האם העליה להר הבית היא הסיבה לפיגועים?
הרב יצחק ברנד: בעקבות האינתיפדה
שהתחילה בחוה"מ סוכות, יש ויכוח, האם סיבת הדבר הוא משום שכעת יש שעולים על
הר הבית.
יש שקוראים לזה התגרות באומות ודין רודף, ויש שאומרים שההיפך,
מצוה לעלות וזה מחזק את הישוב בא"י.
[יש לזכור שטענה זו של התגרות באומות וטענה של רודף נאמר פעם
גם על התנחלות בשטחים, שזה מגרה את האומות וממילא מי שגר בשטחים הוא רודף, אולם
כשאלו הוצרכו לדור במודיעין עילית, יש
שהפסיקו לטעון זה, ויש שעדיין טוענים זה רק שמצמצמים טענות אלו רק למקומות חוץ
ממודיעין עלית וביתר].
ישנן שתי גישות:
גישה ראשונה, החיוב שלנו בקיום
התורה, מצומצמים למה שנהגו בכל הדורות, בעיקר בחו"ל ואם זה בא"י אז אך
ורק מה שכבר הנהיגו גדולי הדורות כמו מרן הבית יוסף או כל אחד הרבי שלו זצ"ל
כמו אצל חלק גדול של ליטאים החז"א זצ"ל ואצל החסידים האדמו"ר הקודם
זצ"ל, ואצל התימנים, הרי"ץ זצ"ל
ואצל הציבור הדתי זה הראי"ה קוק זצ"ל או בנו הרב צבי יהודה
זצ"ל, אבל מצוות שנתחדשו או שנתאפשר
לקיימן בדורנו, זה מופקע מתפקיד שלנו.
במילים אחרות, האמונה במשיח צדקינו שהוא אחד מי"ג עקרים
שמנה הרמב"ם פוטרת אותנו מלקיים כל חלקי תורה שלא היו נהוגים עד עכשיו, אלא
מניחים זה למשיח שיתגלה בעזרתו ית'...
לזה קוראים 'פרדיגמה':
כיצד נוצרת פרדיגמה?
בניסוי שנערך בארצות הברית,
קבוצת מדענים הכניסה 5 קופים לכלוב.
במרכז הכלוב ניצב סולם ובראשו אשכול בננות.
כל אימת שאחד הקופים טיפס על הסולם,
חטפו שאר הקופים מקלחת קרה מיידי המדענים.
לאחר זמן מה, בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם,
הוא זכה למכות נמרצות מחבריו הקופים.
במשך הזמן, אף קוף לא העז לטפס על הסולם,
למרות הפיתוי העצום.
המדענים החליטו להחליף אחד מהקופים שבכלוב.
דבר ראשון שעשה הקוף החדש היה טיפוס על הסולם,
מיד התנפלו עליו, שאר הקופים, והכו אותו.
לאחר כמה וכמה פעמים שחטף מכות,
למד הקוף החדש לא לטפס על הסולם,
למרות שלא היה לו מושג למה.
קוף שני הוחלף וההתרחשות חזרה על עצמה,
הקוף הראשון השתתף בהכאת הקוף החדש.
קוף שלישי הוחלף, והאירועים חזרו על עצמם (מכות).
קוף רביעי הוחלף, והמכות חזרו על עצמם.
בסופו של דבר, הוחלף גם הקוף החמישי.
מה שנשאר זה קבוצה של 5 קופים,
שלמרות שמעולם לא חטפו מקלחת קרה,
המשיכו להכות כל קוף שהתפתה לטפס על הסולם.
אם אפשר היה לשאול את הקופים מדוע הם מכים כל קוף,
שמנסה לטפס על הסולם, הם היו עונים:
"אנחנו לא יודעים – אבל כך העניינים
מתנהלים כאן..."!
נשמע לכם מוכר?
למשל, מי שחידש והכריע ופעל למען התכלת ארגמון קהה קוצים, והקים בפועל את מפעל אגודת פתיל תכלת, הוא הרב אליהו טבגר שליט"א
שגר בקרית ספר, והוא ראש הישיבה בישיבת תורת חיים במוסקבא אולם היו גם ת"ח
אחרים שפעלו למען זה וכמו הרב מנחם בורשטיין בספרו התכלת, אולם לא הגיע לידי מעשה
והכרעה עד שהגיע הרב אליהו טבגר והכריע כל הספיקות והקים את המפעל.
