להתעורר! יש לנו שליחות!
למנחה של יום הכיפורים נבחרה הפטרה
מיוחדת המספרת על יונה הנביא.
יונה הנביא מקבל שליחות מיוחדת להזהיר
את בני נינוה העיר הגדולה, שישובו מדרכיהם הרעים, ולא - תתהפך העיר.
יונה הנביא מתחמק מביצוע השליחות,
ובורח מפני ה' דרך הים לכיוון תרשיש.
בלב ים מתרחשת סערה גדולה, כולם מפחדים
וצועקים ויונה הנביא הולך לישון עד שרב החובל מעיר אותו...
יונה הנביא מתעורר ומספר למלחים הנוכריים
שהסערה הינה בגללו, ואם רק יטילוהו לים – תשקוט.
מה קורה כאן ולמה אנחנו קוראים את זה
ביום כיפור?
"וַיְהִי דְּבַר-ה', אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי
לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה
רָעָתָם, לְפָנָי".
כמו יונה, גם אנחנו קיבלנו שליחות.
שליחות להיות אור לגויים, להיות עם סגולה, להפיץ צדק ומוסר בעולם.
מה בחרנו לעשות הרבה שנים?
"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה,
מִלִּפְנֵי ה' ".
כמה פעמים בחרנו לברוח מהשליחות שלנו
כמו יונה הנביא?
כמה פעמים העדפנו להתעלם מהאחריות שלנו?
כמה פעמים ניסינו לברוח מהייעוד שלנו?
כמה התמכרנו לשקט למרות שכל הסימנים צעקו
מכל כיוון?
כמה השתקנו והעלמנו את מי שניסה
להגיד אחרת?
מה קורה כשאנחנו בורחים?
"וַה' הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם,
וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל בַּיָּם"
אוי, זה לא עובד, הבועה מתפוצצת לנו
בפנים!
"וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר".
הטבח הנורא בשמחת תורה והמלחמה שפרצה
בעקבותיו במשך כל השנה הם סערה שמאיימת לשבור את האנייה
שלנו.
אבל זוהי גם קריאת ההשכמה שלנו, ה"רב
החובל" שמנער אותנו משנתנו העמוקה.
"וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר
לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם"
כמה נוקבות המילים הללו היום. "מַה-לְּךָ
נִרְדָּם"?
איך יכולנו לישון כל כך עמוק?
איך יכולנו להתעלם מהסכנות שסביבנו?
איך יכולנו לחשוב שאנחנו מוגנים בתוך
בועה?
"קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי
יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד".
לא מספיק להתעורר גשמית, זה בטח שצריך,
אבל אנחנו יהודים אנחנו לא סתם עם, מה עם הייעוד הרוחני שלנו?
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי;
וְאֶת-ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה".
ברגע שיונה מתעורר, ברגע שהוא מכיר באחריותו,
הכל משתנה.
זה הרגע שבו אנחנו צריכים להיות היום. להכיר
בזהות שלנו, באחריות שלנו, בשליחות שלנו. להבין שאנחנו לא סתם עוד עם, אלא עם שיש
לו תפקיד מיוחד בעולם.
"יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר
הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם".
זוהי קריאה לאחריות. להבנה שמה שקורה סביבנו,
הסערות והאתגרים, הם לא מנותקים מאיתנו. אנחנו חלק מהם, ויש לנו תפקיד בפתרונם.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי
אֶל-הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם".
אבל יונה הנביא
לא רוצה לפעול, הוא התעורר, הכיר באחריות וביקש להיזרק לים, הוא לא רוצה
להתמודד עם השליחות הזאת, היא לא נעימה לו בכלל!
"וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל,
לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים
וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת".
מה קורה כשלא רוצים לעשות את
השליחות?
אתה נכנס לצרה הרבה יותר גדולה...
קודם הוא
היה באניה, היה לו מקום לישון, נכון, מסביבו היתה סערה, אבל הבגדים יבשים והכל
בסדר...
אבל עכשיו
הוא בתוך הים, בבטן של דג לחוץ מכל הכיוונים ועומד למות...
"וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-ה'
אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה: וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-ה'--וַיַּעֲנֵנִי;
מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי: וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה
בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי
עָבָרוּ: וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף
לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ: אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם
יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ
בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה' אֱלֹהָי:
בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי,
אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ".
