הרב פנגר: מספרים שהבעל שם טוב ישב פעם עם תלמידיו ולמד. בשלב מסוים הוא ביקש מאחד מהם להביא מים מהמעיין. לאחר מספר דקות חזר התלמיד, וסיפר שהמים עכורים מאד, כיוון שישנם אנשים שטובלים כעת במעיין. כעבור כ-20 דקות ביקש הרב מהתלמיד לנסות שוב. התלמיד חזר עם מים נקיים וזכים. שאל הרב את התלמיד אם הוא עשה משהו כדי שהמים יהיו נקיים כל כך. ענה התלמיד "לא. פשוט כבר אין אף אחד במעיין וכל הבוץ שקע".
אמר הרב לתלמידו: פעמים בחיים הדברים נראים מבולבלים ומבלבלים, לעיתים מה שצריך זה להמשיך לעשות את מה שאתה עושה, לא להתייאש ולתת לזמן לעשות את שלו, והדברים בסופו של דבר מתבהרים.
כתב החפץ חיים, הבה נראה כיצד אסור לקפוץ למסקנות מהר מידי.
מתוך השבטים, בניו של יעקב, לבנימין היו עשרה בנים, ואילו לאחיו דן היה רק בן אחד בשם חושים, שהיה חרש.
אם היינו צריכים לנסות לקפוץ קדימה ולנסות לחזות את העתיד, מה היינו חושבים שייצא מעשרה בנים של בנימין לעומת בן אחד וחרש של דן?
במציאות, בפרשה כתוב ששבט בנימין מנה רק 45,600 איש, לעומת שבט דן, שמבן אחד יצאו 64,400 צאצאים.
כותב החפץ חיים (על התורה): "מתחילה היה נראה שעל דן לקנא בבנימין... אבל מכאן יש ללמוד שמי שהקב"ה חפץ בו - יוכל להצליח מבן אחד יותר ממי שיש לו עשרה בנים, והוא הדין בנכסים וכו'".
יכול להיות שההתחלה שלך היא טובה פחות מאחרים. חברים שלך התחתנו לפניך, העסק שלך מדשדש, בעוד של אחרים מצליח. קשה לך מאד בלימודים, בעוד שנראה שאצל אחרים הכול זורם. אבל עם התמדה, סבלנות וסייעתא דשמיא, הכול יכול להתהפך בסוף. חכו להמשך הסיפור.
מיותר לציין כמה חשוב שיהיה לכם גיבוי לכל הקבצים שלכם...
בנוסף מיותר לציין שאי אפשר שהגיבוי יהיה על המחשב עצמו אחרת יקרה לו בדיוק מה שקרה לקבצים שלכם כשתצטרכו את הגיבוי...
גיבוי אחת לכמה זמן בכונן נייד (דיסק-און-קי) הוא מאוד מתיש ולא אוטומטי...
לכן הכי טוב לגבות בצורה אוטומטית בכונן חיצוני (בענן) שאפשר לגשת אליו מכל מקום בעולם והוא בעצמו מנוהל על ידי חברת ענק שגם לה יש גיבויים הנשמרים היטב...
(במקרה שאיזה אסטרואיד ינחת כאן וימחק את הכדור אני מבטיח לכם שהדאגה האחרונה שלכם תהיה הגיבוי...)
ישנם הרבה שירותי גיבוי, אני אישית אוהב את הגיבוי של גוגל הנקרא 'דרייב' (Drive), הגיבוי הזה עובד כל הזמן על המחשב ושומר כל שינוי שנעשה בקבצים הנמצאים בתיקיות שבחרתם לגבות.
הדבר הראשון שמלמדים בחוג ג'ודו הוא לא איך לעמוד ולהילחם אלא איך ליפול...
יעקב אבינו נקרא בשני שמות, יעקב
וישראל.
יעקב מלשון
עקב –"וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב"
(בראשית כה,כו).
