השמחה – חומה שמצילה מישמעאל!
בימים
אלו של סוכות ושמחת תורה ישנה סכנה מיוחדת שקיימת דווקא בזמן הזה ודווקא מישמעאל!
אבל הקב"ה
הקדים רפואה למכה ונתן לנו דרך מדהימה להתגונן מהסכנה הזאת!
נתחיל בהתבוננות
במהלך הרוחני של חודש תשרי כולו:
השפת אמת
(תרמ"ו) מביא לנו תיאור מופלא של התהליך הזה, ומסביר שבכל שנה מחדש, כשמתחדשת
הבריאה, יש קטרוג בשמים על עצם קיום האדם בעולם.
ראש השנה
- "מה אנוש כי תזכרנו" - זהו יום הזיכרון, היום שבו עולה השאלה הגדולה של
המלאכים שמקטגרת עלינו:
האם באמת
ראוי האדם לקיום? האם הוא ראוי להיות נזכר על ידי הקב"ה?
יום הכיפורים
- "ותחסרהו מעט מאלקים" - ביום הזה אנחנו מתעלים למדרגה של מלאכים. אנחנו
לא אוכלים, לא שותים, עומדים כל היום בתפילה. זו התשובה הראשונה לקטרוג - האדם יכול
להתעלות, הוא יכול להידמות למלאכים!
סוכות
- "וכבוד והדר תעטרהו" - הקב"ה מעטר אותנו בכבוד והדר. איך? דרך ענני
הכבוד - הסוכה, ודרך ארבעת המינים - "פרי עץ הדר". זה שלב של התעלות נוספת,
אבל הפעם לא בדרך של פרישות כמו ביום כיפור, אלא דווקא בתוך העולם הגשמי.
שמיני עצרת
- "תמשילהו במעשי ידיך" - כאן מגיע השיא. המילה 'עצרת' היא מלשון שלטון,
כמו שכתוב "זה יעצור בעמי". אחרי כל התהליך הזה, עם ישראל מקבל את המלכות,
את השליטה בעולם.
כל המהלך
של חודש תשרי הוא תהליך של בירור. בירור שעם ישראל ראוי לא רק להתקיים, אלא אף למלוך!
להיות שותף בהנהגת העולם.
"והכל
בכח התורה דכתיב בה 'בי מלכים ימלוכו', ואמרו חז"ל למה פתח התורה בבראשית
– 'כח מעשיו הגיד לעמו'".
1. בחג
השבועות – קבלת תורה המיוחדת לבנ"י.
2. בשמחת
תורה – תורה השולטת על הטבע כולו.
אבל השפת
אמת מגלה לנו שדווקא בשלב הזה של קבלת המלכות, יש סכנה מיוחדת:
על הפסוק
"ה' מסיני בא... משעיר... מהר פארן" – אומרים חז"ל שהקב"ה הציע
את התורה לבני עשו ולבני ישמעאל.
למה זה
חשוב? כי זה מגלה שיש להם איזושהי אחיזה בקדושה:
* מצד אברהם
אבינו, עמוד החסד (הימין) - יש אחיזה לבני ישמעאל
* מצד יצחק
אבינו צד הדין - יש אחיזה לבני עשו
בימים
הנוראים אנחנו מתמודדים עם דחיית הקליפה מהצד של הגבורה,
קליפת עשיו.
אבל בסוכות
העבודה היא לדחות את הקליפות של בני ישמעאל. זו לא עבודה
פשוטה! השפת אמת אומר שזו "עבודה יתירה" והיא מעכבת את גאולתן של ישראל.
למה דווקא
בסוכות? כי סוכות הוא חג של חסד - ענני הכבוד, האושפיזין
שמתחילים מאברהם אבינו, איש החסד. וישמעאל מנסה להיאחז בצד הזה, בכוח החסד של אברהם
אביו.
על זה נאמר "מושיע חוסים ממתקוממים בימינך"
- הם מנסים להיאחז דווקא בימין, בחסד.
אז מה עושים?
איך מתמודדים עם הסכנה הזו?
התשובה
לסכנה הזו מפתיעה בפשטותה - השמחה!
השם משמואל
(תער"ב) חושף בפנינו את סוד כוחה של השמחה:
"עיקר
החומה דקדושה היא השמחה של מצווה, דשמחה היא היפוך הסט"א דכל עניינם עצבות ויללה"!
כדברי
הגמרא (יבמות סב:): "אמר רבי תנחום א"ר חנילאי
הכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה... בלא חומה...".
השמחה היא
לא רק רגש, היא חומה! חומת הגנה של קדושה. ולמה דווקא
שמחה? כי היא ההיפך המוחלט מהות הכוחות השליליים שכל מהותם היא עצבות ויללה.
"ולילית
כשמה" - שם הקליפה עצמו מעיד על מהותה - יללה ועצבות.
"כמו
חומת אש השורפת באשר היא היפוך מהות הנכנס, כן היא שמחה של מצווה נגד כוחות הסט"א".