הרב אליהו טבגר הוא תלמיד של הרב שמואל אויערבך שליט"א,
וכשהכריע בראיות חזקות על אמיתות התכלת, ביקש הרב אליהו טבגר מרבו הרב שמואל
אויערבך, שיתן לו המלצה שהוא ירא שמים, כדי שיוכל להציע את הראיות שלו על אמיתות
החלזון לגדולי ישראל.
אמר לו הרב שמואל אויערבך, אין
לך מה ללכת לגדולי ישראל, אף אחד לא ירצה כלל לדבר אתך על זה, הם לא מוכנים כלל
לדבר על דברים חדשים, שלא היה נהוג מקדמת דנא, אתה צריך לעבוד מלמטה. (כמובן שיש
יוצאי דופן, אבל בכללי זה המצב לצערנו).
בספר לולאות תכלת הובא מאמר מהמקובל הגדול רבי שמשון מאוסטרופולי
הי"ד (נהרג בגזירת ת"ח ות"ט) שכתב, שלפני
ביאת המשיח יבוא יהודי אחד שיגלה את התכלת אבל גדולי ישראל שבדורו לא יסכימו אתו
במהרה, ועל זה נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, הזהירו הכתוב שלא תשמעו
להם (עיניכם היינו עיני העדה).
הגישה השניה היא, שאנו צריכים
לקיים כל חלקי התורה שניתן לקיים על אף שעד עכשיו לא היתה אפשרות לקיים, או לא
נתברר כל צרכו וכעת נתאפשר או נתברר הענין יותר לפי כל כללי ובירורי הלכה שצריך, וזה
שהמשיח אמור לבוא זה לא פוטר אותי מלקיים את מה שניתן לקיים.
לתקופות מתחדשות כאלו קוראים: 'מעברי פרדיגמה'.
ויקיפדיה: 'מעברי פרדיגמה' הינם
דרמטיים ביותר, במיוחד כאשר אין מצפים להם. לדוגמא, בסוף המאה התשע עשרה נראתה
הפיזיקה כתחום המשלים את מעט הקצוות התאורטיים שנותרו על מנת ליצור מערכת הידועה
ומובנת ברובה הגדול. בשנת 1900 לורד קלווין הצהיר את הצהרתו הידועה לפיה "אין
מה לגלות בפיזיקה עוד. כל שנותר הוא רק מדידות מדויקות יותר ויותר". חמש שנים
לאחר מכן אלברט איינשטיין פרסם את מאמרו על תורת היחסות הפרטית, אשר זיעזע את
המחשבה הפיזיקלית אשר התייחסה עד אז לכללים הפשוטים והמובנים לכל הכלולים במכניקה
הניוטונית, ובהם השתמשו לתאר מונחים כ"כוח" ו"תנועה" במשך
שלוש מאות שנים.
לגבי העליה להר הבית, מי שהולך
בגישה הראשונה, ש'חדש אסור מן התורה' – ממילא ימצא כל מיני סיבות לאסור:
-או שחייב כרת (על אף שכרת שייך רק בעזרה ולא בהר הבית,
ואנחנו יודעים כעת שמקום קדשי קדשים וההיכל הוא תחת כיפת הסלע, בין מצד מסורת
רצופה ובין מצד הכריע של טופוגרפי של ההר, כמבואר בספר חצרות בית ה' של הרב זלמן
קורן שליט"א, וממילא מי שאינו עולה
על הרמה שהיא גבוה כשלשה מטר מוגבה מהר הבית לא שייך כלל שיעבור על כרת, למעשה
צריך להזהר מדרבנן גם מעזרת נשים ומחיל, וכן להטהר מטומאת קרי ע"י מקוה ולא
לנעול נעלי עור, אבל עכ"פ חשש כרת לא שייך למי שאינו עולה על הרמה).
-או שחוששים שאחרים יעלו במקום שאסור או בלי טבילה.
-או שטוענים שיש בזה התגרות באומות וזה נקרא רודף, וכל
הפיגועים כעת הם בעקבות עליה להר הבית.
מה עם המצווה של תפילה בהר הבית? מה עם מצוות כיבוש א"י
במקום הכי מרכזי של ארץ ישראל? מה עם 'הזר הקרב יומת'?