ואילו את השם ישראל קיבל יעקב רק
לאחר שיכול להתמודד עם אנשים ועם מלאכי עליון: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד
שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים
וַתּוּכָל" (בראשית לב, כט)
בתורת החסידות ביארו כי השם יעקב
מרמז על קטנות, ואילו השם ישראל מרמז על מצב של גדלות.
בזמנים של גדלות – "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" - אנחנו
יודעים איך להתנהג והכל הולך חלק...
אבל מה עם הזמנים של הקטנות? מה עם הזמן של "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"?
הגמרא מספרת (ברכות יב.) שרבותינו רצו לקבוע את פרשת בלק כפרשה בקריאת שמע, בגלל הפסוק הזה.
הבעיה הגדולה מתחילה כאשר הולכים לישון בצורה כזאת שיש שאלה רצינית - "מי
יקימנו?".
כלומר, מדובר על יהודי שלא חושב שהוא
מסוגל לקום. זהו יהודי שאומר לעצמו: "ניסיתי כבר הרבה פעמים לקום, אבל
שום דבר לא הולך!".
יהודי כזה הוא בבעיה של "מי
יקימנו".
אבל צריך לשים לב שבאותו פסוק בעצמו גם
יש פתרון: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא". מי שהולך לישון כמו
אריה, ומלא ביטחון שבעזרת ה' הוא יצליח, אז הוא גם קם כמו אריה!
הבעיה מתחילה כאשר יהודי הוא חסר
בטחון עצמי. הוא מחשיב את היצר הרע לגדול וחזק יותר ממה
שהוא מחשיב את הכוחות שיש לו כנגד.
הוא חי עם מחשבות כאלה: "ניסיתי
כמה פעמים, ולא הצלחתי - אז מה פתאום שעכשיו הכל יסתדר?...".
כשילד קטן לומד ללכת, המכשול העיקרי שלו הוא חוסר האמונה שלו ביכולת שלו ללכת. כדי לעזור לו
נותנים לו יד, ומראים לו באיטיות איך שהוא כן מסוגל. אחר כך גורמים לו שיתחיל ללכת
לבד, עד שהוא נעשה עצמאי. לכל אורך התהליך אומרים לו כל הזמן - 'אתה יכול, אתה
תצליח'! האמונה בתוקף, היא המפתח להתגבר על הספקות.
אחד מהחסידים שהיו בעלי תפקיד קבוע אצל הרבי, היה יהודי בשם ד"ר מאיר אבוחצירא.
הוא בעצמו היה בעל תשובה, ורופא במקצועו.
בתור רופא, המומחיות העיקרית שלו הייתה ברפואה
אלטרנטיבית, אבל הוא היה מוסמך גם כרופא קונבנציונלי.
הסיפור אירע בשנת תשל"ט. הרבי
מצאנז-קלוינזבורג שהה אז בטקסס, והיה חולה מאוד. המזכיר של הרבי, הרב גרונר, התקשר
לד"ר אבוחצירא, וביקש בשם הרבי שיסע לרבי מקלויזנבורג, ויאמר לו שהוא בריא.
הד"ר מיד יצא לדרך, וכשהגיע ראה
שהרבי מקלויזנבורג שוכב בחלישות, כמעט מעולף. היו שם עוד רופאים שבאו לבדוק את
הרבי, וכשהוא הציג את עצמו כרופא נתנו לו לגשת ולבדוק מה המצב. הוא בדק מה שבדק,
ולאחר מכן הכריז שהרבי מקלויזנבורג בריא!
כולם מסביב כעסו עליו ואמרו לו שהוא
מדבר שטויות. הם התווכחו אתו, אבל הוא עומד בתוקף על שלו וטוען שהרבי בריא...
אחרי כמה רגעים, הרבי מקלויזנבורג
התעורר ואמר: "אתם לא שומעים מה הוא אומר? אין לי שום מחלה. אני בריא!"