השנה, הטבח הנורא והמלחמה הם ה"רב
החובל" שלנו, הם ה'צרה' שעוטפת אותנו מכל הכיוונים: צפון, דרום, איראן, תימן,
עיראק, סוריה, מבפנים עם הגיס החמישי, מלמעלה עם טילים וכטב"מים ומלמטה עם
מנהרות...
הם מעירים אותנו בכוח, מנערים אותנו משאננות,
ומזכירים לנו את השליחות שלנו.
אנחנו לא יכולים עוד להרשות לעצמנו לישון.
אלברט איינשטיין: ״דברים רעים קורים, כשאנשים טובים שותקים״.
עלינו להתעורר, להכיר באחריות שלנו, ולפעול. לא רק למען עצמנו, אלא למען העולם כולו.
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם
וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג,כד).
ירושלמי: "הָא
עַמָא הָאִלֵין כְּאַרְיָא שַׁרְיָין וּכְאַרְיוּתָא מִתְגַבְּרִין הֵיךְ מַה
דְלֵית אַרְיָא לָא נְיַח וְלָא שְׁדִיךְ עַד זְמַן דְהוּא אָכִיל וּפָשִׁיט
בְּשַר וְשָׁתֵי אִידָם כְּדֵין אִינוּן עַמָא הָאִילֵין לָא נַיְיחִין וְלָא
שְׁדִיכִין עַד זְמַן דְיִקְטְלוּן בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְיִשְׁפְּכוּן אִידָם
קְטִילֵי בַּעֲלֵי שַנְאֵיהוֹן כְּמַיָא".
תרגום: "העם הזה כאריה שוכן
וכלביאה מתגבר, כמו שאין האריה נח ולא שקט עד זמן שהוא אוכל וטורף בשר ושותה דם,
כך הם העם הזה לא נחים ולא שוקטים עד זמן שיהרגו את אויביהם וישפכו דם ההרוגים של
שונאיהם כמים".
אנחנו גם צריכים להוות דוגמא ומופת רוחנית
ומוסרית וגם להשמיד את מי שמכריז שהוא רוצה לכלותנו... אין ברירה...
מה הדבר הראשון בתיקון?
"וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל-ה' אֱלֹהָיו,
מִמְּעֵי הַדָּגָה".
להתפלל לה' שיעזור לך כי בלי זה אין כלום...
ואז, כשאנחנו מתעוררים, ומוכנים לקום ולפעול
ומתפללים, הישועה באה:
"וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה,
אֶל-הַיַּבָּשָׁה".
היבשה זה המקום הטבעי של יונה הנביא, שם הוא כבר מרגיש בטוח ונעים לעשות את השליחות שלו.
זה המקום בו בורא עולם נותן לך את
הקרקע הגשמית לעשות את התיקון, נותן לך שכל להמציא המצאות מדהימות, כלי נשק,
תחבולות, עוצמה כלכלית, עזרה ממעצמות אחרות וכל מה שאתה צריך בשביל התיקון הזה.
ביום הכיפורים הזה אנחנו צריכים להתעורר.
להכיר את השליחות שלנו. להפסיק לברוח.
בואו נאמר בקול רם: "יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה".
רק ככה אפשר לצאת לדרך חדשה.
דרך של אחריות, של שליחות, של תיקון עולם.
דרך שבה אנחנו לא רק דואגים לעצמנו, אלא מאירים את הדרך לכל העולם. כי זו השליחות שלנו,
זה הייעוד שלנו.
כל אחד ואחד עם האחריות שלו במרחב
הפרטי והציבורי שמסביבו, וכולנו יחד כאומה שבה בחר ה' לתקן עולם במלכות שד-י!
יש לנו גם הבטחה מבורא עולם, שאם נקבל את השליחות הזו, אם נפעל למענה, נזכה לראות את הגאולה השלמה, את
התיקון האמיתי של העולם.
"כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה
בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".
יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו
ברחמים!
גמר חתימה טובה לכולנו, ושנה טובה ומתוקה,
שנת גאולה וישועה.
ע"פ הזוהר הקדוש
(ח"ב קצט.), הרבי מליובאוויטש (ספר השיחות תשמ"ט כרך ב עמ' 672) וכן
תוספות מדילי.
