פעמים. פרק צ"א מכונה "שיר של פגעים". הוא מסלק מזיקים מהגוף ומהנפש, עין הרע ופחדים. החשמונאים היו מלחשים אותו במלחמתם ביוונים: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ - אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. המזמור תמך בניצחון המכבים. זו סגולה לשמירה מעולה.

~ ה"בן איש חי": יביט בנר, בפתילה ובשמן - ראשי תיבות "נפש". ההבטה היא סגולה לרפואת הנפש שלך ו/או של מישהו שאתה מכיר. למדנו שהשלהבות הן האור הגנוז שדלק לפני שנברא הפחד בעולם, וההבטה בשלהבות מרפאת פחדים ומביאה מרגוע לנפש. תוך כדי לומר את מזמור ל': "מִזְמוֹר שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי..." זו סגולה לריפוי הנפש, שבו תלוי הריפוי לכל חוליי הגוף.

~ סגולה לתשובה: יש לך בת שעזבה את התורה / בן שלא מניח תפילין. ליל חנוכה שחל בראש חודש טבת הינו לילה שמסוגל להשיב את הרחוקים בתשובה.

~ בתאריך הזה התרחש דבר מדהים בהיסטוריה: אדם רע חזר בתשובה. קראו לו ישמעאל. אביו, אברהם אבינו, כל כך שמח לראות את בנו מניח תפילין. באותו יום הוא נפטר. א' בטבת הוא יום פטירתו של אברהם אבינו, וה' הבטיח לו תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. "תיקבר בשיבה טובה" – ראשי תיבות טב"ת (הפוך). למה הוא נקבר בשיבה טובה? כי ביום מותו הוא ראה את ישמעאל בנו עושה תשובה.

הרה"ק רבי מ"מ מקוצק זי"ע: "פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה (שבת כ"א) - אפילו נשמות כאלו ("נר ה' נשמת אדם"), שהשבת אינה מעוררת אותן ואין להם השפעה עליהן, יש בכוחה של חנוכה לעורר אותן, שכן גם בימי החשמונאים נמצאו רבים מן היהודים במדרגה רוחנית שפלה מאוד, ואף על פי כן הושיע להם השם יתברך ובבת אחת נתעוררה בהם התעוררות גדולה…

~ בערב ראש חודש טבת עזרא הסופר גירש את הנשים הנוכריות שהיו נשואות לגברים יהודים. הוא פשוט סיים עם נישואי התערובת בדורו בתאריך הזה. מאז, מי שיש לה במשפחה מישהו עם גוי או גויה וחושבים לפרק את החבילה, ראש חודש טבת הוא הזמן להיפרד לשלום.

~ נר שמיני - "זאת חנוכה" - יום שמסוגל ללידה קלה, פוריות, תפילה על עקרוּת. הרבי מרוז'ין: אותה הפעולה שצדיקי הדור הגדולים ביותר אינם יכולים לפעול בתפילת נעילה ביום כיפור, יכול כל יהודי פשוט לבקש ולפעול בדמעות שיזיל מול הנרות ביום זאת חנוכה.

אומר המהר"ל: החוקיות הסדורה היא המספר 7: שבעה ימים, 7 כוכבי לכת. זה המזל. ויש מספר שהוא מעל המזל, מספר של שבירת מזל: 8. כל מי שמרגיש משהו עקר בחייו, משהו תקוע - זאת השעה לבקש, בזאת חנוכה, כשאתה עומד מול שמונת הנרות המדהימים.

~ החיד"א: ב"זאת חנוכה" (היום השמיני) תבכה כזה בכי, עד שכל השלהבות ייטּשטשו וייראו כמו מדורה. בכי כזה - ותפילתך נענית.

~ ה"בן איש חי": מי שיש לו ניתוח או בדיקה מאד חשובה יקבל על עצמו שבאחד מימי החנוכה לא יעשה מלאכה. מותר לנסוע או להדליק אור, אבל לא לעבוד וינצל מאותה צרה.

~ רבי מימון בן יוסף, אביו של הרמב"ם: אין להקל במנהג אל-ספינג', והם הצפיחית בדבש, והוא מנהג קדמונים, וכשהם קלויים בשמן הרבה, תהיה לו ברכת פרנסה כל השנה, שנאמר "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" . ומנהג אל-ספינג' אין לבזותו, וכל הזריז בו תבוא עליו ברכה וייקרעו שטרי חובותיו .

~ אומר הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל: חשוב לאכול את הסופגניות לבדן, ולא כחלק מהארוחה! וזאת משום שבברכת "על המִחיה", הנהוגה על מיני מזונות, אנו מזכירים את המזבח: על מזבחך ועל היכלך. כל שמחת החנוכה היא חנוכת המזבח וזו התפילה הכמעט-יחידה בה מזכירים אותו (בברכת המזון המזבח לא מוזכר).