לא, זה יעשה המשיח...
הרב אלישע וולפסון: אמרו חז"ל (ברכות יט:):
"במקום שיש חילול ה' - אין חולקין כבוד לרב". כאשר רבנים גדולים וחשובים
אומרים דברים מתוך קטנות גדולה, דברים אשר הם היפך התורה והיפך האמונה ואשר כלולים
באיסורי תורה וחילול ה' גדול, איני יכול לדום.
האמירה כי אסור לעלות להר הבית מחמת שזה מתסיס את אויבינו
נגדנו, ולא זו בלבד אלא עוד לומר כי לעולים להר הבית יש דין "רודף",
הינה אמירה שטחית חיצונית הנובעת מפחד, ויש בה מן הכפירה בצור ישראל וגואלו. אמירה
זו מזכירה לכולנו את חטאם החמור של המרגלים אשר אמרו "לא נוכל לעלות אל העם
כי חזק הוא ממנו".
מי שמסתכל על המציאות בימינו ומשווה אותה למציאות של
הרמב"ן ושל גדולי ישראל שחיו בתוך עומק כבשן הגלות, הרי הוא כופר בטובתו של
הקב"ה, מחלל את ה', ואוטם את לבו לראות את הניסים והנפלאות שעושה עמנו ה' בעת
הזאת.
מי שחי ומתווה את דרכו על פי הגויים, הרי שמראה בעצמו כי לא
מאמין הוא בה' א-לוהי מערכות ישראל אשר השיב את עמו לתחיה והקים את עמו בעוז
ותעצומות ונותן לנו כוח לעשות חייל לפני כל אויבינו.
וכי נכון להתייחס למציאות של ימינו כאילו אנחנו חיים בצלו של
פריץ מאיים? וכי אנו כבולים וחלושים ואין לאל ידינו לעשות דבר אל מול אויבינו
הרשעים והאכזריים? וכי הקב"ה לא נתן לנו צבא חזק ואיתן שיש בכוחו למחוץ את
אויבינו?? וכי הקב"ה לא עושה עמנו בעשרות השנים האחרונות ניסים ונפלאות
עצומים נגד כל אויבינו?
ברוך ה' יש לנו את כל צורכנו ובשפע, מה שאנו צריכים להתחזק
בו, זה רק אמונה:
אמונה בכך שה' גואל אותנו, אמונה בכך שה' אוהב אותנו, אמונה
בכך שבאמת הגיע זמן גאולתנו, ואין הדבר תלוי אלא בנו, כי הוא יתברך נותן לנו כוח
לעשות חייל.
כדברי המדרש, "אם אין אתם מאמינים - ראו באורי שזורח
עליכם", אוי לו למי שמתכחש לאור ה' וכופר בטובתו של הקב"ה.
מעבר לזה, ברור כי גם הרבנים
שטוענים כי אסור להתגרות בגויים, אינם חיים כך כלל ועיקר. הרי כל קיומנו בארצנו
והמלחמות שנקראו לפנינו, הינם נגד מיליונים של מוסלמים ועוד שונאי ישראל בכול
העולם. מי שלא רוצה להתגרות בגויים צריך מהר לברוח לאוגנדה, אולי שם ימצא מקלט
בטוח.
פשוט הדבר שלו היינו הולכים בדרך זו של פחד מהתגרות באומות
העולם במאה השנים האחרונות, ולא היינו נלחמים בכל הכוח על זכויותינו בארץ קודשינו,
הרי שהיינו כולנו מוצאים את עצמינו חלילה תחת המשרפות באושוויץ.
גם היום מי שחפץ ללכת יד ביד עם אומות העולם, ימצא את עצמו
מהר מאוד עם מדינה פלסטינית בתוככי ארץ ישראל, ואת ירושלים עיר הקודש נתונה במקרה
הטוב בידי האו"ם. ואין לך חילול ה' גדול מזה, ואין לך סכנת נפשות גדולה מזו.
ה' ישמרנו ויצילנו.
האמת היא שזה לא שאסור להתגרות בגויים, אלא בדיוק להיפך,
יש איסור תורה לפחד מן הגויים!