אני עצמי גר בקרית צאנז, ודיברתי עם כמה
מזקני החסידים בצאנז, הם העידו על כך ששמעו כמה פעמים מהרבי מקלויזנבורג שאמר: "הרבי
מלובביץ' מחזיק אותי כאן בעולם הזה".
אחרי ג' תמוז, החסידים בקלויזנבורג דאגו
מאוד. אם הלובביצ'ר החזיק את הרבי שלהם בחיים, מי יודע מה יהיה עכשיו. בסופו של דבר
התברר שהדאגה הייתה נכונה. מיד בגמר השבעה על הרבי, נפטר גם הרבי מקלויזנבורג...
אפשר ללמוד מהסיפור הזה שלעמידה בתוקף יש כוח גדול. הרבי שלח דוקטור שיהיה לבוש כמו רופא ובעל
תעודה, אבל אמר לו מראש מה צריך לומר. אם יאמרו לו באופן חד משמעי שהוא בריא – כך
יהיה! יש כאן הוראה גם לנו, לומר בתקיפות - 'אני בריא ברוחניות, ואני יכול לקום!'
להיות כארי וכלביא.
צריך לחשוב כמו אריה ולהתנהג בתוקף של
לביא, ולא לפחד אפילו מחטאים שהיו בעבר ובאים להחליש את מצב הרוח. אם תתנהג כמו
אריה, הכל יהיה בסדר.
חסידים אומרים על הפסוק: "כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", שגם
כשיהודי נמצא "בשמים ממעל", וגם כשהוא נמצא במצב גרוע, בבחינת
"הארץ מתחת", הוא עדיין יכול להכיר שה' הוא אלוקים.
בכל מצב, יהודי יכול להתבונן באחדות ה'.
אפילו בעל עבירה שעושה את הדברים הכי גרועים, יכול להתהפך ברגע אחד.
המשפיע ר'
שלמה חיים קסלמן סיפר על ר' הלל מפאריטש, שהוא היה שד"ר של אדמו"ר
האמצעי. הרבי היה שולח אותו לכל ה'קולוניות' - הכפרים המרוחקים - כדי לעודד ולחזק
יהודים, ולהדריך אברכים בעבודת ה'.
אחד האברכים שר' הלל השקיע בו הרבה –
בחינוך להנהגות של קדושה ולהתפלל כמו שצריך - היה נופל בכל פעם מחדש. ר' הלל היה
מגיע לכפר של אותו אברך פעם בשנה, תוך כדי הסיבוב שלו בכפרים, ובכל פעם האברך היה
מדווח שבמהלך השנה הוא נפל מאוד.
שנה אחת, ר' הלל אמר לאברך שכעת אין
ברירה. אם כך מצבו, הרי שהוא חייב ללמוד את העניינים הכי עמוקים בחסידות.
בכל הפעמים עד אז הוא דיבר אתו דברי
תורה ומוסר על פי טעם ודעת, אבל מתברר שהדברים הללו לא החזיקו מעמד. דווקא הלימוד
של פנימיות התורה בעמקות עזר בסופו של דבר לרומם אותו ולהציל אותו מהנפילות.
הרב פרץ זצוק"ל: עינא בישא של בלעם הרשע מעידה על עם
ישראל. ביקש לקלל אותם, ראה בהם כאלה דברים, אמר, אינם ראויים אלא לברכה, איך אפשר
לקלל כזה דבר?
"וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם
הָעָיִן". המילה "שְׁתֻם" זה סתום מצד אחד ומצד אחד זה פתוח. לפי
דברי חז"ל (מובא ברש"י), כשרצה לקלל אותם נסתמה עינו, כי ראה שהוא לא
יכול לקלל, אמר לפחות נעשה להם עין הרע. אז הסתכל עליהם ככה בעין רעה, נסתמאה לו
העין ונקרא "שְׁתֻם הָעָיִן".