זה כל
כך מדהים שבדיוק בזמן הסכנה מישמעאל, בסוכות, אנחנו חוגגים את 'זמן שמחתנו' שזו
התרופה לסכנה הזו!
וכאן מגיע
החידוש המדהים - כוחה של השמחה הזו נמשך לכל השנה!
"ושמחה
זו נותנת כח לכל השנה, אף שאחר היו"ט זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו נתקררה מעט
השמחה של מצווה... אם אך נשאר רשימה מהשמחה של יו"ט נקל לו אחר כך לחזור ולהתעורר
ולקיבעא קמא הדר"!
והדבר הזה
עובד אפילו עבור אנשים שעסוקים רוב השנה בדברים אחרים:
כותב השפת
אמת (תרל"ד): "וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה
אין עוסקים תמיד בתורה, מכל מקום על ידי השמחה בתחילת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש
מדברי תורה, מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים".
הוא אפילו
מביא לזה רמז מהפסוק "שמח זבולון בצאתך" - למה לשמוח כשאתה עוזב
את התורה ויוצא לעסקים?
אלא
תשמח ביום לפני "צאתך" לעולם המעשה חזרה לאחר החגים, כי השמחה הזו שלפני
היציאה היא השמירה לכל השנה כולה!
מקורות:
בסוכות
ושמיני עצרת יש סכנה גדולה מישמעאל!
שפת
אמת (תרמ"ו - בענין שמחת תורה בשמיני עצרת): "להראות
כי הכל נעשה בכח התורה. דכ' מפי עוללים כו' יסדת עוז כו' להשבית אויב כו' מה אנוש כי
תזכרנו כו'. דרשו חז"ל שהי' קטרוג בשמים על בריאות האדם. וכמו כן בכל [שנה] שמתחדש
הבריאה יש זה הקטרוג. וזה המשפט שצריכין לברר שכדאי התחתונים לזה. מה אנוש כי תזכרנו
כו' הוא ביום הזכרון. ותחסרהו מעט מאלקים הוא ביוהכ"פ שנדמין למלאכים. וכבוד והדר
תעטרהו הוא בסוכות ענני הכבוד ופרי עץ הדר. תמשילהו במעשי ידך הוא שמיני עצרת תהי'
לכם. עצרת הוא לשון מלכות כמו זה יעצור בעמי. שע"י המשפט נשאר הממשלה ביד בנ"י
וזהו עצרת תהי' לכם. והכל בכח התורה דכתיב בה בי מלכים ימלוכו. ואמרו חז"ל למה
פתח התורה בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו. וזה מתקיים בחודש הזה. כי עיקר קבלת התורה בחג
השבועות הוא המיוחדת לבנ"י. ובשמחת תורה הוא בחי' כח מעשיו. דכתיב ה' מסיני בא
כו' משעיר כו' מהר פארן ודרשו חז"ל שהחזיר לבני עשו וישמעאל כו'. כי מצד האבות
אברהם עמוד הימיני יש אחיזה לבני ישמעאל. ומצד יצחק לבני עשו. והוא בחי' כח מעשיו ב'
הידים. וזהו בחי' מעשה בראשית היינו תיקון הטבע. ובימים הנוראים נדחה בחי' שעיר. ובסוכות
היא לדחות קליפות בני ישמעאל, והוא עבודה יתירה כדאיתא שהוא מעכב גאולתן של בנ"י.
ועליו נאמר מושיע חוסים ממתקוממים בימינך שבא לאחוז בצד הימין בכחו של אברהם אע"ה.
ובכח התורה שהיא כחו של יעקב אבינו גוברים בנ"י על כל אלה ונוטלין המלכות מידיהם.
וזהו עצרת תהי' לכם".
איך
מגנים על עצמנו מהסכנה?
על ידי
השמחה!
שם
משמואל (סוכות תער"ב): "ונראה דהיינו טעמא דאנו
עושין שמחת תורה בזמן הזה, כי עיקר החומה דקדושה היא השמחה של מצוה דשמחה היא היפוך
הסט"א דכל ענינם עצבות ויללה, ולילית כשמה, [וההוללות שלהם אין לה שום ענין והשתוות
לשמחה, כידוע להמעמיק ומבין בכחות הנפש,] ובאשר השמחה היא היפוך מהותם לגמרי זהו החומה
נגדם כמו חומת אש השורפת באשר היא היפוך מהות הנכנס, כן היא שמחה של מצוה נגד כחות
הסט"א, ושמחה זו נותנת כח לכל השנה, אף שאחר היו"ט זה פונה לזיתו וזה פונה
לכרמו נתקררה מעט השמחה של מצוה, מ"מ אם אך נשאר רשימה מהשמחה של יו"ט נקל
לו אח"כ לחזור ולהתעורר ולקיבעא קמא הדר".
אפילו
השמחה של שמיני עצרת בהתחלת השנה מספיקה להיות דבוק בשמחה כל השנה כולה!
שפת
אמת (תרל"ד): "... בתחלת השנה יש שמחת תורה
שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה
נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה... וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד
בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל
לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך. וקשה כי למה ישמח
בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו.
ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה...".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!