כפי שהתורה מזהירה אותנו כמה וכמה פעמים: "לֹא תִירָא
מֵהֶם, זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹוהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל
מִצְרָיִם…לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱ-לֹוהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵ-ל גָּדוֹל
ונוֹרָא" (דברים ז,יז).
כאשר לא נאמר שהניסים שייכים לפעם, אלא נדע ונאמין באמת
"כי ה' אֱ-לֹוהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת
אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ", אז אכן אויבינו ינוסו מלפנינו כפי שהתורה מבטיחה לנו,
וכפי שזכינו לראות בעיננו למשל במלחמות תש"ח ותשכ"ז.
מלבד זאת, עצם הטענה שהעלייה להר הבית היא הגורמת שפיכות
דמים, הינה הבל:
ראשית, לצערנו הרב לא השתנה בהר
הבית שום דבר מאז מלחמת ששת הימים, וגם כעת יהודים אפילו לא יכולים ללחוש בשפתם
תפילה לפני בוראם.
שנית, אויבינו מכריזים יום יום
כי רצונם להשמיד את מדינת ישראל ואת העם היהודי, ואין הדבר תלוי בהר הבית. הערבים
בתפלתם מפנים את גבם למקום קודשנו ואין הוא חשוב להם באמת.
הסיבה שבמאה השנים האחרונות הם מתרעמים וזועקים על המקום
הזה, היא שהם מבינים את מה שאנו קצת מתקשים להבין, שהכול תלוי אך ורק במקום הזה.
ייתכן מאוד כי כל רצונם להילחם בנו נובע רק מחמת שאנו עוזבים
בידם את מקום בית חיינו. אין ספק כי כאשר אויבינו רואים שאנו מוותרים על המקום
היקר לנו מכול, זה מחזק את עמידתם ומלחמתם בנו בכל מקום בארץ. רק כאשר הם יראו
שאנו עומדים בתוקף ועוז ונלחמים על הר הבית מקום בית חיינו – הם ייחלשו ויראו כי
אין הם יכולים להילחם בנו. וכדברי המשורר (אצ"ג): 'השולט בהר - שולט בארץ'.
לא העליה להר מביאה את הפיגועים – אלא להיפך!
הרב דוד חי הכהן שליט"א (ראש
ישיבת 'נתיבות ישראל', בת-ים): "האיסור הברור והחותך של הרבנים על כניסת
יהודים להר הבית מביא לסכנת מסירת המקום לידי שונאינו, שכידוע הם שופכי דמים, ואם
המקום יימסר לערבים, וישראל ייעדרו מן המקום יש בזה סכנת נפשות ברורה לכל יושבי
ירושלים. וכבר היום אנו עדים לכל הרציחות האכזריות שנעשות ע"י אויבינו בשם
הדאגה להר הבית. וכבר מקודם ניסו הגויים לנשלנו אפילו מן הכותל המערבי ובזמנו לא
התירו אפילו לשים ספסל לזקנים לנוח עליו ביום הכיפורים ליד הכותל המערבי, וכבר
ראינו שכל מסירה של חלק מארצנו ביד הגויים תביא לשפיכות דמים נוראה בכל הארץ".
שו"ע (או"ח שכט,ו):
"עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את
השבת; באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זין ומחללין עליהם את
השבת; ובעיר הסמוכה לסְפר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את
השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא, שעל כפר הסמוך לספר מחללים את
השבת ללא דיחוי".
על אחת כמה וכמה שחייבים אנו להילחם על הר הבית השוכן בקרבנו
– שיהיה בידינו.
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל ("קריאה
לרבני ישראל" בשנת תש"ס): "רבנים נכבדים, הר הבית ששוחרר בישועת ה'
במלחמת ששת הימים עומד עדיין בשיממונו כאילו שדבר לא קרה. ידועים דברי הרמב"ן
בפירושו לתורה, שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהעם לא התעורר לבניין
בית המקדש. מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו לא נובעות מזה
שאנו אדישים לנושא הר הבית. לכן מן הראוי שרבני ישראל יתאגדו אגודה אחת לעורר
הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות לבנין בית המקדש. כולנו מתפללים
ונושאים עינינו שייבנה עוד בזמננו אנו. ובזכות התעוררות זו תבוא סייעתא דשמיא
להחשת גאולתנו ופדות נפשנו בקרוב בימינו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!