אז מה הוא ראה כשהוא בירך אותם ואמר
"מה טובו אוהליך יעקב"? אומר רש"י, ראה שפתחיהם, האוהלים שלהם,
אינם מכוונים זה מול זה, כלומר צניעות. אין לך דבר היפה מן הצניעות (מדרש תנחומא
כי תשא לא'). אבל בני אדם מחפשים איך לגלות את עצמם יתר על המידה, איך יותר שאנשים
ידעו מה קורה איתם. משאירים את הדלת פתוחה, מפרסמים את עצמם, והם לא יודעים שהם
מזיקים לעצמם. הדבר הסמוי מן העין יש בו ברכה (תענית ח:). תצניע את עצמך כמה
שיותר, הצניעות יפה. אפילו בלעם הרשע לא היה יכול לקלל את ישראל. כשהוא ראה
"מה טובו אוהליך יעקב" – יצאה לו ברכה.
אבל בתוך הרש"י הזה, בדברי
חז"ל, שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, יש יותר עומק. לא רק בחינת צניעות כפשוטה שזו גם דרגה גבוהה מאד, אלא גם צניעות בפנים,
בתוך המח. שאדם לא מכוון את דרכיו לפי חברו, הוא לא חקיין, הוא לא קנאי.
שלמה המלך אומר "וְרָאִיתִי אֲנִי
אֶת כָּל עָמָל, וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ
מֵרֵעֵהוּ" (קהלת ד,ד).
אדם יורד לחניה שלו לקחת את האוטו,
פתאום הוא רואה איזה אוטו מיוחד! הוא לא יכול להתאפק, הוא עולה למעלה לשאול את אשתו
מי זה, מה זה פה האורח הזה? אומרת לו אשתו, איזה אורח?! זה ראובן השכן קנה! אשתו
ספרה לי. מה? הוא סך הכל שכיר ואני עצמאי ויש לו כסף לקנות אוטו כזה?! לא, לא, אני
הולך לקנות אוטו יותר טוב. נמצא שהוא קנה את האוטו בגלל שהשכן שלו קנה.
אדם נכנס לבקר אצל חברו, רואה איזה מקרר
כזה בצבע מיוחד, הוא לא ראה את זה בשום מקום. הוא שואל אותו מה קנית? איפה קנית?!
הולך גם כן וקונה. כלומר כל החיים שלו, גם אפילו החיים הרוחניים של האדם, הוא כמו
חקיין. הוא לא בונה את עצמו בגלל שככה צריך להיות, בגלל שהקב"ה רוצה שככה
תהיה.
סיפר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, שבצעירותו הלך עם רבי יהודה צדקה לאדם עשיר להתרימו לישיבת "פורת יוסף".
כשהגיעו לחניון ביתו של אותו עשיר, ראו שם כמה רכבים מפוארים, והרב לתומו חשב שמדובר במגרש למכירת רכבים.
כשדפקו על הדלת בא המזכיר של העשיר וביקשם להיכנס, עלו במדרגות והנה הכול מצופה שיש, דבר יקר המציאות באותם ימים.
בבואם לפני אותו העשיר ראוהו עומד נשען על החלון, מביט לרחוב, וכולו נראה מוטרד וחסר מנוחה, ולא התייחס כלל לאורחים הנכבדים.
הרב פנה לאותו עשיר והעיר לו: ראש הישיבה הגיע לכבודו, יואיל בבקשה להתייחס.
העשיר רק מלמל לרב, הצביע לעבר הרחוב ואמר לרב: תראה, תראה, לההוא יש "קדילאק" (הרב הטעים זאת במלרע) ולי אין!
כששמע הרב כך פנה לרב צדקה ואמר לו: בוא, בוא נלך מכאן, זה עני מרוד, אין לו מה לתת לישיבה.
כששמע זאת העשיר מייד ננער ואמר: מה, אני עני? עני מרוד?
