Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 7 באפריל 2017

פרשת צו ושבת הגדול - לעזוב את תרבות ומוסר מצרים

לעזוב את תרבות ומוסר מצרים


שו"ע[1]: ״שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול׳. מדוע נקרא שבת הגדול ומדוע לא שבת הגדולה - ״מפני הנס שנעשה בו׳ (או"ח  תל,א).

באיזה נס מדובר?

הסביר המגן אברהם (שם): ״שלקחו כל אחד שה (לקרבן פסח) בעשור לחודש, ואותה שנה היה (י׳ בניסן) בשבת״.

לקיחת כבש בן שנה לשם קרבן פסח וקשירתו למיטה הם מעשים טבעיים לחלוטין. איזה נס, ועוד ׳הנס הגדול', התרחש בלקיחת השה?!

עם ישראל ירד במצרים למ״ט שערי טומאה, והגיע למצב בו קטרגו עליו: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, מה נשתנו אלו מאלו?" (עיין בראשית רבה כא,ז).

המנטאליות שלהם עדיין הייתה כשל עבדים, שאך ראו את ״מצרים נסע אחריהם״ לפני ים סוף - ״וייראו מאד״, למרות שהיו רבים מהם (שמות יד,י. עיין אבן עזרא פס׳ י״ג).

לכן קיבל עם ישראל את הציווי - ״משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח״ (יב,כא) - למרות שהצאן הוא 'תועבת מצרים׳ (ח,כב).

בשביל לצאת צריך לעזוב – 'משכו':

סיפור הקופים בג'ונגל של סלבה לקונודה: כשדיויד היה ילד, אביו סייר בג'ונגלים המקסיקנים, וראה משהו מעניין.
האינדיאנים שחיו בג'ונגלים שם, מאד אהבו לאכול בשר קופים, ולכן ניסו לצוד אותם, אולם מאד התקשו ללכוד את בעלי החיים הזריזים.
עם הזמן, הם פיתחו שיטת לכידה מתוחכמת: הם היו משאירים ממתק בנקודה מסוימת ביער.
הקופים הזהירים היו מגיעים אליו רק כאשר אף אחד לא היה בסביבה. בבוקר האינדיאנים חזרו למקומות המחבוא, וגילו שהממתק נעלם.
אחר כך התחילו להשאיר את הממתק בתוך קליפות קוקוס חלולות, ואז קשרו את הקליפות לעצים קרובים.
לבסוף, הם הקטינו את הפתח בקליפות הקוקוס, למידה כזאת שתספיק כדי שהקוף יוכל להכניס לתוכה את ידו הריקה, אבל לא תאפשר להוציא יד סגורה שאוחזת בממתק.
הקופים נאלצו לבחור אם לעזוב את הממתק, או להישאר תקועים בקוקוס שקשור לעץ.
הקופים תמיד העדיפו לדבוק בממתק. הילידים היו מוצאים אותם צווחים בפראות, מפוחדים מהציידים, אולם בשום אופן לא שחררו את הממתק...

מאיפה לוקחים את הכח לעזוב את ההרגלים הישנים וללכת נגד התרבות המצרית בה היו שקועים?

הגמרא אומרת שאם רועה מציל גדי מפי הזאב והארי - זה נקרא ׳נס'!

בעלי התוספות מסבירים שהנס הוא שבלבו של הרועה התגלתה ״רוח וגבורה ודעת להילחם״ (בבא מציעא קו ותוד"ה מתיב).

כאשר ׳רוח וגבורה ודעת׳ מתגלה בלבו של רועה צאן - זהו ׳ניסא זוטא', כלשון הסוגיא שם.

עם שלם של עבדים שלוקח את אלילי התרבות השלטת ושוחט אותם - מדובר בנס גדול מאין כמותו!!!

בעוד כחודש נחגוג את היום הגדול, בו הכרזנו על 'הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל׳.

ההחלטה הזו הצריכה ממנהיגינו אומץ וגבורה בלתי רגילים.

הרצי״ה קוק (לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו): ״יסודם ושרשם של כל הניסים והנפלאות אשר בהתגלותו זאת עלינו״.

מדובר בנס ענק, ניסא רבא, שראשיתו ביציאת מצרים, והמשכו בשנות הגלות, בהם שמרנו על זהותנו למרות הקשיים.

עכשיו הגיע תפקידנו להמשיכו: לבנות חברה המושתתת על ערכים ומוסר יהודים נצחיים שיביאו את כל העולם לשלום ולשמחה.

ממה אנחנו צריכים להתרחק?

א. שמות (ב,יב): "וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" – צריך להחליף את המוסר הנוצרי המעוות שהשתרש בהנהגה של העם והצבא האהוב שלנו – ולתת עונש מוות לכל מחבל + גירוש של המשפחה שלו לעזה.

ב. ויקרא (יח,ג): "כְמַעֲשֵה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶר יְשַבְתֶם בָה לא תַעֲשּו".

ספרא (אחרי מות ח-ט): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו', מגיד הכתוב שמעשיהם של מצריים מקולקלים מכל עממין, ואותו המקום שישבו בו ישראל מקולקל מכולם... ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה".

אם תשימו לב אלו בדיוק כותרות החדשות בזמן האחרון...

בשבת הגדול שואבים את האומץ, ה״רוח גבורה ודעת״ לימינו אנו, להכריע את ההתמודדויות שלנו בזמן הזה!




[1] חלק מהדרשה לקוח מדברי הרבנות הצבאית על פרשת צו התשע"ז.