אמר לו הרב: כן, אם יש לך כזה בית ומכוניות ואתה יוצא מדעתך כשאתה רואה מה יש לשכן ולך אין, זה עני! איזהו עשיר? השמח בחלקו!
מה טובו אוהליך יעקב – שאין פתחיהן
מכוונים זה מול זה, אלא כל אחד מחפש להפנות את הפתח שלו נגד השם, לחפש מה
הקב"ה רוצה ממני? מה אני צריך לעשות? עושה את הדברים לשם פָּעֳלָם, גשמית
ורוחנית.
"מה טובו אוהליך יעקב". מה זה
אוהל? אוהל זה ארעי! העולם הזה כולו ארעי! אם אתה הולך עם האוהל, עם העולם הזה,
בצורה שאתה לא מכוון את דרכיך כנגד חברך. אם אתה מאמין באמונה שלימה שזה עשה ככה?
– שיהיה לו לבריאות. עין טובה. הקב"ה נתן לו, אני לא צריך. הוא אוכל שוקולד?
לא, אני מספיק לי גבינה. הוא שותה קולה? אני שותה מים זה יותר בריא. אפילו שיש לך
אפשרות, זה לא ענין של יש אפשרות או אין אפשרות, אלא אתה מכוון את דרכיך לפי מה
שהשם רוצה.
אם מתקיים "מה טובו אוהליך
יעקב", אם אדם חי בעניני העולם הזה שהם בבחינת אוהל, בצורה של טובו, בשמחה,
עושה את המועיל, את הטוב, את מה שראוי לו לעשות – אז "משכנותיך ישראל",
אז יש לו זמן, והוא פנוי לשבת על הדברים הקבועים, הרוחניים, הנצחיים, הוא יכול
לשבת על התורה ועבודת השם. אבל אם אדם מבולבל בענייני האוהל, כל כך נפשו רוצה עוד
ועוד, מאיפה יש לו משכנותיך? אין לו זמן!
ראיתי שם בארה"ב, יהודי אחד, שכולם
מחפשים את הכתובת שלו. רואים אותו בבית הכנסת מתפלל בהנץ החמה. אני רואה שהרבה
רבנים באים, בגלל שאומרים להם שהוא מתפלל בבית הכנסת הזה. הם באים שואלים מי זה
פלוני אלמוני? הם מחפשים לראות איזה אחד ככה נוצץ, אבל הוא נראה כמו איזה אברך,
החליפה שלו כמו של אברך פשוט, מקומטת, פשוטה, חולצה פשוטה, האוטו שלו טרנטה, כמעט
לא נוסע. הוא אולי נראה ככה פשוט, אבל היהודי הזה, אומרים עליו שהוא עשיר גדול.
כשבאים אליו לבקש תרומה, הוא אומר כן,
טוב, תשלח לי את החומר על הישיבה, ככה הוא פוטר את כולם. שולחים לו את החומר, שולח
להם מאה דולר לארץ וזהו. במי שהוא רוצה לתמוך הוא תומך. אבל על כל פנים, איזה
פשטות! וכך יש לו זמן לקום בהנץ, וללמוד, חצי יום הוא לומד. מתנהג ממש בפשטות.
מה טובו אוהליך יעקב – משכנותיך ישראל.
כשאדם בעניינים של האוהל טוב לו, לא רודף אחרי תענוגות העולם הזה, ולא מחפש כל
הזמן, זה עשה ככה – אז אני צריך לעשות ככה. בצורה כזו אף פעם לא תגמור, כל פעם יש
אנשים שעושים איזה דברים יותר. תרדוף אחריהם?
אם אדם יש לו נחת, אז הוא יכול לשבת
במשכנותיך ישראל. יהי רצון והשם יזכה אותנו לאמונה ובטחון גמורים, כדי שנוכל להיות
פנויים בשמחה לעבודת השם, אמן כן יהי רצון.
